דין עוקץ שמאל ביו"ד - בתשובת חתם סופר

בתשובת חתם סופר (יורה דעה סימן רסה):

יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה, אין לפסול כי יש אומרים שאין צריך עוקץ ממש בולט לחוץ ונמשך למטה, רק זויות למעלה ולמטה לאפוקי עגולה.

יש לדקדק מהלשון "עוקץ בשמאלה ולמעלה .. רק זויות למעלה ולמטה" - דבעי עוקץ שמאל עליון כמו עוקץ התחתון, אלא דסובר החת"ס דלא מעכב שהעוקצין הללו יבלטו החוצה [לא למעלה ולא למטה] מגוף היו"ד, אבל זוית [ישרה] סגי להחשב עוקץ שמאל, גם למעלה וגם למטה.

ונפקא מינה דאם עגולה מלמעלה בצד שמאל ואין לה שם אפילו זוית, תהא היו"ד פסולה כי חסרה עוקץ שמאל [וכמשמעות הנודע ביהודה יו"ד סי' עד - ראה תשובת נודע ביהודה - ניקב בגג היו"ד וחסר עוקץ שמאל] אע"פ שעוקץ שמאל שלמטה בולטת ממש החוצה [כלפי מטה] מגוף היו"ד.

(ואין לפרש בדבריו, דאם יש לה זוית למטה כשרה דוקא כאשר יש לה גם זוית למעלה, אבל אם היה לה עוקץ בולט למטה היתה כשרה, אפילו בלי זוית כלל למעלה מצד שמאל. דהלשון "יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה" - מוכיח דהדיון על חסרון בליטת העוקץ שמאל שוה הן ביחס לעוקץ שלמעלה והן לעוקץ שלמטה, וכן [בתשובתו] דינם שוה שסגי להו בזויות למעלה ולמטה). 

יו"ד - חשש לחי"ת קטנה

היו"ד [ידך] רגליה [כלומר רגל ימין ועוקץ שמאל] שוין בארכן, ולכן נדמית כעין חי"ת קטנה.

יש לשאול תינוק ואם יקראנה יו"ד יש להכשיר, ואין צורך להסתיר לפני התינוק את שאר האותיות.

ויש לתקנה ע"י הוספת טיפת דיו מעט להעבות ראשה מעט, ואח"כ להאריך רגל ימין מעט כדי שתהא ארוכה מעוקץ שמאל. [אני נותן הדמייה לתיקון זה למטה] יש ליזהר שלא תתמלא דיו בין רגליה ותיפסל כגולם, וכן יש ליזהר שלא יאריך הרגל ימין הרבה !!!

*****

יו"ד זו כשרה, אע"פ שרגליה [כמעט] שוות, עובי גופה [ראשה] אינו נותן לו מקום להידמות כלל לחי"ת קטנה.

גם כאן יש לתקנה בהוספת מעט דיו להאריך רגל ימין.

תשובת נודע ביהודה - ניקב בגג היו"ד וחסר עוקץ שמאל

הנודע ביהודה (קמא, יורה דעה סימן עה) דן בנקב שנעשה אחר הכתיבה בגג היו"ד של שם קדוש, והנקב החסיר את עוקץ שמאל שלה. האם תיקון עוקץ שמאל צריך להיות מוקף גויל.

דילגתי אמצע התשובה המפלפל בדין היקף גויל .. והנה סיום הפסק

סיכום דבריו:

א.  נקב לאחר הכתיבה אינו פוסל משום חסר היקף גויל ביחס לאות עצמה [משא"כ נקב בין אות לאות אחרת פוסל גם אחר הכתיבה (עכ"פ לתירוץ א' של הב"י)].

ב.  יו"ד החסרה עוקץ שמאל, לר"ת נחשב כאילו אינה אות יו"ד.

ג.  עוקץ שמאל שחסר היקף גויל, חשיב האות עצמה אינה מוקפת גויל ופסולה.

ד.  הנו"ב מכשיר במקרה זה [יו"ד בשם ק'] לתקן העוקץ אע"פ שלא יהא מוקף גויל - מכח צירוף ספק ספיקא, שמא הלכה כתירוץ הא' שבב"י ואין דין היקף גויל כלל לאות אחת לבדה, אלא דין היקף גויל הוא רק בנקב שבין שתי אותיות, והעוקץ כשרה לר"ת. ו[אם לאו] שמא הלכה כרש"י דחסר עוקץ שמאל אינו מעכב ביו"ד.

ואכתוב כמה חידושי הלכות שיש לדקדק מדבריו:

א.  הנו"ב סובר כשיטת הב"י שעוקץ שמאל דר"ת הוא תג ממש הבולט מגוף היו"ד (ודלא כסברת הרבה ראשונים ואחרונים שהוא ראשו כפוף לבדו).
ועוד סובר הנו"ב שעוקץ שמאל [של ר"ת] מתחיל מעל גג היו"ד ויורד התג על פניו מתחת לגג היו"ד. וכל תג שמאל זה מלמעלה עד למטה מעכב לר"ת. (אחרים סוברים שעוקץ שמאל המעכב לר"ת, הוא רק הבולט למטה מתחת גג היו"ד).

ב.  חסרון עוקץ שמאל לר"ת - "בטל שם אות מן היו"ד", כלומר נחשב שאינו אות יו"ד.
וצ"ע היאך מכלכל הנו"ב את סברת מהר"ם דמותר לתקן חסרון עוקץ שמאל שלא כסדרה, משום ששם אות יו"ד עליה בלי עוקץ זה (ולכן אין זה כתב שלא כסדרן), משא"כ חסר רגל ימין אינו אות יו"ד כמבואר במגן אברהם.
ואפשר דסובר הנו"ב דהיינו רק בנוגע לדין כתב שלא כסדרן שיש מקום להקל בה כסברת מהר"ם לתיקון נפסקים וחסר עוקץ שמאל, אבל בנוגע לדין היקף גויל המפורש להדיא בתלמוד אין להקל כלל, ואף העוקץ המעכב שאינו מוקף גויל מעכב.

ג.  אע"פ שהאות היתה מוקפת גויל מתחילת כתיבתה בשלימות וכשרות, כאשר נפסלה האות ונחסר ממנה דבר המעכב, בטל שם האות. וכתיבת התיקון חייב היקף גויל. כתחילת כתיבתו. ולכן תיקון עוקץ היו"ד, חייב להיות מוקף גויל.
לא ברור ציור הנקב והתיקון בדברי הנו"ב, והאם כוונתו שתיקון העוקץ ותג עצמן ייכתבו ללא היקף גויל. אבל לא יפלא שכוונתו, שאע"פ שאפשר עתה להוסיף עוקץ ותג חדש על פני היו"ד מעבר לנקב, ועוקץ זה יהא כולו מוקף גויל, מ"מ היות שבשעת תיקונו נחשב כתיבתו [מחדש] אין כל האות מוקפת גויל, כי נשתייר הנקב בגגו, א"כ נחשב היו"ד מחוסר היקף גויל. [במלים אחרות: החלק של היו"ד שאינו מוקף גויל (הגג) נעשה אחר הכתיבה, והתיקון (שהוא חלק אחר) אמנם מוקף גויל, ואעפ"כ נחשב כל האות לענין אחד ושעת תיקון נחשב כשעת כתיבה, ואינו מוקף גויל].

ד.  אמנם אפשר שהנו"ב כתב דברים הללו בביאור שיטת ר"ת לרווחא דמילתא. כלומר, אם נתפוס בסברת ר"ת את הקצה הכי מחמיר, דהיינו שכל התג השמאלי [מראשו] נחשב לעוקץ שמאל המעכב, ודינו ככתיבת האות עצמה המעכבת בכל פרטיה [אפילו לענין שלא כסדרן, כסברא אחת שהביא הב"י סימן לו] - מ"מ לתירוץ אחד דהב"י אין כאן חסרון היקף גויל.
ולאידך אם באנו להקל, הרי מספק  נוכל להקל עד השיטה המקילה ביותר - כלומר שיטת רש"י דאין עוקץ שמאל מעכב כלל. והוא הדין שיש במקצת הסברות הנ"ל להקל ולומר שגם לר"ת אינו מעכב [עוקץ שמאל שלמעלה], או תיקון כתיבתו לא בעי היקף גויל וכו'.

ספק בשירטוט מזוזה

התיבות "על הארץ" נכתבו על הגרר, והמגיה אומר שהוא אינו רואה את השירטוט, ומסתפק שמא המתקן לא שירטט שוב אחר הגרר.

לכאורה יש להחמיר, שהרי שירטוט מזוזה על כל שיטה ושיטה הוא הלכה למשה מסיני.

אמנם יש מקום להקל, בצירוף הסברות הבאות: א) השיטה האחרונה בודאי משורטטת כפי שנראה מצדי התיבות, ולכן יש אומרים שנחשב שיטה זו משורטטת. ב) יש סברא שב' תיבות לבדן אינן צריכות שירטוט. ג) רבים סוברים שטעם השירטוט הוא ליישר הכתב, והיות והיה שירטוט בודאי לפני הגרר ונשאר רושם עכ"פ והכתב מיושר, יש לומר שחשיב בכך משורטט.

לכן במצב של ספק, יש להקל. בצירוף ד) הרי היה משורטט תחילה, ורק ספק שמא נמחק. [אמנם קשה לומר כאן אוקים אחזקה קמייתא, כי הריעותא ושינוי ברור לעינים שיש כאן גרר].

אבל במצב של ודאי שחסר שירטוט אפילו בשיטה זו האחרונה, אין להקל כלל.

שאלות על בי"ת

הבי"ת הזו כשרה. אע"פ שהעקב גבוה מדי, מ"מ גופה מרובעת ואינה מתחלפת כלל בכ"ף.

 

 הבי"ת הזו אבדה צורת האות, והיא פסולה. 

הבי"ת הזו עיקר צורתה עליה, וצריכה שאלת תינוק שמא יטעה בה ככ"ף [וכמובן אם תינוק קוראה, מצוה לתקן ריבועיה].

פ"א וחללה סגור

אמנם הקו היורד מהנקודה אינו נוגע ממש למושב, אך הוא סותם את חלל הפ"א.

הפ"א כשרה - לדעת שו"ע רבינו [שכתב בנגיעת יו"ד העליונה לגג שהיא כשרה]. וגם אם היתה נוגעת בדקות למושב לא היתה פסולה.

פשוט שמצוה לגרור הקו הסותם, כדי לתקן צורת האות לכתחילה.

מ"ם סתומה נפסקה

נראה לי שאי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה, כי אבדה צורתה לגמרי.

אל"ף - תשובת רב פעלים

תשובת רב פעלים [שו"ת לרבי יוסף חיים בעל ה'בן איש חי'] חלק ב' סימן י'

נראה כוונתו שהיודי"ן פניהם הפוכין, כלומר פני העליונה כלפי ימין ומטה ולא כלפי מעלה ושמאלה, וכן הנקודה התחתונה פונה למעלה, כלומר החוצה לצד שמאל ולא למטה לצד ימין, ופסלה משום שינוי צורתה. וכעין צורה זו:

ואין כוונתו לציור השני [למטה], שחיבור יו"ד העליונה שמאלה מחיבור הנקודה התחתונה [הגם שבודאי זה גם שינוי צורה ופסול].

שאלה על אל"ף

באל"ף של 'אני' יש שתי בעיות. א. היו"ד העליונה גבוה מדי והוא קרוב לקצה עליון של הגג, ב. היו"ד התחתונה אין בה שיעור מלוא אות יו"ד.

הבעיה הראשונה כשרה בדיעבד, והבעיה השניה יש לתקנה בהוספת דיו להעבות שיעור היו"ד.

אגב: בחיתי"ן צד שמאל אינו ראש זיי"ן בבירור.

ס"ת פסול מעורב בכשרים

בתשובות חתם סופר (יו"ד סי' רעז) דן בשאלה של ס"ת פסול שנתערב בין ס"ת כשרים, ולא נודע איזה הוא, האם מותר לקרוא בספרי תורה הללו. הדיון בתשובתו נסוב על שתי נקודות, א. האם שייך ביטול ברוב במקרה זה. ב. בשאלה [המסויימת] שנשאל החת"ס היה עוד צד לדון, שהרי ספר אחד פסול היה ידוע ומוכר, והיה מקום לדון האם אותו הספר הפסול [שאינו ידוע] הוא זה עצמו הידוע, או שמא הוא אחר.

אני מביא כאן את התיחסות החת"ס לנקודה הראשונה בלבד, שבשאלה.

א.  החת"ס כתב "היכא דנתערב אחד ואיכא לברורי ולהכיר האיסור לא שייך ביטול" - כלומר, מכיון שניתן לברר בחיפוש מדוקדק איזה ספר כשר ואיזה פסול ע"י הגהה, לא נסמוך על ביטול, כי הכלל של ביטול ברוב הוא כאשר האיסור אינו ניכר, משא"כ במקרה דידן אפשר להכיר את האיסור.

"ומ"מ אם אי אפשר לבדוק בזמן מועט אפילו חומש א' אין לבטל קריאת התורה וברכות .. כדמשמע במג"א סימן ח' דאם בין כך שבודק הציצית יתבטל מתפלת צבור ה"ל כמו שאי אפשר לברר ואזלינן בתר חזקה והוא הדין הכא" - כלומר, כאשר הוא שעת הדחק שלא ניתן לבדוק את הספרים, מותר לקרוא בהם בחזקה שהספר הוא כשר, שהרי רובן היו [בחזקת] כשרות.

ומביא ראיה מפסק המג"א בדין בדיקת ציצית כל בוקר, אע"פ שחובה לבדוק את הציצית שמא נקרעו או נפסלו לפני שיתעטף בהן, מ"מ אם דבר זה יגרום לו ביטול תפלה בציבור, נחשב זה לשעת הדחק שיש לסמוך על החזקה, וכמו"כ דן החת"ס לענין קריאת התורה עם ברכותיה.

ב.  ויש לומר שדברי החת"ס הן רק בנוגע לדין קריאת התורה שהוא מצות חכמים, ואע"פ שזה חובה לקרוא בספר כשר דוקא, יש לדון האם שייך ביטול ברוב וחזקה במקרה זה.
אך לא בנוגע לעצם קיום מצות כתיבת ס"ת שהוא מדאורייתא, דרך משל אם יש תערובת כמה ס"ת וא' מהם פסול, הקונה אחד מהם אינו מקיים מצות כתיבת ס"ת ע"י רכישת ספר כזה.

ג.  ראה בית לחם יהודה [על גליון השו"ע] יו"ד סי' רעט, דנראה לכאורה מדבריו לחלק בין דין [שהביא בשם הלכות קטנות] סופר דלא קידש שם אחד דהספר פסול ואפילו באלף [ספרים] לא בטיל, לדין קריאת ספר בציבור בשתי ספרים שא' מהם פסול ולא נודע איזהו.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: תערובת מזוזה פסולה בכשרות

נקב בקלף והדביק מטלית לצמצם ריוח בתוך תיבה

לפני כשנתיים כתבתי על נקב זה במאמר פורום לנושאי סת"ם: שאלה בס"ת ותפלין

בנוגע לחור שבאמצע התיבה "בשדה" - שורת הדין להיות שכל האותיות כשרות ומוקפות גויל, אלא שצריך לקרבן שלא יהא ריוח באמצע תיבה [מבואר בס' מאיר עיני סופרים במקרה כזה], מותר להטיל טלאי מתחת לחור ולהמשיך את גג הדלי"ת על המטלית, ואינו פסול משום חסר היקף גויל כי כבר נכתב האות בכשרות תחילה עם היקף גויל.

****

טעיתי - וכך כתוב במאיר עיני סופרים (סימן יא, סעיף ג, בעיטור סופרים) שאם יש ריוח אחר התיבה פחות מט' יודי"ן מותר להמשיך גג הד' או ר' על המטלית [מאחר שמתחילה נכתב בכשרות עם היק"ג], אבל אם היה ריוח בתוך התיבה שמעכב [שיעור אות קטנה כיו"ד] או ריוח בין התיבות כשיעור ט' אותיות שמעכב, אסור להמשיך האות על המטלית.

והטעם ברור, שהכשר ספר זה הוא ע"י כתיבה פסולה [לדעת הש"ך וב"ח יו"ד סי' רפ] דחצי אות על המטלית אינו כתב כלל.

אות וחצי על המטלית

האות מ"ם חציה [כלומר חלק מהאות] כתובה על המטלית, וחציה על הקלף. הנו"ן פשוטה כולה כתובה על המטלית, אבל אינה מוקפת גויל במטלית עצמה, אלא היקף גויל שלה מהקלף.

מצב זה תלוי במחלוקת הפוסקים האם האותיות הללו כשרות - לדעת הב"ח וש"ך [יו"ד סי' רפ] הן פסולות, כי הגם שניתן היתר לכתוב אותיות וכו' על מטלית, היינו דוקא שיהא כל הכתב והיקף גויל דוקא על המטלית, אבל חציה על הקלף וחציה על המטלית הרי זה פסול.

אמנם לפי הט"ז [שם] אם נדבק המטלית לקלף ונעשו אחד, מעתה הכותב על גבה בין שהאות על המטלית או על הקלף, והו"ה להיקף גויל, דין אחד להם. ולכן אותיות הללו כשרות.

אמנם לענין דיעבד [וכן שלא להוציא ס"ת אחר באמצע קריאת התורה] כדאי הוא הט"ז לסמוך עליו [וכן מבואר בברכי יוסף או בספר לדוד אמת לחיד"א], אך לכתחילה אין לעשות מעשה כזה נגד הש"ך וב"ח.

נפלה טיפת דיו בחלל - ונעשה ניקוד לאות

התי"ו נעשית מנוקדת - מותר וצריך לגרור הנקודה. מותר לגרר כי לא נעשה שינוי צורת האות, וצריך לגרר כי ס"ת מנוקד פסול, כלומר אסור שיהא נקודות קריאה בס"ת [והוא הדין בתפלין ומזוזה].

ואע"פ שמבואר בשו"ע יו"ד [סי' רעג סעיף ז] שס"ת המנוקד פסול, וגם אם הסירו את הניקוד הרי זה פסול משום חק תוכות. ביאר הט"ז (שם ס"ק ו, ושאר אחרונים. ראה בפ"ת שם) היינו דוקא הסופר שניקדו מתחילה לשם ניקוד, אבל נפלה ט"ד וכהאי גוונא שנעשה ניקוד לאחר הכתיבה ללא כוונה, פשוט שמותר לגרר הניקוד.

שירטוט תפלין ומזוזה

לכבוד כ"ד טבת, יום הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ח

התפלין אינן כמזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני בכל שיטה ושיטה אבל בתפלין א"צ [אין צריך] שרטוט כי אם בשיטה העליונה מפני שאסור מדברי סופרים לכתוב לכתחלה ג' תיבות מפסוק מכתבי הקודש בלא שרטוט כמו שיתבאר ביורה דעה סי' רפ"ד [סעיף ב] אבל שאר השיטות א"צ [אין צריך] שרטוט כי השיטה העליונה נעשית כמו שרטוט למה שתחתיה כמו שיתבאר שם.

ואין לו להחמיר ולשרטט בכל השיטות מפני שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אבל אם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט טוב הוא שישרטט כל השורות כדי שיהא הכתב מיושר ושוה משום זה אלי ואנוהו ואפילו אם יודע ליישר אף בלא שרטוט ומשרטט כדי לכתוב יותר נאה ויותר ישר אינו נקרא הדיוט כיון שאינו עושה בדרך חומרא אלא כדי לכתוב יותר ביושר (שהוא הידור מצוה) ...

***

חידוש וביאור:

א)  התפלין אינן כמזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני.

יש לדקדק למה לא כתב רבינו [מזוזה] וס"ת, דהא קיי"ל [שו"ע יו"ד סי' רעא] דשרטוט בס"ת מעכב לפסול.

ואפשר, דדין שרטוט ס"ת ומזוזה אינו אותו דין ממש בדקדוק. דשרטוט מזוזה היא הלכה למשה מסיני, אבל בס"ת יתכן שהוא מקרא. כלומר, שאין נקרא "ספר" אלא גליון וכתב המיושר בשרטוט.

ראה פתחי תשובה (יו"ד רעא ס"ק יג) בשם רדב"ז דטעם שירטוט בס"ת ליישר הכתב. ונפקא מינה (בפ"ת שם ס"ק יד בשם הבני יונה) דאם גרר טעות ומחק השרטוט וחזר וכתב שנית התיקון בלא שירטוט בדיעבד יש להכשיר, דהכתב מיושר על ידי שאר השיטות.

ואפשר דבמזוזה אינו כן, אלא טעם השירטוט אינו רק ליישר הכתיבה, אלא טעם נוסף יש בה מהלכה. ולכן אף אם שאר השיטות משורטטות והכתב מיושר על ידם, שירטוט כל שורה במזוזה מעכבת.

ב)  מזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני בכל שיטה ושיטה.

יש לדקדק דלא כתב "ובכל תיבה ותיבה". משמע קצת דשרטוט השורות מעכבת, אבל אם פחות מג' תיבות בשורה אינן משורטטין אפשר אינו מעכב. (דו"ק דחכמים תיקנו שאסור לכתוב כתבי הקודש ג' תיבות בלא שרטוט, שמע מינה דעל פחות מג' תיבות ליכא שם שרטוט).

ג)  ואין לו להחמיר ולשרטט בכל השיטות מפני שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.

מפסק זה מוכח דאין טעם שרטוט במזוזה כדי ליישר השיטות [בלבד], דא"כ מה איכפת לי שמשרטט גם בתפלין ליישר השיטות שלה אע"פ שאין צריך, הרי אינו הדיוט בכך. אלא, מיירי שרוצה לשרטט לחומרא בתפלין כשרטוט במזוזה, שהוא דבר ללא תועלת כלל, ולכן נקרא הדיוט.

ולכן, אם טעמו שמשרטט כדי ליישר השיטות והכתב, הרי זה אינו הדיוט.

שמע מינה דיש בשרטוט מזוזה ב' טעמים. א. טעם כמוס מהלכה למשה מסיני, שאין אנו יודעין אותו. ב. ליישר הכתב, כמו בס"ת וכתבי הקודש.

קו סותם חלל האות

הבי"ת פסולה - רוב חללה נסתם ע"י העוקץ היורד, והיא מין מ"ם סתומה.

גם הכ"ף בשיטה הראשונה בעיה גדולה.

 

[כדאי לראות בהגדלה]

העוקץ יורד בה"א אחרונה שבשם - וסותם כמעט לגמרי את חלל שמאל של הה"א. אע"פ שאין העוקץ נוגע לירך שמאל התלוי, מ"מ נראה לי שהיא פסולה, שהרי נעשית כמין חי"ת.

ראה גם
פורום לנושאי סת"ם: צד"י כעין עיי"ן
http://www.stamforum.com/2015/09/blog-post_60.html

שאלות על וי"ו, פ"א

 

הוי"ו ארוכה מדי, יש בה שיעור נו"ן פשוטה [ד' קולמוסים - בשיעור עובי ראשה], גם היא מעוקמת מעט.

אמנם קרוב לודאי שהתינוק לא יקראנה נו"ן. אך היא אינה כשרה כמו שהיא מחמת ארכה, אלא [אחר קריאת התינוק] חובה לתקנה. דהיינו להוסיף דיו לעובי הראש [כדי שיחס הירך לראש יעמוד על פי שתים או מעט יותר, ולא פי שלוש].

כל זה נכון לשיטת הרמ"א על פי שו"ע רבינו סימן לב סעיפים יט, כ [אבל לדעת הרב המחבר בעל השו"ע - אחר קריאת התינוק כשרה כמו שהיא].

הפ"א [נפשך] כשרה. אמנם היא משונית ואינה "לכתחילה" שהרי גבה עבה יותר מהנקודה. עיוות זה תולדת הטעות המפורסמת בתיקון צורת הפ"א של בעל הכתיבה תמה.

הפ"א [נפשכם] חיבור הנקודה עבה הרבה יותר מבליטת הנקודה, ויש בזה חשש גולם ["קו משוך בשוה"] שהרי אינה דבוקה בעוקץ, אלא כל [או רוב] גופה דבוקה לגג. בעיה גדולה ....