כתיבת אות על נקב - המשך

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף יז

וכל זה (בנקב הנעשה קודם הכתיבה) כשחלל הנקב נראה לעין שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב אבל כל נקב שהדיו עובר עליו וסותמו ואינו נראה אלא נגד השמש אינו נקב כלל וכותבין עליו לכתחלה ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף המעובד אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות:

פירוש:

וכל זה (שנתבאר בסעיף טז, דכתיבה על גבי נקב פוסל את האות משום כתיבה פסוקה או שאינה מוקפת גויל, דוקא) כשחלל הנקב נראה לעין, שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב (או שאינה מוקפת גויל שמה). אבל כל נקב ש(בשעת הכתיבה) הדיו עובר עליו וסותמו, ואינו נראה (לעין) אלא (נראה רק) נגד השמש אינו נקב כלל, וכותבין עליו לכתחלה. ומפני זה התירו (חכמים) לכתוב (תפלין) על עור עוף המעובד, אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות (כי נקבים קטנים כל כך אינם נחשבים כלל להפסק בכתיבה):

חידוש וביאור:

א)  וכל זה (בנקב הנעשה קודם הכתיבה) וכו'. המוסגר הוא כנראה טעות סופר.

ולפי המבואר כאן, כל הפיסול בנקב שנתבאר לעיל סעיף טז, הוא דוקא בנקב הנראה לעין, אך נקב דק שאינו נראה לעין אינו פוסל כלל (שיטת הב"ח ומגן אברהם ס"ק טו). אם כן מה שכתב רבינו שם "לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב" אין פירושו נקב בכל גודל שהו, דהרי כאן מבואר שלכתחילה כותבין על נקבים קטנים ביותר שאינם נראים. אלא פירוש "שום נקב" בין שעתיד להפסיק האות לגמרי או לא, בין בתחילת האות בין בסופו.

[או אפשר לחלק קצת, כדי שהלשון "שום נקב" יהא מדוקדק בתכלית. דלכתחילה כאשר בא ליקח הקלף, לא יבחר בקלף שיש בו שום נקב כלל [במקום שיהא שם הכתב], אפילו אינו נראה לעין רק נגד השמש, מ"מ לא יבחר בקלף כזה משום "זה אלי ואנוהו" (או לחשוש לכתחילה לשיטת הט"ז (ס"ק ז) דאפילו הנקב נראה רק נגד השמש פוסל). אבל לאחר שכבר התחיל לכתוב, מותר לכתחילה לכתוב על גבי נקב דק הנראה רק נגד השמש].

ב)  כשחלל הנקב נראה לעין, שנראית האות חלוקה לשתים במקום הנקב.

והוא הדין אם הנקב בסוף האות או בגבולו סביב או מתוכו כלפי חלל האות, דכל נקב כזה נחשב נקב לענין שאינו מוקף גויל, הפוסל בשעת הכתיבה. אבל נקב שאינו נראה לעין, אינו נחשב נקב לשום ענין, ואינו פוסל משום חסר היקף גויל.

והטעם שתלה הפסול דוקא בנקב המפסיק הכתיבה, כי כן הוא בגמרא [שבת קח ופירש"י], ועוד שזהו טעם הפיסול בנקב כזה כי הוא מפסיק הכתיבה. וממנה נלמד לדין נקב המחסיר היקף גויל האות.

ג)  אבל כל נקב שהדיו עובר עליו וסותמו ואינו נראה אלא נגד השמש אינו נקב כלל כו'.

פירוש "כל נקב" שאפילו נראה לעין לפני הכתיבה אבל לאחר שעובר עליו הדיו סותמו וממעטו לא נחשב נקב, כי אינו מפסיק הכתיבה. דכל שאינה נראית הכתיבה מופסקת, לא נחשב כתיבה מופסקת, אלא כתיבה תמה ושלימה.

ומה שמועיל שהדיו סותמו היינו דוקא בנקב [באמצע האות, כלומר] שהדיו עובר עליו וסותמו בפועל. אבל נקב שמחוץ לאות, שאינו מפסיק הדיו, אלא שאינו מוקף גויל שם, לא מהני מה שראוי להסתם ע"י שדיו יעבור עליו. שהרי בפועל הנקב נראה סמוך לאות ממש, ואם כן אינו מוקף גויל שמה.

ד)  אינו נקב כלל.

נראה שבא לומר דגם לשאר עניני סת"ם לא נחשב נקב. ונפקא מינה הפסק דק באות כגון יוד"י האלפי"ן שנפסקו ע"י נקב דק כ"כ שאינו נראה לעין, אינו נחשב נקב והפסק כלל, והאות כשרה [תמה ושלימה]. ולא אמרו הפסק פוסל האות, אלא שנראה לעין. וכן מוכרח מההמשך "ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף .. אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות" והרי מה יועיל אם יפסל משום נפסק, אלא על כרחך כשם שאינו מעכב כלל הכתיבה לענין נקב והיקף גויל הוא הדין לשאר פיסול.

כתיבת אות על נקב

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף טז

כבר נתבאר שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב ואם כתב במקום נקב פסול מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד מכל מקום באותו מקום הנקב היא מופסקת וחלוקה לשתים ואפילו אם יש בעוביה שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זו מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות א"כ אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב וכן לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב (ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו וכן אם יכול לגרור מאורך שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו הרי גרירה זו מועלת אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר):

פירוש:

כבר נתבאר (בסעיף ה) שצריך להיות כתיבה תמה ושלימה, לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב (שם האות). ואם כתב (האות) במקום נקב פסול, מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת.

ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר, אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו (לנקב) מכל צד, מכל מקום באותו מקום הנקב היא (כתיבה) מופסקת ו(כתיבת האות נחשבת) חלוקה לשתים, ואפילו אם יש בעוביה (של דיו האות) שמב' [משני] צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות זו, ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זו (כלומר שיש שיעור שלם של האות מבלעדי הנקב). מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות, אם כן אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב, וכן [בדוגמא הראשונה – נקב באמצע עובי הדיו] לעובי שבצדדי הנקב אין שם היקף גויל במקום הנקב, והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה, שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל. ו(היקף) הגויל שבסיום העובי (של צד חוץ של האות) שמצד זה של הנקב, אינו מועיל (שיהא נחשב מוקף גויל) להעובי שמצד זה (הפנימי של האות הנוגע בנקב) מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים. וכן (בדוגמא השניה - היקף) הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב, אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב (כי במקום הנקב אין האות מוקפת גויל).

(ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו (כלומר וישאר הנקב מחוץ לדיו של האות, ותהא האות מוקפת גויל), וכן [בדוגמא השניה – כאשר יש באורך האות עד הנקב כשיעור] אם יכול לגרור מאורך (הדיו) שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו, הרי גרירה זו מועלת (להכשיר האות שתהא מוקפת גויל) אפילו אם כבר כתב הרבה אחר אות זו, ואין בזה משום (כתב) שלא כסדרן כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר):

חידוש וביאור:

א)  לפיכך צריך שלא יהיה בקלף שום נקב במקום שיכתוב. פירוש "שום נקב" ראה פורום לנושאי סת"ם: כתיבת אות על נקב - המשך

אם כתב במקום נקב פסול, מפני שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא מופסקת.

דקדוק לשון - תמה, ושלימה. שלימה - ממעטת שהכתיבה מופסקת באמצעה ואין האות שלם, תמה - שאינה מוקפת גויל. וכפי שיתבאר משמעות שתי פרטי פסולים הללו, בדין לפנינו.

ברישא מבאר שאם הנקב מפסיק את האות לשתים הרי אינה כתיבה שלימה אלא מופסקת. ובאמת אין זה חידוש כל כך, שהרי מבואר בסימן לו שכל האותיות צ"ל גולם אחד דוקא, ואם יש בהן הפסק פסולות משום שאינן גוף אחד, ואינן כתיבה שלימה כמו שביאר מהר"ם [בב"י ושו"ע סימן לב סעיף כה].

ב)  ואפילו אם אין הנקב מפסיק כל עובי האות מעבר אל עבר, אלא הוא באמצע העובי ודיו מקיפו מכל צד, מכל מקום באותו מקום הנקב היא מופסקת.

זהו עיקר החידוש כאן, אע"פ שהאות כולו גולם אחד ומחובר לגמרי, ואין לפסול מדברי מהר"ם הנ"ל, מ"מ הכתיבה היא פסוקה, ואין הכתיבה שלימה.

ג)  ואפילו אם יש בעוביה שמב' צדדי הנקב כשיעור עובי הצריך לאות.

שהרי אין שיעור לעובי האותיות, כמבואר להלן בסעיף יח, מ"מ במקום נקב פסולה משום שהכתיבה מופסקת שמה, אע"פ שגוף דיו האות שלם בשיעורה וצורתה.

ד)  ואפילו אם גם יש באורך האות עד הנקב כשיעור אורך הצריך לאות זו, מכל מקום כיון שאנו חושבים הנקב לפיסוק בגוף האות, אם כן אין שם היקף גויל לאורך האות שעד הנקב כו'.

זהו דין השני שמבאר רבינו כאן, דאע"פ שהאות שלימה ממש בלא נקב עד סיום שיעורה, אלא שבסיום רגלה יש נקב בדיו [וכן אם יהא נקב מחוצה לה] הוי כתיבה פסולה משום שאינה תמה [אבל לא משום שאינה שלמה, שהרי האות שלם]. ודין זה [השני] אינה נקראה כתיבה מופסקת, דהרי אין האות מופסקת כלל, אלא היות שהאות מסתיימת בפיסוק הנקב, באותה מקום אינה מוקפת גויל. והפיסול הוא משום שאינה כתיבה תמה, כי כל האות צ"ל מוקפת גויל, ואע"פ שאין הנקב מפסיק שלימותה או שיעורה.

ה)  והאות צריכה להיות כולה מוקפת גויל מכל רוחותיה, שלא יהיה משהו ממנה בלא היקף גויל.

יש לומר שבא להדגיש דלפי שיטה זו [שיטה הראשונה - המתחלת כאן בסעיף טז ומסתיים ביאורה בסעיף יט - והיא שיטת תלמוד בבלי לפי השו"ע] האות כולה בכל חלקיה צ"ל מוקפת גויל, בין מבחוץ בין מבפנים בחללה, בין בדיו האות עצמה בכל מקום (גם באמצעה), לאפוקי מסברת תלמוד ירושלמי כפי שיבואר.

ו)  והגויל שבסיום העובי שמצד זה של הנקב אינו מועיל להעובי שמצד זה, מפני שהנקב מפסיק ביניהם וחולקם לשנים. וכן הגויל שבסיום אורך האות שלאחר הנקב אינו מועיל לאורך האות שעד הנקב.

כל זה דלא כשיטת הירושלמי המבואר בסעיף יט, דלפי הירושלמי חשיב מוקף גויל מה שיש בסיום האות או בסיום הנקב קלף המקיף לאות מכל רוחותיה. וממילא שתי הדוגמאות המבוארות כאן, נקב בעובי הדיו, או נקב בסיום רגל האות, לפי הירושלמי כשרים, אף אם היו כן בשעת הכתיבה משום שהן נחשבות מוקפות גויל ע"י הקלף שמעבר לנקב או/והדיו.

וטעם מחלוקת הבבלי וירושלמי מבוארת כאן, דלפי הבבלי [ושו"ע] יש פסול בכתיבה שאינה כתיבה תמה ושלימה, אך לפי הירושלמי אין פסול בכתיבה אלא פסול בגוף האות, דאם אין האות מוקפת גויל גם אחר הכתיבה היא פסולה, מצד דין חוק האות ולא מצד דין חוק הכתיבה, ואם נחשבת מוקפת גויל אפילו אם כתבה על גבי נקב כשרה, אע"פ שהיא משעת הכתיבה. [ונפקא מינה בפשטות (בנוסף לפרטים המבוארים בסעיף יט וכאן), דלפי הירושלמי לא מהני גרירת היקף גויל משום חק תוכות. וכן מבואר בשו"ת הרשב"א, ולמד כן מהירושלמי].

ז)  ראה לעיל סעיף ה' דיש אומרים דאם האות ארוכה כשיעורה ונוגעת באות אחרת בסיום שיעורה, אינו פסול משום שאינו מוקף גויל. וצריך ביאור מאי שנא נקב בסיום שיעורה?

וי"ל דנגיעת האותיות זה לזה קל מניקב שם, דבניקב חסר בפועל קלף. משא"כ בנגיעת האותיות, יש לומר דל עודף הדיו כאילו אינו, ויש קלף תחתיו.

ח)  (ומכל מקום אם יכול לגרור מן עובי שמצדדי הנקב שישאר קלף חלק מפסיק בין הנקב לעובי האות שבצדו, וכן אם יכול לגרור מאורך שלמעלה מהנקב ואעפ"כ ישאר כשיעור אורך הצריך לאות זו, הרי גרירה זו מועלת.

הטעם שהעמיד רבינו דין זה בסוגריים. דמקורו הוא המג"א המתיר לגרר במקרה של רגל כ"ף פשוטה ארוכה הנוגעת לסוף הקלף, דמהני גרירת היקף גויל גם לאחר שכתב. אמנם אם הנקב היה מפסיק בכתיבה, אפילו בסיום שיעור האות והדיו ממשיך לאחר הנקב, וכל שכן אם הנקב היה מפסיק באמצע כתיבת שיעור האות [כתיבה מופסקת – דין א' שבסעיף] לא נתבאר שמותר לגרר מהן לעשותן מוקפות גויל. ושמא יש בזה פסול משום חק תוכות, דומיא דכתיבה בפיסול הנזכר להלן סעיף כה.

מ"מ סברתו האמיתית של רבינו שכל שהפסול אינה בכתיבת ציור גוף האות, אלא רק משום שאינה 'כתיבה תמה ושלימה', בין שהיא מופסקת באמצע עובי הדיו, בין שרק אינה מוקפת גויל, אין זה חסרון בצורת האות, אלא בכתיבתה, וממילא אין בתיקון דברים הללו לא חק תוכות, ולא משום שלא כסדרן.

ט)  ואין בזה משום שלא כסדרן כיון שאין פיסול באות זו אלא משום היקף גויל כמו שיתבאר. בסעיף ל.

ומבואר שם [סברת מהר"ם] דכל פסולי כתיבה תמה ושלימה (חסרון קוצו של יו"ד, תיקון נפסקים כאשר האות ברורה) אין בהם משום כתב שלא כסדרן. דהאותיות היו נקראות כסדר, ורק חסרו משפט תמותן בלבד. והוא הדין דין כתיבה תמה ושלימה ולא פסוקה וחסרת היקף גויל, שמועיל לתקנן שלא כסדרן.

בי"ת עם תג גבוה

דלי"ת רבתי - הגג עבה יותר מהרגל - חייבים לתקנו כדי שהרגל יהא עבה [ארוך] כעובי הגג. אלא שכאן תיווצר בעיה כי גג הלמ"ד תיכנס מעט לחללה. אמנם הלמ"ד יהא בצד ימין של חלל הדלי"ת. בדיעבד כשר.

נפשך - הכ"ף פשוטה אינה יורדת מספיק ביחס לשאר האותיות בגלל עובי [גובה] השי"ן.

בי"ת - תג גבוה נדמה מעט ללמ"ד - שאלת תינוק.

נו"ן רחב, דומה מעט לבי"ת. כשר בדיעבד.

צד"י פשוטה

נראה לי שהצד"י הזו פסולה ואבדה צורתה, גגה השמאלי היא כ"ף פשוטה. ובזה שתי חסרונות - א. היא משוכה מדי ואינה כעין נו"ן כפי שצריכה להיות, ב. אין בה חלוקת ראש ורגל. 

הצד"י הזו כשרה, ואע"פ שלא ניכר בבירור היכן מסתיימת חיבור ראש הימני לירכה, יש להחשיב את החיבור למעלה, ושאר העובי למטה הוא מעובי הירך.

פתח בין מסדרון [פרוזדור] לסלון

יש לקבוע את המזוזה [כמסומן בחץ בתמונה ראשונה] בצד ימין של כניסה לסלון, כי הוא פתח לחדר, ולא לצד ימין של הכניסה לפרוזדור שאינו חדר אלא מעבר לחדרים בלבד.

אכסדרה

זוהי אכסדרה שפטרו חז"ל ממזוזה, כי העמודים אינם כלל לצורך צורת פתח אלא רק לחיזוק ותמיכת התקרה.

ה"א

הה"א כשרה, אע"פ שרגל שמאל יורדת, כי אינה מתחלפת בקו"ף כלל. מצוה לתקן רגל ימין.

בי"ת עגולה למטה

 

הבי"ת פסולה אין לה ריבוע כלל למטה, אלא היא עגולה ממש [כל גבה] כעין כ"ף.
השוה ל פורום לנושאי סת"ם: בי"ת עגולה מעט - בכתב המיוחס  הבדלים דקים

דלי"ת רבתי עם תגין רבתיות

 

התגין גדולים מדי - מכל מקום נראה שלא יטעה בה תינוק לקראה למ"ד, גם אם נכסה שלושה מהתגין [למטה תמונה של הד' וכסיתי שלושת התגין]. פשוט שיש למחוק חצי מגובה התגין.

שאלות בצורות האותיות

הצד"י משונה מעט - שאלת תינוק.
החי"ת עשויה משתי ווי"ן שלא כדינה לכתחילה - בידוע שהסופר הוא לא בסדר ....

הדלי"ת עקב מכוער - אבל נראה שהוא כשר. מצוה לתקן צורתו.

הזיי"ן של זכור נראה לי שהוא פסול - כי אבדה צורת האות, א"א לדעת בבירור האם הוא זיי"ן בגלל הזנב הגדול שבצד ימין המכסה על בליטת הגג.

מ"ם סמוכה לזיי"ן בתיבת מזזות

קוץ מוי"ו [חרטום] שבמ"ם קרוב לתג שבזיי"ן, ובצירופם יכולים להתדמות לחי"ת שיש בה הפסק בחטוטרת.

אם ההפסק ביניהם ניכר, א"כ אינה חי"ת וממילא לא נשתנו צורתם. אך אם ההפסק דק ואינו ניכר מספיק, אם כן נשתנה חרטום המ' והז' לאות חי"ת.

התמונה היא לדוגמא בעלמא.

מושב הלמ"ד

הלמ"ד המצויינת כשרה.

אמנם לדעת המשנה ברורה [במשנ"ס וביאור הלכה אות ל] יש להסתפק קצת, שהוא סובר שיש שיעור למושב הלמ"ד שצ"ל מלוא אות קטנה. ומעתה יש להסתפק מאחר שסיום הלמ"ד אינו במושב, אלא בירידה [כעין רגל הל' בכתב ספרדי], האם זה נחשב כמושב הלמ"ד לדעתו או לא?

הלמ"ד [בתמונה השניה] "לבבכם" ודאי כשרה, גם למשנ"ב הנ"ל, כי יש לה שיעור מלוא אות קטנה בירכה או במושבה בכל אופן. אלא שחללה צר ואין זה מעכב.

תי"ו שאין רגלה השמאלית במקומה בצד שמאל

כל התווי"ן המסומנות יש בהם בעיה, שהיא שתים: א. אפשרות שינוי בצורת התי"ו, מחמת שאין הרגל בצד שמאל כהלכתו. ב. גם אם תינוק יכירנו לתי"ו, הרי זה פסול לכתחילה כמו בה"א שרגלה השמאלית אינה בשמאלה אלא באמצע, ואינה כשרה אלא בדיעבד כאשר א"א לתקנה (שו"ע רבינו סימן לו, אות ה) הוא הדין ברגלי הקו"ף והתי"ו.

הדלי"ת המסומנת בתמונה הראשונה כשרה, אע"פ שרגלה כפופה כעין נו"ן כפופה הפוכה.

קביעת מזוזה בשער שסופו מיצר מעט

שער עבה [עמוק] ובסופו מיצר מעט צורת השער. ההלכה ידועה שהמקום המיצר הוא השער להתחייב במזוזה, ולא טפח החיצון של כל עומק השער. ולכן המזוזה קבועה במקומה הנכון.

אמנם מה שיש להסתפק כאן: תוספת עץ המוצמדת לקיר משוה את עובי השער הפנימי עם החוץ. [הצמדת עץ כזה נמצאת גם מצד שמאל של השער - שאינו נראה בתמונה], גובה העץ הזה יותר מעשרה טפחים. וא"כ לכאורה העץ הזה הוא עובי אחד [של השער] מבחוץ עד הסוף, וא"כ יש מקום לחשוב שיקבע את המזוזה בטפח החיצון על העץ [כי שם תחילת השער]?

נראה לי שהמזוזה קבועה במקום הנכון. א. היא קבועה בשליש העליון של הפתח והוא מעל גובה העץ, וא"כ מקומו במקום הצר. ב. יותר נראה שהעץ תוספת ויופי למזוזות השער בלבד, ואינו נחשב מזוזת השער עצמה, אלא מזוזת השער היא קיר האבן. והפנימית היא שער צר בפני עצמה.

קביעת מזוזות

1. הדלת [צד שמאל שבתמונה] נפתחת לתוך הבית, קביעת המזוזה היא במקומה בטפח החיצון של משקוף השער. התריס שלפני המזוזה בטל לגבי הדלת.

2. דלת [צד ימין שבתמונה] נפתחת החוצה, ואין למשקופי המזוזות הפנימיים דלתות אחרות. זו הדלת היחידה, ופתח זו היא פתח עיקרי לדירה [ולכן גם לפי מנהג חב"ד אין לילך כאן אחר היכר ציר].
קביעת המזוזה היא אחר הדלת בתחילת מזוזת השער, והיא במקומה הנכון. לא נוהגים לקבוע את המזוזה מחוץ [לפני] מזוזת השער והדלת במקרה כזה.

ראה גם:  פורום לנושאי סת"ם: מזוזה מאחורי הדלת?
פורום לנושאי סת"ם: מיקום מזוזה לפני הפתח או אחר הפתח?

בי"ת עגולה מעט - בכתב המיוחס

1. צורת האות בי"ת ניכרת יפה בכללות ציורה. אבל היא עגולה למטה, אין לה ריבוע ברור. גם אין לה עקב ברור, אלא גבה מעוגלת. דינה - שאלת תינוק ותיקון הריבוע שלמטה. 

 2. שבירת העקב ניכר, בודאי כשרה.

3. עגולה מאוד למטה, שאלת תינוק ותיקון.

 4. צורת הבי"ת ניכרת היטב. ריבוע שלמטה אינו מספיק - יש לתקנו.

5. בי"ת כשרה.