חוסר התאמה בין איברי האות

ראש שמאלי של הטי"ת גבוה מדי ביחס לאות. אני לא יודע מה לדון בה? לכאורה מועיל כאן קריאת התינוק.

טי"ת הזו בודאי כשרה [בדיעבד, כי לכתחילה צ"ל שתי הראשים שוים בגבהן].

חרטום המ"ם ארוך מדי - צריך שאלת תינוק.

גג עבה

אמנם אין זה לכתחילה, אך בדיעבד הבי"ת כשרה.

השוואת חלקי האות

 

 

בשתי התמונות היו"ד העליונה של האל"ף הרבה יותר גדולה ממה שהיא צריכה להיות. אמנם עדיין ניתן להכשיר אלפי"ן הללו בהנחה שלא נשתנית צורת האות, והן אל"ף בבירור.

אך ברור [הגם שאינני זוכר האם מישהו דיבר מענין זה] שחלק מהאות יוצאת מפורפורציה ביחסה לשאר האות, הרי זה פשוט שזה שינוי גמור של צורת האות והיא פסולה (ולא מהני מה שהכל וכל התינוקות יכירו בודאי איזה אות היא).

 

לקחתי לדוגמא את האל"ף הראשון והגדלתי רק את הנקודה העליונה [בערך פעם וחצי, ביחס לשאר האות. שים לב שגם עצם התמונה מוגדלת גם כן], וזה מה שיצא [ברור לי שזה פסול, הגם שעדיין ניכרת בבירור שהיא אל"ף].

 

טי"ת משונה

הראש שמאל ענק ביחס לאות - ומ"מ נראה לי שאם תינוק קוראה שהיא כשרה.

צורות אותיות "לכתחילה"

 

העיי"ן רבתי מושבה צר מדי ביחס לגבהה ועובי ראשיה. המושב צ"ל עבה כמעט כפליים מהרגיל, כדי להתאים אותה לשאר חלקי האות.

הנו"ן פשוטה יש בה בליטה יותר מדי והרגל נטוי מדי ימינה. היה צ"ל גם הבליטה והאלכסון יותר עדינים.

השי"ן מושבה עבה מדי ביחס לראשי האות, כך שהראשים הם ממש יודי"ן. לכתחילה הם צ"ל כעין ווי"ן קצרים.

 

האל"ף נקודה עליונה אינה צריכה להיות גדולה מהנקודה התחתונה. אלא לכתחילה צ"ל הנקודה העליונה קטנה יותר מהנקודה התחתונה.

המושבים של הנו"ן והבי"ת עבים מדי ביחס לכל האות והכתב, וזה אינו מהודר.

פרט אחד מתוך הכלל "כתיבה תמה לכתחילה" (שו"ע רבינו סי' לו סעיף א), היינו שחלקי האות יהיו בגודל הנכון ותואמים זה לזה.