יום רביעי, 31 באוקטובר 2012

מזוזה במעון יום לילדים

שאלה:  מעון יום שהילדים נמצאים בה כל היום [או רוב שעות היום] ואוכלים שם וישנים שם מנוחת הצהרים. האם חייבת במזוזה, ועל מי חל החיוב על המטפלות/גננות, הורי הילדים, או בעלי המקום [המוסד]?
תשובה:  פשוט שמקום זה הוא דיור גמור וחייב במזוזה מן התורה, כי היא דירה ממש שישנים ואוכלים שם הילדים.
החיוב מוטל על בעל המוסד שבבעלותו המקום, ואע"פ שהוא עצמו אינו דר שם כלל, היות שזה דירה בבעלותו שמיוחדת לדירת אדם מישראל [גם תינוקות קטנים] הרי הוא חייב במצותה.

נשיאת ס"ת במזודה במטוס

האם מותר לשאת ס"ת כשר במזודה ולהניחו בתא המטען במטוס?
 
הגם שיש לכבד ולהדר הס"ת בכבודה הראויה לה, ולכן מצוה לשאתה על היד ולא להניחה בתא המטען. זה רק למצוה ואם אפשר, אך אם קשה הדבר על האדם מותר להניחה במזודה בצורה משומרת שלא תינזק בטיסה ותישלח בתא המטען של המטוס (ראה יו"ד סי' רפב סעיף ג היה הולך ממקום למקום וכו' ואם היה מפחד מהגנבים מותר. ובטור שם נחלקו הפוסקים אם צורך גדול אחר דינו הכי שמותר לרכב עליו. ועי' בש"ך שם סק"ה דהיכא דלא אפשר מותר אפילו לרכב עליהם. ק"ו בנידון דידן שיותר כבוד הוא להניחו במזודה משומרת בתא המטען, מלרכוב עליהם).

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

עיי"ן מוזרה ופסולה


רק ציינתי דוגמאות יתכן שיש עוד עייני"ן שיפסלו. העיי"ן משונה צורתה, שינוי בולט מהמקובל, ויש לפסול. (היות שלא ידוע לנו על שום מסורה לכתוב כאלו עייני"ן, הדבר דורש ביאור מדוע ועל סמך מה לקח לעצמו הסופר?? רשות לשנות את האות??)

הערות על פרשיות רבי משה מפשעווארסק

הפרשיות הן ר"ת, והריוח לפני פ' והיה אם שמע הוא כשיטת הט"ז - יש ריוח פחות מט' אותיות גדולות לפני והיה, והריוח בסיום פ' והיה כי יביאך אינו אלא כשלוש אותיות גדולות (או מעט יותר) - כך שרק בצירוף שתי הרווחים הן פרשה סתומה של ט' אותיות גדולות. הפרשה היא סתומה כשיטת הט"ז [ולא כרמב"ם וב"י שצריך להניח ריוח ט' אותיות דוקא לפני והיה].

בסיום הפרשה האחרונה בר"ת שהיא פרשת שמע אין שום ריוח אלא מסיים אותה עד סוף השיטה כמבואר בקול יעקב בענין זה, ודלא כפי שנוהגים בחב"ד להניח בסוף שמע של ר"ת גם כן ריוח ט' אותיות.
 
חי"ת  צד ימין אינו וי"ו פשוטה, אלא כעין וי"ו-זיי"ן. דו"ק.
טי"ת  ראש שמאל וי"ו ולא זיי"ן, הראש מרובע שיש לו זוית לצד ימין ראש (קצת פשרה בין וי"ו לזיי"ן).
צד"י  [כפופה ופשוטה] ראש ימין עוקץ על פני היו"ד לצד ימין. [אמנם בתיבת "חמץ" בגלל שתי הקוצין שעל ראש הימין, לא עשה עוקץ הנ"ל].
קו"ף  ירך ימין כפופה היטב לפניה כשיעור משיכת עובי קולמוס, לעשות לה קצת מושב (ולא כבכתב חב"ד [כת"י של ר' ראובן סופר], שרק עושין מעט בליטה ולא מושב ממש כלל). ראש ירך שמאל נקודה [כבכתב חב"ד] ולא רבוע כראש נו"ן.
שי"ן  יש ביו"ד האמצעי עוקץ על ראשו כמבואר בב"י.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י

פרשיות של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק

ב"ה
רבי משה מפשעווארסק, היה מתלמידי הרה"ק המגיד ממעזריטש, והיה סופר מומחה. ופרשיותיו מפורסמות ומהוללות בפי כל.
הדוגמאות שלמטה הן תחילת פרשיות של ראש מכתב ידו. התפלין מיוחסות לבעלותו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליזענסק זצוקללה"ה זי"ע.
התמונות [כמעט שלימות] של הפרשיות, מתפרסמות להלן. ראה  פורום לנושאי סת"ם: פרשיות של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק

תודתינו נתונה לרב אליהו גץ על שמסר הצילומים לפרסמם. ואין רשות להעתיק לצורך מסחרית, בלא רשות מפורשת בכתב מאת הנ"ל.

הערות על פרשיות ר' צבי סופר

הזיי"ן המסומנת עקומה כלפי ימין - יש לציין שישנם שואלים האם לא נחשב לנו"ן הפוכה.
הלמ"ד נכנסת לחלל הכ"ף סופית, ישנם פוסקים פוסלים דבר זה משום הפיכת הכ"ף לה"א גבוהה. כנראה שר' צבי לא חשש לזה.

חרטום המ"ם יורד כפי שציינתי בכתב ר' אפרים סופר, וכן בכתב חב"ד.
צד"י יש בו שבירה בתחילת הצואר, וכן הצד"י הפשוטה כפופה [כלומר נטויה לאחור - לצד ימין] כמו שיבארתי באריכות שזה נכון בכתב האר"י ז"ל.
בצדי"ן ראש שמאל אינו מדקדק שיהא ממש כזיי"ן, אלא פעמים שהוא יוצא קרוב לקצה ימין, אך לא מהקצה ממש.
שי"ן מושב עגול, ואינו מקפיד שיהא חד ממש על חד כרעא, כמבואר בב"י. וכן אין על ראש אמצעי עוקץ הנזכר בב"י (גם בכתב חב"ד אין עושין עוקץ זה).
פ"א שבירת הגב [הנקרא בפי סופרי חב"ד "בליטת העקב"] גבוה, ומתחיל קרוב לסיום הגג (וכן הוא בכתב ר' אפרים. ולא כבתב חב"ד - שיש גב יורד מהגג הרבה לפני הבליטה).
ירך שמאל של הקו"ף כעין וי"ו ולא כזיי"ן.
חי"ת רגל ימין אינו ישר כוי"ו ממש, אלא יש בתחתיתו בליטה כעין רגל הזיי"ן, וכן הוא בכתב חב"ד.
החי"ת של וחרה קבלת ראשונים לעשותו פתוחה למטה שרגליה בולטות החוצה ומתפשטות כלפי מטה. צורה זו נמצאת ומוזכרת בעוד ספרים.
פ"א פשוטה עגולה כהגה' מיימוניות, ולא מרובעת כסברת ר"י החסיד. בכתב ר' אפרים הוא מרובע.
עיי"ן ראש ימין וי"ו ישרה [שוה עם השירטוט] כדמשמע באר"י,  ואינו אלכסון כלפי מעלה כדמשמע בב"י.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

פרשיות של יד - רבי צבי סופר

 
 

 
 
 
 
 

פרשיות של רבי צבי סופר של הבעש"ט

ב"ה
דוגמאות מפרשיות תפלין של ראש כתי"ק של רבי צבי הסופר - סופרו של הבעש"ט זצ"ל.
 
הפרשיות נמסרו לפרסמם באדיבותו של הרב אליהו גץ, ותודתינו לו על כך. אין רשות להעתיק הצילומים לשום מטרה מסחרית, ללא רשות בכתב מרב אליהו גץ.
 
 
 
 
 

יו"ד נראית ככ"ף, דלי"ת

היו"ד המסומנת [ובשעריך] נראית ככ"ף קטנה. ונחשב לשינוי צורתה ופסולה.
גם הדלי"ת של ידך היא בעיה - ולפחות צריך לשאול תינוק [ואם יקראנה ד'] לתקנה - כי אין לה זוית ועקב ברור.

שאלה על יו"ד ובי"ת

לעניות דעתי היו"ד פסולה כי אין לה גוף כשר. הגוף של היו"ד צ"ל כמלוא אות קטנה, כלומר עובי הקולמוס, וכאן אין לה שיעור אות זה.
הבי"ת ראוי לשאול תינוק [כי הריבוע והעקב לא ברורים כ"כ], ואחר שיקראנה בי"ת  יש לתקן העקב.

וי"ו פסולה

הוי"ו [השניה של ובקומך] יש לו ראש גדול ביחס לכללות האות. והוריתי שישאלו תינוקות אם הוא וי"ו או יו"ד, שלוש תינוקות שנשאלו כולם אמרו: יו"ד. על כן הוא פסול.

רי"ש - שאלה

הרי"ש של וחרה קטנה - שאלת תינוק.

פתח ללא משקוף אך מכוסה בגדר חי

פתח זה פטור ממזוזה, כי אין לו משקוף כלל. וגדר חי שלמעלה אינו נחשב כלל למשקוף הפתח.
 
ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א הפנה את תשומת ליבי לתשובת הרב מנחת יצחק חלק י סימן צד שבו דן בנושא והעלה דע"פ סברת החזון איש בנוגע לצורת פתח לענין עירוב, אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וחוט על גביו הוי צורת פתח, והוא הדין לענין מזוזה. כמו"כ בנוגע לגדר חי שמקפידין לעשותו ישר כעין פתח, יתחייב. ומסיק דיקבע בלי ברכה.
ולענ"ד דבריהם אינם נכונים, דלא כל פתח שאמרו לעירוב שנחשב צורת פתח נחשב חיוב במזוזה. והעיקר כמו שכתב הרב מנחת יצחק בתחילת דבריו שם, דזה נחשב פתחי שימאי שמבואר בגמרא מנחות לג ובפוסקים דפטור מהמזוזה. ואין לך שימאי גדול מפתח העשוי מגדר חי, אפילו יעשו כן אלפים ורבבות חצרות, דאין זה פתח בנוי. ופשוט שפטור, אלא שמי שרוצה להחמיר על עצמו משום דברי הרבנים הנ"ל, הרשות בידו [כידוע מהחתם סופר דאין איסור בל תוסיף לקבוע מזוזה במקום פטור].

יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

פרשיות של יד - רבי אפרים סופר

בפרשה זו מסומנת בעט אדום מקומות שיש כניסה של קצת אות לאות אחרת, בחלל הווי"ן המסומנות נכנס מעט רגל האל"ף וקצה תג הלמ"ד.
בקצה חלל הרי"ש נכנס קצה רגל הגימ"ל - ולא חשש לשינוי הרי"ש לכעין ה"א.
רגלי הקו"ף [פעמיים 'בחזק'] הן כעין זיי"ן, ולא כוי"ו כפי שציינתי בפרשיות של ראש. אבל ראה להלן מפרשיות אחרות שעושה ראש ירך הקו"ף פעם כזיי"ן ופעם כוי"ו - כנראה שאינו מקפיד בכך.
 
הריוח סתומה שבין פרשת שמע לוהיה, היא כדעת הרמב"ם - ריוח ט' אותיות גדולות [ביתי"ן] לפני והיה, אבל אחר שמע אין ט' אותיות גדולות (וכנראה פחות מט' יודי"ן, או אפשר שהוא שיעור ט' יודי"ן בצמצום).


עוד תמונות מפרשיות של ראש - ר' אפרים סופר


הכפתור התלוי מהכ"ף של "וכל" אינו במקור, והוא עיוות מחמת הצילום.
הפאי"ן הלפופות - גם בפ"א הפנימית יש שבירת הגב כדי לשמור על עקב הבי"ת בלבן הפנימי.

הערות על כתי"ק ר' אפרים סופר

ב"ה
שימו לב הוא מניח ריוח ב' יודי"ן בין פסוק לפסוק, כמבואר ברמ"א. דבר שלא נהוג היום.
במ"ם סתומה מצד שמאל, קו הסתימה יורד מתחת למושב כשיעור קולמוס אחד. צ"ע מה טעם והמקור?
בחלק גדול מהממי"ן הפתוחות החרטום יורד מעט למטה לפני המושב, [וכן הוא בתמונת כת"י של ר' ראובן סופר - כתב חב"ד].
הווי"ן שלו בדרך כלל ארוכות ויורדות מהשיטה עד שיעור חצי קולמוס או פחות, אך לא יותר. [וידידי ר' אליהו העיר שאינו עושה עוקץ על ראש הוי"ו המבואר באר"י, אלא אדרבה יש נטיה ברוב הווי"ן שיש עוקץ בולט כלפי מטה והראש בכפיפה משהו כלפי מטה].
רגל הקו"ף התלוי ראשו הוא קוביה כראש הנו"ן וזיי"ן (ולא נקודה עגולה כעיגול) והרגל יוצא ממנו בצד ימין ולא מאמצעו, כעין וי"ו מרובעת מעט ולא ממש כזיי"ן ונו"ן פשוטה. (אמנם בפרשיות של יד, יש כאלו ויש כאלו).

הכתב הוא כתב אר"י ז"ל, והטי"ת ראשו זיי"ן כמו שבכתב בית יוסף, כסוברים שכן צ"ל גם בכתב האר"י. וכן ראש שמאל הצד"י עושה זיי"ן, ולא כעושים וי"ו או כעין יו"ד.
השי"ן על ראש האמצעי יש עוקץ כמבואר בבית יוסף. הגם שפרט זה אינו מבואר באר"י ז"ל.

ראה גם  צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י
 

פרשיות כתב יד קודש של רבי אפרים סופר

ב"ה
ברשות ואדיבות ר' אליהו גץ אנו מפרסמים כאן תמונות מפרשיות כתי"ק של רבי אפרים סופר, הפרשיות הן מתפלין המיוחסות שהיו אצל הרבי הקדוש ר' מנחם נחום מטשערנאביל זצוקללה"ה זי"ע.
תודתינו נתונה לר' אליהו גץ על הרשות לפרסמם. ואין רשות לאף אחד להעתיק צילום הפרשיות הללו לשום מטרה מסחרית, ללא רשות בכתב מאת הר' אליהו גץ.
 
תודה זו, הודעה ואזהרה זו, מתייחסים לא רק להצגה הראשונה של הפרשיות של רבי אפרים סופר, שאציג בפניכם היום, אלא לכל סדרת הצילומים שיופיעו בסדרה זו בפורום [הן כתי"ק של רבי אפרים סופר, רבי משה מפשעוארסק, רבי צבי סופר ועוד].
 
רבי אפרים סופר מבראד חי בזמן כ"ק מורינו הבעש"ט, והיה מפורסם בקדושתו בכתיבת סת"ם.
תמונה נוספת  של פרשיות המיוחסות לרבי אפרים סופר שהיו בבעלות הרבי הק' מטשערנאביל תמצא בילקוט צורת האותיות עמודים 700-701, ואכן זה אותו הכתב, אבל אינן בדיוק אותן הפרשיות. בהבחנה מדוייקת נראה שינויים מסויימים בין שתי המקורות. אם שתי המסורות נכונות, אזי היו לרבי מטשערנאביל שתי זוגות תפלין מרבי אפרים הסופר [שתי הפרשיות הן של רש"י, גם זו המצולמת בילקוט צורת האותיות].
 
אוסיף הערות מעטות בבלוגים על פרטים שיש ללמוד מכתי"ק זה, בעזר"ה.
 
משה ויינר
 
 
 
 
 

יו"ד וצד"י

היו"ד צרה ונראית כולה כגוף אחד [הראש ורגל כמעט חתיכה אחת] - היא כשרה, אבל ראוי לתקנה שיהא לה צורה יותר של יו"ד, ע"י הרחבת הראש שמאלה מעט.
הצד"י משונית, ואינה לכתחילה כצורתה, אבל נראה שהיא כשרה (אולי כדאי לשאול תינוק).
הבעיה בצד"י שהראש שמאל רחב מאוד, וחיבור הצואר יוצא בעיקום הפוך [כלומר כלפי פנים, ומייצר כעין מספר שלוש].
אבל הצד"י הזו גבולית, עוד קצת שינוי והיה מקום לפוסלה [מחמת צירופי השינויים].

יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

צד"י פשוטה וטיתי"ן משונים

הצד"י של הארץ קצת משונה, אך נראה לי שכשרה בדיעבד. [ראה מקרה דומה לזה שפסלתי, 
פורום לנושאי סת"ם: צד"י פשוטה עם בעיה]

הטיתי"ן ראש שמאל גבוה וראש ימין נמוך, זהו שינוי של לכתחילה שאינו נכון, אך אין לפסול.

דיבוק עב בין האותיות

במלה "ולא" דיבוק כל הגג של הוי"ו ללמ"ד, מנהגינו לפסול דיבוק עב כזה ואין לגררו משום חק תוכות, ע"פ המבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף כח "אם כל אורך האות דבוקה לחברתה אין פירוד מועיל בהן" - כלומר הפירוד הוא חק תוכות, ולכן א"א לתקנה בגרירת הדיבוק. ולאו דוקא כל אורך האות ממש, אלא כל אורך קו מסויים כגון כל עובי הגג או המושב נדבק לאות אחרת.

דלי"ת פסולה

הדלי"ת של "ודברת" פסולה. אין לה זוית וריבוע כלל, אלא כולה מעוגלת כרי"ש.
למטה הגדלה של המלה.

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

פרוזדור וחדר מדרגות

למעלה פתח כניסה לאולם. הצילום מכיוון פנים האולם לעבר היציאה, המזוזה קבועה בימין היציאה [שימו לב לשלט יציאה בראש השער], בגלל כיוון פתיחת הדלתות [היכר ציר].
לענ"ד [כאשר ביארתי כמה פעמים] הכלל "הלך אחר היכר ציר" אינו נכון במקרה כזה, אלא חייבים לקבוע את המזוזה בימין הכניסה לאולם ולא ימין ליציאה, גם לפי מנהג חב"ד. השטח שמחוץ [ולפני] לאולם אינו חשוב חדר דירה כלל, אלא פרוזדור בלבד. וכבר ביארתי בכמה מאמרים [ע"פ הגמרא מנחות לג,ב ופירש"י שם] בפורום זה - אין בפרוזדור, במבוא, או בבית שער, דין הלכתי של היכר ציר כלל.
  
תמונה שניה היא כניסה לפרוזדור הנ"ל מחדר מדרגות, העולות ויורדות בין הקומות השונות שבבנין. גם כאן המזוזה קבועה בצד הלא נכון, לכיוון יציאה לצד חדר המדרגות [בגלל כיוון פתיחת הדלתות], כאשר היא צריכה להיות בימין כניסה לכיוון הפרוזדור הנ"ל, כי הוא דרך לבוא לאולם שהוא עיקר הדיור בקומה זו, וכל הפתחים המובילים אל האולם הן רק בגדר פרוזדור ובית שער, ומקום קביעת המזוזה הוא בימין ביאה לקראת האולם.
 
למטה תרשים של הקומה עם ביאור ופירוט.
 ניתן להגדיל


יום שישי, 19 באוקטובר 2012

מזוזה במחסן מושכר

האם מחסן שהוא מושכר חייב במזוזה?
מחסן שמנותק מהבית, לעניות דעתי העיקר שהוא פטור ממזוזה (עי' ט"ז סי' רפו ס"ק י, ויד הקטנה הובא בפתחי תשובה שם סק"י דמוכח דעתם דאפילו אוצר שאינו מחובר לבית, כלומר אינו חלק מהבית דירה, אלא הוא אוצר לעצמו חייב במזוזה, משום חיוב בית אוצרות. אמנם נראה מדברי הדרישה שהביא ש"ך שם סק"ב "אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה". "כיון דיוצאין ונכנסין" אין פירושו שבגלל שמהלך במחסן ואוצר דחייב, דפשיטא, דמקום שאין אדם מהלך בו פטור. אלא כוונתו שמהלך בו מביתו ומשתמש בו כעין צרכי ביתו, אע"פ שעיקרו אינו תשמישו גופו ודיורו אלא שמירת חפציו שאינם צורך הדיור, מ"מ היות שהוא כעין חלק מהבית חייב. אבל אוצר המנותק לחלוטין מהבית, לענ"ד גם הסוברים דבית האוצרות חייבים, לא במקרה זה חייבום. וכן נראה מדברי חובת הדר פרק ב סעיף ג, עיין שם ובהערות.
ומכיון שיש מחלוקת הפוסקים הראשונים, כי דעת הרמב"ם וסייעתו לפטור לגמרי כל אוצרות, יש נטיה באחרונים במקרים לא ברורים לקבוע מזוזה בלא ברכה. ולכן במקרה זה), הגם שמנהג העולם לקבוע מזוזה על חנויות ומחסנים, יש לקבוע בלי ברכה.
ואין חילוק בין מושכר או שלו, דהעיקר הוא איזה תשמיש משתמש בו, וכל שחייב בחדר שלו חייב גם במושכר.

תי"ו צרה

גג התי"ו צרה ביותר, אין לפסול. ראוי לתקן הדבר.

מזוזה פסולה


להלן סימון של חלק מהבעיות:
כ"ף סופית של "לבניך" מעוגלת - שאלת תינוק.
יו"ד של "בין" נראה לי שפסולה כי אין לה צורת יו"ד.
עי"ן של "עיניך" ושל "ושבעת" שאלות תינוק אולי דומות לצד"י.
כ"ף של "אלהיכם" - מושב קצר ומעוקם שאלת תינוק.
צד"י של "ארצכם" עקומה אך נראה שכשר.
צד"י של "ויצהרך" נראה לי שפסולה משום שאין זה מושב, אלא חצי כפופה וחצי צד"י פשוטה.
פ"א של "לטוטפת" [ועוד פאי"ן] המושב אינו מכסה את הנקודה. בעיה גדולה, אני לא יודע אם זה ממש פסול שאי אפשר לתקן, אך מ"מ בודאי שאינו כשר לכתחילה אם אין המושב מכסה את הנקודה.
"ובשעריך" הוי"ו ובי"ת כל כך סמוכים שנתעורר שאלה על הוי"ו אם לא נשתנה לכעין ה"א. הגם שאני מכשיר, אך זה לא בסדר.