יום שבת, 28 באפריל 2018
יום חמישי, 26 באפריל 2018
יום שישי, 20 באפריל 2018
יום רביעי, 18 באפריל 2018
חור חיצון בבית
החיצים מורים על מחט התחוב בחור בעובי של מחט - החודר תוך הבית הראשון של הראש.
מבואר בשו"ע או"ח סימן לג שחור בבית כלפי חוץ פוסל הבית. אמנם צ"ע האם מדובר [גם] בחור כלשהו אע"פ שאינו ניכר לעין, או שמא רק בחור שניכר לעין, שאפשר לראות דרכו אל תוך הבית. וכן יש להסתפק בדיני חורים שבין הבתים המבוארים שם היאך ואימתי פוסלים, האם זה גם בחורים של כלשהו, או רק בחור הניכר בין בית לבית.
יום שלישי, 17 באפריל 2018
יום חמישי, 12 באפריל 2018
מ"ם סתומה עגולה
המ"ם עגולה, לדעת אדמו"ר הזקן דינה שאלת תינוק. ואם תינוק מכירה כמ"ם יש לתקן זויותיה. [דעת המקדש מעט לפוסלה]
אגב: הפ"א בשורה הראשונה מושבה קצר מדי, בקושי מכסה את הנקודה. בדיעבד כשרה.
התווי"ן רגל ימין ארוכה מרגל שמאל - ואין לעשות כן לכתחילה, אלא צ"ל רגליה שיהיו שוות (כמבואר בגמרא שבת אמ"ת מלבן לבוניה), ועוד כי הזהירו הפוסקים שאם יאריך רגל ימין עלולה להדמות למין פ"א פשוטה.
התווי"ן רגל ימין ארוכה מרגל שמאל - ואין לעשות כן לכתחילה, אלא צ"ל רגליה שיהיו שוות (כמבואר בגמרא שבת אמ"ת מלבן לבוניה), ועוד כי הזהירו הפוסקים שאם יאריך רגל ימין עלולה להדמות למין פ"א פשוטה.
יום רביעי, 4 באפריל 2018
תשובת נודע ביהודה - ריוח נוני"ן המנוזרות של פ' ויהי בנסע הארון
בנודע ביהודה (חלק א, יו"ד סי' עד) מבאר בנוגע לנוני"ן
המנוזרות של פרשת ויהי בנסע הארון - שיש להניח את הנוני"ן המנוזרות כאותיות
נוספות בס"ת [חוץ לכתב], בריוח פרשה הסתומה שלפני ויהי, ובריוח פרשה הפתוחה שלאחריה,
ולא יהא מנוזרת מתוך הכתב עצמו. כי נו"ן מנוזרת כלומר הפוכה, אינה אות כלל,
וא"כ תחסר אות מהכתב [אלא אם היה ברור במסורת שיש להפוך נוני"ן הללו]
וס"ת שחסר בו אות פסול. אלא יניחם כסימניות בעלמא ברווחים שבין הפרשיות,
כמבואר בחז"ל (שבת קיד,ב) שהן סימניות שאין זה מקום הפרשה וכו'.
וכתב שיש להניח ריוח הסתומה ט' אותיות לפני ויהי בנסע, ואחר כן יכתוב את
הנו"ן המנוזרת הראשונה במרחק ב' או ג' אותיות מתחילת ויהי, וכן אחר סיום הפרשה
'אלפי ישראל' יניח ב' או ג' אותיות ריוח ויכתוב הנו"ן המנוזרת ואחריה ישאיר
ריוח ט' אותיות כדי פרשה פתוחה.
יש ללמוד מדבריו ב' הלכות:
א. ממה שהקפיד להניח ריוח ט' אותיות שלימות כשיעור פרשה הן לפניה והן
לאחריה, שמע מינה שאם הנו"ן המנוזרת היתה באמצע הריוח הזה [כלומר שלא היה
נשאר ט' אותיות ריוח פנוי (ללא הפרעה של כתב אות)] לא היתה שיעור פרשה.
ב. ממה שכתב שיכתבנה בהפרש מועט של ב' או ג' אותיות מפרשת ויהי בנסע
הארון – שמע מינה דריוח מועט זה אינו חשיב פרשה (ולא חשש לסברת ר"ת דסתומה היינו
ב' או ג' אותיות), והטעם שהורה להניח מעט ריוח כדי שתהא המנוזרת ניכרת שהיא
לעצמה [כסימן לבד] ואינה מן הכתב של הפרשה (כי אז היה פסול [או חשש פסול] יתר
בכתב. והגם שבתשובתו שם כותב שהעיקר שיתר אות אינו מעכב לפסול בס"ת, היינו
כאשר ניכר שהיתר אינו חלק מהכתב).
אבל מה היה איכפת לו לנו"ב אם היה מרחיק יותר מג' אותיות, כגון
ז' או ח' אותיות, וגם יקפיד שתישאר ריוח פרשה ט' אותיות שלימה – שמע מינה מדבריו שאם
יהא נראה כריוח ב' פרשות, דהיינו ב' רווחים, היינו פרשה סתומה במקום שאינה צריכה -
גם זה חשש פסול.
יום שלישי, 20 במרץ 2018
שאלה בדין ריוח סתומה בתפלין
הכ"ף פשוטה בסוף השיטה ענקית - אמנם נראה שמבחינת צורת האות היא כשרה, אך יש להסתפק שמא הוא מפסיק את הריוח שלאחר ובשעריך. שהרי כעת הריוח אינו פתוח לסוף השיטה. או לאידך שמא נעשה בעצם כאן פרשת סתומה במקום שאינה צריכה להיות פ' סתומה?
אמנם אם מדובר בתפלין של ראש, שלדינא אינו מעכב בה צורת הפרשיות פתוחה וסתומה [וכמו כן יש לומר - אם הניח ריוח פרשה (סתומה) במקום שאינה צריכה].
יום שבת, 17 במרץ 2018
יום רביעי, 14 במרץ 2018
יום רביעי, 28 בפברואר 2018
יום שישי, 23 בפברואר 2018
יום חמישי, 22 בפברואר 2018
יום שני, 19 בפברואר 2018
יום שישי, 16 בפברואר 2018
טי"ת - נדבקה ראש ימין לגופה
באתי לברר דיני נגיעת הט' לגופה, לדעת אדמו"ר הזקן:
אם הדיבוק דק בין לצד ימין של גוף הטי"ת [ציור 1], בין למטה בקרקע הטי"ת [ציור 2], [מה שנראה דעת הביאור הלכה
לפסלן], נראה שלפי שיטת אדמו"ר הזקן [שו"ע הרב סימן לו] באות אל"ף
שיש נגיעת העוקץ של היו"ד העליונה לגגה, שאינו פסול כל שנוגעת נגיעה דקה
לעצמה, הו"ה כאן אין פיסול בנגיעת הטי"ת לעצמה בנגיעה דקה.
אמנם האחרונים דנו בטי"ת
כזה מצד שינוי צורת האות, כי אמרו בגמרא שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן,
וא"כ יש בה מעשה של פ"א כאשר היא כפופה הרבה לתוכה לצד ימין כעין ליפוף
הפ"א, או שזה עובר על דברי הברייתא שלא יעשה טתי"ן פפי"ן, שעשה הט'
כעין פ"א. (עיין ביאור הלכה, מקדש מעט, ומשנת הסופר שהביאו את הדברים ודנו
בהם).
אך רבינו שפוסק
כביאור ר"ת שיעשה בטי"ת כפיפה מעט לתוכה ולא הרבה, אבל כתב שזה לכתחילה.
ש"מ שאפילו כפפה הרבה בדיעבד אינו פסול מכח הלימוד מברייתא זו (ורבינו לשיטתו
באותיות א' וג' שדברים הנלמדים מהברייתא ע"י הראשונים, כגון סוף הגג של הא'
כפוף מעט כלפי מעלה שלמד היראים, או רגל ימין של גימ"ל יורד מעט מרגל שמאל
שלמד התרומה – אינם מעכבים בדיעבד). וממילא גם בטי"ת שכפפה הרבה ונוגעת, אין
בזה פיסול מכח הברייתא הנ"ל שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן – לשיטתו, ומצד נגיעה
של האות לעצמה, גם אינה פוסלת כמבואר בנגעה עוקץ היו"ד של הא' לגגה.
אמנם נראה לי שאם יש
בה נגיעה עבה, כגון כל קצה ראש ימין הכפוף בעביה נוגעת לצידה הימני [ציור 3], או נוגעת נגיעה עבה של כל עובי הראש למטה בקרקע הטי"ת, הרי זה פסול, מדין נגעה כל ראש היו"ד
העליונה של הא' לגגה, וכן שאר נקודות כגון ראשי השי"ן ונקודת הפ"א
שנוגעות בגופן בכל עביין [הנקרא "קו משוך בשוה" שהוא פסול כפסק
השו"ע בסימן לב], הו"ה במקרה זה של הטי"ת, הרי זה כעין קו משוך
בשוה, שהרי סוף ראש ימין צ"ל מופרד מגוף הט' כמו שהיודי"ן של הא' של הש'
והפ' צריכין להיות ראשן מופרדות מגוף האות, וכמו ששם פוסל בדיעבד, הו"ה
בטי"ת.
הירשם ל-
רשומות (Atom)














