שאלות במזוזה

נגיעת כ"ף פשוטה לגג תחתיה - נראה לי שמותר לגרור הנגיעה, ובודאי לא היתה [שינוי צורה משום שהיתה] נקראת לתינוק אות אחרת [לדוגמא: נו"ן כפופה] בשעת עשיית הגג.

היו"ד [הראשון] פסול הוא ארוך מדי.

הבי"ת נכנסת מעט לחלל הדלי"ת - צריך לגרר כניסה זו [קמה עוקץ העקב] כמבואר בשו"ע שאין לאות ליכנס לחלל חברתה [לכתחלה], אמנם הכניסה מועטת ולכן אין שאלה של פיסול בדלי"ת.

נגיעת הצד"י פשוטה ללמ"ד - מותר לגרר.

יו"ד של והיו - היא קצת ארוכה ומהוה בעיה ביחס לאות יו"ד עצמה, וכן ארוכה ביחס לשאר אותיות שבשיטה שאף זו בעיה. מ"מ נראה שמותר לתקנה ע"י הוספת מעט דיו בתחתית עובי הראש ואח"כ לגרר מעט מאורך הרגל.

מ"ם סתומה - חללה דק, כשרה.

השי"ן - ראש ימין שבה הוא קו משוך, וצריך לתקנה.

מ"ם סתומה שקו הסוגר אינו בצד שמאל

סגירת המ"ם שבצד שמאל, אינה בצד שמאל של האות אלא נדבקת בגג מעבר לחצי לצד ימין של הגג. לכאורה לפי הדיעות שרגל שמאל של ה"א שעומדת בצד ימין של ה"א פסול, הוא הדין כאן [וכן כתבתי באותיות הרב].

אמנם מהנודע ביהודה שהביא קסת הסופר באות מ' נראה שכשר, וגם לסברת הפוסלים הנ"ל בה"א כתב בשוע"ר שפסול לכתחילה, אבל כשאי אפשר לתקן אין לפסול על מנת לגנוז פרשה או מזוזה.

ולכן נראה מהראוי לתקן המ"ם הזה על ידי עיבוי צד שמאל של הקו עד שיהא [צד שמאלו] עובר החצי לצד שמאל של הגג.

פ"א הנקודה קו משוך בשוה

הפ"א הנקודה שבה היא קו משוך בשוה. עיקרה חיבור אחד עבה לגג, ואע"פ שיש לה בליטה קטנה מאוד של ראש לתוך חללה, הבליטה טפלה לגבי עיקר הירך והגוש שהוא קו משוך, על כן הפ"א הזו פסולה.

לדעת המשנה ברורה אי אפשר לתקן קו משוך בתפלין או מזוזה משום שלא כסדרן, ועל פי המקדש מעט מותר לתקנה בהוספת דיו. [כאן לא ברור אם יש מקום להוסיף לה ראש ניכר בחלל הפ"א, ונראה שאפשר לגרר מצד ימין של חלל הפ"א את הבליטה שם, ויהא מקום להרחיב את ראש הנקודה לתוך החלל] אבל אסור לגרר מחיבור הנקודה לגג שתהא הנקודה נראית יותר כראש הפוך, משום פסול חק תוכות.

סמ"ך ללא חלל

הסמ"ך של וסרתם דקה מדי ואין בה חלל מספיק.

אי אפשר לפסוק על פי התמונה הזו, וצריך לראות הדבר בפועל במציאות, כי שינוי קטן ביחסי הגודל עלול לשנות את התמונה הכללית של האות. מ"מ ללמוד ממנה היא תמונה טובה, שסמ"ך זו היא פסולה כי אין בה חלל.

אמנם אין לחלל האותיות שיעור, מכל מקום צריך שיהא חלל ניכר, וזו [לפי התמונה] אינה ניכרת כלל.

בי"ת עם מושב קצר מדי

הבי"ת הזו אין לה מושב והיא פסולה.

 

הבי"ת הזו יש לה מושב קצר וצריך שאלת תינוק, ואם קוראה יש לתקן המושב.

כתב גרוע

אפשר להגדיל

 

כתג גרוע ביותר - אני מסופק אם זה נכתב על ידי סופר שלמד כדין דיני כתיבה !!

 

העייני"ן ראש שמאל נמוך מראש ימין - כשר בדיעבד מצד הדין.

ממי"ן סתומות שאלות של סמ"ך - המ"ם הראשונה [אתם] נראה לי ברור שפסול ממש, הוא מתדמה בבירור לסמ"ך. האחרות שאלות תינוק.

ממי"ן פתוחות אינן כתובות כנהוג - שורת הדין שכשר בדיעבד.

הגהת מזוזה

אפשר להגדיל

 

נו"ן [אנכי] הראש רחב יותר מהמושב - כשר בדיעבד.

יו"ד [בין] יש לה כעין מושב מעט ומתדמה מעט לכ"ף - כשר.

אל"ף [ארצכם] הנקודה למטה משוכה ביותר. לענ"ד יש בזה חשש פיסול משום שינוי צורת האות, אך כל העולם מכשיר ואינו שם לב על זה.

וי"ו [ואספת] פסול, הוא נעשה כמין יו"ד.

[וסרתם] ריוח יותר מדי באמצע תיבה.

מ"ם [השמים] צריכה תיקון, אין לה זויות ברורות ואין גגה בולט. בדיעבד נראה שכשר כמו שהוא [ברור שתינוק יקראנו מ"ם].

הפסק ניכר בגג הלמ"ד

התמונה נמתחה קצת וחבל. הלמ"ד יש בה הפסק רחב וניכר, נראה לי שפסול ואי אפשר לתקנה בתפלין.

כ"ף שנפסל

דיו נמרח ממושב הכ"ף. הוא נפסל כי הוא נעשה בי"ת ע"י היציאה של הדיו.

כמה שאלות במזוזה

אפשר להגדיל.
בעיי"ן נגיעה בין שני הראשים, הנגיעה דקה ומותר לגרר.

בתיבת "לבבך" ריוח מדי גדול בין האותיות. צריך לתקן.

הכ"ף ב"ובלכתך" רחב מדי וצריך שאלת תינוק אם אינו רי"ש.

הכ"ף של "ידך" נוגע לשי"ן תחתיה, מותר לגרר הנגיעה.

הזיי"ן הראשון של "מזזות" רחב מדי. צריך שאלת תינוק אם אינו דלי"ת.

שאלות על כ"ף ומ"ם

לאות כ"ף יש זוית מעט כהה, ולכן מותר לתקנה [אחר שאלת תינוק]. אם הזוית היתה מרובעת לגמרי [זוית ישרה] היינו פוסלים, ולא היה מועיל שאלת תינוק.

המ"ם ספק סמ"ך, יש פוסלים לגמרי, ויש מתירים לשאול תינוק ואם יקראנה מ"ם לתקנה. אני נוטה לפסול.

בי"ת בלי בליטת עקב

הבי"ת השניה של לבבך יש בה בעיה, אין בה עקב. הבליטה שעושים כדי שיהא לה עקב, צריך להיות עד חצי גובה האות, כלומר שבירת הקו האמצעי מתחיל מאמצעה כדי שהעקב יהא בליטת החלק התחתון של הבי"ת. כאן השבירה מתחיל מיד אחר הגג, נמצא שאינו עקב אלא הגב של הבי"ת, אמנם הגב משופע מעט, אך אין זה עקב כלל.

אמנם להרבה פוסקים ריבוע היטב של הבי"ת כשר, אך יש סוברים דבעי מן הדין עקב [כלומר בליטת עוקץ מזוית תחתונה שלה] כלשהו, וכאן אינו. ובכל אופן לכתחלה מבואר בכל הספרים שצריך שיהא לה עקב, על כן כאן חייב לתקן [ע"י שימחוק מעט ממושב הבי"ת שלפניה, ויעשה לה מעט בליטת עקב].

בתמונה זו הביתי"ן בנשבע, ובבניך [הבי"ת השניה], הן צורה מצויה בהרבה כתבי חב"ד, גם כאן העקב אינו בתכלית הדקדוק, כי אינו בליטה מיוחדת מהחלק התחתון של האות. אמנם ביתי"ן הללו יותר טובים מהבי"ת הראשון, בגלל עיקום הגב ושיפועו כלפי חוץ, המבליט את ההבדל בינו לכ"ף שהיא עגולה בגבה. בתמונה זו נוהגים להחשיב כל הבליטה הזו כעקב.
במילים אחרות: הבי"ת הראשונה גופה מרובע, ויש לה בליטה [לא מוגדרת כעקב] באמצע גבה. הבי"ת השניה יש לה עקב, אלא שהוא גבוה, והיה ראוי להתחיל קצת יותר נמוך. 

שאלות על ביתי"ן

הבי"ת יש לה עוקץ יוצא במקום העקב, אך אין לה עקב ברור מספיק, להוציאה מצורת כ"ף. נראה לי שצריך לשאול תינוק על אות זו, ואם יקראנה בי"ת יש לתקנה.

הבי"ת השניה של לבבכם מושבה קצר מדי, גם כאן יש לשאול תינוק ולתקן המושב.
דרך אגב: המ"ם סתומה תחתיה אין מושבה שטוח, ועלולה להראות כסמ"ך. בכל אופן חייבים לתקן המושב.

יו"ד כחי"ת קטנה

היו"ד כחי"ת קטנה ממש, כי שני קוי הרגלים שוות, פסול. [אם רגל ימין היה מתעקם מעט וכפוף פנימה כמנהג רגל ימין של יו"ד, היה מקום להקל בשאלת תינוק, אבל כאן הרגל ימין יורדת ישר].

פתח שהסיר הדלת ונשארו צירים בסף

פתח בין שני חדרים והיה תלוי בו דלת, הסירו את הדלת ועדיין צירי הדלת קבועים על מזוזת הסף, האם נידון ב"היכר ציר" או לא?

נראה לי שזה תלוי מי הוריד את הדלת, אם בעל הבית הוריד את הדלת והניח את הצירים על הסף, שמע מינה שעדיין דעתו שזה יהא דרך הביאה. כלומר, אם יתלו שוב דלת שם, הרי יהא תלוי כבראשונה, ואם כן דרך ביאה על פי היכר ציר הוא לחדר זה.

אבל אם שוכר את הדירה הוריד את הדלת, או אפילו בעה"ב הוריד את הדלת ולא קבע שם מזוזה, ובא השוכר לשאול על פתח זה. אין הצירים נחשבים מאומה בדעת השוכר, והרי זה כפתח שאין בו היכר ציר כלל, וקובעים מזוזה על פי כללים אחרים.

תי"ו פסול

התי"ו פסול הוא ממש חי"ת.