יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

מדידת שיעור ט' יודי"ן במזוזה

בתמונה כאן יש שיעור ריוח ט' יודי"ן מצומצם משהו. השאלה היא היאך מודדין השיעור - כנגד התיבה שבשיטה שמעליה או שתחתיה?
נראה העיקר למדוד תמיד [גם לחומרא] כנגד השיטה שמעליה [במקרה דידן זה לקולא]. כמובן שלכתחילה ראוי שתהא שיעור ט' יודי"ן ריוח כלפי ב' השיטות, אם הן שונות מעט זו מזו.






אמנם בשיעור ריוח סתומה [של והיה] שהיא בתחילת השיטה, נראה דצריך להיות הריוח נמדד גם נגד השיטה שמעליה וגם נגד השיטה שתחתיה. (וקצת ביאור לכך, דהסתומה תלויה בריוח שבין שתי הפרשיות, שבזה סותם את הפרשה הבאה, ולכן צ"ל ניכרת ביחס גם לפרשה הבאה. משא"כ הפתוחה הריוח היא סילוק פרשה הקודמת).

8 תגובות:

  1. איפה תשעה יודין? אני רואה גם מלמעלה גם מלמטה ששה יודין בדיוק

    השבמחק
  2. תיקח את היו"ד של "אנכי" ותמדוד רוחב גוף היו"ד, בלי תוספת עובי הקוצים שמצד שמאל. ותמדוד את שיעור המרחק מהקו האדום התחתון עד סיום הכ"ף של ובשעריך ותמצא שיעור תשע יודי"ן.

    מדדתי שוב על הגריד של תכנית "צייר" של וינדוס. וזה בדיוק שיעור תשע יודי"ן. אולי כוונתך למדוד עובי היו"ד בשופי עם עובי הקוצין, עם ריוח מועט בין יו"ד ליו"ד. אבל תוספת זה אינו מעכב, והמדידה היא לקולא בכל עובי גוף היו"ד שראוי לאותו הכתב.

    השבמחק
  3. בדקתי, צודק.
    אבל אם כך זה מעקר את השאלה שלך מלכתחילה, שכן לא מדדת על פי השורה שלמעלה ולא על פי השורה שלמטה, אלא על פי תשעה יודין דעלמא

    השבמחק
    תשובות
    1. לא התכוונתי האם מודדים ביו"ד של שורה זו או זו, אלא להיכן צריך למדוד שיהא ריוח אחר הפרשה - עד סיום השיטה שמעל הריוח או שזו שמתחת הריוח?
      ונראה לי העיקר לעכב שזה תלוי בשיטה שמעליה.

      מחק
    2. יישר כח על הענין !!
      בכל שאלה מתוספת עיון נוסף בכל דבר !!

      מחק
    3. עכשיו הבנתי
      אבל אם כך מדוע לא תמדוד לשרטוט או יותר נכון: במקום שהיה ראוי להיות שרטוט על פי רוב ככל השורות שמעל השורה?

      מחק
  4. שרטוט השוליים הגם שהוא מצוה, אינו קו אמיתי של סיום הכתב, אלא קו דמיוני.
    הקו האמיתי שמודד שיעור הכניסה, שביחס אליה תיחשב הריוח הנכנס שיעור פרשה - הוא הכתב של השיטה שמעליה.
    צ"ע במקרה הפוך, אם הוציא את השיטה שמעליה החוצה מהשרטוט שתי אותיות (ברשות כמבואר בפוסקים), או יותר משתי אותיות (שלא ברשות, אבל כשר בדיעבד כמבואר בפוסקים).
    ונראה דגם במקרה כזה יש מקום להקל [בשעת הדחק עכ"פ] להחשיב שיעור הפרשה של ט' אותיות ביחס ליוצא הזה.

    השבמחק
  5. מסכים שהשרטוט אינו קובע, כמו שאפשר להבין מדברי הקודמים
    מסכים שמודדים ע"פ השורות הקודמות (לפחות במזוזה)
    לא מסכים שרק השורה הקודמת קובעת אלא כלל השורות בין לקולא בין לחומרא

    השבמחק