טעות באות, גרר קצתה והשלים בכתיבה

הרב לייבל (שאלה בביטול צורת אות לפי אדמו"ר הזקן) שאל:

מה פשר חומרת אדמו"ר הזקן (סי' לב סוף סעיף כז) "ולפי זה גם ברי"ש שטעה ועשה לה תג כעין דלי"ת יש להקל בגרירת התג עם הגג בלבד או עם הירך בלבד כדי לעשות מעשה בגוף האות והשאר אין צריך לגרור כיון שנעשה בהכשר מתחילה ואעפ"כ המחמיר לגרור את כולה תבא עליו ברכה".

האם זה מצד סברת הרד"ך (המובא בב"י, שכל מקום שיש טעות באות חייב למחקה כולה, דכל מה שנשאר מן האות שהיה בפסול חשוב חק תוכות. והב"י דחה דבריו וכתב דכל הרבנים חולקים על סברתו).

והאם יש חילוק בין מקרים שונים של פיסול?

אשתדל לבאר את הנראה לענ"ד בדעת רבינו (קרוב לסברתו של ר' לייבל בתגובה שכתב למאמרו הנ"ל).

הנה פשוט בדעת רבינו (סעיף כה-כז) דאות שנעשה רק חלקו בפיסול, לדוגמא נדבקה יו"ד העליונה של האל"ף לגוף האל"ף, אין צריך למחוק מהאות אלא אותן חלקים שנעשו בפיסול, אבל החלקים שנכתבו בכשרות לפני שאירע הפיסול היות שנכתבו בכשרות, אין צריך למחקן. זה דעת השו"ע, דלא כסברת הרד"ך הסובר שחייב למחוק כל האות, והוא סברא יחידאה בין הפוסקים.

ולכן כתב רבינו (סעיף כה) אבל רי"ש שכתבה כמין דלי"ת יש להחמיר ולומר שלא די כשיגרור הירך לבד או הגג לבד וכו' כי היות שנעשה כל הרי"ש בפיסול בין הגג עם התג של הדלי"ת וכל שכן הירך שנכתב אחריו כולו נעשה בפיסול.

ממשיך רבינו ואומר "ואע"פ שיש לומר שאף כשיגרר אחד מהם כיון שבמה שנשאר אין בו צורת אות כלל א"כ כשחוזר וכותב הרי זה ככותב האות מתחלתה אעפ"כ אין להקל לשייר מאומה מן האות כיון שכולה נעשה בפיסול .."

סברת רבינו, דהעיקר להלכה כל שמסיים האות בכתיבה, אע"פ שחציו הראשון נעשה בחקיקה כשר [וכן מבואר במגן אברהם ס"ק כג, עיין שם], אלא שאעפ"כ אין להקל משום שהב"י הניח הדבר בספק, ואין להקל נגד פסק השו"ע להחמיר ברי"ש שעשאה כעין דלי"ת.

נמצא פשוט בדעת הרב בית יוסף ושו"ע אדמו"ר הזקן שזה חומרא מספק, ולא דין ברור. דבר זה מבואר בב"י למעיין.

ועל פי זה כתב רבינו בסע' כז: ומ"מ אם כתב מתחילה רי"ש ואחר כך טעה ועשה לה תג כעין דלי"ת ... ולפי זה גם ברי"ש שטעה ועשה לה תג כעין דלי"ת יש להקל בגרירת התג עם הגג בלבד או עם הירך בלבד כדי לעשות מעשה בגוף האות והשאר אין צריך לגרור כיון שנעשה בהכשר מתחילה" שמכיון שנכתב תחילה בכשרות אין צורך למחוק האות, אלא די בביטול צורתה, וכיון שמסיימה במעשה כתיבה הרי זה כשר. כי אין חק תוכות אלא בסיום האות בחקיקה, אבל כל שמסיימה בכתיבה די.

"ואעפ"כ המחמיר לגרור את כולה תבא עליו ברכה" כלומר גם באירע פסול אחר הכתיבה, ואין כאן כתיבה בפיסול, טוב להחמיר לגרור האות כולה.

האם דעת רבינו שבכל מקרה של פיסול שאירע באות אחר הכתיבה, ראוי להחמיר לגרור כולה?

לא!

שהרי רבינו לא כתב דבר זה על מ"ם שחרטומה נדבק, שאע"פ שדי מן הדין בגרירת מה שנעשה בפיסול, אעפ"כ המחמיר לגרור את כולה תבא עליו ברכה. שמע מינה שרק ברי"ש שעשאה כעין דלי"ת יש טעם להחמיר. כי טבע הרי"ש להיעשות בכתיבה אחת כמו שכתב רבינו, אבל אותיות שנעשו בכמה כתיבות כמו האל"ף שנעשה בג' כתיבות והמ"ם שנעשה בב' או יותר, אין אפילו ענין להחמיר.

ואפשר שרבינו רואה טעם להחמיר ברי"ש שטעה בה אחר שנכתבה בכשרות, גם כן לגרור כולה, משום שלא לחלק בין נכתבה בפיסול לבין נפסלה אחר כך, לכן טוב תמיד לגרור כולה. משא"כ האותיות שמעולם לא נעשות כולן בפיסול, אין מקום לטעות. ומכיון שסגי רק למחוק מהפיסול ומטה, א"כ בנכתבו מתחילה בכשרות ואירע בהם פיסול אחר כך בודאי סגי רק למחוק מקצתן לבטל צורתן ולסיימה בכתיבה.

והטעם שלא לחלק דרבינו סובר עיקר שגם מה שנכתבה בפיסול, מעיקר הדין הרי די בביטול צורתה וסיומה בכתיבה כנ"ל אפילו ברי"ש שכתבה ממש דלי"ת היה די מהדין למחוק הרגל לבד או הגג לבד ולתקנה דכל שמסיים בכתיבה הרי זה כתיבת האות ולא חק תוכות. אם כן אין באמת חילוק מן הדין בין נכתבה בפיסול לפיסול שאירע אחר כך, דכל שמסיים בחקיקה הוי פסול, וכל שמסיים בכתיבה הרי זה כשר.

אלא מכיון שבשו"ע כתב שצריך להחמיר, כתב רבינו גם כן שצריך להחמיר. אבל היות שאין טעם ראוי לחלק בין פיסול בכתיבה לפיסול אח"כ, לכן ראוי שלא לחלק ביניהם ותמיד להחמיר ברי"ש שטעה בכתיבתה או שאחר שנכתבה בכשרות טעה והוסיף בה תג, בכל מקרה יש למחקה כליל [מחומרא, ולא מעיקר הדין].

וכן שלשה אותיות הדומות לרי"ש יש לכללן בחומרא זו: וי"ו, יו"ד, כ"ף פשוטה, כי כולן הרגילות לכתבן  בכתיבה אחת לבד.

אמנם רבינו מדבר בכל הסעיפים הללו בטעות בכתיבת הסופר או בשעת כתיבת האות מראשיתה או שטעה אחר שנכתבה בכשרות וטעה בתיקונה, אבל מה הדין בנטף טיפת דיו על הרי"ש והפכה לדלי"ת, האם סגי לבטל צורת האות [כעיקר הדין] או גם כאן ראוי להחמיר למחקה כליל.

מסברא נראה שאין חילוק ובכל מקום שאנו באים לבעיה של מחיקת חלק מהאות ולענין שאלת חק תוכות, סובר רבינו המחמיר לגרור כל הרי"ש תבא עליו ברכה.

זה הנראה לעניות דעתי בדעת רבינו הגדול. והנני מודה לר' לייבל שעוררני לעיין בענין הזה שוב. יישר כח.