יום שלישי, 31 ביולי 2012

שם הוי'ה בס"ת - שלא כסדרה

א.  הגינת ורדים [כלל ב' סימנים ט-יא] כתב דאע"פ שבס"ת לא בעי כתיבה כסדרן, בכתיבת השם הכתיבה כסדרה מעכבת. והרבה אחרונים חלקו עליו דאין חילוק בין השם לשאר הכתב, דבס"ת לא בעי כסדרה. (עי' ג"כ שו"ת צמח צדק יו"ד סי' ריג-ד)
והנה המעיין בדברי הגו"ר יראה שטעמו משום שמבואר בזהר דמי שאינו כותב השם עם הכוונות הרי זה פגום ופסול [כמבואר בכתבי האר"י]. וא"כ אם לא כתב אותיות הוי'ה כסדרן הרי זה לא כתב בכוונות השם, שהרי יש כוונה מדויקת גם לסדר הכתיבה, מהיו"ד עד הה"א האחרונה.
ומעתה צ"ע במקרה שאם היה איזה קלקול באות מהשם שהדין הוא שמותר לתקנו, כגון שנפסל היו"ד לאחר כתיבת השם שנפל עליו טיפת דיו שביטל צורתו, דהדין דמותר למחוק הטיפה ולחזור ולכתוב היו"ד, כי בס"ת קיי"ל [דלא כגו"ר] דלא בעינן כסדרן אף בשם. האם זה רק מצד דין הנגלה, אבל באמת לפי הנסתר שם זה פגום ונפסל, דמאחר שחזר וכתב היו"ד שלא כסדרה על כרחך אינו מתאים לפי הכוונות. או שמא גם על פי הנסתר מאחר דבתחילה כתב בכוונה נכונה, וניתן הדין שמותר לתקן [שלא כסדרן בס"ת] השם הוא מהודר ואינו פגום.
הנה בדברי הגו"ר עצמו פשוט (ראה תמצית דבריו בפ"ת יו"ד רעו סק"ו) דגם בטעה והיה צריך לתקן השם, נפסל ע"פ הזהר משום שלא כסדרן. וא"כ מה שכתבו האחרונים [ראה קול יעקב סי' רעו ס"ק עא, קסת הסופר סימן י סעיף יג] דרק לכתחילה נזהרים כסברת הגו"ר [והזוהר], אך בדיעבד מתקנים גם שלא כסדרן. היינו מצד דין הנגלה לבד, אך מצד הנסתר היה צריך לגנוז היריעה כולה. (דפשיטא דאין למחוק או לקדור שם שכשר על פי דין הנגלה, דאין להחמיר כזהר שהוא קולא נגד דין הנגלה. וכל שם שניתן לתקנו אסור לקלפו. וכן מפורש בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' ריד).
אם כן נמצא ששם שהיה בו טעות הוא פגום ע"פ הזהר [גם בדיעבד] כי נעשה שלא כסדרה, ואין הכשרו אלא מצד דין הנגלה לבד.
ב.  אך קשה בעיני לומר שדבר היוצא מבואר מש"ס ופוסקים שכשר, יהא לפי הזהר פגום ופסול. ואין לנו תיקון נכון למצב זה.
לכן לעניות דעתי ראוי להעביר קולמוס על השם שמתקן, דהיינו שמעתה יהא כתיבת השם כסדרה, שיעביר קולמוס על היו"ד ואח"כ על הה"א עד גמירא. [ואין הכוונה שיעביר קולמוס על הה"א בכוונת הכתיבה בפרטיות, יו"ד בזוית וכו' וקו יוצא וכו', אלא רק יעביר הקולמוס על כללות האות, לשם קדושת השם].
ואע"פ שהעברת קולמוס לא מהני לחסרון מה שנכתב לא לשמה, כמבואר בהל' תפלין וס"ת. כבר ביאר לנו הצמח צדק (שו"ת או"ח סי' טו אות ט) דאין הפירוש דהעברת הקולמוס אינה כלום, אלא דלא סגי להכשיר אות שנעשה בפסול, כגון חק תוכות או נכתב שלא לשמה (כמבואר בשו"ע). אבל היכא דיש קצת כשרות באות ומה שמעביר בקולמוס הוא להכשירו טפי, מהני העברת קולמוס, עיין שם היטב. ועד"ז כתב בביאור הלכה [סי' לב סעיף יז ד"ה ואינה].
לכן גם בענינינו, יעשה התיקון כדין ואח"כ יעביר קולמוס על השם מתחילה ועד סוף, ויהא מן המובחר.
ג.  פשוט דמי שחושש שאם יעביר קולמוס על אותיות השם, יביאנו לידי פסול, אל יעשה דבר זה. שלא יהא חומרו קולו.

יום שני, 30 ביולי 2012

שינוי באות הגורם לה להתדמות לאות הפוכה

אות שנשתנתה מעט ודומה לאות אחרת הפוכה. מה דינה?
בפוסקים האחרונים דנו בכמה מקרים שיש שינוי מעט באות מכפי שציורה צריך להיות, ומחמת כן אם נהפוך אותה מלמעלה למטה או מימין לשמאל תדמה לאות אחרת. האם מחמת זה תיפסל, או שמא כשם שכל שינוי מעט כל זמן שתינוק מכירה הרי זו כשרה, אף כאן כן?
א.  אות זיי"ן שעשה בליטת רגלה נוטה מעט לימין ועי"ז יש לה כמין מושב, ונראית קצת כנו"ן הפוכה. כתב בילקוט הסופר (עמ' נג) משך את הקולמוס בסוף רגלה [של הזיי"ן] ועי"ז נעשה שם מושב, אם נראית כנו"ן הפוכה ממש פסול, ואם אינו ממש כן ויש רק בליטה מועטת ותינוק קורא זיי"ן יש להכשיר. וכתב כן בשם שו"ת מהרש"ג ח"א סי' ח.
(הציור בא רק להדגים את הבעיה. בזיי"ן הראשון יש בעיה נוספת שגגה רחב, אבל בליטת יריכה לצד ימין מועט ואינה ממש כמושב נו"ן, וכגון זה הכשירו – אלא שהנו"ן פסול משום שינוי צורת האות בגלל גגה הרחב [ותוספת שינוי מעט ברגלו]. אבל זיי"ן השני הוא פסול, כי יש לו כעין מושב הנו"ן ממש).
וכ' מהרש"ג שם [בשם שו"ת הרד"מ] דאין אנו נזקקין להפוך הקלף ולראות היאך תיראה, אלא כל שלפנינו ניכר היטב האות או ע"י הכרת התינוק, הרי זו כשרה, ולא איכפת לנו מה שבהיפוך היתה מתדמה לאות אחרת. וכתבו כן גם בנוגע לדוגמא אחרת דהיינו יו"ד שהאריך קוצה העליון עד שאם נהפוך אותה מלמעלה למטה נעשית ממש וי"ו, וכתבו שאין אנו מתחשבים בדבר זה אלא מסתכלים בתמונתה כאשר הכתב ביושר, וכיון שנראה יו"ד כשרה.
והביא דברי המהרש"ג לענין יו"ד הנ"ל בילקוט הסופר עמ' סב, וציין גם לשו"ת מחזה אברהם סי' ח, וכן למה שכ' בביאור הסופר אות מ"ם סתומה (עמ' עד ד"ה וגגה) דאם גגה של מ"ם סתומה קצרה מעט, ומעט עגולה ועל ידי כך נראית כעין סמ"ך הפוכה אין לפסלה משום זה. [ואמנם ציין בילקוט ובביאור שיש קצת מחמירים בענינים הנ"ל, אבל דעת משנת הסופר ברורה דאין לחשוש לכך].
ב.  אמנם במקדש מעט (אות מ"ם סתומה אות ו) כתב בשם הפוסקים [אמת ליעקב, דבר משה, ולדוד אמת] ס"ת שאיזה ממי"ן הסתומים עגולות למעלה כהס' למטה בעי תיקון כו' וסיים המקדש מעט ובתפלין ומזוזה צ"ע אי מהני תיקון.
כלומר שחושש המק"מ שזה שינוי צורה ושמא א"א לתקנו. ואם היה ברור לעין שהוא שינוי לא היה כותב בדרך צ"ע, אלא נראה שסברת המק"מ שמחמת שנראה כאות אחרת הפוכה יש סברא לפסול, ודלא כפוסקים הנ"ל שציינתי. [אך מדברי הפוסקים שהמק"מ הביא אין צורך לומר שסברו ממש לפסול מ"ם משום שנדמית להפוכה, אלא דרק אמרו שלכתחילה צריך תיקון. ואמנם בס' אמת ליעקב ולדוד אמת לא ברור כוונתם למעיין שם, ולכן הניחו מקום למקדש מעט להסתפק. ויש להעיר דבמשנת אברהם (סימן כג אות עז) העתיק בפשטות משמם דלא כחשש המק"מ, כלומר, דרק היכא שהתינוק לא קראו פוסל כי הוא שינוי גדול עד שהתינוק לא יקראנו, אבל כל שהתינוק מכירו הוא כשר בדיעבד. וראה ספרי אותיות הרב עמ' רלג (ציור 33), דרק בשינוי גמור יש לפסול].
והנה לא נתברר טעם חששו של המק"מ, והדבר רחוק מהסברא. ובכלל אין לחשוש לספקו של המקדש מעט נגד כמה פוסקים שנהיר להם דאין כאן חשש, וטעמם ונימוקם עמם. וזה בכלל מה שאמרו 'ברי ושמא ברי עדיף'.
ג.  ענין הנ"ל נוגע גם לענין צד"י פשוטה בכתב האר"י.
ביארתי בספרי אותיות הרב [עמ' רעט ואילך, ובאות צד"י פשוטה] דבצד"י יש דיוק מהגמרא [שבת קד] "הוסיף כפיפה על כפיפתו", כלומר הוסיף כפיפה על כפיפת הנו"ן [כי גוף הצד"י היא נו"ן, ושתיהן כפופות במושבן] והצד"י היא כפופה פעמיים. פעם ראשונה בצואר שמתעקמת קו צוארה לאחור, ופעם שניה כפיפת מושבה.
ובצד"י פשוטה הגם שנפשט כפיפת מושבה מ"מ נשתייר כפיפת צוארה לאחור ואם כן היא נוטה ימינה, ואינה יורדת ישר כפי שמצוירת בכתב ב"י. ואמנם אפשר לעשות הטיית ירך הצד"י לימין בנחת (כבכתב המיוחס, שאין לה שבירה ממש בצוארה) אבל סופרים רבים והגונים עשו הכפיפה בצוארה חד [ראה לדוגמא כת"י של הרה"ק רבי אפרים מבראד המובא בספר ילקוט צורת האותיות עמ' 701. וזה ציורו] כך שצוארה כפוף לאחור ממש. * התמונה לא יצאה לי, אמנם היא נמצאת באותיות הרב עמ' רפח ציור 9
והנה בציור של כת"י רבי אפרים הסופר הירך היורד צר.
אבל רבים עשאוהו בעובי הקולמוס כך [ציור בצד שמאל].
והנה לפי סב' המקדש מעט יש אולי חשש בתמונה זו האחרונה שנראית צד"י זו עי"ן הפוכה, אבל לאינך פוסקים אין לנו לחשוש, משום שזה ציורה האמיתי בכתב האר"י (וגם אם היה שינוי קצת מהציור הנכון, כיון שלא נשתנית לגמרי מצורתה לצורה חדשה של עי"ן הפוכה, כל שתינוק קוראה כשרה).
הציור הוא [צילום גרוע] מספרי אותיות הרב עמ' רפז. ויש להעיר שעשיתי שם הראש שמאל כזיי"ן ע"פ פשט המשתמע משו"ע רבינו בראש שמאל של הצד"י, אך לפי הנהוג שעושין אותו כראש וי"ו בכתב האר"י, הרי זה קצת יותר רחוק מעי"ן הפוכה.

עקב בי"ת לתוך חלל וי"ו

הבי"ת נכנס לתוך חלל וי"ו, ויש חוששים לשאלה שנעשה הוי"ו לה"א. לדעתי העיקר להכשיר, וראה כעין זה בנידון תג הנכנס לתוך חלל הוי"ו.  ראה  תג הלמ"ד לתוך וי"ו

יום שישי, 27 ביולי 2012

שאלה על נוני"ם

שאלה על הנוני"ם הללו.
נראה לי שהם כשרים ואין צריך לשאול תינוק.

הגדרת ההבדל בין נו"ן לבי"ת

לשון שו"ע רבינו באות נו"ן "ומושבה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לבי"ת".
נשאלתי: למה הנו"ן תדמה לבי"ת, אם כבר היא תדמה לכ"ף, כי שניהם עגולים למטה?

א.  הנה מקור הדבר בבית יוסף, בא"ב שהביא [על שם הברוך שאמר, אך באמת אינו לברוך שאמר אלא לרבי יום טוב ליפמן כמפורסם, והוא הנקרא 'אלפא ביתא'].
ושם בב"י מבואר שלנו"ן יש עקב קטן, אלא שהיא גם כן עגולה היטב בכפיפתה. וכן [מבואר בב"י ובשו"ע רבינו] צוארה ארוך כי מושבה בולטת היטב שמאלה. ואם כן תמונתה כך [ציור 1] על כן אם ימשוך את ראשה בשוה למושבה היא תדמה לבי"ת [ציור 2]. אבל אם יקצר מושבה שתשתוה לראש, לא נזכר בבירור שיש כאן פסול של התדמות לבי"ת.
[והטעם שדומה לבי"ת, כי הבי"ת גופה מרובעת היטב בפינות למעלה ולמטה, והרי נו"ן זו שראשה מרובע ועובר על הצואר ולמטה יש לה פינת עקב, נמצא שגופה מרובעת ודומה לבי"ת].
אך גם לדידן שאין אנו נוהגים לעשות לה עקב אלא עגולה היטב בכפיפת הצואר למושב, אם ימשוך כל גופה ותדמה לכ"ף ודאי שהיא פסולה, דכל שנשתנית הנו"ן מחמת משיכתה בין לצורת בי"ת בין לצורת כ"ף הרי זו פסולה. וכן פשוט במשנת סופרים [סי' לו אות נו"ן עיי"ש].
נמצא דעת האלפא ביתא בב"י, כי ההבדל בין נו"ן לבי"ת, שהבי"ת כל גופה רחבה והנו"ן ראשה קצר. על כן אם ימשוך את ראשה הרבה [כאשר מושבה עשויה כתיקנה] היא נדמית לבי"ת. ואם משך ראשה הרבה וקיצר מושבה [ששינה ב' דברים בצורת הנו"ן שבבית יוסף] הרי אמנם אינה דומה לבי"ת, אך פסולה משום שנשתנית צורתה הרבה.

ב.  אמנם בתקון תפלין של הברוך שאמר (קובץ ספרי סת"ם עמ' קלו) "נו"ן כפופה .. והמושב ארוך שלא תדמה לבי"ת" (וכן העתיק הב"י מהאגור). הרי סברת התקון תפלין שחייב להאריך המושב כדי להוציאו מצורת בי"ת, ואם המושב קצר כשיעור משך הראש, הרי זו דומה לבי"ת [ומשמע שפסול], וכן ברור בהגהת ברוך שאמר שם "פוסלין מלאכתן מחמת שמקצרין המושב של הנו"ן כמו הראש, או שעושים הראש כל כך עב וארוך כמו המושב ויהיה נראה כמו בי"ת". הרי שבשני האופנים הנו"ן מתדמה לבי"ת, בין שהמושב והראש קצרים או שניהם משוכים.
סברת הברוך שאמר והאגור שההבדל בין בי"ת לנו"ן הוא, הבי"ת גגה ומושבה שוים, ואילו הנו"ן מושבה משוך היטב לפניה לשמאל ואינו שוה לראש.
אך דעת הבית יוסף [בא"ב] שעיקר ההבדל מה שגג הנו"ן קצר. וכן אנו נוהגים, שהרי אנו מקצרים המושב של הנו"ן ואין אנו מאריכים הצואר כדי שתרד המושב למטה מן השיטה, וכן אין מושכים המושב היטב לפניה אלא רק מעט לימין ולשמאל, הרי שאין חוששים בצורת הנו"ן לסברת התקון תפלין וברוך שאמר ואגור הנ"ל שבזה מתדמה לבי"ת. ואנו סוברים שעיקר ההבדל בין נו"ן לבי"ת וכ"ף, שהן ארוכות והנו"ן קצרה, אבל אם המושב שוה לראש הנו"ן, אין אנו חושבים זה כלל לשינוי בצורתה.
על כן תמונות הללו [שלמטה] פסולות לפי הברוך שאמר, ולדידן כשר. הנוני"ן של ונתנה רחבים מעט. אמנם בהתחשב בכללות צורת הכתב ניכר הבדל ברור בין הבי"ת וכ"ף, לנו"ן, על כן יש להכשיר. 
ג.  העולה לדין: בין שמשך הראש וגם המושב עד שנתדמה לבי"ת או לכ"ף, הרי זה פסול. ובין שמשך ראשה לבד מעבר למושב הרי זה פסול אע"פ שגם אינה דומה לבי"ת או לכ"ף, הרי זה שינוי גמור בצורתה. אבל קיצר המושב עד ששוה לראשה אינה נפסלת.

שאלה על חרטום המ"ם

נראה שהמ"ם כשר, כי לא נאמר שיעור אורך בירך החרטום כפי שנאמר בשיעור אורך רגלי האותיות דלי"ת ה"א וכיו"ב.
ויש לה בכללות צורת מ"ם.
מסתמא ישנם קצת שיאמרו שהחרטום הזה גולם, ולא צורת וי"ו. נראה לי להקל בעצם השאלה של גולם בצורת חרטום המ"ם, וקל וחומר שאין כאן גולם גמור בחרטום, אלא שהראש שלו [היו"ד] משופע ביותר ומתחבר נמוך.

יום חמישי, 26 ביולי 2012

מחיקת אות יתירה באמצע תיבה במזוזה

משו"ע רבינו סימן לב סעיף לז נראה שבמקרה כזה מותר למחוק ה"א השניה ולמשוך גגה של הראשונה כדי שתיראה כתיבה אחת, ואע"פ שהרגל שמאל לא תהא בצד שמאל אלא באמצעה, כי אחרת נצטרך לגנוז את המזוזה.
(אמנם יש קצת להסתפק בענין זה, שמא רק התיר שם אם תישאר באמצעה ולא כבנידון דידן שתהא מאוד ימינה. וכל זה פשוט שרק אם תינוק יקראנה ה"א אחר התיקון). 

יום רביעי, 25 ביולי 2012

חלל קטן בתוך האות

האם המ"ם הזו כשרה? האם יש שיעור מינימלי לחלל האות, או די בכל שהוא שנתפס בראיית העין?

שיעור חרטום המ"ם

[הציורים הן דוגמאות לבד שהכנתי]

מה שיעור וגדר חרטום קצר במ"ם?
האם הוא נידון בשיעור ירך קצר כמו הדלי"ת והה"א שאם נשתיירו בהם מלוא אות קטנה [כלומר גובה היו"ד] הרי אלו כשרים, או שאין זה שייך לכאן?
האם מותר לתקן חרטום קצר, כפי שמתיר המשנה ברורה [סי' לב ס"ק מ] לתקן ירך דלי"ת וה"א קצרים שאין בהם שיעור, ולא חשיב תיקון זה שלא כסדרן. האם כן הדבר בנוגע לחרטום קצר של מ"ם?

והנה מסברת המשנה ברורה שלא הזכיר [שם ס"ק מב] באלו האותיות שיש בהם שיעור מלוא אות קטנה גם את המ"ם, וכן מספיקו בביאור הלכה [לב סעיף יח ד"ה כל החרטום] נראה דלא סבר שזה שייך לגדר שיעור מלוא אות קטנה.
ובמשנת סופרים [סימן לו בביאור הלכה] כתב: ויגיע [החרטום] עד כנגד מושב התחתון, ובדיעבד אם לא הגיע עד למטה ותינוק קוראו למ"ם צ"ע דאפשר דזה אינו מעיקר צורת האות רק לכתחילה.
אך לא ביאר המ"ב באיזה שיעור קצר נסתפק, האם הסתפק שאינו מגיע עד למטה ממש אך עכ"פ מגיע כנגד ראשית המושב, או שנסתפק שאפילו אינו מגיע עד כנגד המושב כלל. וכן רגילים להבין בספיקו, דפשיטא ליה דכל שמגיע כנגד המושב הרי זה כשר, וספיקו אם הוא קצר מכך.

ובמקדש מעט [סדר האותיות, מ"ם סק"ז] נוטה להחמיר דבעינן שיהא באורך החרטום שיעור וי"ו ולא יו"ד, כי אין בין הסתומה והפתוחה אלא פתיחתה או סתימתה למטה. כלומר כל שאינו ראוי לסתום אינו מ"ם כשר.
ועי' במשנת הסופר [עמוד עב, משנה"ס ס"ק קיד, וביאור הסופר שם] שדחה דברי המקדש מעט, וסבר עיקר שאע"פ שלא הגיע כנגד המושב אלא חרטום קצר כעין יו"ד לבד, כשר.

ועיקר קושיתו בביאור הסופר על סב' המקדש מעט דהשוואת הממי"ן וכן כל הכפולות אינו אלא לכתחילה, כמבואר בשו"ע רבינו דצריך להשוותן לכתחילה.
ולענ"ד שאין סברת המקדש מעט משום השוואת הממי"ן הסתומה והפתוחה, אלא שמעצם צורת המ"ם שיהא בה ד' קירות, ואין בין הסתומה לפתוחה אלא פתיחתה או סתימתה, כלומר זהו צורת כל אחת מהן שהיא סגורה בארבע מחיצות, וכל שפרוצה מחיצה אחת מהן אין זו מ"ם כלל.

נמצא סברת המקדש מעט נוטה וביאור הלכה מספק, דבעינן שיהא החרטום עד כנגד המושב שראוי לסתום, ובלי זה אינו צורת מ"ם, וא"כ לכאורה אי אפשר לתקנו בתפלין משום שלא כסדרן.
אבל אין הדבר תלוי בשיעור וי"ו או יו"ד אלא בסגירת רוב המחיצה השמאלית והגעת החרטום כנגד המושב. וכמה נפקא-מינות דקין בדבר, כגון שהחרטום מתחיל נמוך והוא רק יו"ד אבל רגל היוד מגיע עד כנגד המושב, או לאידך שהחרטום ארוך כוי"ו אך המ"ם גבוה [כתיבה ארוכה של גובה ד' קולמוסים] ואינו מגיע עד כנגד המושב.
אמנם היות שהדבר בספק [גדר צורת המ"ם ושיעור אורך החרטום] אם תינוק קוראו היטב, יש עדיין מקום רב לדון שמא עכ"פ מותר לתקנו שלא כסדרן משום כתיבה מועטת, כל זמן שתינוק יכול לקרותו. וצ"ע.

יום שלישי, 24 ביולי 2012

מזוזה בכתב זול ובעייתית

אפשר להגדיל
יש בעיה קשה במלה ובכל (תמונה נפרדת למטה) האותיות בי"ת וכ"ף לא ברור האם כשרים או שנשתנו צורתם, וכן הניח הסופר ריוח לפני הלמ"ד ללא כל סיבה!

לא ברור מה קרה

ניתן להגדיל.
לא ברור לי מה קרה בתי"ו של וקשרתם - המזוזה היא כתב זול ואני חושש כאן לחק תוכות בעשיית ירך שמאל של התי"ו [יש סימני מחיקה ברורים בין המ"ם לתי"ו] או תיקון התי"ו שלא כסדרן.
בכל אופן נראה לי שהיא פסולה גם כך, משום שאינה יותר תי"ו מצורת חי"ת!

יום שני, 23 ביולי 2012

חי"ת שאין הפרש בין עובי הגג והחטוטרת

האם החי"ת הזו כשר?? לכאורה הראש ימין הוא גולם, והקוץ שבולט ימין אינו מספיק להחשיבו ראש. ראה פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שראש אחד גולם
עכ"פ צריך לתקנו ע"י הוספת דיו להיטיב צורת הראש.
תמונה נוספת של אותה בעיה:

כ"ף ויו"ד נוגעים

אתמול נשאלתי על המילה "כימי" במזוזה שהיה נגיעה ברורה בין הכ"ף ליו"ד האם נפסלה משום שנעשית מ"ם, או שניתן לגרור את הנגיעה כדין נגיעות בין אות לאות.
אין לי צילום מהשאלה האורגינלית, והתמונות שאני נותן למטה, אינן המזוזה שנשאלה אלא הדמיה שעשיתי בערך מהשאלה. [השאלה היתה יותר דומה לתמונה הראשונה, אלא שהיו"ד היתה עבה [משוכה] קצת יותר, וירדה עוד טיפה עד שהגיע ממש כנגד תחילת מושב הכ"ף, אלא שקצה הירך ביו"ד היתה מעוגלת מעין היו"ד בתמונה השניה]

עניתי שיש לשאול תינוק, ואם יקראנה כ"ף יו"ד, מותר לגרור ביניהם.
חשוב לציין שכל שינוי בתמונות הכ"ף, היו"ד או הנגיעה - משנה את כל השאלה כאן !!
זו שאלה מאוד עדינה !!

פתח שלא ניתן לקבוע את המזוזה בחלל

שאלה:  מצויים פתחים שאין אפשרות לקבוע מזוזה באויר החלל של הפתח כי המסגרת והדלת תואמים והדלת נסגרת לגמרי על כל עובי מזוזת המשקוף. היכן יש לקבוע את המזוזה?

תשובה:  העדיפות הראשונה היא לקדוח חור בעובי המסגרת במקום הראוי למזוזה [שליש העליון של הפתח, ויש להקפיד שלא תהא עומק החור טפח =8 ס"מ, אלא פחות] ולקבוע בה את המזוזה במקומה, אע"פ שאינה בולטת ונראית באויר הפתח.

אם אי אפשר לקיים אופן זה, מותר לקבוע את המזוזה לפני חלל הפתח מבחוץ, צמוד למקום סגירת הדלת. ויש להקפיד שתהא המזוזה תוך טפח לחלל אויר הפתח ולא ירחיקנה מהדלת טפח =8 ס"מ, כי אם הרחיקה טפח פסולה. ראה גם מה שכתבתי: קביעת מזוזה מחוץ לחלל הפתח  http://hebrewstam.blogspot.co.il/2012/01/blog-post_24.html

ואם אי אפשר בשום אופן לקבוע את המזוזה מבחוץ, בשעת הדחק יכול לקבעה מאחורי הדלת מבפנים, צמוד לחלל הפתח תוך טפח דוקא כנ"ל. [וצ"ע אם רשאי לברך באופן זה, דקביעה זו תלויה במח' הפוסקים ביו"ד סי' רפט האם היא כשרה, ולכאורה ספק ברכות להקל. ראה גם חובת הדר עמוד סח הערה ה].

יום ראשון, 22 ביולי 2012

פתח כניסה לקומה של מחסנים

שאלה:  מצוי בארצינו הק' שבבנין יש קומה של מחסנים, ובפתח הקומה כניסה עם דלת. האם הדלת הזו חייבת במזוזה? עם ברכה? ועל מי מוטל החיוב לקבוע מזוזה בה?

תשובה:  נראה שהמחסנים הללו מעיקר הדין פטורים לגמרי ממזוזה, כי אינם מקומות דיור. ואע"פ שאנו נוהגים כסברת הרא"ש ושאר פוסקים דאוצרות חייבים במזוזה, היינו אוצרות המשמשים [במקצת עכ"פ] לתשמישי דיור של הבית, אבל לא אוצר המנותק מהבית [ראה חובת הדר פרק ב סעיף ג, הערות יא,יב]. על כן מעיקר הדין המחסנים הללו שאינן תשמישי דיור כלל פטורים לגמרי.
אלא שמנהג ישראל תורה היא שכבר נהגו בכל מקום לקבוע מזוזה במחסנים כעין אלו, אבל פשוט שיקבעום בלי ברכה.
וכל שכן בפתח של הקומה שהוא כניסה לבד [והוא נקרא מרפסת או בית שער בלשון הפוסקים] שאין בו חיוב יותר מהמחסנים עצמם, ועל כן פשוט שיקבע בלי ברכה.

כל מקום שיש חיוב גמור במזוזה כל השותפים בבעלות חייבים בשוה. ובמקרה דידן שהוא מנהג, אפשר שיכולים קצת מבעלי המחסנים לומר "איני רוצה במנהג זה, ואיני מצטרף". אך נראה לי פשוט שכל אחד שקבע מזוזה על מחסן פרטי שלו שם, חייב להשתתף בקביעת המזוזה בכניסה לקומה, דהא גילה דעתו דניחא ליה במנהג זה.

יום שבת, 21 ביולי 2012

היכר ציר לפי מנהג חב"ד בדלת הזזה הפתוחה לגינה

שאלה ודיון זה הוא מהפורום לאנגלית
אע"פ שכבר דנו בפורום זה בעבר ברוב הנקודות דלהלן, בכל זאת שינון וחזרה בדברי תורה תמיד הן ברכה, והנושא קרוב לליבי.

השאלה היא בדלת הזזה ומאחריה דלת ביטחון [סורגים] בפתח שבין הבית לגינה, הדלת ביטחון נפתחת החוצה [היכר ציר לצד הגינה] והדלת הזזה היא בחלק הפנימי קרוב לבית, ויש מעבר מהגינה החוצה לרשות הרבים, היכן לפי מנהג חב"ד יש לקבוע את המזוזה בפתח זו?
לדעתי:
א.  דלת ביטחון טפל לדלת העיקרי [כאן - דלת הזזה].
ב.  פתח שבין בית לגינה, אם הגינה אינו מקום דיור אזי ברור שכיוון הכניסה הוא לתוך הבית, וצריך לקבוע מזוזה על צד ימין של הנכנס מהגינה לבית, ואפילו אם הגינה היתה סגורה ולא היה לו מוצא לרשות הרבים [ואפילו היה ההיכר ציר ברור לצד הגינה].
בתמונה שלנו נראה שיש קצת עניני דיור בגינה, ואם זה נכון אין המקום הזה מוגדר כגינה [שהוא לא מקום דיור, אלא מקום לזרעים ואילנות, וטיול לבד] אלא כחצר. ודין חצר נידון כחדר שבבית, והולכים אחר היכר ציר בפתח שבין הבית לחצר, ואע"פ שפתוח החצר לרשות הרבים, אלא שהוא אינו הפתח הראשי לבית [הוראה ברורה מאדמו"ר בפרט האחרון].
ג.  נשאר לנו להגדיר היאך מחשיבים היכר ציר בדלת הזזה?
נראה לי פשוט שאנו מבחינים לאיזה צד של הפתח הדלת שייכת, ונחשוב כאילו הדלת נפתחת לאותו חדר. במקרה שלנו הדלת הוא בפנים והוא שייך לבית, א"כ הרי זה כהיכר ציר הנפתח לבית שצריך לקבוע מזוזה על צד ימין של הנכנס מהגינה [או חצר] לבית.

יום שישי, 20 ביולי 2012

מזוזה ישנה שהשרטוט נעלם

מזוזה ישנה שבודאי היתה משורטטת משעת כתיבתה, ומחמת יושן הקלף התרווח ונתפשטו קמטי השרטוטים וכעת חלק גדול מהשירטוט אינו נראה כלל. מה דינו?

אמנם משמעות תשובת רבי עקיבא איגר (ח"א סי' נ) דהשירטוט צריך להיות קיים לעולם, ואם השירטוט נעלם הרי זה פסול.
(רע"א כתב כן כדי לתרץ קושיא שהקשו הראשונים מה נתחדש בהלכה למ"ס שמזוזה בעי שירטוט, הרי כל כתבי הקודש צריכין שירטוט. ותי' דבמזוזה בעי שהשירטוט יתקיים לעולם מהלכה, משא"כ בכתבי הקודש כל השירטוט הוא רק לשעת הכתיבה. אמנם המעיין בשו"ע רבינו או"ח סי' לב סעיף ח, יראה דתירץ בפשיטות קושיא זו, דשירטוט תפלין מד"ס בלבד ובודאי אינו מעכב, משא"כ שירטוט מזוזה מהלמ"ס, וא"כ אין הכרח לקבל סברת רעק"א וחידושו הנ"ל). ודבריו הובאו בהרבה אחרונים.
אך לעומת סברת רע"א, הרבה אחרונים לא סוברים כן, ראה מקדש מעט סי' רעא ס"ק לד. וכ"כ שבט הלוי חלק ב סי' קמח.
וטעמם פשוט וברור, כי טעם ההלכה שצריך להיות שירטוט כדי ליישר הכתב, כמבואר בהרבה ספרים. וממילא אין טעם זה אלא לשעת הכתיבה עצמה, ואם נכתבה כדינה בשירטוט ואח"כ השירטוט נעלם אינו מקלקל את המזוזה.
גם אין כדאי לשוב ולשרטט על הכתב [הגם שכן כתבו כמה אחרונים, כי חששו לסברת רעק"א הנ"ל] כי יש חשש שמא ימחוק או יפסול מחמת שירטוט זה את אותיות הכתב. אלא יניח המזוזה כמו שהיא.

יו"ד פסולה - חסר לה אבר

היו"ד של בניכם פסולה, הגוף והרגל ימין הם אבר אחד ואין שום הפרש ביניהם.

גם הבי"ת של בניכם צ"ע, המושב קצר והעוקץ היורד ביחד הן קצת "תרתי לריעותא" - בכל זאת נראה שמכיון שתינוק מכירו כבי"ת יש להכשיר.

רגל שמאלית של ה"א יורדת מחוץ לחלל

באותיות הרב עמ' קיג נידון על דמיון ה"א כזה לאות קו"ף.
האם ההכרעה כאן בידי התינוק? ובכלל האם רגל הקו"ף צריכה לרדת לפחות כעובי הקולמוס מתחת לחלל האות?

יום חמישי, 19 ביולי 2012

שאלה על חיבור המ"ם

שאלה על המ"ם שהחיבור הוא גס, ואולי נראה יותר לכ"ף ווי"ו הדבוקים.
נראה לי שהמ"ם כשר.

אל"ף משוכה


התמונות הן מס"ת ישן המופיע בפורום לאנגלית, פעם נהגו בקהילות מסויימות למשוך את האל"ף כך. היום נמנעים מזה. האל"ף הזה כשר כל זמן שתינוק מכירו.

אמנם מבואר באחרונים שאם עיקם קו הגג כעין רי"ש ממש [כלומר שצד ימין של הגג יורד ישר, ולא באלכסון] אזי נפסל משום שינוי גמור בצורתה.

אלפי"ן פסולים

האלפי"ן במזוזה זו פסולים, הרגל שהיא צריכה להיות נקודה תחתונה היא מוארכת יותר מדי, עד שהיא הפכה להיות "קו" בפני עצמה, והרי זה שינוי צורת האות.
האל"ף מורכבת מנקודה עליונה קו האמצעי ונקודה התחתונה, ואילו כאן היא נקודה וקו ועוד קו. (ומה שהיא מעוגלת כמין רי"ש אינו משאיר אותה 'נקודה').

נוסף לזה הנו"ן של אנכי פסולה.
האל"ף במלה 'לאות' שהרגל יורדת ישר, ואין לה כלל צורה של נקודה התחתונה, צריך עיון האם מותר לתקנה מהדין. בכל אופן קשה מאוד להרחיב לה נקודה.

יום רביעי, 18 ביולי 2012

שוב בי"ת בעייתית

הבי"ת הראשונה של לבבך מאוד מאוד בעייתית, היא עגולה ויותר דומה לכ"ף אע"פ שניכר בה עקב.
אני נוטה לפסול, ולא לשאול תינוק.

וי"ו עם ראש בעייתי - תיקון

הוי"ו ב"היום" כמעט מקל שוה העולה באלכסון, יש בו רק בליטה קטנה [שציינתי בחץ אדום בתמונה שניה] המצילה אותו. אם לא אותו בליטה [ציור שני שבתמונה שניה], היה הוי"ו פסול משום גולם, כלומר שאין לו ראש.
ראוי לתקן הוי"ו בהוספת דיו, כך:

תיקון הצד"י פשוטה

קודם יש להוסיף עובי לרגל למטה [ציירתי באדום] ואחר כך אם ירצה רשאי למחוק מעט מהזרוע של היו"ד הימני [ציירתי בירוק]

צ' פשוטה בעייתית בירכה

לגבי צ' פשוטה בנוסף למה שפורסם לאחרונה. כאן הרגל מתפצלת לשני הראשים בשוה.
האם גם זה ניתן לתקן ?

ו' ארוך

גם ו' זאת ארוכה, והתינוק קרא ו. אולי כאן פחות פער בין הווי"ם - הניתן לסמוך על תינוק בכגון זה?
הדלי"ת (ב'מאדך') פסולה היא ממש רי"ש.

יום שלישי, 17 ביולי 2012

וי"ו ארוך פסול

התמונה הזו לקחתי מהפורום באנגלית
הוי"ו הזו פסולה בהחלט, היא ארוכה מדי והיא בעצם נו"ן פשוטה. ואע"פ שרבים פוסלים אותה לנו"ן פשוטה, משום שצורת הראש של הנו"ן פשוטה צריכה להיות כראש זיי"ן ולא כוי"ו, מ"מ זו נו"ן פשוטה בשיעור ולא וי"ו.

יום שני, 16 ביולי 2012

עודף דיו בירך תי"ו

יש בירך שמאל של התי"ו  עודף דיו. מותר למחוק את עודף הדיו.

יו"ד סמוכה לנו"ן

אמנם התמונה קצת מטושטשת אך מספיקה להבין את הבעיה - ב'עיניכם' היו"ד והנו"ן יחד נראים כצד"י, הגם שאינם נוגעים.
נראה לענ"ד שזהו דוגמא מצויינת למבואר בשו"ע ושוע"ר סי' לב סעיף ל שאם היו"ד נפרד מהנו"ן בצד"י אזי צריך לשאול תינוק, וכמו"כ כאן כמקרה הפוך שנסמכו היו"ד ונו"ן אולי יקראו לעיני התינוק כצד"י - ולכן צריך לשאול תינוק.
אם היה לנו ברור לחלוטין שהוא צד"י רק עם פירוד מועט, [אז הייתי פוסל כאן] או היה ברור שזה שתי אותיות נפרדות יו"ד - נו"ן, לא היינו צריכים לשאול תינוק.

חדר גדול ויש בו אסלא או אמבטיה

חדר גדול של דיור, ויש בו מטה ושלחן וארונות וכו' ובנו בו אסלא לשירותים וכן אמבטיא לרחיצה, והכל בחדר אחד. האם חדר זה חייב או פטור ממזוזה?
אם מקום הרחיצה או השירותים גלוי ונראה בחדר, אזי דין חדר זה כבית הכסא שאינו דיור כבוד ואסור לקבוע בו מזוזה, ואע"פ שמשתמש בו גם דיורי כבוד, מ"מ חדר שמיועד גם לדיור כבוד וגם לדיור גנאי פטור [ואסור] לקבוע בו מזוזה. (כן מבואר בפוסקים המובאים בב"י ורמ"א רפו סעיף ב, עיי"ש, דכל שקבוע גם לרחיצה או לשאר גנאי פטור, אע"פ שעיקרו לדיורי כבוד).
אבל אם האסלא ואמבטיה מגודרים במחיצות סביבם ווילון או דלת שמפרידם משאר החדר, אז הם חלקו רשות לעצמם והחדר המרכזי [שהוא לדיור] חייב.
ומ"מ צריך לכסות המזוזה שלא תהא נראית כנגד הטינוף.

בית הכסא שמשנה את יעודו

חדר שהיה מיועד לבית הכסא או בית המרחץ [אמבטיא] ועכשיו בעל הבית החליט לבטל תשמישו, ולעשותו לחדר דיור בבית או כאוצר [חדר מחסן לצרכי הבית] בבית, מתחייב במזוזה.
כן מבואר בתשו' פנים מאירות שהביא בפתחי תשובה [יו"ד סי' רפו] אך שם כתב שעקרו את התנור וכדומה, [ולכאורה הכוונה לענינינו שעקרו את האמבטיא והאסלה] וטעמו כדי להוכיח שמשנה לגמרי שימוש החדר.
ומסתבר שזה רק דבר במקרה שאי אפשר באמת להשתמש בחדר אם לא יעקרוהו, וכמו כן חדר קטן של שירותים, לכאורה גם אין משתמשים בו לבית הכסא אינו ראוי לשאר שימושים כי הוא קטן והאסלה תופסת מקום רב, לכן בעי עקירה. אבל חדר גדול שיש בו אסלא ואמבטיה והניחום שמה, ומשתמשים בכל שאר המקום בחדר לצרכי דיור, נראה דלא בעי עקירתם, אלא כל שהחליט להשתמש בו תשמישי דיור של כבוד והמקום נקי, חייב במזוזה.

יום ראשון, 15 ביולי 2012

פסול הממנה כשר לכתוב עבורו אות בס"ת

שאלה:  מי שפסול לכתוב סת"ם [אינו שומר שבת] הממנה את הסופר לכתוב עבורו בשליחותו אות בס"ת, האם הוא מקיים מצות כתיבת ס"ת [לפי המנהג המקובל שכל המשתתפים בסיום ס"ת וכותבים אותיות מקיימים בכך מצות כתיבת ס"ת]?

תשובה:  פשוט שהוא מקיים המצוה בכך, דאע"פ שהוא בעצמו פסול לכתוב, אינו פטור מהמצוה. והיות שהוא מחוייב הרי שלוחו כמותו לקיים המצוה.

מזוזה בבית שדרים איש ואשה יחד, אחד מהם נכרי

בהמשך לשאלה [שבוע שעבר] האם מותר למכור לנכרי מזוזה, חזר ובא אותו נכרי וטען שאשתו יהודיה ועל כן זכותו לרכוש מזוזה ?!

נראה לי שורת הדין, דאם בעל הבית החוקי הוא יהודי, בין האיש או האשה, כלומר הבית רכוש יהודי או היהודי הוא השוכר וחתום על חוזה השכירות - שמבחינת החוק יכול היהודי להוציא את האחר מהבית, הוא חייב במזוזה.
ולהיפך אם בעה"ב או השוכר הוא הנכרי הבית פטור ממזוזה.
ואם שניהם בעלי הבית בקנין או בשכירות, באנו למחלוקת הפוסקים, לפי הרמ"א ר"ס רפו שותפות ישראל ונכרי פטור ממזוזה, ולפי הרשב"א שהביא בדק הבית ר"ס רפו הישראל חייב. וכתבו האחרונים לקבוע מזוזה בלי ברכה.

ונראה לי שאפילו אם הבית פטור [במקרה והבע"ב החוקי הוא הנכרי] היות שדר ישראל בקביעות בבית, אע"פ שהוא פטור, מותר ליתן לו מזוזה לקבוע על הפתח, דמ"מ שמירה וזכרון מצוה לישראל ישנו.

וצריך ליזהר [במקרה ויש צד חיוב ישראל במצוה] שיקבענו ישראל במקומו, דקביעת נכרי אינו קביעת מצוה ופסול.

יום חמישי, 12 ביולי 2012

עוקץ שמאל של יו"ד

בנוגע לקוץ של רבינו תם ביו"ד מצינו תוארים שונים:  "קוצו של יו"ד" בגמרא מנחות לפי פירוש ר"ת בתוספות שם,  "עוקץ שמאל" בלשון שו"ע רבינו באות יו"ד,  "רגל שמאל" בלשון המרדכי, ומגן אברהם [סי' לב ס"ק לו בשם הב"י].
האם יש חילוק בין התוארים הללו במשמעות הציור של הקוץ, וכן האם יש חילוק הלכתי הנובע מכך?
נלענ"ד שיש אמנם חילוק בין ג' התוארים הללו, הן מבחינת הציור של הקוץ באות יו"ד, והן מבחינה הילכתית. וכבר כתבתי על כך בס' אותיות הרב באות יו"ד (אות ב).
א.  לענין ציור האות, 'עוקץ' הוא זוית וחידוד של קצה האות, ובא לומר שאין כאן תוספת חלק או איבר באות, אלא רק ציור צד שמאל התחתון שביו"ד שיהא עוקצי-זויתי ולא עגול [בנוסף לכך שהוא פונה מעט כלפי מטה מטעם המבואר בגמרא - יו"ד ראשו כפוף], אבל התואר קוץ או רגל משמען תוספת על ציור האות, חלק נוסף, כמו התגין שהן מכונים קוצים שהן תוספות לאות, ובודאי רגל שמאל מורה על תוספת לגוף האות [היו"ד] כמו רגל ימין שהוא תוספת.
בקיצור - התיאור עוקץ מורה שאין תוספת, קוץ ורגל מורים על תוספת.
אחד מהטעמים שרבינו בחר לכנותו "עוקץ" - נלע"ד כדי להשוות המובא בראשונים קוצו של יו"ד לר"ת שהוא עוקץ שמאל עם המבואר בכתבי האריז"ל.
וזה לשון משנת חסידים (מסכת תיקון תפלין פרק א משנה י): היו"דין יעשם בג' קוצים, קוץ עליון תחילה, ותחתיו הגוף, ותחת הגוף הרגל [כלומר רגל ימין].
א"כ ע"פ האריז"ל אין קוץ רביעי בצד שמאלו, דו"ק היטב, על כן מבאר רבינו שהגוף עצמו (שהוא הקוץ האמצעי בכתבי האר"י) צדו השמאלי הוא עוקצי ומוטה כלפי מטה, אך אין שום תוספת מעבר לג' חלקים הללו.
ב.  מבחינה הלכתית, ברור שהכינוי רגל שמאל מורה שהוא איבר נוסף, ולכן אם עשה שני רגלי שמאל האות נפסלת כי יתיר איבר כחסר איבר כמבואר באחרונים. אבל אם הוא עוקץ או קוץ [תג] הרי תוספתו אינו תוספת איבר לפסול, וא"כ עשה ליו"ד שני קוצי שמאל [של ר"ת] אינו נפסל.

פיטום הקטרת בכתב אשורי

בנוגע למה שכתבתי בענין פיטום הקטורת בכתב אשורי

ידידי הרב אביאל בניסטי שיחיה הפנה את תשומת לבי, למקורות הבאים:  כף החיים סי' קלב סעיף קטן כג - אפשר לראות את זה ב- Hebrew books

וזה לשון כף החיים שם (בשם ספר רוח חיים לגאון רבי חיים פאלאג'י): אמירת פיטום הקטרת מתוך כתב אשורית ככתיבת ס"ת היא סגולה לזכות ולעושר ויהיה מוצלח בכל עסקיו עכ"ל.
(לא מפורש האם כתבו רק הברייתא דתנו רבנן פיטום הקטרת כו' או גם פרשת הקטרת הכתובה בתורה כפי שאומרים בתפלה. ומסתברא שכוונתו לכל, כולל הפרשה עצמה.
וכן משמעות מקור קדום יותר - ספר עבודת היום לרבי משה ן' מכיר [עמוד 9  ד"ה והחושש])
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41230&st=&pgnum=8

אמנם כפי שציינתי במאמרי הנ"ל זה נגד פשטות הפוסקים, שו"ע יו"ד סי' קעט סעיף יב, ואורח חיים סי' שלד סעי' יד והפוסקים האחרונים, שאסור לכתוב פסוקים או פרשיות מהתורה על קלף וקמיע. וכנראה שהם סמכו על המקילים שציין בשו"ע או"ח הנ"ל ושו"ע רבינו שציינתי.

שאלה מעניינת בפורום באנגלית

שאלה מעניינת המופיעה בפורום באנגלית:
טעה וכתב ה"א במקום שצריך דלי"ת, הוסיף דיו ועיגל זוית הדלי"ת להפכה לרי"ש, ואחר כך מחק רגל שמאל ושוב ריבע זוית ועקב הדלי"ת, האם זו כשרה כי נעשתה [סיומה] בכתיבה, או שמא יש כאן חק תוכות?

אני מסתפק בדבר, דאע"פ שמסברא נראה דכל שסיים וגמרה בכתיבה הרי אנו מקילים להכשירה (כמבואר במגן אברהם לב ס"ק כג) שמא במקרה דידן הרי הוספת הדיו לעגל הדלי"ת לעשותה רי"ש היתה 'כתיבה פיקטיבית' כי הרי לא רצה באמת לעשותה רי"ש אלא רק להצילה מגרירה גדולה בלבד, ואם כן שמא זה מוגדר ככתיבה בפיסול, ולכן חייב למחוק רגל ימין כדי לסיים צורת הדלי"ת בכתיבה כשרה.

דוגמא זו [טעה ועשה ה"א במקום דלי"ת] מופיע בהלכה וכתוב בפוסקים העצה למחוק רגל ימין ורגל שמאל, ולא נשמע מעולם עצה זו להפוך הדלי"ת לרי"ש כו'.

צריך עיון והארה - מה הדין במקרה זה.

יום רביעי, 11 ביולי 2012

צד"י פשוטה - בעיה בירך

בעיה בצד"י הזו - אין הגדרה ברורה היכן מסתיים חיבור ראש ימין והיכן מתחיל הירך היורד [מחיבור שתי הראשים] כלפי מטה.

על מי חיוב מזוזה - בפתח שבין שני בעלי בתים

פתח שבין שני בעלי בתים, על מי חל החיוב לקנות ולקבוע את המזוזה?

כתוב בסמ"ג פתח שבין שני בעלי בתים, היכן שהציר מונח שם החיוב. וכן פשוט בדעת הרמב"ם (עי' פרק ו הלכה יא) ושו"ע (סי' רפט סע' ג) דהחיוב חל על בעל הדלת, כלומר להיכן הדלת נכנסת שמה [היכר ציר] הוא בעל החיוב, ועליו מוטלת המצוה.

היכר ציר בפתח שבין ישראל לנכרי

צ"ע מה הדין בפתח שבין ישראל לנכרי, האם מתחשבים בהיכר ציר, דהיינו להיכן הדלת נפתחת, ואם נפתחת לצד הישראל, הישראל חייב במזוזה, ואם הדלת נפתחת לצד הנכרי פטור, או דבכה"ג לא אזלינן בתר היכר ציר?
דין היכר ציר בין מקום חיוב למקום פטור מבואר בגמרא מנחות לד,ב [פתח שבין בית (מקום חיוב) לגינה (מקום פטור)] שלא אזלינן בתר היכר ציר כדי לפטור, אלא הפתח חייב במזוזה אפילו נגד כיוון היכר ציר, כגון שהדלת נפתחת לתוך [היכר ציר שלה בצד] הגינה, אעפ"כ חייב לקבוע מזוזה בשער לצד כניסה לבית. ולא נאמר דין היכר ציר אלא בין בפתח שבין שני בתים ששניהם שוים בחיוב "בי גברי ובי נשי" [מנחות לג,א].
א"כ יש לדון פתח שבין ישראל ונכרי הרי זה כפתח שבין מקום פטור לחיוב, דלעולם חל חיוב מזוזה על צד החיוב, כלומר בכיוון הכניסה לבית הישראל [ולא אזלינן בתר היכר ציר לפטור].
אלא שיש לחלק בין הפטורים של גינה ודירת נכרי, דגינה אינו מקום דיור כלל [לשון הגמרא שם "אויר" כלומר מקום ריק] משא"כ דיור נכרי הוא דיור, ושמא אזלינן בכה"ג אחר היכר ציר אף לפטור.
והרי פשוט שפתח שבין דירה לבית כסא ובית המרחץ שפטורים משום שאינם דירת כבוד, אף הפתח הזה פטור לגמרי גם לצד הבית, דלא שייך לקבוע מזוזה על פתח כזה משום דיור שאינו של כבוד. ואפילו אם המזוזה לא תהא חשופה לצואה וטינוף, מ"מ פטור כי הפתח אינו של כבוד. ולא שייך לחייב כלל בפתח זה, גם לצד החיוב.
א"כ אפשר לומר שדיור נכרי ג"כ לעולם הוא פוטר פעיל (כדיור שאינו של כבוד), ולא כפטור ריק "אויר".
ונראה שזה תלוי במחלוקת הפוסקים [המובא בב"י ובדק הבית יו"ד ר"ס רפו] האם דירה של שותפות ישראל ונכרי חייב או פטור במזוזה, דלסוברים חייב משום שדירת הנכרי הוא כלום, ממילא נשאר החיוב מצד יהודי שדר שם. משא"כ לסוברים ששותפות נכרי פוטר ממזוזה, משמע שזה פטור פעיל דהדיור והשער לא תקינים [כלשון שנמצא במרדכי דהוי חצי בית וחצי שער].
ומעתה לסוברים דחייב במזוזה הוי דין פתח זה כפתח שבין בית לגינה דלעולם חייב מצד הבית, כמו"כ בפתח שבין ישראל לנכרי לעולם יש חיוב מצד כניסת הישראל ואין זה משנה לאיזה צד ההיכר ציר. ואילו לפוטרים הרי זה פטור בכל גווני בין שהיכר ציר לצד ישראל או לצד הנכרי.
כן נראה לי נכון לדין (ודלא כמו שכ' בחו"ה פרק ב הערה י בשם קונטרס המזוזה, עיי"ש). על כן אם אפשר לישראל לקבוע מזוזה על ימין כניסה של פתחו בלי ברכה, כן יעשה.

נו"ן עם עקב

נו"ן עם עקב אינו שינוי צורה לפסול, עקב זה מבואר בבית יוסף באלפא ביתא השניה עיין שם.   אני כותב את זה, כי היה לי סיפור לפני הרבה שנים על תפלין של סופר ירא שמים עם כתב יד מהודר ביותר שעשה נו"ן עם עקב [הרבה יותר יפה ועדין מהתמונה כאן] ולשכת הגהה מפורסמת החזירה אותם בטענה שלנו"ן יש עקב והיא שאלה של שינוי צורת האות.
לכן חובתי להודיע שהנו"ן הזו כשרה.
אמנם מבואר בשו"ת לבושי מרדכי בס"ת שהיו בו נוני"ם עם עקב שפסלם משום שדומים לבי"ת, על כרחך המדובר במקרה שלפניו היו בנוני"ם רחבים קצת שבצירוף העקב היו נראים לבי"ת, אך נו"ן שצורתה טובתה ולא חסר בצורתה מאומה פרט לזה שיש בה עקב אין בשום פנים לפסול.  שוב מצאתי את הדברים מפורשים בילקוט הסופר (משנת הסופר עמ' נו, ד"ה עשה לה עקב כשר).
ולמטה תמונה של נו"ן עם עקב שהיא בעיה שמתדמה לבי"ת.

יום שני, 9 ביולי 2012

האם מותר למכור מזוזה פסולה לנכרי?

נשאלתי:  האם מותר למכור מזוזה פסולה לנכרי?

פשוט שאסור למכור, למסור, או ליתן במתנה כל סת"ם לנכרי, בין כשרים בין פסולים, כמבואר ביורה דעה רצא סעיף ב ברמ"א [אלא אם כן יש איבה. אבל ברור שאין להסביר דבר זה לנכרי כדי לייצר איבה, ועל דרך שנאמר אני ה' דבר המסור ללב !!]
וכן פשוט מהמבואר בשו"ע יורה דעה סי' רפא סעיף א שחייבין לפדות ס"ת אפילו פסול שנמצא בידי נכרי עיי"ש.

הוספה:  אחד מהטעמים שמבואר במהרי"ל (שהביא רמ"א שם), שמא יתדמה הנכרי לישראל, כי יראה ישראל מזוזה על פתחו ויחשוב שזו היא דירת ישראל, ויש חשש שפיכות דמים כמבואר במהרי"ל.
לפי זה פשוט שגם צילום של מזוזה [שאין בה שום קדושה] וכן בית מזוזה ריקה אין למכור להם. *
אבל מזוזה [שנכתבה בקדושה אלא] שנפסלה אסור למכור להם [גם] משום שאסור למסור קדושת סת"ם לידי נכרי.

*  לפי זה מובן שגם אלו שמוכרים להם מזוזות מצולמים ובתי מזוזה כקמיע, שאסור להודיע לנכרי שמנהג ישראל לתלות דבר זה בפתחו, כדי שלא יעשה כן ויתלה המזוזה על פתח ביתו, ונמצא גורם מכשול ליהודי שיחשוב שבעל הבית הזה הוא יהודי.

החלפת יריעה אחרונה לחדשה

שאלה:  קהילה שיש להם ס"ת ישן וכשר שקורים בו, וכדי לעשות הכנסת דולרים לקופה מעוניינים להוציא את היריעה האחרונה ולכתוב יריעה אחרונה חדשה על מנת לקיים הכנסת ספר תורה לבית כנסת.
האם הדבר מותר? והאם הכותבים/קונים אותיות בסיום מקיימים מצות כתיבת ס"ת?

תשובה:  הדבר אסור, כי אסור לבטל יריעה זו ממצותה כל עוד שהיא כשרה. וגם בדיעבד שעברו ועשו, אין הכותבים הללו מקיימים מצות כתיבת ס"ת כל עוד היריעה הישנה כשרה ונמצאת [שאפשר להחזירה].

יום שבת, 7 ביולי 2012

צורת הנקודה שמאלית בשתי ההי"ן שבשם הוי' ב"ה

משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ה, ו):
[בכתיבת הה"י הראשונה] ואח"כ יעשה רגל שמאל שלה התלוי ועומד, ותחתיו יעשה קוץ קטן מאד יוצא לחוץ כפסיעה לבר .. לפיכך יעשנו [לרגל] עב מעט להראות השני ווי"ן כאחד .. סוד רגל זה הוא כצורת וא"ו בלי ראש ..
(שם משנה ט) [ובכתיבת הה"א אחרונה ישנה דרך כתיבתה מן הה"א הראשונה] .. הקו התלוי הוא בצורת יו"ד ואין לו קוץ למטה .. וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבה"י ראשונה .. עכ"ל.
חילוק זה מבואר גם בדברי של"ה הקדוש (חלק א, דף ה טור ב, בסוד "דודי" ראה שם).


זו תמונת הה"א הראשונה [התמונות שציירתי הן להמחשה בלבד]







הגג רחב יותר משאר ה"א, כי תחילתה יו"ד וגם יש בה רוחב מצד עצמה [וגם הרווחנו מקום לעובי הירך שמאל]. והירך הוא כתמונת שתי ווי"ן דבוקין זה לזה [גובהה מעט יותר מקולמוס, כרבע קולמוס עודף, ולא יותר] והפסיעה קטנה מאוד יוצאת לבר [לחוץ]
[הקו האדום בתוך הנקודה הוא להמחיש שתי ווי"ן] 




זו תמונת הה"א השניה

הגג צר יותר ואין לו עקב אלא ריבוע פשוט בזוית ימין של הגג, והירך שמאל נקודה פשוטה וצרה כתמונת יו"ד אחת [נקודה בלבד], כך שהיא צרה יותר ונמוכה יותר מהנקודה שבה"א הראשונה



תמונת שם הוי' מכתב המיוחס

ניכר בכתב יד שהוא אינו עושה את היו"ד שבה"א הראשונה ממש בקצה ימין [תחילת הגג מימין] אלא יותר לאמצע הגג - ודאי שלא משך את גוף היו"ד ימינה עד סוף הגג הנראה - אלא שלאחר עשיית היו"ד וקו ממנה שמאלה לקיים ונהר יוצא כו' המבואר בקבלה, עובר על הגג משמאל לימין עד שעובר אותו ימינה לעשות עקב הגג.

יום שישי, 6 ביולי 2012

פסיעה לבר מוטעית - לימוד זכות

פירסמתי מאמר שאין לעשות קוץ או פסיעה בה"א האחרונה שבשם הק' בכתב האר"י.
ראשית אציין מקור הדבר – בספר משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ח, ט) "בכתיבת הה"א אחרונה .. ישנה דרך כתיבתה מן [הה"א] הראשונה .. ואח"כ הקו התלוי הוא בצורת יוד ואין לו קוץ למטה כי וכו' (ומבאר את הטעם על פי קבלה) וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבהי ראשונה .. עכ"ל.

בכל זאת אנסה ללמד זכות מנין בא הטעות הזה.
נראה שמכיון שבכתב אשכנזי צורת הנקודה היא כיו"ד, וכל יו"ד יש לה קוץ. אלא שבה"א רגילה עושין את הנקודה כיו"ד הפוכה, וכאן עשאוה יו"ד ישרה, לכן עשו הקוץ משום שהיא יו"ד.
ואין זה נכון כנ"ל ממשנת חסידים, וכן פשוט בשו"ע רבינו סי' לו אות ה' במה שכ' בסוגרים:
ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא .. כעין יו"ד .. (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי' ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר).
אע"פ שלא זכינו לאורה זו תורת רבינו היכן כתב את הקבלה האחרת. מ"מ הדבר ברור שכוונתו לקבלת האריז"ל בכתיבת השם, ושיש שינוי בההי"ן (לשון רבים – שתי ההי"ן גם האחרונה, כמבואר במשנת חסידים שם) ויש בהן קבלה אחרת. א"כ ה"א זו אינה על פי קבלת הב"י ולכן אין צורך שתהא דוקא יו"ד (עם קוץ).

ויש להוסיף מה שנלע"ד הטעם שעושין קוץ זה ע"פ נגלה [ולמה הדבר נתחדש בדורנו. בכל הכתבים האשכנזים הישנים המפורסמים לא תמצא קוץ יורד בה"א האחרונה בכתב האר"י] דמבואר במשנה ברורה (סי' לב ס"ק מד) ששיעור מלוא אות קטנה היא כיו"ד עם רגל ימין שלה.
ולכן מאחר דשיעור רגל שמאל שבה"א היא כמלוא אות קטנה, לכן נהגו לעשות גוף כיו"ד עם רגל כלשהו, לקיים שיעור הירך כמבואר במשנה ברורה.
והגם שרבים חולקים על המ"ב בסברתו זו, וכן נהגו כל הסופרים האשכנזים לפני השואה, מ"מ
עכשיו שנתייסדה צורת הכתב בדורנו זה בארץ הקודש, ומשתדלים מאוד לקיים דברי המ"ב בכל דבר, ממילא הנהיגו לעשות עוקץ זה ביו"ד – לא משום פסיעה לבר אלא משום צורת ושיעור היו"ד.

כל זה כתבתי ללמד זכות, אך כאמור אינו נכון על פי הקבלה.

***
דרך אגב למדנו מדברי המשנת חסידים שנקודת הה"א הראשונה עבה וגדולה יותר מהנקודה שבה"א האחרונה – וזאת ע"פ הקבלה שמבאר שם. גם זה דבר שראוי לשים לב ולדקדק בכתב האר"י.
בעזרת השם אבאר את הדבר עם תמונות לאחר השבת.

מידת חסידים

לפני כמה ימים פירסמתי מאמר   פורום לנושאי סת"ם: פסיעה לבר מוטעית
ובו הבהרתי שאין לעשות פסיעה כלל או קוץ בנקודת הה"א האחרונה בכתיבת השם בכתב האר"י, ומה שנהוג בעולם לעשות קוץ יורד למטה הוא טעות.

חובתי להבהיר שאין לגרום נזק לסופרים יראי שמים שכתבו כן, ולגנוז שמות ק' שנעשו כן, הס מלהזכיר.

מידת חסידות ויראת שמים שלא לגרום נזק כלל לחבירו, אע"פ שהוא סובל ומצטער מזה, קל וחומר בנידון דידן שההפסד מצד הכתב הוא מועט ביותר [ורק בגדר הידור בדין קבלה], ואילו ההפסד הכספי לחבירו וההפסד בגניזת כתבי קודש הן חמורים ביותר, הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, ולא ראוי כלל לעשות דבר כזה.

אנא בקשתי מסופרי וסוחרי אנ"ש - יש להקפיד בדבר מכאן ולהבא, אך על לשעבר אין להזחיח ולהפסיד שום סופר ושום כתב שנעשה כן.

משה ויינר

אבקש לפרסם הדברים בכל צורה הראויה.