אלפי"ן קצת מוזרים

 

האלפי"ן כשרים.

שאלות על ביתי"ן

הבי"ת המסומנת עגולה למטה ורק העקב הברור מצילה. היא כשרה, מצוה לתקן ריבועה שלמטה.

הבי"ת המסומנת צריך שאלת תינוק אם לא יטעה בה ככ"ף, כי אין בה ריבוע הגוף ברור, והעקב אינו מספיק ברור כי הוא תלוי מעל זוית הגוף של האות באלכסון.

כ"ף עם זוית כהה, קוצו של יו"ד

היו"ד יש בו זוית מרובע ואין לו קוץ יורד ניכר. סומכים על החתם סופר ושאר אחרונים שהכשירו זוית חדה לבדה כעוקץ שמאל של היו"ד. לכתחילה מצוה לתקנם, אמנם היות שזה הרבה עבודה ויש חשש שיבואו לידי פיסול יש סופרים ומגיהים שמניחים היו"ד כמו שהיא.

הכ"ף יש בו זוית כהה, מבואר באחרונים [שו"ת לבושי מרדכי] שאין זה נקרא ריבוע, כי הגב מתפשט מאחוריו, ולכן נקרא מעוגלת וכשרה.

שאלות במזוזה

הכ"ף נסתמה חלק ניכר מחללה. מבואר באחרונים שכל זמן שהאות ניכרת כשרה, ואין שיעור [לכתחלה] של החלל מעכב בדיעבד. ולכן מותר לגרר את החלל ולהרחיבו ואין בזה משום חק תוכות, כל זמן שעצם האות היתה כשרה.

מ"ם סתומה מעוגלת למטה קצת, אינה לכתחלה וצריך לתקנה [ברור שתינוק יכירנה, ולכן אין להצריך שאל"ת].

'בניכם' הבי"ת צריך לתקן מושבה, כי היא קצרה [אך כשרה בדיעבד]. המ"ם סתומה מעוגלת למטה, יש פוסלים אותה [כן משמעות המשנת סופרים ומקדש מעט] ועכ"פ בדיעבד צריכה שאלת תינוק אם יכירנה כמ"ם ולא כסמ"ך ותיקון הזויות.

העייני"ן משך את ראש שמאל מעבר למדה, אין זה לכתחלה, ואין בידינו לפסול.

ממי"ן אינם מרובעים דים - שאלות תינוק.

הריוח בין "והיה אם" אינו מספיק, וצריך הבחנת תינוק אם הוא תיבה אחת או שתים.

הטי"ת כשרה בדיעבד, ומותר לגרר מחללה מעט.

הגימ"ל כשרה בדיעבד [אך לכתחלה אין לירך שמאל שלה צורת יו"ד הנדבקת בגוף ע"י עוקץ, ויש פוסלים].

מ"ם פתוחה

המ"ם כשרה בדיעבד. יש עליה שתי בעיות של לכתחלה. א. דעת המקדש מעט שחייב להיות פגם בין גג הכ"ף לראש הוי"ו, וכאן אין. ב. ראש הוי"ו דומה קצת לגולם (הקול יעקב פוסל גולם בחרטום המ"ם) כאן יש בכל זאת ראש משהו.

לכתחלה ראוי לתקנה במדת האפשר, להוסיף דיו לעשות ראש החרטום יותר ברור וגבוה, אך בדיעבד היא כשרה כמו שהיא.

שאלות על דלתי"ן

דלי"ת של תפדה - עקב לא ברור מספיק יש לשאול תינוק [ולתקן את זוית העקב יותר].

 

דלי"ת של דברי - פסול אין לו עקב או זוית כלל.

למ"ד לחלל כ"ף

כתבו הפוסקים שיש חשש שהכ"ף נעשית ה"א ע"י כניסת ראש הלמ"ד, ולכן צריך לכסות את השטחים מחוץ לחלל הכ"ף ולשאול תינוק היאך קורא.

הנה הדגמת הכיסוי:

יו"ד פסולה

התבונן היטב ביו"ד זו [אם אינך רואה טוב, הקש והגדל. כמעט] אין לו גוף, כלומר ראש היו"ד. החלק העבה בצד ימין הוא כולו חתיכה אחת והוא הרגל, ומחובר לשמאלו במקל שאמור להיות קוץ העליון וקוץ התחתון. ואם תאמר שהחלק העבה בימין הוא הגוף אין לו רגל.
אמנם לענין לתקנו יש מקום להקל, ודבר זה צריך שאלת רב למעשה.

חדר ארון בגדים

 

בתמונה חדר ארון בגדים Built in closet והשאלה האם חייב במזוזה, ולאיזה צד יקבעו המזוזה.
 

א.  ראה בספר חובת הדר [פרק ד סעיף ז, בהערה טז, בדף לח] בשם המנחת יצחק (חלק ד סימן צב) "ומכל מקום פשוט בארון קיר שלא נעשה כלל לכניסה ויציאה אלא להניח שם חפצים, אין בו חיוב מזוזה אע"פ שיש בו ד' אמות על ד' אמות". וא"כ אם החדר ארון פטור מצ"ע, יש לקבוע את המזוזה לכיוון כניסה לחדר הגדול, כמבואר ברבי עקיבא איגר (על גליון השו"ע יו"ד רפו סעיף יג) בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור: דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל חדר שלפנים מחדר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול וכו'. עכ"ל. וכמו"כ חדר ארון בגדים זה אם הוא פטור מצ"ע, שוב יהא החיוב לכיוון הגדול משום פתח הגדול.
 

ב.  אמנם נלע"ד דחדר הנ"ל ארון בגדים אם יש בו דע"ד אמות, נידון כחדר אוצרות שבביתו וחייב מצד עצמו במזוזה, ולכן ראוי לקבוע על צד ימין של הבא אליו לפי מנהג כל העולם שקובעים מזוזה בחדרים הפנימיים ע"פ ימין כניסה של הבא מבחוץ.

ולמנהג חב"ד שהולכים לעולם בכל החדרים הפנימיים אחר היכר ציר - בתמונה זו יקבעו על היציאה לחדר הגדול משום שהיכר ציר הדלתות הן החוצה לכיוון חדר הגדול.

ג.  והעיקר נראה שכל דברי המנחת יצחק וחובת הדר הנ"ל, היינו כאשר אין בו כניסה כלל, כמדוייק בלשונם "שלא נעשה כלל לכניסה ויציאה", אלא הארון בנוי בקיר ויש בו דלת, והאנשים עומדים מחוץ לדלת [בחדר הגדול] או בחלל הפתח לבד ומשם נוטלים חפצים מהארון, על כן אינו נידון כלל כפתח. אך חדר ארון שנכנסים לפנים מהדלת לתוך החדר הזה, ממילא הוא פתח העשוי לכניסה ויציאה לתוך חדר זה, דינו ככל שאר חדרי הבית, אע"פ שמשתמשים בהם כאוצרות לבד.
וא"כ בחדר שהפתח שלו אינו משמש כלל לכניסה ויציאה ולא חשיב פתח, א"כ לא שייך סברת רעק"א הנ"ל, דרעק"א לא דיבר אלא כאשר הפתח משמש כניסה ויציאה, אלא דהחדר הקטן פטור מצד עצמותו ולכן חיוב פתח זה משום הגדול הוא. אך בחדר ארון שאינו פתח כלל פטור.
אבל אם החדר הוא ממש כחדר שנכנסים ויוצאים ממנו, א"כ חיובו כנ"ל לפי מנהג העולם בדרך כניסה אליו מן החוץ.

דלי"ת עם "רגל שבורה"

הרגל בדלי"ת 'שבורה' כלומר מתעקמת, ואינה משופעת ישרה כפי שצריכה להיות. מ"מ אין לפסול בדיעבד.

מזוזה עם כמה שאלות

החצים בצד שמאל מראים על כניסת השורות בשיעור כניסת אות גדולה אחת. מקובל היום לפסול צורה זו משום שהיא כזנב.

הביתי"ן יש עליהן תג גדול ועבה, צריכין שאלת תינוק (אע"פ שמסתמא תינוק יכירם).

הוי"ו ראשו מרובע והוא כשר, אלא שלכתחלה צ"ל ראשו עגול ולא מרובע.

יו"ד גופו דק ורגלו עבה [ביחס לגובה האות], ואין בו שיעור נכון של האות כפי שביארתי כמה פעמים.

אל"ף - יו"ד התחתונה גולם

הנקודה התחתונה היא גולם כי אין לה בליטת ראש של היו"ד התחתונה, אלא קו משוך והיא פסולה. לפי הנוהגים לתקן קו משוך בהוספת ראש, מותר לתקנה כאן. אבל לפני התיקון היא פסולה.

מזזות - נגיעה בין מ"ם לזיי"ן

הזיי"ן לא נוגע ממש למ"ם, אבל גם אם היתה נגיעה דקה, מותר לגרור ביניהם ולהפרידם. [אמנם יש שאלה במקרים מסוג זה, שמא הוי"ו של המ"ם והזיי"ן נעשו חי"ת, ושוב יש כאן פיסול בצורת האותיות, שלא ניכר ברור האם זו מ"ם וזיי"ן, או כ"ף וחי"ת. במקרה שלפנינו שתי האותיות המ"ם והזיי"ן ברורות כל אחת, ולכן מותר לתקן].

שאלה על דלי"ת

הדלי"ת יוצא ממנה קו דק למטה ויש כאן שאלה האם נעשית כ"ף פשוטה. נראה שמהני שאלת תינוק, ולאחר קריאה כדין מותר למחוק הקו הזה.

שאלות על יודי"ן

היו"ד הראשונה שאל"ת. והשניה [שם הוי'] נראה לי מוגזם ושינוי צורת האות [ובכל זאת אפשר מועיל שאל"ת].

במזוזה התגין יותר דקין ולכן לא מקלקל צורת היו"ד.

שאלות על ביתי"ן

שאלת תינוק [ולאחר קריאתה כדין, ראוי לתקן העקב וכן את מושבה בצד ימין].

גם בי"ת זו נראה שצריך לשאול תינוק כי יש בה קצת שינויים, ואע"פ שהיא מרובעת יפה מאחריה אין לה כמעט שום עקב. אחרי שתינוק יקראנה יש לתקן העקב והמושב.