במ"ם סתומה יש נקב ברור הנראה לעין, הנקב נעשה אחר הכתיבה.
יש כאן 2 שאלות:
1. האם חסר היקף גויל בין המ' לת' שלפניה? 2. האם ניתן לתקן את המ"ם עצמה?
לגבי הענין הראשון הרי נקב שאירע אחר הכתיבה אינו פוסל [כמבואר בשו"ע או"ח סי' לב] משום חסרון היק"ג, אלא לפי דעת הירושלמי [שו"ע שם, ושוע"ר שם סעיף יט] שאפילו נקב אחר הכתיבה בין שתי אותיות [או המגיע עד סוף הקלף] פסול. ומ"מ גם לירושלמי יש מתירים לתקן בגרירה, כדי שיהא מוק"ג בין שתי האותיות.
אמנם לענין השני [כשרות המ"ם עצמה] אע"פ שאין בה חסרון היקף גויל, כי הנקב אירע אחר הכתיבה, אבל מ"מ אינה גולם אחד אלא מופסקת, ופסולה.
אמנם אפשר לתקן הנפסקים, וכן כאן אפשר לחזור ולחבר המ"ם להיות גוף אחד. מ"מ יש להקפיד שתוספת דיו זה החדש צריך להיות מוקף גויל דוקא [דאל"כ שוב הוי כתיבה בפיסול שאינו מוקף גויל - חלק זה של האות], ועל כן צריך לחברה לפנים מהנקב. ויהא קו החיבור מוקף גויל [ואחר כן אפשר למחוק הדיו הישן שנוגע בנקב].
כל זה משורת הדין, ברור שהרבה יעדיפו להשאיר את המזוזה בפיסולה ולגנזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה