שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה

שאלה זו הועלה בפורום באנגלית: מה דין הרי"ש הזה? הרי גגו עבה והירך קצר, האם יש שיעור ירך [מלוא אות קטנה] כאן או לא?

הבי"ת מאוד עגולה למטה - לכל הפחות צריך לתקן ריבוע עקבה.

שיעור ירך הרי"ש כבר נידון פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך ובהערות שם. לחביבות הנושא, באתי לבאר כאן באריכות את הענין.

שיעור הירך בדלי"ת או רי"ש, כאשר הגג עבה

א.  כתב ביאור הלכה (סי' לב סעיף טו, ד"ה מלא) אם זה הכתב הוא כתב גדול [= גג עבה] נראה דודאי מהני אם כמלוא או"ק הוא מכתב בינוני [כלומר משיעור עובי הכתב של שאר האותיות].

אמנם יש חולקים על סברא זו (ראה משנת הסופר סי' ז, שער הציון נג), דבעינן שיעור בירך הראוי לעובי אותו הגג. ונלע"ד סברתם נכונה, דהרי שיעור "מלוא אות קטנה" הוא לבאר שיש שיעור מספיק לרגל שיקרא רגל, וידוע דשיעור חלקי האות הם יחסיים זה לזה, וכאשר הגג גדול יותר בעוביו יצטרך שיעור גובה הרגל בהתאם, דאחרת משתנית צורתה.

ולכן בדלי"ת רבתי של אחד, אם עובי הגג ב' קולמוסים, לא סגי בירך שיעור מלוא או"ק של עובי קולמוס אחד ברגל [שמועיל לדלי"ת רגילה], אלא צריכה להיות עבה ב' קולמוסים כשיעור הגג דוקא, לעיכוב.

ב.  אמנם לענין תיקון ירך קצר במקרה כזה, נראה דיש להתיר לתקנה.

שהרי כתב המשנה ברורה (שם ס"ק מ) בירך שמאל של ה"א, דהרמ"א דינא נקט דבעי דוקא שיעור מלאו"ק בירך שמאל ואם לאו פסול. אמנם אם תינוק מכירה, מותר לתקנה דומיא דמה שכ' הפמ"ג בכ"ף מרובעת שהיא פסולה בזוית (כי צריכה להיות דוקא עגולה) ומ"מ מותר לתקנה בהוספת דיו שהרי תינוק מכירה, דומיא דנפסקים המובא בשו"ע סי' לב סעיף כה, דאע"פ שפסולים מותר לתקנם שלא כסדרן.

אמנם המ"ב לא פירש מה הדין בירך ימין של הה"א וכיו"ב שאין בה שיעור מלוא או"ק, האם גם בכה"ג כאשר תינוק מכירה, אע"פ שפסולה כמו שהיא דאין בה שיעור ירך, מ"מ יהא מותר לתקנה, או לא.

וכתב ביאור הסופר (עמ' קט, ד"ה פסול) דבירך ימין שאין בה שיעור מלאו"ק, אין לה צורת אות, ואסור לתקנה שלא כסדרן. ודברי המ"ב נאמרו רק בירך שמאל של הה"א, והטעם דרק בירך שמאל דשיטת הרא"ש וטור דלא בעי שיעור, ע"כ התיר לתקנה, אבל בירך ימין דלכו"ע בעי שיעור ובלא"ה פסולה, לא מהני תיקון.

ג.  ולענ"ד נראה דעיקר טעם הפמ"ג ומ"ב להתיר בכ"ף פשוטה המרובעת בזוית לתקנה בהוספת דיו, אינו משום פלוגתת הפוסקים בזה (שהביא המג"א סי' לב ס"ק כו) אלא משום שניכרת היטב ככ"ף ואינה מתדמה כלל לאות אחרת, וכל שתינוק מכירה היטב מותר עכ"פ לתקנה, כנפסקים הנ"ל שהתיר מהר"ם לתקנם.

ועל כן אין חילוק עקרוני בין ירך שמאל לירך ימין, דכל שתינוק מכירו היטב לאות, אע"פ שחסר בה שיעור ירך, אין פי' הדבר שאין כאן ירך כלל, אלא דפסולה מדין כתיבה תמה דבעי פרטים של האות [כמו שהכ"ף פשוטה לא סגי שניכרת בכללות צורתה, אלא דבעי דוקא להיות עגולה משום שהיא כ"ף] כמו"כ שיעורי ירך באותיות.

ואם משום חילוק הנ"ל שכ' ביאור הסופר דבירך שמאל יש לסמוך על שיטת הרא"ש, הרי לענין ירך ימין לא נתפרש בדברי המחבר [שו"ע לב סעיף טו] מפורש מהו הגדרת "מלוא אות קטנה", ובבית יוסף כ' דאפשר שהוא מלוא אות קטנה דידה, כלומר וי"ו או נו"ן קטנה, וה"ה לדלי"ת וה"א קטנות. והכוונה דכל שניכר היטב לתינוק צורתה כשרה. וכן דעת המאירי שהביא הב"י שם (וכ' הדרכי משה דכן נראה סברת הטור). א"כ גם לענין ירך ימין יש לומר דשיעור זה שכ' הרמ"א ע"פ המרדכי שהביא הב"י, אינה דעה מוחלטת בפוסקים, ומאחר דיש דיעות בפוסקים להקל בפחות משיעור זה [דמלוא עובי היו"ד דוקא], עכ"פ מהני תיקון כל היכא דתינוק מכירה.

ד.  ואפשר שזה ממש מחלוקת הפוסקים האחרונים, בדין הגלמים [קו משוך בשוה], שכ' בשו"ע סעיף יח יוד"י האלפי"ן פאי"ן ושיני"ן וכו' שהן גולם [כלומר לא ניכר צורת יו"ד שבהם, כיו"ד עם ירך, אלא קו פשוט בלבד] ופסולות. וכ' המשנת סופרים באות אל"ף בשם הפמ"ג, דלא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן. וטעמם דבכה"ג הוי שינוי גמור בצורת האות (משמעות ביאור הגר"א סעיף יח שם).

אמנם יש סוברים [מקדש מעט וצמח צדק] דגם בגלמים הנ"ל, היות שתינוק מכירם היטב, מותר לתקנם כסברת מהר"ם בנפסקים.

א"כ כמו"כ בנוגע לתיקון ירך ימין שחסר בו שיעור מלאו"ק, באנו למחלוקת הנ"ל.

ה.  אלא שנראה לי דשיעור ירך ימין קל מגלמים הנ"ל. דהגלמים הנ"ל נזכרו בשו"ע ללא מחלוקת, הגם שנדחקו האחרונים לבאר מהו טעם הפסול, אבל כך קבלנו מרבותינו הראשונים שזה חשוב שינוי בצורת האות.

אבל בשיעור ירך ימין כמלוא אות קטנה כלומר כשיעור עובי הקולמוס דהיינו יו"ד, ודאי פליגו המפרשים כמבואר בבית יוסף בפירוש לשון "מלוא או"ק" האם היא יו"ד של הכתב [סברת המרדכי], או אות קטנה דידה [סברת הב"י והמאירי], א"כ עכ"פ יש לסמוך על המקילים הנ"ל להתיר לתקנם.

ו.  ובר מן כל דין, נראה האמת דעל פי סברת המרדכי עצמו [ופסק רמ"א שם] היה מותר לתקנן.

דברי המרדכי הנ"ל הוא חידוש גדול בדיני צורת האות, שסובר דיש שיעור הנדרש לאות, ולא סגי בהכרת תינוק. ופשטות הגמרא מנחות כט המבארת פסולים חדשים מדין כתיבה תמה, דהגמרא שם שאלה על המשנה דחסר אות אחת מעכבת התפלין ומזוזה - פשיטא, ומתרץ לא נצרכה אלא וכו' כלומר לחידושי תמה, דאע"פ שהאות ניכרת מ"מ חסרה היא עוד איזה פרט והוא תמות האות, כגון קוצו של יו"ד, היקף גויל וכו'. ועל זה מביאה הגמרא ניקבה ירכה וכו' כמלוא או"ק, פירוש אף פסולים הללו [שיעורי הירך] הן בגדרי תמה של האות, דאע"פ שניכרת האות מ"מ פסולה ומעכב בה אפילו אות אחת שחסרה בה שיעור זה.

וכ' מהר"ם (בהגהות מיימוניות סוף פרק א, והוא המקור ובסיס לפסק השו"ע סעיף יח) דאע"פ שקוצו של יו"ד מעכב, מ"מ היות שתינוק מכירה מותר לתקנה, ומכאן למד לשאר פסולים הדומים כגון נפסקים.

וביארו האחרונים, דסברת מהר"ם היא, דמה שנוגע לעצם צורת האות שאינה ניכרת, כגון בי"ת עגולה שנראית כ"ף, או חסר אבר שלם באות [כגון יו"ד ללא רגל ימין – מג"א שם ס"ק לו] שאין לה שם אות, הרי זה פיסול פשוט, דהרי חסרה אות, ובזה גם לא מהני תיקון, כי אינו "כתב". אבל מה שנתחדש מדיני כתיבה תמה דוקא, כגון קוצו של יו"ד והיקף גויל, ואין בהם חסרון בקריאת התינוק את הכתב, מותר עכ"פ לתקנם. במלים אחרות: אין עיכוב שלא כסדרן בפיסולי "תמה".

ומעתה מה לי ירך ימין ומה לי ירך שמאל, כל שתינוק מכירה, לדעת מהר"ם ושו"ע הנ"ל צריך להיות מותר לתקן.

ז.  ולענ"ד זה פשט דעת שו"ע רבינו (סימן לב סעיף ל) "ואפילו אות שמכשירו בכתיבה מועטת מ"מ אם היתה צורתה עליה קודם לכן .. ותינוק .. קוראן כהלכתן יכול לתקנו .."

"כתיבה מועטת" אין הפי' מועט בכמות הכתב והדיו, אלא מועטת באיכות צורת האות. והוא דיני תמה שנתבארו בחז"ל דלא סגי שהאות נקראת לתינוק אלא דבעי גם פרטי תמה, כגון עוקץ שמאל ביו"ד דמעכב, שלימות האותיות שתהיינה מחוברות לגמרי ולא נפסקו בפיסוק אבריה וכו', וכמו"כ בשיעור ירך הנ"ל. דעיקר האות הוא "הכתב" של האות, וכאשר רק חסר דבר מועט שבאות – "תמה" שבה – מותר לתקנה כנ"ל.

וכן פשוט בשוע"ר שם סעיף כא "ומ"מ מועלת קריאת התינוק באותיות אלו לענין שיוכל לתקנן .." ונראה לי פשוט דקאי גם על הנאמר קודם [סעיפים יט, כ] בדיני שיעורי ירך האותיות.

ח.  לכן נראה לי להלכה, דבודאי כל אותיות הללו שחסר בשיעור ירכן הנדרש ע"פ רמ"א וגדולי הראשונים, שתהיינה כמלוא עובי היו"ד דוקא, ואם חיסר מהשיעור מעכב לפסול. מ"מ כל שתינוק מכיר האות כאשר הירך הוא קרוב לשיעור וניכרת היטב לעין כל [דלא שייך לומר שחסר בה ירך לגמרי, דהרי לקצת סברות בראשונים היא כשרה] מותר לתקנם בהוספת דיו שלא כסדרן.

ט.  אבל במקרה שלפנינו שיש בה שיעור ירך לפי הביאור הלכה, דהיינו מלוא או"ק של היו"ד של הכתב הבינוני, אע"פ שאין בה שיעור לגבי הרבתי עצמה, וניכרת צורתה היטב, פשוט וודאי שמותר לתקנה לסברת המשנה ברורה. שהרי ממה נפשך, גם אם נאמר דסובר בעל המ"ב להחמיר בירך ימין כסברת ביאור הסופר דלא מהני תיקון שלא כסדרן, עכ"פ לשיטתו יש בה שיעור ירך, ואין להחמיר שתי החומרות יחד, לפסול שלא יועיל תיקון.

סוכת אכסדרה, קביעת מזוזה במקום פטור

סוכה זו (אפילו אם תהא שימושה כל השנה, ולא תהא פטורה כסוכה [האמורה בהלכה] שהיא דיור ארעי לבד, אעפ"כ) פטורה ממזוזה, כי אין לה סיפי שער [הנקראים 'פצימין' בלשון הגמרא], כמבואר בגמרא רמב"ם ושו"ע [סי' רפו סעיף ו] אכסדרה פטורה ממזוזה, כי לא נעשו פצימיה לשם צורת פתח אלא להעמיד התקרה, וכן כאן כל העמודים הללו הם תמיכות לתקרה לבד ולא מזוזות שער.

בעל הבית קבע מזוזות על כל העמודים [חיצים אדומים]. האם מותר לקבוע מזוזות סתם במקום פטור?
אין לעשות דבר זה, אלא צריך להוריד המזוזות. וזכורני שכן כתב בשו"ת שבט הלוי, והטעם פשוט שאין לעשות מצוה במקום שפטור לגמרי, כי זה מטעה, ויש בזה גם זלזול במצוה. וע"ד שאמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו אינו אלא הדיוט.
ואע"פ שנזכר בחז"ל שהמזוזה היא קמיע לשמירה, יש לומר דהיינו כאשר היא מטלטלת כגון [מנחות לב,ב] של בית מונבז היו קובעין מזוזות במקל, לזכר המזוזה ולשמירה על ידה. אבל לקבעה בקביעות בקיר במקום שפטור, יש לומר דאינה שומרת. וכן משמע קצת מפי' רש"י שם הניחה אחר הדלת סכנה, משום שאינה קבועה כהלכתה [ולא חלקו תוס' שם על רש"י בענין זה, אלא בפירוש הגמרא "סכנה" לבד] ולכאורה עכ"פ תהא שמירה אע"פ שאינו מקיים מצוה. [וקל לדחות, דהיכא דמבטל מצוה המוטלת עליו ודאי הוי סכנה ופשיטא דאינה שומרת, אבל היכא דפטור וקובעה אין בה סכנה].

ומסתבר שיש לחלק בין מקום שפטור מצד צורת הפתח דאין לקבעה אף לשם שמירה, לבין מקרה שהבית עצמו וצורת הפתח הוא של חיוב, וראוי למזוזה, אלא שהאדם פטור כגון שוכר תוך ל' יום, דודאי בכה"ג מועיל עכ"פ לשמירה. ויש לעיין עוד בענין זה.

פתח שצד ימין של חללו סתום

כתב בספר חובת הדר (סוף פרק ח, דף סט) פתח שכנף הדלת שבצד ימין אינו נפתח, אינו בכלל הפתח ויקבע המזוזה בכנף הדלת ולא במזוזת הבית.

וציין מקורו בדעת קדושים ר"ס רפה, דמשמע מדבריו דחלל הפתח אינו אלא החלל הפתוח ממש. וכ"כ מפורש בדע"ק סי' רפו ס"ק כה, דאם נעל בקביעות דלת אחת [מצד ימין שבחלל הפתח], צריך לקבוע המזוזה על הדלת הנעולה, שהוא מקום סגירת הדלת הנפתחת, ולא על קיר הבית (ובמקדש מעט העתיק דבריו, וסיים וצ"ע).

ב.  ובאמת דבריהם צ"ע כאשר אבאר.

הנה לכאורה יש ראיה לדבריהם מהגהות מיימוניות (הל' מזוזה סוף פ"ו) בשם רבינו שמחה, דפתח שיש בו ב' דלתות ופצים באמצען וקבע המזוזה בפצים, כי דלת אחת נפתחת לכניסה ויציאה והשניה למשאות לבד וכו' עיי"ש. א"כ לכאורה משמע דהחלק הסתום [הפתח למשאות] אינו נחשב מכלל הפתח.

אמנם באמת אין זה ראיה כלל, דמבואר בטור סו"ס רפו שער ובאמצעו עמוד אם ב' דלתות נפתחות יחד תמיד מזוזה אחת פוטרתן, ואם נפתחות כל אחת לבדה כל אחת חייבת במזוזה בפני עצמה. הרי שפתח הנבדל בפצים ומשמש לעצמו חייב לעצמו.

ולענ"ד אדרבה מדבריהם של הגמ"י וטור, משמע איפכא. וכן מפסק השו"ע (סי' רפו סעיף כא) בשם הרשב"א, דעמוד שבאמצע הפתח אם הוא משמש לדלתות כגון שיש עליו צירים לדלתות, הרי זה שני פתחים וחייב בשני מזוזות, ואם העמוד הוא לנוי בעלמא, הכל פתח א' ומזוזה אחת פוטרתו.

ג.  ומעתה מה החילוק בין עמוד לנוי באמצעו (או כמה עמודים, וחלקן סמוכות בצד מזוזות השער תוך ג' טפחים להן), וחצי הפתח סגור בדלת או מחיצה וכדומה, הרי גם העמודים מפריעים ומעכבים ההילוך דרכם, ואעפ"כ אינן נחשבים סתימה, להחשב בכל מקרה סוף הפתח, כי שם נגמר פתיחת החלל. ואם כדברי הדע"ק וחובת הדר לכאורה בכל ענין שיש עמוד [רחב טפח] היה צריך לשתי מזוזות, בכל חלל, ולמה תלו הפוסקים חיוב העמוד בתנאים הנ"ל.

אלא שמע מינה דאין עמוד לנוי וכיוצא בו שמעכב ההילוך, נחשב סתימת חלל הפתח. ואיני רואה כלל חילוק בין סתימה מהצד או באמצעו, וכן איני רואה חילוק בין עמוד רחב טפח או ד' טפחים (כי לא שמענו חילוק כזה בפוסקים הנ"ל), אלא ודאי דכל שצורת השער ניכרת היטב במזוזות הסף שבבית, הן שערי הפתח ועל סף הימין יש לקבוע המזוזה, אע"פ שחלק מהשער סתום במחיצה או עמוד.

ד.  ועוד קשה לי להחשיב כנף סתום זה מזוזת סף, דהרי לא נעשה לשם מזוזות השער, אלא לשם מחיצה בעלמא תוך הפתח. וא"כ לפי סברתם דמחיצה זו מבטלת סף ימין שבבית, כי רחוקה טפח מהחלל, הו"ל לפטור לגמרי פתח זה, כדין אכסדרה דהפצימין לא נעשו כלל לשם מזוזות השער.

ה.  שוב ראיתי בחובת הדר (פ"ז סעיף כ) פתח קטן שבתוך שער גדול אינו חייב אלא במזוזת שער הגדול. וציין המקור לספרים, יד הקטנה וערוך השלחן (רפו סעיף מה).

ובהערה שם (הערה נג) דחק חובת הדר, דדבריהם דוקא כאשר שער הגדול עצמו עשוי לכניסה ויציאה והילוך בני אדם, אזי יקבע המזוזה על סף שער הגדול ולא על הקטן. אבל אם הגדול עשוי רק לכניסת משאות דפטור, אזי יקבע המזוזה על צידי השער הגדול, שהוא נחשב סף ימין של שער הקטן. ואזיל לשיטתו הנ"ל.

ואין שום הכרח לבאר דבריהם כן.

ו.  לכן נראה לי נכון, דכל כה"ג שצורת השער ניכרת וברורה בסיפיה, ויש עמוד או מחיצה באמצע הפתח אע"פ שסתומה שם תמיד, וכן שער גדול שאינו בשימוש או לשימוש משאות, בכל ענין שיש בו הילוך בשער הקטן או בחלק השער, חיוב גמור על הפתח ויקבע המזוזה על סף ימין של הפתח כולו, אע"פ שרחוק כמה מחלל ההילוך.

ואיני מדבר במקרים שיש סתימה גמורה של קיר ובנין, דבכה"ג פשוט שנתבטל צורת שער הגדול, ונחלק לב' פתחים.

ראה גם מה שכתבתי על דלת אקורדיון (אפשר למצוא בתוויות labels)
ו פורום לנושאי סת"ם: מיקום המזוזה

סדר הפרשיות בבית של יד

שו"ע רבינו (סימן לב סעיף עב, בדין פרשיות של יד): ואין צ"ל אם כתבן על ד' קלפים והניחן בבית אחד שיצא, ואין צריך לדבק הקלפים יחד כו'. וכ"כ שערי תשובה בשם ברכ"י, ומשנה ברורה בשם פמ"ג (על שו"ע שם, סעיף מז).

לכאורה עפ"ז אין שום סדר הנחה בפרשיות של יד בבית, ולא כתפלין של ראש שיש להן סדר הנחה בבתים. וא"כ מן הדין תפלין של יד כשרה, בין לרש"י בין לר"ת, דליכא סדר הנחת הפרשיות בבית. ואע"פ שהן כתובין על קלף אחד כסדר רש"י, מ"מ הרי הן כמו חתוכין ונפרדות הפרשיות זה מזה, דאין מן התורה סדר בהנחת הפרשיות בשל יד.

ומה שמקפידים להניח תפלין של יד מיוחדת לר"ת, היינו כדי להדר את המצוה, לכתוב ד' הפרשיות על קלף אחד וכסדר הנחתן בתפלין של ראש, אבל אין זה מן הדין.

ב.  וקשה דבסימן לד [ס"ק ג] כתב מג"א [והעתיקוהו האחרונים, שוע"ר ומשנה ברורה שם] דאם מניח ב' זוגות תפלין כשרים עובר על בל תוסיף, וא"כ היאך נהגו [כמבואר בפוסקים שם] להניח רש"י ור"ת יחד על הזרוע והראש, דבשלמא בראש בית אחד פסול ממה נפשך, דאינו לפי הסדר. אך ביד ששתיהן כשרות לכל דעה כנת"ל, היאך מותר להניחן יחד, הרי יש בזה איסור בל תוסיף?

ויש לומר, על פי מה שכ' שוע"ר שם [סעיף ד] דרק אם מתכוין למצוה בשניהם עובר מדאורייתא בב"ת, אך אם אינו מתכוין למצוה בשניהם [כגון הא דעירובין דף צה, המוצא תפלין בשדה מניחן ב' זוגות, ולא עבר על ב"ת, כי אינו מתכוין בהנחתן אז לשם מצוה], וא"כ בהנחת רש"י ור"ת יחד, הרי אינו מתכוין להניח שניהם לשם מצות תפלין, אלא רק אחת מהן לשם מצוה, ורק מספק מניח את שניהן ומתנה שהשני הוא רצועות בעלמא, ומחשבת תנאי זה מהני שאינו עובר על ב"ת מדרבנן, כמבואר שם.

ג.  עוד אפשר, דאע"פ שבדיעבד אם לא דבקן כשרות גם לרש"י ור"ת כנ"ל, מ"מ אם דבקן, צריך לדבקן דוקא לפי הסדר (לרש"י או לר"ת), ואם שינה הסדר פסול [מדרבנן].

ואין הכי נמי אם יש לו פרשיות כסדר של רש"י [שלא הניחן עדיין] וחתכן לד' קלפים נפרדים, יכול להניחן ביד כר"ת, וכן אם יחזור וידביקן לפי סדר ר"ת, הרי זה כשר לתפלין ר"ת.

ד.  ויש לי קצת ראיה, דלאחר שדבקן צריכות להיות הפרשיות דוקא לפי סדרן שבתורה, ממה שפסק רבינו [סימן לב סעיף נא, נד, ע"פ השו"ע ומגן אברהם שם] דבתפלין של יד צורת ריוח הפתוחות וסתומות מעכב בה, ואם שינה פסול. אבל בתפלין של ראש היות שהן ד' קלפים נפרדים בד' בתים נפרדים, אין מעכב בהן פתוחות וסתומות.

ואם אין סדר כלל על הקלף ואין סידור הפרשיות ביד מעכב, מה שונה תפלין של יד מתפלין של ראש בזה. אלא שמע מינה דפרשיות של יד יש להן סדר הנחה על הקלף, ולכן יש חילוק בין תפלין של רש"י לר"ת גם ביד, היאך סדרן. וכאשר הן כתובות על קלף אחד, סדר רש"י פסול לר"ת וכן להיפך, ולכן מניחין ב' תפלין של יד.

אלא שאם הן מחותכים לד' קלפים הן כשרות, דראויות לידבק לפי הסדר הנכון. ואז כשרות בין לרש"י ובין לר"ת, דראויות לידבק לפי איזה סדר הצריך לכל אחד.

למ"ד

נראה לי שאין זו שינוי צורה. מי שחושש שישאל לתינוק.

צד"י - כפיפת המושב נתמלאה קצת דיו

צד"י זו כשרה. צורתה עליה, וכן צורת הנו"ן שבה ברורה.

פתח בין בית לחצר, היכר ציר לצד הבית

פתח בין הבית לחצר, הדלת העיקרית [הזזה של זכוכית] הוא בצד הבית, ונחשב זה כהיכר ציר בבית, וכיוון הכניסה הוא מהחצר לבית, ולכן קביעות המזוזה הוא לצד ימין כמסומן בחץ [לכל הדיעות].

הדלת החיצונית [דלת רשת] אינה נחשבת כל כך, והיא טפלה לדלת העיקרית.

בדלת העיקרית של זכוכית - כנף ימין הנראה כאן בתמונה הוא קבוע ואי אפשר להזיזו, ואעפ"כ מקום קביעת המזוזה הוא לא על הכנף, אלא במקומה במזוזת השער מצד ימין. [ודלא כסברת חובת הדר (סוף פרק ח) בזה, לקבוע על כנף הדלת עצמה, דנחשבת הכנף למזוזת הסף].

ראה גם מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזה בפתח ודלת הזזה בין בית למרפסת
שמה כתבתי על פי סברת חובת הדר !!
ביאור סברתי כתבתי להלן במאמר פורום לנושאי סת"ם: פתח שצד ימין של חללו סתום

היכר ציר לצד החצר

פתח בין הבית לחצר, והדלת נפתחת החוצה לצד החצר. המזוזה קבועה בצד ימין של הכניסה לבית, כמנהג העולם, לילך אחר חדר חשוב [הבית חשוב], או דרך כניסה, מכיון שיש אפשרות ביאה לחצר מהרחוב, וממנה ביאה לבית.

אבל לפי מנהג חב"ד שכל הפתחים חוץ מדלת ראשית, וגם פתח לחצר שמשתמשים בו שימושי דירה, ונידון כחדר מהבית, אזלינן בהו בתר היכר ציר - צריך לקבוע המזוזה בימין יציאה מהבית לחצר [מקום שסימנתי בחץ].

תודה רבה לרב דוד ברסמן על התמונות

זיי"ן פסולה

בזיי"ן הראשונה - הראש אינו עובר לגמרי לצד ימין - יש לפסול משום שהוא כעין וי"ו.

שאלה על וי"ו

פתח הגדלה לקבל תמונה יותר טובה

הוי"ו נפסק בראשו, מצד ימין הוא גולם ואין בו ראש ומצד ימין הוא קו העוקץ לבד, ואינם מחוברים אלא נפסקו. מה דינו?

כמו שהוא כעת בודאי אינו כשר. אך לענין תיקון צ"ע האם מותר לתקנו?

מקובל שגלמי וי"ו אין מתקנים לכל הדעות [גם לסברת המקדש מעט], אבל פה לעין נראה שזה וי"ו ממש, מחמת קו העוקץ.
נראה לי שלפי סברת הצמח צדק שמתיר לתקן יו"ד שאין בו רגל, הוא הדין שיתיר לתקן גולם זה. אבל למעשה איני מחליט בזה.

שאלה קשה על חיבור האותיות לתיבה אחת

קשה מאוד להכשיר את התיבה הזאת, כי הוי"ו תלויה למטה משיטת שאר הכתב. ואי אפשר גם לתקן הדבר שלא כסדרן.

ה"א פסולה

יש הפסק דק כחוט השערה בין הרגל לגג, מכל מקום היא פסולה, היא ממש חי"ת. (אם היתה זו צריכה להיות חי"ת, הייתי מתיר לשאול תינוק, ואם יקראנו חי"ת לתקן החיבור).

שאלות על ווי"ן ויודי"ן

הוא"ו קצר - צריך שאלת תינוק, האם היא יו"ד או וא"ו. ואם יקראנו וא"ו, חייבים לתקנו.

הוא"ו - שאלת תינוק בגלל הקוץ הארוך, שמא יטעה בה כיו"ד (או שלא יכירנה משום שינוי בצורת האות).

היו"ד פסול, הוא ארוך מדי ויש בו שיעור וי"ו.

החי"ת - לעניות דעתי יש לפסלו משום שבצד ימין הוא גולם ולא וי"ו או זיי"ן. אע"פ שבודאי יהא מותר לתקנו משום שצורת חי"ת עליו בכלל, והקו הימני נראה כמין גולם של זיי"ן, שלכל הפחות אפשר לתקנו בחי"ת. מכל מקום כתב גרוע ויש בה פסול, אין מצוה לרוץ ולהודיע שאפשר לתקנו !! (יש גם חשש קצת של תרתי לריעותא, משום כפיפת רגל שמאל של החי"ת)

היו"ד פסול, הוא ממש וי"ו כשר. (ואע"פ שיש בה הפסק, מכל מקום הפסק כזה בוי"ו מותר לתקן הוי"ו, א"כ הרי זה וי"ו כשר).

נו"ן עם ראש רחב

ראש הנו"ן רחב מדי. קשה מאוד לפסלו, אבל אינו צורת אות לכתחילה.

גימלי"ן בדיעבד

חיבור הרגל גבוה מדי, לכתחילה צ"ל מחוברת לירך ימין קצת יותר למטה.

 הראש רחב מדי, כשר רק בדיעבד. (הכתב בכל מקרה חלש מאוד)

ירך שמאל קטן מדי [ביחס לאות] צריך שאלת תינוק אם לא יטעה בה כזיי"ן, ואחר כך יש לתקנו.

עי"ן רחב, ויו"ד פסולה

העיי"ן ראש שמאל רחב מדי, בדיעבד נוהגים להכשיר. אך אין זה כתיבה תמה לכתחילה.

היו"ד פסולה - אין בה חלוקה כלל של ראש ורגל. אלא יש בה גולם אחד, שהוא הראש ורגל גם יחד, ובשמאלו יש לו קוץ ר"ת. ואע"פ שהוא פסול יש להתיר לתקן צורתו בכתיבה (בתפלין ומזוזה) משום שתינוק יקראנו יו"ד.