יום שלישי, 14 במאי 2019

בי"ת - אבדה צורתה

כנראה הגיע לחות לפרשה, או שהיתה מחיקה והדיו התפשט -
הבי"ת אבדה צורתה, כי אי אפשר להכיר מה היתה תחילה !! האם היתה בי"ת או כ"ף.
ואע"פ שלכאורה מהגג ניכר שהיא בי"ת, מ"מ עיקר צורתה בפינה שלמטה, ופינה זו כבר אינה ניכרת כלל.
זו דעתי בדין "כתיבה תמה" במקרה שלפנינו (שמכריח שצריך להיות לאות צורה ברורה, ולא משנה כלל בנידון שלנו מה התינוק יקרא).

כתב בעייתי בשינוי צורות האותיות

רגלי הקו"ף שבורים ועקומים לאחור - אני לא יודע האם זה שינוי צורה, או שמועיל קריאת התינוק בזה.
כמו כן רגלי ימין של הה"א והתי"ו.
רגל שמאל של החי"ת - צ"ע מה דינה (לדעת שו"ע רבינו ששינוי הרגלים מצורת זייני"ן פוסל - נראה לי שזה פסול).

העיי"ן רבתי שבראש המזוזה [לא מסומן] - ראש ימין גדול הרבה יותר מראש שמאל שלא כדת. מ"מ נראה שבדיעבד אין זה פוסל, וכל שהתינוק מכירו כשר.

יום שני, 13 במאי 2019

קידוש הכתב - לגבי תיקונים

שאלה:  כאשר אני אומר לפני כתיבת המזוזה "לשם קדושת מזוזה" האם זה כולל תיקונים שאני עושה אחר השלמת הכתיבה וההגהה, או שמא אני חייב לחזור ולקדש את התיקונים "לשם קדושת מזוזה"?

תשובה:  בודאי ראוי לחזור ולקדש את התקונים עצמם. אמנם מן הדין נראה, היות שהקידוש בתחילת כתיבת המזוזה [או פרשיות תפלין] הוא על כל המצוה עד גמרה, וידוע שיש הגהה ותיקונים, א"כ הכל נכלל בכלל הקידוש תחילה.
אמנם אם עבר זמן רב וכבר הסיח דעתו ממזוזה זו וקידושה, נראה שחייב לחזור ולקדש התיקון. (דין האחרון – מצאתי בביאור הסופר עמוד כו, ד"ה ומספיק).

יום שישי, 10 במאי 2019

טלאי במזוזה

כנראה שהיה מחיקה ונעשה חור, ועשה הסופר טלאי וכתב המילה על הטלאי [כסדרה] -
היתר כתיבה על טלאי נאמרה רק בס"ת, ולא נזכר היתר זו לתפלין ומזוזה, וצע"ג להתיר הדבר.
ולכאורה לסוברים שעורות המדובקים יחד חשובים לעור אחד, אם הדביק הטלאי לפני תחילת כתיבה כל המזוזה [דבר שלא מסתבר שקרה במקרה דנן] יש על מה לסמוך, אבל לסוברים שעורות המדובקים יחד לא חשיבי לעור אחד [כידוע המחלוקת לענין בתים העשויים מעורות מדובקים], אם כן מזוזה [וכן הדין לפרשה אחת בתפלין] הכתובה על שתי עורות פסול.

ו' שנפסקה באמצעה

אע"פ שהו' נפסקה לשתים, והחלק העליון לעצמו הוא יו"ד ממש -
מ"מ מאחר שתינוק מכיר כל האות כוי"ו, מותר לתקנה [שלא כסדרה בתפלין ומזוזה].

יום שלישי, 7 במאי 2019

שאלות על אל"ף

דיבוק בין הנקודה התחתונה לגוף - מותר לגרר (ולדעת שו"ע רבינו דינה כמו בנקודה העליונה שנוגעת לקו שכשרה - ומשמעות דבריו דכשרה בדיעבד אף בלי תיקון גרירה. אמנם ברור שלכתחילה יש לגרר להעמיד את האל"ף על צורתה הנכונה). 
דיבוק סוף הקו לנקודה העליונה. מותר לגרר ותהא כשרה. (ואין כאן חשש שתי נקודות)
נקודה העליונה מחוברת לסוף הקו. אמנם יש פוסלים, אך העיקר [וכן נראה דעת שו"ע רבינו] דכשרה בדיעבד. ופשוט שיש לתקנה בהוספת והארכת קו הגוף, כדי שדיבוק הנקודה תהא באמצע הקו [כלומר, לא באמצע ממש, אלא לא בקצה לגמרי].

יום שני, 22 באפריל 2019

שיעור עובי האות, שיעור עובי כדי לגרור

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף טז

כבר נתבאר שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה, לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב, ואם כתב במקום נקב פסול מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת. ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד, מכל מקום באותו מקום הנקב היא מופסקת וחלוקה לשתים.
ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו, ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זו, מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות א"כ אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב וכן לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב, והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה, שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל. והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים, וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב.
(ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו, וכן אם יכול לגרור מאורך שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו, הרי גרירה זו מועלת, אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו ואין בזה משום שלא כסדרן, כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר):

נשאלתי על לשון רבינו כאן, שכתב:
ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר, אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד .. ואפילו אם יש בעובי שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו.
משמע שיש שיעור עובי לאות - כלומר לעובי גג האות, או לעובי ירך האות.
אבל להלן בסעיף יח כתב רבינו "נשאר מעביה חוט דק שלם כשירה .. שהרי לא נתנו שיעור לעובי האותיות .." ??

ונראה לי ביאור דבריו "כשיעור עובי הצריך לאות זו" לא בא ללמד שיש שיעור לעובי האות, אלא שבמקרה זה [שניקב בעביה] צריך לאות שיעור לעובי – מטעם אחר. כלומר, אם ניקב בעביה של הגג או הירך, ואפילו נשתייר בעביה עובי הצריכה לה, מ"מ פסולה משום שאינה מוקפת גויל, כדמבאר בהמשך.
ופירוש הדבר, דמסיים בסוגריים (ומכל מקום אם יכול לגרור .. – כלומר אם לא יהא בעובי הנשאר מצד הנקב כדי לגרור, הרי לא תוכל בשום אופן להיות מוקפת גויל, אלא אפילו יש בה חוט דק שלם [כמבואר בסעיף יח, דאין שיעור לעובי האות עצמה] ועוד יש בה שיעור הצריך לה כדי לגרור ותשאר חוט דק זה השלם מוקפת גויל אחר הגרירה, מ"מ כל עוד שלא גירר בפועל, הרי אין האות מוקפת גויל כפי שמבאר. (ודלא כמשמעות סעיף ה' לעיל, שאם האות ארוכה ויש בה כשיעור כשרה, אפילו לא גרר הדיבוק, או שיש לחלק בין שתי הנושאים, ועכ"פ משמיענו הכא דלא סגי בכדי גרירה, אלא בעי גרירה ממש).
[וכן יש לדייק בסיפא של הסעיף בסוגרים, שמבאר שאחר הגרירה ישאר שיעור אות - רק לגבי אורך האות, ולא לגבי עביה. דו"ק].

נמצא מה שכ' כאן "הצריך" הוא לא צורך שיעור עובי האות, אלא לצורכה לגרור סביב הנקב כדי שתשאר מוקפת גויל, אבל לעולם עובי האות עצמה אין לה שיעור.

ראה גם מה שכתבתי בביאור סעיף זה https://hebrewstam.blogspot.com/2014/12/blog-post_44.html

יום שישי, 5 באפריל 2019

קוצו של יו"ד, ושיעור גוף היו"ד

יו"ד ב'מצרים' יש בה כפיפה כלפי מטה, כי ראשה משופע לצד שמאל כלפי מטה. מ"מ אינה מחודדת בזוית שם, ונראה לי שמעיקר הדין היא כשרה [כי עיקר הדין בעוקץ ר"ת, הוא מה שראשה של י' כפוף כלפי מטה], אלא שראוי לרבעה היטב שם בזוית [אשר עדיין יהא פונה מעט כלפי מטה].
יו"ד ב'בני' עוקצה ניכרת יפה, וראויה לעוקץ ר"ת.
כדאי להגדיל
כל היודי"ן המסומנים יש בהם בעיה גדולה, לענ"ד:
חז"ל למדו ששיעורי אורך הירך של דל"ת וה"א הוא כשיעור מלוא אות קטנה שהיא יו"ד, כפי שפסקו הפוסקים. ואם כן, פשוט שהיו"ד עצמו צריך שיהא בו שיעור זה, כשיעור עובי הקולמוס של יו"ד בכתב זה. כי אחרת, בטל כל השיעור "מלוא אות קטנה".
ולכן היודי"ן כאן שגופן דק ואין בו שיעור 'מלוא אות קטנה' בעצם פסולים. ועוד, שבגלל ששיעור עובי ראשן קטן כל כך, והרי רגלן ארוך [ביחס לעובי הראש], הרי הם בעצם שיעורי ווי"ן.
זו דעתי בהלכה זו [ע"פ ביאור שוע"ר ורמ"א סימן לב סעיף טו, טז] בשיטת המרדכי, המחדש שמדין 'כתיבה תמה' יש שיעור לאורך [עובי] היו"ד, וי"ו, זיי"ן, וכן ירכי הד' והה"א וכיוצא בהם.

יש חולקים עלי בכל הענין הזה, כי אין הם מקבלים שיש כלל שיעור אות, אלא מבארים את מה שחז"ל אמרו ששיעור ירך הד' וה' הוא 'כמלוא אות קטנה', פירושו שבשיעור זה חז"ל שיערו [את ציור האות] שבודאי תינוק מכירו לאות. וממילא ביו"ד שאין בו ספק, לא איכפת להם שאין 'שיעור מלוא אות קטנה' לאות הקטנה עצמה.

יום חמישי, 4 באפריל 2019

גימ"ל - ירך שמאל גולם

הגימ"ל [דגנך] ירך שמאל עיקרו מחובר ישירות לקו ימין, ורק יש שפיץ [עוקץ] קטן בראשו -
כלומר "ונהפוך הוא" אשר ישלוט העוקץ ויהא עיקר, והראש נהיה לזנב. היות שעיקרו הוא הגולם, לסוברים שדין ירך גימ"ל זה [שתמונתו כיו"ד הפוכה התלויה בתג לירך ימין] כיוד"י האל"ף ופ"א וכדומה, שאם הם גולמים הם פסולים - הוא הדין בגימ"ל זה ירכו גולם.
יש להעיר שגם הראש של הג' הזה רחב מדי, ואינו כשר אלא בדיעבד. שיעור רוחב ראש הגימ"ל צריך להיות כראש הז' בשיעור רוחב קולמוס אחד ולא יותר.

ראש הסמ"ך [ואספת] רחב מדי, וגם צריך להיות חיבור קו שמאל של הס' לצד שמאל של הגג, ולא באמצע הגג. ולא יעבור הגג על קו הסתימה כל כך שמאלה - לכתחילה. [וכן ראש הס' בשורה האחרונה - וסרתם, אינו לכתחילה].

יום שלישי, 2 באפריל 2019

בי"ת צריך להיות לה עקב

הביתי"ן בצד ימין שבכתב [עשב בשדך לבהמתך, ואבדתם] אין להם עקב !!
אמנם הן יפות וכשרות, כי הן מרובעות היטב, אך צ"ל לכתחילה עקב ממש.

הנה הגדלה של חלק זה מהכתב: 

יום שני, 1 באפריל 2019

כתב עבה

הכתב עבה מדי ביחס לרווח שבין השרטוטים, ומבואר בפוסקים שיש להניח לכתחילה רווח אויר כמלוא שיטה, בין שיטת כתב לשיטת כתב.
ולכן אין מקום לראש הל' והוא כעין יו"ד בלבד. יש פוסלים למ"ד כזה [כמבואר במשנת סופרים], ועכ"פ אינו לכתחילה כצורתו.
עוד בעיה שאין האותיות הארוכות [ך,ן,ף,ץ] יורדות מספיק מהשיטה. וצריכות כולן לרדת מתחת השיטה לכתחילה.
בתיבה "פן" אין הנו"ן יורדת תחת הפ"א - ואע"פ שיש בעצמה שיעור נו"ן פשוטה [ולא שיעור ז'], מ"מ צריכה גם להקרא עם הפ"א כתיבה אחת "פן" ולא "פז". על כן צריך קריאת התינוק, אם יקראנה נכון (ואם אין התינוק יכול לקראה עם הפ"א - יש פוסלים). 
שים לב לפ"א הפשוטה ב"אף" !!

יום חמישי, 28 במרץ 2019

לנו"ן אין מושב !!

לנו"ן אין מושב מתפשט מהצואר לשמאלה, אלא רק שהצואר משופע כלפי מטה [כעין משולש].
זה פסול [וגרע מדין גולם ביוד"י האל"ף וכדומה], וק"ו מגולם ראש הנו"ן שהוא פסול, ואין לו תיקון בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.  

יום רביעי, 27 במרץ 2019

בעיה בבי"ת ובוי"ו

כל הביתי"ן המסומנים יש להם בעיה גדולה - אין להם עקב כלל, ולא ריבוע ישר למטה. אלא יש להם גב אלכסון. אי אפשר להגדיר את כל גב הבי"ת כעקב !!
השאלה איך נידון הדבר? כשינוי צורת הב', או נסתפק בשאלת תינוק האם זו בי"ת או כ"ף???

הוי"ו ארוכה מדי, ויש בה שיעור נו"ן פשוטה [ג' קולמוסים ברגל, לבד מעובי הראש], ולענ"ד היא פסולה [אלא שאם תינוק יקראנו, אז אפשר לתקנו בעיבוי ראשו, לצמצם שיעור היחס בין הירך לעובי הראש].

יום שלישי, 26 במרץ 2019

צד"י [כתב אר"י] נפסק היו"ד - לענין תיקון

הדין במקרה זה: אם ניכר לעין שיש כאן שתי אותיות, אי אפשר לתקן בתו"מ שלא כסדרן. ואם ספק אזי מועיל קריאת התינוק, ואם קוראו צ' - מותר לתקן בתו"מ.
בנוגע לכתב האר"י - היות שהצ' אינו דומה כל כך לנו"ן [בכתב זה] ויו"ד, משום שהנו"ן כפופה מאוד, והיו"ד הפוכה, יש מקילים.
למעשה אין למהר ולהקל כל כך, אלא רק אם ספק מה הצורה שלפנינו. לפי התמונה הנראית כאן - זה נראה יותר כאות צ'.
היות שההבחנה במקרים אלו גבולית, קשה לסמוך על תמונה בסקן להחליט הדבר [אע"פ שבמקרה שלפנינו היות שהכתב קטן יותר מהתמונה, כמעט ברור שמסקנת הרואה במציאות תהא זהה לרואה בסקן].

ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2018/08/blog-post_16.html

יום שישי, 15 במרץ 2019

דלי"ת רבתי ??

גג הדלי"ת של 'אחד' היא רבתית,  אבל הירך כשיעור ירך דלי"ת רגילה או אפילו פחות. אמנם יש בה שיעור 'מלוא קולמוס' רגיל מכתיבה הזו, אבל אין בה שיעור ירך הראוי לאות זו - הרבתי, כלומר דלי"ת שגגה עבה צריכה רגלה להיות ארוכה כשיעור עובי הגג ולא פחות, וזה נקרא שיעור "מלוא אות קטנה".
זו דעתי ע"פ שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן [הרב] סימן לב סעיפים יט, כ.
כמובן, יש דיעות אחרות בענין.

אגב: שימו לב ב"אחד" ראש שמאלי של הח' הוא ו' ולא ז' - הרי זה הוכחה ברורה שהסופר מזלזל !!! (בתמונה זו, עדיין יש לימוד זכות, שמא זה רק מקרה. אבל אם זה חוזר על עצמו בהרגל הכתיבה - שכל החיתי"ן הסופר עושה ראש שמאל ו' ולא ז' - הרי זה מזלזל)

יום רביעי, 13 במרץ 2019

יו"ד ארוכה - פסולה

ירך היו"ד ארוכה, ויש בה שיעור וי"ו.
העולם מיקל על ידי שאלת תינוק, בהסתמכות על [הצורה בלבד] כפיפת הירך פנימה, שמרחיק אותה מצורת וא"ו. אמנם לפי הבנתי בשיטת שו"ע אדמו"ר [סימן לב סעיף יט] בעצם יש כאן שיעור וי"ו, ולא שיעור יו"ד - ועל כן הוא פסול.