שאלה: מי שקידש הכתיבה לפני כתיבת התפלין, אבל מסופק אם הוא אמר "לשם קדושת תפלין" או "לשם קדושת מזוזה" - מה הדין?
תשובה: היות שקידוש הכתב הוא מדין תורה [עיין שו"ע רבינו סי' לב סעיף לא] נראה שספק דאורייתא לחומרא, ודין פרשיות הללו כמי שלא קידשן כלל, ופסולות.
אולי אפ״ל, הואיל וכל מקום הצריך כוונה יש להסתפק אם די במחשבה או חייב דיבור, ומחמירים לכתחילה לקדש בדיבור, ומן הסתם במחשבה כן חשב הסופר לשם קדושת תפילין אלא שספק אם כך יצא מפיו או לא, אין להחמיר, שהקידוש בדיבור אינו דין תורה אלא כדי להסתלק מן הספק
השבמחקאמנם יש אחרונים שדנים [כדברך] לומר שקידוש הכתיבה הוא ד"ס, אך מפשט לשון שו"ע רבינו שציינתי משמע שהוא דין תורה ממש, וא"כ ספיקו להחמיר.
מחק