פתח שאחר הדלת

שאלה זו הועלתה בפורום באנגלית: האם הפתח השני [שבצד שמאל] חייבת גם היא במזוזה?

זה [קרוב מאוד ל]דין המבואר בשו"ע סי' רפו סעיף כ: פתח שאחורי הדלת, אם יש לו פצים טפח חייב במזוזה.

כלומר, דאם הפתח השני יש לה בפצים עובי טפח לעצמה, חייבת אף היא במזוזה לעצמה. אבל אם לא היה לה פצים עובי טפח לעצמה, נמצא שהמזוזה בצד הפצים של הפתח הראשון הוא גם בחלל פתח השני, ומזוזה אחת פוטרת שני חללים הללו. כי כל שהוא תוך טפח לסף, כנמצא בסף, והרי המזוזה המונחת בחלל הפתח הראשון, כמונחת גם בחלל השני. וכן מבואר בטור שם.

ואפילו אם היה לפתח הראשון דלת, והמזוזה היתה קבועה לפני הדלת [כדין], מכיון שהפתח השני היא משותפת לראשון בפצים אחד, הרי מזוזה שבחלל הראשון, כמונחת גם בחללו של השני, ופוטרתו [ואסור לקבוע בה מזוזה נוספת משום בל תוסיף].

ונראה לי, דאם יש לב' הפתחים דלתות, כל אחד מהם דלת לעצמו, גם הפתח השני חייב במזוזה, אפילו אין בפצים עובי טפח, כי הדלתות מחשיבות כל פתח נפרד לעצמו. ולא נאמר דין זה בגמרא והלכה [טור ושו"ע] אלא לפתח שאחר הדלת (ולא דלת שאחר הדלת).

בציור שלפנינו ניכר שהן שני פצימין נפרדין, וגם רחוקים זה מזה יותר מטפח, ובודאי שניהם חייבים במזוזה. אבל ציור הגמרא וההלכה מיירי כאשר הפצים הוא עמוד אחד משותף לגמרי לשתי החללים, רק יש לו פנים לצד חלל זה ולצד חלל זה. (ואפשר שבציור שלפנינו, אפילו היו הפצימין דקין ואין ביניהם שיעור מלוא טפח, אעפ"כ היות וניכר שכל אחד פצים לעצמו, הוו שני חללים נפרדים אף בלי דלתות, להתחייב כל אחד במזוזה לעצמו. אבל לא משמע כן בטור, ובפרט בב"ח שם).

שאלות בצורת האות

בי"ת - שאלת תינוק, בגלל הקו היורד עלול לדמותה למ"ם סתומה או פ"א.

חי"ת - לדעתי פסולה משום שינוי גמור (יש מכשירים כחי"ת דרש"י). לדעת שוע"ר היא בודאי פסולה, כי אין לקו שמאל שלה צורת וי"ו או זיי"ן כלל.
המ"ם בחמץ צ"ע, כי נראה כבר שינוי צורה.

יו"ד - שאלת תינוק, שמא תדמה לכ"ף או למ"ד קטנה.

מ"ם - אין פגם כלל בין הכ"ף לוי"ו, יש פוסלים משום שינוי צורת האות. העיקר שיש להכשיר בדיעבד, ומצוה לתקנה ע"י הוספת דיו על הגגות כדי לייצר פגם.

חי"ת פסולה, כי צד ימין אינו וי"ו אלא כמין יו"ד. כן נראה לי נכון.

חי"ת כשרה, אע"פ שנדבקו לגמרי ב' הגגות.

דלת נמוכה בשער גבוה

שער לחצר של גן ילדים. בשער יש דלת נמוכה, אם הדלת גבוהה עשרה טפחים מהרצפה [80 ס"מ], היא חייבת במזוזה עם ברכה. ואם הדלת נמוכה מעשרה טפחים, נראה לי שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה [משום דעת הרמב"ם, דבלי דלת פטורה].

נראה שיש לקבוע את המזוזה בשליש העליון של השער, ואע"פ שהיא תהיה מעל הדלת.

*****
אמנם צ"ע קצת לדין, שלכאורה נראה דלפי הרמב"ם אין שם "שער" אלא עד גובה הדלת בלבד, ואע"פ שמשקוף שמעל הדלת אינה צריכה ליגע [כמבואר בדיני עירוב], אבל "שער ומזוזות" היינו רק עד גובה הדלת. ואם כן, באנו למחלוקת הט"ז והאחרונים בשער העשוי ככיפה [ביו"ד סימן רפז] היכן להניח המזוזה. דלט"ז יש להניח בגובה שליש העליון הכללי של הכיפה, ואפשר שלדעתו גם כאן במקרה דידן יאמר כן. אבל לאחרונים [סידור דרך החיים וכו'] שחולקים [וכן נוהגים] לקבוע בשליש של המזוזה שלכו"ע [כלומר של הרמב"ם אע"פ שהוא מתחת לשליש העליון הכלל של הפתח], כמו כן כאן צריך לקבוע את המזוזה בשליש העליון של "המזוזה" שכנגד הדלת דוקא.
אמנם אפשר לומר לאידך, דהתם יש חילוק ברור בין הסיפין שהן ביושר, ואילו המשקוף מעל הוא בעיגול ככיפה. אבל כאן שלחולקים על הרמב"ם ודאי צריך לקבוע בשליש העליון של השער [כלומר של הסף], ואפשר דגם לרמב"ם יכול לקבוע המזוזה מעל הדלת [וע"ד שסבר הט"ז בדין שער ככיפה, שהרמב"ם יודה דיכול לקבעה בשליש העליון של כל הכיפה].
ולכן עדיף לקבוע במקום שחיובו ודאי לשאר הפוסקים, ולא לחשוש לספק מצד דעת הרמב"ם.

ביתי"ן משונות

הנו"ן כשר (אע"פ שלכתחילה הגג צ"ל יותר צר ביחס למושב).

הבי"ת משונה - היא על הגבול, נראה שמועיל שאלת תינוק להכשירה ולתקנה.

בי"ת נוספת על הגבול - מועיל שאלת תינוק, ואחר שיקראנה ראוי לגרר חצי מהעקב הבולט.

כ"ף פשוטה עקומה קצת

הכ"ף הזו גגה רחב מעט [ומתחיל להידמות לרי"ש, אמנם ברור שעדיין נראית יותר ככ"ף, כי רגלה ארוכה יותר], וגם עקומה קצת ביחס לשאר הכתב והשירטוט.

יש כאן שתי בעיות, כל בעיה בפני עצמה היא כשרה, שיעור גג הכ"ף כשר, ועיקום מעט אינו פסול. אבל חוששני שמא בצירוף יש לחשוש לשינוי בצורתה, או בגלל שאינה נקראת יחד עם שאר התיבה. הוריתי לשאול תינוק.

רי"ש משונה

הרי"ש [אשר] משונה - כי הגג אינו ישר [עם השירטוט] אלא מתחיל לירד באלכסון, ושוב רגלו יורד ביושר.

יש כאן מעין ג' חלקים, א) גג קצר ב) סיבוב סוף הגג לכיוון הרגל ג) רגל

אעפ"כ יש להכשיר כל שנוכל לומר שיש גג נפרד מהרגל. הרגל הוא החלק האחרון בלבד.

כ"ף פשוטה יורדת וחוצצת באמצע תיבה תחתיה

מה הדין בכ"ף פשוטה שיורדת לתוך אויר תיבה בשיטה שתחתיה, ומפסקת בין האותיות?

הציור הוא להמחשת הענין בלבד

נראה לי, דאם חוצצת בפני אותיות התיבה הרי זה הפסק באמצע תיבה דפסול עד שיתקן, דהיינו שיגרר רגל הכ"ף הנכנסת לתוך השיטה, ואם תישאר אויר הרבה באמצע השיטה עדיין פסולה עד שיתקן אם אפשר, כלומר להאריך איזה גג לקרב גגי האותיות של התיבה.

ונראה דלא רק כאשר חוצצת לגמרי בפני ב' אותיות, אלא אפילו נכנסה רק מתחת לשירטוט כשיעור עובי ראשי האותיות, חשיבא חציצה והפסקה בין האותיות לפסול התיבה, משום שנראית כב' תיבות. אבל אם נכנס רק מעט לאויר שבין גגות האותיות, מהני שאלת תינוק, ואם יקרא תיבה זו כתיבה אחת כשרה, ואם לאו [כלומר יתקשה לקראה תיבה אחת, וכל שכן אם בודאי יקראנה כב' תיבות] יש למחוק הרגל שנכנסת כנ"ל, ושוב לשאול מצד הריוח.

דין הכנסת תפלין בבית המרחץ, ודין מזוזה כנגד ערוה

האם מותר להכניס שקית טלית ותפלין לחדר האמצעי [מקום שמתלבשים וכו', ויש שם אנשים עומדים ערומים] של המקוה?

א)  נראה ברור דלא נזכר כלל דין כלי בתוך כלי וב' כיסויים אלא לענין תשמיש המטה, אך לענין ערות הגוף לבד, האיסור משום "לא יראה בך ערות דבר" שאסור לעמוד בתפלין או לומר דבר של קדושה כנגד הערוה, סגי בכיסוי אחד, וכן משמע בשו"ע או"ח סימן מג דתפלין להכניס לבית הכסא בעי כיס רחב טפח, ולא נזכר כלל דין כלי בתוך כלי בסימן זה, ורק נזכר [בסימן מ] לענין תשמיש.

ולכן אע"פ שלגבי ב' כיסויים נפסק בשו"ע או"ח סי' מ דשקית טלית ותפלין היות שמיוחד לתפלין [אע"פ שמיוחד גם לטלית] הוי כליין של התפלין, ולא מהני ב' כיסויים לתפלין אלא אם אחד מהן אינו כליו של התפלין, מ"מ לגבי ראיית ערוה בלא תשמיש סגי בכל כיסוי אחד [אפילו כלי קבוע לו] שאינו שקוף.

ולכן אע"פ שלענין תשמיש המטה אסור שיהא בחדר שקית טלית ותפלין דלא חשיב ב' כיסויים, לענין כניסה לחדרי המקוה ולענין ראיית גוף ערום מהני.

ב)  פשוט שכל היתר זה, רק, כאשר יש לו סיבה חשובה להכניס הטלית ותפלין למקוה, משום שחושש להשאירם בחוץ שמא יגנבו, כמבואר בשו"ע או"ח סי' מג לענין היתר הכנסתם לבית הכסא, אחרת אסור להכניסם בכל ענין למקוה, כמו לבית הכסא, משום גנאי וביזוי למצוה.

ג)  עיין משנה ברורה סימן מ ס"ק ה כתב בשם סידור דרך החיים, דכשם שתפלין צריכים ב' כיסויים לענין חדר של תשמיש, הוא הדין לענין חדר שעושה צרכיו שם. ותמה הביאור הלכה שם, מנין לו דבר זה.

והצדק עם המ"ב, דלא מצינו כלל ענין ב' כיסויים לענין צואה או ערוה, רק לענין תשמיש המטה. (עיין עוד מ"ב סימן מג ס"ק כה, ודקדוק לשון שו"ע רבינו סי' שטו סעיף ד "ומותר לעשות צרכיו שם או אפילו לשמש כו").

ד)  בש"ך יו"ד רפו ס"ק ט כתב דבחדר שעומדים ערומים שם ומתרחצים צריך לכסות המזוזה. ואילו שם בס"ק י כתב בשם מעדני מלך דאין לקבוע כלל מזוזה בתוך חדר של תשמיש [אלא יקבענו אחורי הדלת, עיי"ש], וסברתם דלא מהני ב' כיסויים במזוזה, דאם כן מבטלו [כפי שהבאתי בבלוג קודם].

אלא משמע שבמקום ראיית ערוה לחוד, דליכא תשמיש, אין הש"ך חושש משום כיסויה, כי אינה צריכה ב' כיסויים, וכיסוי אחד אינו מבטלה מהמצוה. וזה פשט השו"ע שם במקום טינוף טוב לכסותה [כולל טינוף צואה, ועירום, אלא שביאר הט"ז שם הנפקא מינה באיכות הכיסוי, לענין ערוה בעי שלא תהא נראה מתוכה, ולענין צואה אפילו כיסוי זכוכית סגי]. וכ"כ בס' חובת הדר (פרק א סעיף ז).

[אמנם יש אפשרות לחלק באופן אחר, דבמקומות רחיצה שדיבר הש"ך מיירי דאין אפשרות אחרת לקבעה, וצריך לכסותה, אבל בחדר תשמיש היות שיכול לקבעה לפני הדלת עדיפא, וא"כ גם בחדרי רחיצה יאמר כן].

ה)  על פי הנ"ל, דין כיסוי מזוזה מפני ראיית ערוה, ודין כיסויה במקום תשמיש, שונה בב' פרטים:

א. לענין תשמיש בעי ב' כיסויים, ונתבאר בבלוג קודם פרטי הדין. ולענין ראיית ערוה סגי בכיסוי אחד לבדו, בתנאי שהכיסוי אינו שקוף, כלומר אין הערוה נראית למזוזה דרך הכיסוי, לאפוקי כיסוי זכוכית וכיוצא בה.

ב. לענין כיסוי מזוזה הקבועה בחדר תשמיש נתבאר לעיל דעת שו"ע רבינו [ע"פ הט"ז] דסגי בכיסוי אחד אם הכיסוי הוא קבוע, כי הכותל חלק רשות לעצמו. אמנם לענין כיסוי ערוה, אין צריך שיהא רשות אחר אלא שתהא המזוזה מכוסה שאינה רואה את גוף הערוה, ולכן אף בכיסוי ארעי סגי לכסותה בין שהמזוזה היא קבועה בכותל ונקב פתוח לה לחדר, בין שהיתה נמצאת בחדר כספרים ותפלין.

המשך - דין כיסוי מזוזה הקבועה בחדר שינה

בבלוג הקודם נתבאר סברת המגן אברהם ושו"ע רבינו, דמזוזה קבועה בכותל ומכוסה בב' כיסויים לא נחשב בטל, לומר שאין כאן מזוזה בחדר, אלא דחלקה רשות לעצמה ואינה נחשבת באויר החדר לענין תשמיש המטה. אך פשוט דמקיים בכך מצות מזוזה, ולא נחשב באותה עת שכיסה המזוזה, או מזוזה המכוסה בקביעות [לדעת שו"ע רבינו] בסתימה קבועה, ביטול המצוה.
ועוד יש ללמוד מדברי רבינו דאע"פ שהיא סתומה בקביעות ואינה נראית, אין בכך חסרון בקיום המצוה עצמה.

ב)  אמנם בדברי חמודות (על הרא"ש הל' מזוזה, אות קטן מו) כתב דאם יכסה המזוזה בב' כיסויים, הרי זה מבטל המזוזה וכאילו אינה נמצאת כלל, ואינה קביעות המזוזה כהלכתה. ולדעתו בחדר [הנ"ל שדיבר המג"א] שהיה צ"ל מקום קביעות המזוזה בתוך החדר שיש בו תשמיש המטה, לפני דלת של חדר שני, יש לקבעה אחר הדלת [מחוץ לחדר של תשמיש], וכדאי הם הטור ורמ"א [סימן רפט] לסמוך עליהם בהנחתה אחר הדלת. ומביא הש"ך (יו"ד סי' רפו ס"ק י) את דבריו, ומזה שהש"ך מביאו אע"פ שלא העתיק את טעמו של הד"ח, נראה דסובר כמותו.

ג)  ולכאורה ביאור פלוגתתם, לדעת הד"ח מזוזה מכוסית לגמרי אינה קיום המצוה, כי צריכה להיות נראית דוקא. ודעת המג"א ורבינו דאין ראייתה מעכבת, ועדיפא לקבעה במקומה הראוי כדין ובכיסוי גמור, מלקבעה אחר הדלת שפסולה לדעת הרמב"ם.

ד)  במנחות לג ע"ב העמיק לה טפח כו' טלה עליה מלבן כו' ופירש"י שם, נראה דאע"פ שהמזוזה מכוסה תחת הטלאי ומלבן מ"מ כל שהיא בתוך טפח לסף, הרי זו כשרה. ולד"ח נצטרך לדחוק, שאע"פ שטלה עליה טלאי, מ"מ הניח נקב לראות את השם.

ה)  פשטות לשון הטור ושו"ע [רפו סעיף ה] במקום טינוף טוב לכסותה ובמקום טהרה טוב להיות נראית. דו"ק לשון "טוב", דאין זה חיוב גמור שתהא נראית.

ו)  ואפשר שהש"ך עצמו לא סובר [לגמרי כטעם הד"ח] דראיית המזוזה מעכב (או לומר דמזוזה תחת ב' כיסויים הוי כליתא), אלא דבחדר של תשמיש המטה הנ"ל, מאחר דיש סוברים [הובאו ברמ"א שם] דחדר כזה פטור לגמרי, והכריע הרמ"א דבחדר שהמזוזה חוץ לחדר לפני הדלת, חייבת. א"כ בחדר שהמזוזה קבועה לפנים בחדר, יש לחשוש לפוסקים דפטור, ואין זה מקום קביעתה, ועל כן יש לקבעה מאחורי הדלת, כדי שתהא המזוזה חוץ לחדר כפסק הרמ"א.

אבל אם תהא מציאות שהמזוזה צריכה להיות קבועה בתוך החדר, ואי אפשר להניחה אחר הדלת [לדוגמא: פתח שאין בו דלת כלל, דחייבת במזוזה לפוסקים (פרט לרמב"ם) וא"כ אין דלת לחצוץ בפניה, והיא גלויה למקום תשמיש המטה, וכגון שיש חוץ לפתח זה פתח אחר הסוגר שם] אפשר דיודה הש"ך דיש לקבעה בפתח בב' כיסויים כסברת המג"א [או לקבעה בכותל מכוסה בסתימת קבע כסב' רבינו]. ואפשר שגם הדברי חמודות עצמו יודה בכה"ג שלא לבטל מצותה לגמרי, ולא אמר דיקבענה אחורי הדלת, אלא היכא דאפשר.

ז)  עוד אפשר לומר דסברת הד"ח, דהיכא דאסור לראות המזוזה וחייבת ע"פ הדין להיות מכוסה מהעין, א"כ הרי זה גופא שאסור לראותה מבטלה ממצותה. אבל אם מותרת להראות מהדין, אלא שטלה עליה מלבן שאינה נראית, היות שראויה להיות נראית לעין, אין בזה ביטול מצותה [ע"ד הסברא "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כו']. ודוחק.

ח)  מ"מ חזינן דלסברת הד"ח ראייתה היא חלק עיקרי במצותה, עד שראוי מחמת כן לקבעה במקום שיש בה מחלוקת הפוסקים אם כשרה, ובלבד שתהא נראית. משא"כ לסברת המג"א ושו"ע רבינו.

דין כיסוי מזוזה הקבועה בתוך חדר שינה

שו"ע אדמו"ר סימן מ סעיף ה:

אם המזוזה קבועה בפנים בחדר יש מי שמצריך כלי בתוך כלי דהיינו לכסותה בב' כיסוין ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית ויש מי שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל ואין בה אלא נקב בלבד די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר שמבטלו שם וא"צ כלי בתוך כלי לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו כשאין נקב פתוח משם לבית ואף אם המזוזה קבוע בשפופרת מכל מקום כיון שהיא מחוברת לכותל הרי היא ככותל אבל סתימת זכוכית אינה מועלת שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור כמו שאסרו ערוה בעששית משום לא יראה בך ערות דבר ותשמיש המטה היא גם כן גנאי ודומה לערוה וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים בשגם שי"ל שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית:

ביאור:

אם המזוזה קבועה (במקומה בכותל אצל הפתח, אבל היא) בפנים בחדר (כלומר גלויה לאויר החדר, כי אין הדלת שבפתח ההוא חוצץ בפניו, כגון שהדלת נפתחת לחדר שני והמזוזה לפני הדלת תוך חדר השינה), יש מי (דעת המגן אברהם) שמצריך כלי בתוך כלי (להתיר תשמיש המטה בחדר זה, ואע"פ שהמזוזה קבועה בכותל ואינה תוך כלי, מ"מ צריך כעין כלי בתוך כלי) דהיינו לכסותה בב' כיסוין. ואם (המזוזה כולה מכוסה, ורק נקב קטן מגלה מיעוטה במקום השם שדי, ועל נקב זה) יש זכוכית על השם, די בפריסת סודר (בגד או כל כיסוי) אחר על הזכוכית (ונמצאו ב' כיסויים, ואע"פ שאחד מהכיסויים שקוף, מ"מ כל שאין המזוזה נראית למשמשים שם, מותר לשמש שם מאחר דמכוסה בב' כיסויים).

ויש מי (דעת הט"ז ביורה דעה הל' מזוזה סי' רפו סק"ה) שאומר שמזוזה כיון שקבועה כולה בכותל, ואין בה (בכותל המכסה על המזוזה) אלא נקב בלבד (להראות את השם שדי) די שיסתום את הנקב בחתיכת שעוה או דבר אחר (שאינו שקוף) שמבטלו שם (כלומר שקובע את הכיסוי שיהא מונח שם תמיד, להיות כיסוי לשם ולמזוזה כדי שלא יראו), ואין צריך כלי בתוך כלי (במקרה זה) לפי שהכותל חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו, כשאין נקב פתוח משם לבית (כלומר, כאשר המזוזה אינה נראית כלל מתוך הכותל). ואף אם המזוזה (אינה קבועה בתוך הכותל, אלא היא) קבועה בשפופרת (על מזוזת הסף), מכל מקום כיון שהיא (השפופרת) מחוברת לכותל, הרי היא ככותל (ואין צריך כיסוי נוסף על השפופרת, כאשר אין המזוזה נראית מתוכה לאויר החדר כנ"ל). אבל סתימת זכוכית (הקבועה לכסות נקב המזוזה, או שפופרת מזכוכית) אינה מועלת, שכיון שהמזוזה נראית דרך הזכוכית אסור (לשמש שם), כמו שאסרו (כל דבר שבקדושה כנגד) ערוה (הנראה) בעששית (כיסוי זכוכית שנראה דרכה) משום "לא יראה בך ערות דבר", ותשמיש המטה היא גם כן גנאי (אע"פ שבני אדם מכוסים בשעת תשמיש, ואין גופן נראה באויר החדר בשעת תשמיש) ודומה לערוה (לדיני כיסוי דבר שבקדושה בפניה), וצריך סתימה גמורה שאין המזוזה נראית מתוכה.

ויש לסמוך על דבריו (של הט"ז) להקל בדברי סופרים (דהא דאסור לשמש לפני תפלין ומזוזה עד שיתנם כלי בתוך כלי אינו אלא מדברי סופרים), בשגם שיש לומר שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי, לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם (כלומר, היות ואין סגירת הכלי או כיסויו בטלים וקבועים כן עולמית, אלא עומד הכלי להפתח בכל שעה, לכן לא סגי בכיסוי אחד כזה, אלא בעינן שתי כיסויים. והוא הדין אם המזוזה קבועה בתוך הכותל, אך נקב פתוח לראותה וסתימת הנקב היא ארעית בלבד, בכה"ג לא מהני כיסוי אחד לבדו, אלא בעינן ב' כיסויים על הנקב), ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית (בסתימה ארעית) שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית. (אבל אם הסתימה בנקב קבועה, אפשר שהמג"א מודה לט"ז דלא בעי ב' כיסויים, מאחר דבטלה שם חשיב הכותל רשות לעצמו, ולא כבתוך כלי):

חידושים:

א)  יש מי שמצריך כלי בתוך כלי דהיינו לכסותה בב' כיסוין ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית. דעת המג"א דאף בקבועה בכותל בעי ב' כיסויין, וחידש דאע"פ שהתחתונה זכוכית ונראית מתוכה, מ"מ סודר עליה סגי, דאיכא ב' כיסויין וגם אין המזוזה נראית. אבל אין הכי נמי, אם לא היתה מכוסה בזכוכית אלא בסודר על הנקב, לא סגי בכיסוי אחד, אלא בעי עליה עוד כיסוי שני [אפילו זכוכית].
וכן פשוט דלא מהני ב' כיסויי זכוכית, דמ"מ ערוה נראית דרכם.
[יש כאן ב' דינים. א) כלי בתוך כלי, או ב' כיסויים, שיחשב כאילו אין המזוזה באויר החדר. ב) שלא יראה ערוה לגוף המזוזה, ולענין ראית ערוה, אין חילוק כלל היכן עומדת המזוזה, אם היא באויר החדר או מחוצה לה].

אמנם יש לדקדק מלשון רבינו "ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר אחר על הזכוכית", משמע דלא בעי שגוף המזוזה הקבועה בכותל תהא מכוסה בב' כיסויין, אלא רק מקום הנקב הגלוי בלבד, דרק מקום הנקב נידונית כאויר החדר וצריכה כלי בתוך כלי, דהיינו ב' כיסויין, אבל גוף המזוזה הקבועה בכותל [אינה נחשבת באויר החדר, ו]אינה צריכה כיסוי נוסף [יותר מחציצת הכותל].
(משא"כ מזוזה הקבועה בשפופרת לכותל, יש לומר דבעי כלי בתוך כלי לכסות כולה, דהיינו שיכסה כל שפופרת המזוזה בסודר אחר. והיינו להבנת שיטת המג"א בתחילת הסעיף, אמנם למסקנת רבינו [בסוף הסעיף] די"ל דמודה המג"א לסברת הט"ז, יתברר שבכה"ג מודה המג"א דלא בעי ב' כיסויים. דו"ק).

ב)  כשאין נקב פתוח משם לבית. ואע"פ שהמזוזה גבוהה י' טפחים מהרצפה, מ"מ אם אין הנקב סתום הרי זה אסור לשמש שם, משום דנראה הערוה למזוזה. ומה שהזכיר הט"ז (ביו"ד שם) גבוהה י' טפחים, היינו רק לגבי טינוף וצואה דמהני מה שחלק רשות לעצמו מחמת גובה י' טפחים, אך לא לענין ראיית ערוה דתשמיש. ודלא כמאמר מרדכי (ומביאו בכף החיים כאן) שסובר עיקר להקל במזוזה גבוהה י' טפחים, דחלק רשות לעצמו ומותר לשמש שם, אף כאשר היא נראית.

ג)  וכן מה שכתב מאמר מרדכי הנ"ל, דאם המזוזה קבועה בחדר אחר אע"פ שנראית ל[שוכבים ב]מטה, הרי זה מותר לשמש שם. פשוט שדעת רבינו לא כן, דכל שנראה המזוזה כלפי המשמשים במטה, הרי זה אסור. ולא מהני הסברא "חלק רשות לעצמו" אלא [לענין ב' כיסויים, או מחיצה בפניה גבוה י"ט בפניה] כאשר המזוזה מכוסה ואינה נראית לערוה. וכן מוכח מהמראה מקום שציין רבינו להוכיח כן, ע"פ המג"א בסימן נה דאדם העומד ומביט בחלון בחדר אחר מצטרף למנין, דו"ק.

ד)  בשגם שיש לומר שאף מי שהצריך כלי בתוך כלי לא הצריך אלא בכלי לבד מפני שאינו מבטלו שם ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון כאלו הוא בתוך הבית.

לשון רבינו כאן לכאורה תמוה ואין לו הבנה, שהרי מי שהצריך כלי בתוך כלי, הוא המג"א שהזכיר בריש הסעיף, והמג"א מיירי בפירוש במזוזה קבועה, וא"כ מה קאמר רבינו דיודה במזוזה קבועה שלא בעי כלי בתוך כלי? ואם המג"א מודה, למה עשה רבינו מחלוקת בינו לט"ז?
וכן המשך הלשון "ואינו מועיל לסתום פתיחת נקב הכותל לבית שלא יהא כל מה שבתוכו נידון וכו", הרי בתחילת הסעיף ביאר שסתימת הנקב מועיל לט"ז, וכאן בא לומר דיש לומר דאף המג"א מודה דלא מועיל סתימת הנקב? מה הפירוש??

על כן פירשתי הדברים בפנים. ותוכן הענין, דאמנם המג"א חולק על הט"ז וס"ל דגם במזוזה קבועה בכותל בעי כלי בתוך כלי. אלא דמחדש רבינו, דיש לומר דאף המג"א יודה אם הסתימה היא קבועה במקומה בכותל, דלא בעי ב' כיסויין. ועד כאן לא כתב המג"א דבריו דבעי כלי בתוך כלי, כלומר ב' כיסויים, אלא אם סותם נקב המזוזה בצורה ארעית, בזה קאמר דלא מהני סתימה אחת כזו, משום שעומדת להפתח. וכשם שאם הטמין תפלין בכלי, והיא מכוסית אסור לשמש עד שיהיו ב' כיסויין, כלי בתוך כלי, כמו"כ במזוזה הקבועה בכותל. אך בסתימה קבועה לעולם שאינה דומה לטמונה בכלי כלל, שהרי אינה עומדת להפתח אלא בטילה הסתימה לכותל, אפשר שהמג"א יודה דסגי בכך, ולא בעי עוד כיסוי מעל כיסוי הא' הקבוע.

ויש לדקדק כן בדעת המג"א, שהרי מודה [כנתבאר לעיל דקדוק לשון רבינו "די בפריסת סודר אחר על הזכוכית" בסברת המג"א] דגוף המזוזה הטמונה בכותל לא בעי כיסוי נוסף, ורק מקום הנקב הפתוח שכיסה בזכוכית, צריך סודר אחר על הזכוכית. שמע מינה דגם למג"א כל שקבוע בכותל אינו נידון ככלי, דיצריך כלי בתוך כלי, או ב' כיסויים.

ה)  וצ"ע, לאחר שרבינו מפשר דאפשר שהמג"א מודה במקרה דנקב המזוזה סתומה בסתימת קבע, ולא הצריך המג"א ב' כיסויים אלא כאשר נקב המזוזה פתוחה, ובא לסותמה בסתימה ארעית. האם זו פשרה לבד בין דעת המג"א וט"ז, ועדיין יש ביניהם מחלוקת, כי הט"ז עצמו מתיר אף בכה"ג שהסתימה היא ארעית, דכיסוי א' סגי [אפילו כיסוי ארעי] כל שהמזוזה עצמה אינה נראית למשמשים, הואיל והיא קבועה בכותל שחלק רשות לעצמו. או שזה גם סברת הט"ז, דבעי שהסתימה תהא קבועה, וי"ל דהמג"א לא הבין נכונה את דעת הט"ז, דסבר דהט"ז מיירי בב' כיסויין ארעים, אבל באמת לא פליגי ט"ז ומג"א כלל – ע"פ תיווך רבינו.

בכל אופן להלכה נראה דעת רבינו דכיסוי אחד ארעי על נקב מזוזה הפתוחה, לא מהני [כסב' המג"א], שהרי כתב ברישא [בביאור שיטת הט"ז] דבעי לבטל הסתימה שם, וע"כ דמוקים לדברי הט"ז דוקא בסתימת קבע. וכן נראה מכללות לשונו בסיפא, דסובר חילוק זה אמיתי [בין שהיא מכוונת בכוונת המג"א, בין שאינה סברתו. וכן לאידך בין שהיא סברת הט"ז בדקדוק גמור, או לא]. וכן נוטה הדבר מהא דהוכיח רבינו חילוק זה בקונטרס אחרון, משמע דסובר כן להלכה. [כלומר, זה סברתו העצמית של רבינו].

העולה מזה לדינא:

א)  מזוזה הקבועה בחדר ונראית גוף המזוזה [או קצתה], ואפילו דרך כיסוי זכוכית קבועה, אסור לשמש שם. והוא הדין אם היא קבועה מחוץ לחדר, ונראית למי שבמטה. [אמנם פשוט דיכול לסגור הדלת או להעמיד מחיצה גבוהה י"ט בפניה כמבואר בשו"ע או"ח סימן מ].

ב)  אם המזוזה מכוסה לגמרי בכיסוי קבוע, ואינו שקוף, אע"פ שהיא מונחת בשפופרת הקבועה על מזוזת הסף, מותר לשמש שם.

ג)  אם המזוזה קבועה בתוך הכותל, ויש נקב פתוח הנראה לחדר שדרכה נראית מקצת המזוזה, צריך לכסות הנקב בב' כיסויים, ואחד מהם אטום שלא נראה דרכו. אבל אם יש על הנקב סתימה קבועה שאינה שקופה, דיה.

תפלין של יד על קלף אחד

מבואר בשו"ע שמצוה לכתחלה לכתוב תפלין של יד על קלף אחד.

במקרה ונפסל פרשת והיה אם שמע - מה עדיף, לגנוז כל היד ולכתוב יד חדשה לקיים הידור זה שיהא כל הד' פרשיות על קלף אחד, או שמא עדיף להדביק קלף [אחר חיתוך הפרשה הפסולה] ולכתוב עליה והיה אם שמע?

פשוט שראוי להדביק קלף ולכתוב עליה פר' והיה אם שמע, ובזה גם מקיימים קלף אחד, שהרי העיקר להלכה שדבק הוי חיבור ונחשבים ע"י הדבוק עור אחד, כמבואר בשו"ע.

אבל לגנוז ג' פרשיות כשרות בשביל הידור, פשוט שאין לעשות דבר זה. ויצא שכרו בהפסדו.

פתח בין בית למרפסת, ודלת הזזה

פתח שבין בית למרפסת ובו ב' דלתות, דלת פנימית הזזה, ודלת חיצונית של סורגים.

[כבר ביארתי את הדברים בפורום, אבל בגלל תמונה טובה המתארת מקרה זה, ולחיבת הנושא, אני חוזר ומבארה] לפי מנהג חב"ד שהולכים אחר היכר ציר בכל הדלתות הפנימיות של הבית, גם בדלת שבין מרפסת לבית יש לילך אחר היכר ציר.

בב' דלתות אלו אנו הולכים אחר הדלתות העיקריות, והן הדלתות של הזזה, ולא דלת הסורג.

היות שהדלתות הזזה צמודות לבית, על כן הן שייכות לבית, ולכן ג"כ נחשב כיוון היכר ציר הכניסה לבית. על כן [לפי מנהג חב"ד] יש לקבוע מזוזה בצד ימין של הנכנס מהמרפסת לבית [לפני הדלת הזזה], כלומר בצד שמאל של היוצא למרפסת [אחר הדלתות הזזה מכיוון היוצא].

נו"ן - הראש יש בה נגיעה מיותרת לגופה

הנו"ן פשוטה יש ממנה עוקץ היורד ונוגע לגופה - הנו"ן היא כשרה, כי צורתה של האות לא השתנתה, והרי נגיעה מיותרת זו כדין כל נגיעת אות לעצמה שאינה פוסלת [כעוקץ שמאל של יו"ד האל"ף שנוגעת לגגה], וטוב למחוק העוקץ הזה. 

קביעת מזוזה בטפח החיצון של השער

א.  שו"ע (יו"ד סימן רפה) נתינתה בטפח החיצון. ופי' הט"ז [מהטור] כדי שתהא כל הבית בשמירתה.

הנה דין זה מובא גם בסימן רפט, ושם כתבו ט"ז וש"ך ב' טעמים להלכה זו, א) משום שמירה כנ"ל, ב) כדי שיפגע במזוזה מיד בכניסתו לשער. וב' טעמים הללו הן מהגמרא מנחות (דף לג).

וצריך ביאור למה דין זה נכתב בשו"ע פעמיים. ובפרט, למה נכתבה הלכה זו בסימן רפה. דהרי פשוט שמקום קביעת הלכה זו צריכה להיות בסימן רפט - הדן בהלכות מקום קביעת המזוזה בשער?

ונראה דהלכה זו בסימן רפה, היא הלכה במה שהמזוזה שומרת על הבית היהודי. על פי ביאור הב"ח [יו"ד שם] דמכיון שהתורה אמרה על מצוה זו "למען ירבו גו" שמע מינה שזה חלק מקיום המצוה, שתפעל המזוזה אריכות ימים וכן שמירת הבית, ולכן נתינתה בטפח החיצון כדי שיהא כל הבית לפנים משמירתה.

משא"כ בסימן רפט דן בהלכות קביעת המזוזה במקומה בשער, ושם יש טעם נוסף לזה שצריכה להיות קבועה בטפח החיצון של השער, כדי שיפגע במזוזה מיד. ומבואר במרדכי [מובא בב"י יו"ד סי' רפט] דהכוונה שיהא הנכנס רואה את המזוזה מיד בכניסתו. דהיינו חיוב כלפי הגברא, שיהא רואה המצוה מיד.

ב.  וצריך ביאור מאי נפקא מינה לדינא בכך?

והנה מבואר במרדכי הנ"ל דבשער גבוה שאם המזוזה תהא קבועה בשליש העליון תהא גבוהה מאוד, יניחנה למטה משליש העליון כנגד כתפותיו, כדי שתהא המזוזה נראית.

שמע מינה דבמקום דהמזוזה אינה נראית, עדיף לשנות מקום קביעתה בחלל הפתח, כדי שתהיה במקום שהיא נראית. וכמו כן יש לומר לענין טפח החיצון, דאם המזוזה אינה נראית שם [מאיזה סיבה], עדיף לקבעה לפנים מטפח החיצון, ובלבד שתהא נראית לנכנס.

משא"כ לטעם שמירה, לכאורה אין נפקא מינה אם נראית לאדם הנכנס או לא (ה' שומרך על יד המזוזה, העומדת בימין, כמבואר במנחות שם).

ג.  ואפשר שזה הנפקא מינה, דבפתח ראשי ששם עיקר השמירה על כל הבית, ושמירת המזוזה את הבית [על פי ביאור הב"ח הנ"ל בשיטת הטור ושו"ע] היא חלק מהמצוה, עדיפא שמירתה על הבית [מצד חלק מחפצא של המצוה] ממה שנראית לגברא.

אבל בפתחים הפנימיים, דבלאו הכי איכא שמירה כבר מפתח ראשי שלפניה ("כל הבית לפנים הימנה בשמירתה"), א"כ עדיפא שתהא נראית.

ד.  אמנם נראה דעת הרמב"ם ממה שכתב רק חובת הגברא [בסוף פ"ו מהל' מזוזה] שחובתה שתהא נראית תמיד ויזכיר את הנכנס והיוצא ייחוד השם ואהבתו ויראתו, כמבואר שם. ולא הזכיר הרמב"ם כלל ענין השמירה (שכתובה בגמרא בכמה מקומות), ואדרבה בפרק ה כתב אלו החושבים שהמזוזה היא קמיע של שמירה בטלו המצוה וכו', שמע מינה דפליג על הטור [וביאור הב"ח הנ"ל] דאין השמירה אלא שכר בלבד הכתובה בתורה, ואינה גדר בגדרי המצוה.

א"כ פשיטא לסברא זו, דאין חילוק בין פתח הראשי ושאר הפתחים, לעולם יש לקבוע את המזוזה במקום הנראה שיהא מזכיר את הנכנס, ולא יקבענה בשער במקום שאינה נראית.

כל זה כתבתי לפלפול, אך להלכה למעשה צריך עדיין עיון בדבר.

תאריך הרשום על קלף הפרשה

ישנם שרושמים בעפרון את תאריך הכתיבה על קלף הפרשה, כדי שאם תהיה שאלה על כסדרן, ידעו אימתי נכתב.

אמנם זה אינו פוסל בדיעבד, אך לכתחלה אין לכתוב כלום אפילו לא בעפרון מצד פנים, ואם רוצים לרשום את התאריך עדיף שיעשו כן [ובעפרון, ולא בדיו] מצד אחורי של הקלף.

ראה גם מה שכתבתי  פורום לנושאי סת"ם: תיבה או אות יתירה בסת"ם

תיקון ה"א בשם הוי'

היות שאין על הה"א האחרונה צורת ה"א כלל, כי שום נקודה לבדה - וכן כל הנקודות יחד - אין בה צורת ה"א, א"כ מותר למחוק הנקודות הללו, ולחזור ולכתוב את נקודת הה"א כדין.

וראוי להתחיל במחיקת הנקודות התחתונות ואח"כ הנקודה עליונה. כי אפשר שאם ימחוק את העליונה, תיראה כה"א ע"י שתי הנקודות שלמטה [אע"פ שזה רחוק מאוד בעיני].