יום רביעי, 5 במרץ 2014

תיקון אותיות שנפסקו שלא כסדרן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ל
... אות שמכשירו ע"י כתיבה מועטת מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן יכול לתקנו אחר כן ואין בזה משום שלא כסדרן.
אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל א"כ שוב אין צורתן עליהן וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן וכן בשאר נגיעות שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה אי אפשר לתקנה אחר כן כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף והשי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי בענין שנפסלה וכן מ"ם פתוחה שנסתמה וכל כיוצא בזה ואפילו במקום שא"צ גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן אינו יכול לתקנו אח"כ שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות אם כן כשמתקנם אח"כ ה"ז ככתיבה מחדש והרי זה כותבה שלא כסדרה וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה יכול לתקנן אח"כ ואפילו אם התינוק קוראן זייני"ן אין הולכין אחריו באות זו לפי שאין התינוק מורגל בח' כזו שעם החטוטרות (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק) וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אח"כ (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו ונמצא כותב שלא כסדרן אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי יכול לתקן אח"כ שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:
פירוש:
אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה, ולא היתה נראית כלל כאות אחרת, כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן ו(היו"ד של ה)הצד"י ו(היודי"ן) של האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות (ולכן הן פסולין, כי כל האות צ"ל גולם אחת), ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה (פסול) משום (כתיבה) שלא כסדרן.
אבל אם רגל (שמאל של) הה"א או הקו"ף נוגע בגג, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה (שהיא פסולה כי אין להם ליגע, אע"פ) שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה, מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל (כדי לתקנה, ואי אפשר להפריד הדבק לבד משום חק תוכות), אם כן שוב אין צורתן עליהן, וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן. וכן בשאר נגיעות (הפוסלות את צורת האות) שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה, אי אפשר לתקנה אחר כן, כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף ו(יוד"י) השי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי (כלומר נעשו קו משוך בשוה, ולא ניכר צורת כפיפת ראשן כיו"ד, או כפיפת רגל שמאל של התי"ו) בענין שנפסלה (וצריך לגרר כל הנעשה בפיסול), וכן מ"ם פתוחה שנסתמה (שצריך לגרר החרטום או לבטל צורתה) וכל כיוצא בזה (אם יתקנם באופן הנ"ל, הוי תיקונם שלא כסדרן).
ואפילו במקום שאין צריך גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד, מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות (אחרות), כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן (ולא חיבר היו"ד לנו"ן, או שנפרד החיבור אחר הכתיבה) או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן, אינו יכול לתקנו אחר כן, שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות, אם כן כשמתקנם אחר כן הרי זה ככתיבה מחדש, והרי זה כותבה שלא כסדרה.
וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן (וקוי החטוטרות המחברן – מופסקת זו מזו) ופרידתן (של הזייני"ן זה מזה) ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן (אם כן הרי אלו ב' זייני"ן, ואינה חי"ת, ותיקונו הוא כתיבה שלא כסדרן). אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי הזייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן (את קוי החטוטרות כדי לחבר את החי"ת יחד) אחר כן. ואפילו אם התינוק (נשאל על כך ו)קוראן זייני"ן, אין הולכין אחריו באות זו, לפי שאין התינוק מורגל בחי"ת כזו שעם החטוטרות. (אבל בצד"י ושי"ן (שנפרדו ויש בהן ספק הנ"ל האם נראות כב' אותיות אחרות) הולכין אחר קריאת התינוק, בין להקל (אם יקראם כהלכתן - לתקנן) בין להחמיר (אם יקראן ב' אותיות האחרות – לפסול), אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד (ופסולות, וכל שאין בו ספק) אין משגיחין על התינוק).
וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד, אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה), מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן. אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי (של היו"ד) יכול לתקן אחר כן, שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה, ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:
חידוש וביאור:
א)  אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה .. ותינוק .. קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה משום שלא כסדרן.
חידוש זה [שכתבו פוסקים הראשונים] בא לבאר, דפסול כתיבה שלא כסדרן מתייחס לצורת האות הנראית בבירור והכרתו על ידי תינוק. ואם האות אינה ניכרת לתינוק אינה אות כשרה, ותיקונה הוי כתיבתה שלא כסדרן. אך כתב הנקרא לתינוק, אלא שפסולה משום דקדוק הלכתי הנקרא 'כתיבה תמה', אין הכתיבה כסדרן מעכב בה.
ולכן מה שהאות צ"ל כולה גוף אחת אמנם הוא דקדוק הילכתי, אך ניתנת לתקן שלא כסדרה.
ב)  כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן.
רבינו מדקדק, שהיודי"ן הן על השיני"ן ועל העייני"ן, כלומר גוף שלשת קוי השי"ן ניכרים, וכן שתי קוי העי"ן, רק היו"ד למעלה נפרדת מהקו. אבל אם חסר זרוע [קו] אחת מהשי"ן או העי"ן, הוי ביטול צורת האות וא"א לתקנה שלא כסדרן.
אבל היודי"ן של האלפי"ן ופאי"ן, אפילו כל קו החיבור המחברן לגוף האות חסר, מ"מ לא חסר בעיקר צורת האות כלום, ומותר לתקנם.
אבל בצד"י לא כתב רבינו 'של' או 'שעל'. ונראה משום המשך ההלכה, דאם הפירוד גדול וניכר כנו"ן ויו"ד א"א לתקנה. לכן לא רצה רבינו להגדיר איכות פירוד זה, כי דבר זה מתבאר בהמשך, שמדבר רק בפירוד דק וניכרת דוקא כצד"י, ולא נשתנתה לנו"ן ויו"ד.
ג)  וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן, אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן אחר כן.
דין זה מקורו מהרי"ל שהביא ב"י, וכתב היות שתינוק אינו מורגל בחי"ת של חטוטרת, אין הוא יכול להיות הבוחן לכשרותה. ולכן נבחן אנחנו, אם הפירוד ניכר היטב מסתמא גם תינוק אפילו אם היה מכיר חי"ת של חטוטרת, היה קוראה זייני"ן ולא חי"ת, ופסולה. ואם הפירוד אינו ניכר היטיב, מסתמא התינוק היה קוראה חי"ת, ומותר לתקן.
מכאן נלמד שפי' קריאת התינוק, אינו בדוקא ע"י תינוק ממש, אלא הוא רק שיעור מודד לצורת האות, אם היה תינוק קוראה ומכירה. ולכן אם נוכל אנחנו לדעת מה התינוק היה אומר [והיה קוראה כהלכתה], הרי זה נחשב אות שקוראה התינוק.
ד)  (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר, אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק).
בסוגרים הללו, בא רבינו לבאר החילוק שבין חי"ת לצד"י ושי"ן ושאר אותיות שנפרדו, דהללו תינוק מכירם, וכל ספק בצורתם נבחן ע"י תינוק.
ולכן גם אם הפירוד ניכר להדיא, עדיין אין זה מחליט שהן פסולות דאפשר שתינוק יכיר כללות צורת האות ויכשיר. ורק בחי"ת שאין אנו יכולים לשאול את התינוק, קבענו מודד משלנו, פירוד ניכר להדיא או לא. ועוד יש לומר דשאני צורת החי"ת וצורתה המיוחדת בחיבור חטוטרת, שבזה המודד הוא פירוד ניכר להדיא, לשאר פירודים שגם אם הפירוד ניכר היטב מ"מ ברור לכל (ולתינוק איזה אות היא) ולכן כל שתינוק קוראה מותר לתקנה.
ועל כן גם בחי"ת של חטוטרת שיש פירוד בין רגלה לגגה, אם הפירוד ברגל שמאל - יש לומר אם הפירוד ניכר להדיא הרי נעשית כעין ה"א ופסולה, אבל פירוד רגל ימין שאינה מתדמה לאות אחרת, כל שנראית לעינינו כחי"ת מותר לתקנה, אע"פ שהפירוד ניכר להדיא.
אבל אם הפירוד בין רגל שמאל לגגה דקה מאוד ולא ניכרת להדיא, הרי אף התינוק אם היה מכירה [לחי"ת דחטוטרת] היה קוראה, ומותר לתקנה.
ה)  וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן.
כאן מחדש רבינו (על פי המגן אברהם), דאע"פ שהתרנו לתקן פסולים החסרים כתיבה מועטת, מ"מ אם בטל שם האות אע"פ שמה שחסר בה הוא מעט, וגם תינוק מכיר האות, מ"מ כבר בטל שמה, והוי כתיבתה ותיקונה שלא כסדרן. (ובזה יש להתאים את מה שנכתב לעיל, שאם חסר בשי"ן ועי"ן זרוע אחת פסולה ולא מהני הכרת תינוק כלל, כי בטלה שמה, ועינינו רואות שאין זו האות).
ודקדוק רבינו "וכן" להשוות דין חסר רגל ימין ביו"ד, לדין נפרדה חטוטרת החי"ת פירוד להדיא, או שאר אותיות שעל ידי פירודן ניכרות היטב לעינינו שנשתנו, שלא מועיל בכל אלו קריאת התינוק. דלא מועיל קריאת התינוק, אלא בספק אם יש בה צורתה.
ומ"מ ביו"ד הוא חידוש גדול, שהרי לעיל נשתנו צורתן הנראית לעינים, כלומר הצד"י נראית ליו"ד ונו"ן ולא לצד"י, והחי"ת נראית ב' זייני"ן. אבל היו"ד נראית לנו כיו"ד, ומ"מ היות שבטל שמה לא מהני קריאת התינוק.
ו)  פסק זה הוא דעת שו"ע אדמו"ר ע"פ המגן אברהם. אמנם דעת אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת או"ח סימן יז) נוטה להתיר תיקון יו"ד בלא רגל ימין, שלא כסדרן, משום שתינוק מכירו.
ונפקא מינה עוד שם, לענין קוין משוכין בשוה שהזכיר רבינו, שא"א לגררן משום ח"ת וממילא צריך לבטל צורתן והוי שלא כסדרן. ולא ביאר רבינו, האם מותר לתקנן בהוספת דיו (כתיבה מועטת) לעשות לקו זה ראש, שהרי ניכרות בצורתן זו לתינוק.
והנה לדעת המג"א הנ"ל יש לומר דא"א לתקן קוין הללו, שהרי בטל בכך שם האות, כיו"ד ללא רגל ימין, כן הדין כאשר יש בה קו ללא ראש בולט, הרי חסר בה חלק ובטל שמה של האות, וכן כתב בפרי מגדים. אמנם הצמח צדק נטה דכל שתינוק מכירו, מותר לתקנה, כי אינו חושש לסברא זו של המג"א דבטל שם האות ממנה.

אין תגובות:

פרסום תגובה