קו"ף ירך שמאל קצר

הקו"ף אין רגל שמאל יורד מספיק מתחת לירך ימין. נראה שאם תינוק יקראנו מותר להאריך הרגל שמאל מעט.

הגדלת חלק מהתמונה למטה.

יחס האותיות לשאר הכתב

כדאי להגדיל לקבל תמונה יותר ברורה

 

הדברים - היו"ד גדולה מאוד ביחס לתיבה.

'נפשך' 'לבניך' 'עיניך' - הכ"ף אינה ארוכה ביחס לשאר האותיות שבתיבה והכתב.

ובקומך - הוי"ו לא ברור האם זה וי"ו יו"ד או רי"ש.

והיה - ירך שמאל של הה"א מחוץ לחלל האות.

שאלות על תי"ו ומ"ם

התי"ו הרגלים שלו מחוברות מתחת לגג, כך שאין חלל מתחת לגג. כמדומה לי שפוסלים תי"ו כזה, בגלל שינוי צורה. אולי בשעת הדחק היות שתינוק יקראנו אפשר לגרר קצת בין הרגלים שיהא החלל, צ"ע לדין.

מ"ם שאלת תינוק בגלל שינוי מעט של צורתו.

התי"ו הזו יותר טובה, אפשר לגרר להרחיב החלל שמתחת לגגו.

המ"ם הזו משונה - שאלת תינוק.

מ"ם - סמ"ך

המ"ם הזו פסולה, כי התחתית שלה ממש עגולה [הן מצד הגוף והן הזויות שלה בעיקר מצד ימין], והיא ממש צורת סמ"ך.

 

המ"ם הזו כשרה, ואע"פ שפינותיה עגולות מעט, ולא בעלות זויות ברורות. מ"מ תמונת גופה מרובעת וניכרת כמ"ם, וכל תינוק יקראנה מ"ם, לכן היא כשרה.

הכ"ף קצת משונה בגלל קיצורה והגבשושית שעל גבה, אולי צריך לשאול תינוק על צורתה [נראה לי שתינוק ודאי יקראנה, אבל כדאי לשאול]. 

מזוזה פסולה עם מלא בעיות

אפשר להגדיל לקבל תמונה יותר ברורה

 

השיני"ן  קוים משוכים בשוה.

כ"ף פשוטה  ב"עיניך" פסול הוא קצר ונדמה לרי"ש.

בי"ת  ב"לאהבה" פסול נדמה לכ"ף.

גימ"ל  של "דגנך" משונה קצת (תמונה זו נמצאת בספרים כמו משמרת סת"ם ומשנת הסופר) - נראה שבדיעבד כשר.

חיתי"ן  ראש שמאל וי"ו ולא זיי"ן. אמנם לדינא זה כשר בדיעבד, כי אינו נחשב לשינוי צורת האות, אבל זה כלל גדול בידי, כאשר אני רואה שהרבה חיתי"ן עשויין ראש שמאל כוי"ו - אני כבר יודע שזה לא סופר טוב [אם "סופר" בכלל]!!!

אל"ף  הראש כעין קו משוך בשוה ולא ברור, מועיל תיקון.

ה"א  פסולה הנקודה מחוץ לחללה מצד שמאל.

יו"ד  כמו וי"ו קטנה.

אין ריוח בין 'עיניכם' ו'למדתם' והן נראות כתיבה אחת. יש מקום להקל בשעת הדחק ע"פ סברת הבני יונה שניכרת הפרדת המלים משום שמסתיימת הראשונה במ"ם סופית.

צד"י שראש ימין משוך

ראש ימין כעין קו משוך בשוה ימינה, וגם מחובר מדי גבוה ממש מתחת לראש. נראה שבכל אופן אפשר להכשיר ע"י תיקון צורת היו"ד הימני.

למ"ד עם קוץ גדול מיותר

למ"ד יוצא לו קוץ גדול על הגב. נראה לי שצריך ומועיל שאלת תינוק להכשיר. וכמובן אחר קריאתה יש למחוק את הקוץ המיותר הזה.

יו"ד משונה

היו"ד הזה יש בה שתי בעיות. א. הרגל ארכו יותר מעובי הראש. ב. הרגל [כאילו] תלושה לצד ואינה נראית המשך ישיר כרגל היו"ד. ובצירוף יש קצת שינוי לצרות האות.

נראה שמועיל שאלת תינוק, ואחר קריאת התינוק אפשר לתקן את היו"ד. (לדעתי צריך גם לתקן עובי הראש שיהא יותר עבה ביחס לאורך הרגל, כדי להכשירו).

קוי פתיחה של הקולמוס מוגזמים

קוי הפתיחה של חלק מקוי האות המסומנים בחיצים מוגזם, ועלול לייצר בעיות של שינוי בצורת האותיות. לדוגמא, בי"ת עלולה להתקרב לפסול משום שנסתמת רוב חללה ונראית כעין מ"ם סתומה.

למ"ד הפסק בגג צוארה, מותר לתקנה.

 

דוגמאות נוספות לבעיה. בכ"ף קוץ גדול למעלה עלולה להתקרב לשאלה של למ"ד.

הפסק ניכר בשי"ן

הפסק ניכר ברור בשי"ן - מותר על פי הדין לתקנו כי צורת השי"ן ניכרת. [יתכן שלדעת הביאור הלכה הפסק שניכר למרחוק אין לתקנו, אמנם נראה לי שבמקרה דידן מותר בודאי לתקנו, כי נראה היטב לאות אחת].

נגיעה בין האותיות

נגיעה ברורה בין הכ"ף לוי"ו - מותר לגרר, משום שהאותיות ניכרות היטב ולא נשתנו צורתן.

עוד שאלות בצורות אותיות

כ"ף פשוטה צרה - שאלת תינוק אם אינה נו"ן.

יו"ד כעין למ"ד קטנה - נראה לי שכשר, אבל לא יזיק לשאול תינוק.

 

עיי"ן יש בה אריכות מהמושב - כשר.

מ"ם סתומה חללה צרה מאוד - כשר.

ה"א ירך שמאל ממש מושב. כבר דיברנו מזה ישנם דיעות לכאן ולכאן.

יו"ד כלמ"ד

המגיה שאל: מה דין היו"ד הזה [כי הוא משונה קצת בגלל שהוא נטוי], עניתי: שאלת תינוק.

התינוק קראה למ"ד.

שאלות בצורות אותיות

המ"ם כשר, כי יש שיעור מספיק בחרטום, וכן הוא מגיע עד כנגד המושב שהוא ראוי לסתום.

הלמ"ד כשר, אע"פ שנתמלא חלק גדול מחללו דיו, עדיין צורתו ניכרת. ראוי לגרר מעט מעודף דיו להטייב צורתו לכתחילה.

 

הלמ"ד [הגדל כדי לראות יותר טוב] כשר.

 

הנו"ן כשר.

מזוזה עם שאלות

חלל הבי"ת צר - האחרונים מכשירים.

ירך שמאל של ה"א משוך. כבר כתבתי על זה, ונראה לי לענ"ד שזה פסול. אבל רוב הרבנים מכשירים. בכל ענין כאן צריך שאלת תינוק, האם לא נשתנה לצורת בי"ת או נשתנתה צורתה בכלל.

למ"ד ראשו כיו"ד - כשר בדיעבד.

סמ"ך ממש משולש ואין לו מושב כלל - נוהגים להכשיר את זה בדיעבד.

למ"ד נכנס לחלל התי"ו - כתוב בשו"ע שאין להכניס לכתחלה את הלמ"ד לחלל אות אחרת, ובדיעבד כשר.

ריוח באמצע תיבה

הריוח באמצע התיבה "ושננתם" נראה לי בעיה, כי האותיות מרוחקים זה מזה. יש כאן הטעיה אופטית הגורמת שנראות קרובות, בגלל המדרגה הנוצרת מבליטת מושב הנו"ן ביחס לגג המשוך של התי"ו.

בדיעבד נראה לי להכשיר, משום שנראים בכל אופן תיבה אחת, וכן בגלל שהיחס בין התיבות הוא הרבה יותר מרווח מהיחס שבין האותיות. ויש להתחשב בזה הרבה.

האותיות אל"ף וגימ"ל המסומנות בגלל שהסופר לא עשה נקודה שלימה לאל"ף ורגל שלם לגימ"ל אלא רק משך הקולמוס והניח רושם [אינני יודע אם זה כשר, ולענ"ד לא שייך לומר כאן "אין שיעור לעובי האות", אבל מותר] וצריך לתקנם.

דוגמא נוספת לריוח באמצע התיבה. במקרה זה נראה לי שפסול עד שיתקן. התיקון צ"ל ע"י משיכת גג התי"ו ימינה (ואפשר משיכת קצת מגג הפ"א שמאלה). 

הריוח בתיבה "ואבדתם" גדול מדי. יש להסתפק בה, ולכן מהני קריאת התינוק אם יקראם תיבה אחת או לא.

בכל אופן צריך לתקנו ע"י משיכת ראש האל"ף קצת. [הסופר הזה יש לו בעיה בכתיבת האל"ף כי הוא תמיד אלכסון מדי, שזה יוצר בעיות רווחים. שים לב למלה "לאות"]