ראשים שצ"ל עגולים - והם מרובעים מעט

בהשגחה פרטית, אחר שהכנתי הבלוג הקודם מתשובת לבושי מדרכי, קיבלתי שאלות שמדמות חלק מהבעיות האמורות שם:

הכ"ף יש בה ריבוע מעט. אין בה פסול כי כללותה עגולה.

הרישי"ן מרובעים מעט - אין למהר לפסלן, אלא דינם שאלת תינוק, כי אינם מרובעים בזוית גמורה ועוקץ חד.

השי"ן ראשו השמאלי רחב מאוד ביחס לכללות התיבה (מין "מנומר" שאינו תמה לכתחילה כנתבאר פעם. ראה פורום לנושאי סת"ם: כתב מנומר).

הווי"ן [ויתכן עוד שלא ציינתי] מרובעים מעט עם עוקץ משהו - כשרים כנתבאר בתשו' לבושי מרדכי.

הזיי"ן הראשון שבמזזות, ראשו עבה מצד שמאל. מ"מ נשתייר בירכו שיעור מלוא אות קטנה וכשרה. מותר לגרר מעט מעובי הראש של הז'.

אם היתה צד אחד עבה מדי ובצד השני דק, עד כדי שאם נסתכל בצד אחד נראה שיעור ירך ובצד השני לא - נראה להחמיר [שלא להכשירה כך, בלי תיקון] משום חסרון שיעור.
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: פסולי יו"ד וזיי"ן, פורום לנושאי סת"ם: מדידת שיעור מלוא אות קטנה בירך, פורום לנושאי סת"ם: נתעבה גג הנו"ן פשוטה

תשובת לבושי מרדכי - בשינוי צורות ו, נ, ב, כ, ר

תשובת לבושי מרדכי (מהדורא תנינא, יורה דעה סי' קכד)

פסקי הלכה מתשובה זו (ביאור והערות שלי בסוגרים).

א.  וי"ו שראשה מרובעת עם זוית ועוקץ נוטה לצד ימין - כשרה. ואם תידמה לזיי"ן (היינו שהעוקץ יוצא באלכסון חד וניכר כלפי ימין) שאלת תינוק.

(כלומר, זוית ישרה בראש הוי"ו מצד שמאל, אינו מעכב, וגם הטיית עוקץ הזוית לצד ימין אינו משנה עיקר צורת הוי"ו. ואין זוית או עיגול צד ימין של הראש עיקר ההבדל בינה לזיי"ן, אלא יציאת ראש הזיי"ן מעבר לירך).

ב.  נפלה טיפת דיו לחלל הוי"ו, אם אין להעלות על הדעת דמיון לה"א - כשרה (כלומר מן הסתם אינה שאלה, אבל אם יש להעלות על הדעת שתשתנה ותיראה כמין ה"א - תיפסל, או תיבחן בשאלת תינוק).

(ונראה לי דכל שכן ראש למ"ד או עקב הבי"ת הנכנסים לחלל הוי"ו, אינה מתדמה כלל לה"א).

ג.  נו"ן (כפופה) שיש לה עקב ממש כמו בי"ת פסולה. (הדיוק בדבריו "עקב ממש כמו בי"ת" כלומר שדומה ממש לבי"ת, שנו"ן זו יש בה מושב ועקב כבי"ת, אבל אם העקב אינו ממש כבי"ת לא תיפסל. וכן מוכרח, שהרי בבית יוסף (א"ב השני, אות נו"ן) מבואר שיש לנו"ן עקב, שמע מינה שאין כל העקבות שוין. ועל כרחך הנו"ן שפוסל הלבושי מרדכי מיירי שחלקה התחתון של האות דומה ממש למין בי"ת, והיא חציה בי"ת ולכן פסולה. אבל אם העקב עגול יפה, או צר אע"פ שמסתיים למטה בזוית אין לפסלה, כי כללות צורתה נו"ן).

ד.  בי"ת שיש בה עקב, אך היא עצמה [העקב] עגולה - שאלת תינוק (אם תינוק יטעה בה ככ"ף).

ה.  רי"ש וכ"ף שאינם עגולים ממש, אלא יש בכ"ף מושב עם זוית, ואפילו עוקץ מה יוצא מהזוית, אם גבה של הכ"ף יוצאת בעיגול להלאה מזוית זו, כשרה. [וכן כתב עוד בלבושי מרדכי מהדורא קמא יו"ד סי' קפז. ומה שכ' כאן בפנים סי' קפב, הוא טעות הדפוס] ואין זה נקרא כ"ף מרובעת למטה לפסלה (אלא אם סיום המושב והגב מחוברים בזוית ישרה בלבד).

וכן הדין ברי"ש שבסוף עובי משיכת הגג זוית, אלא שהירך יוצא ממנו להלאה כלפי חוץ לימין, ואע"פ שיש בזוית זו עוקץ מעט בולט מהזוית, כשרה. ואין לפסול אלא אם העוקץ יוצא מסיום של צד ימין. (כלומר העוקץ בולט מעבר לירך ימין, דאז מתדמית לדלי"ת).

ו.  (למדנו מדברי הלבושי מרדכי כלל בהבחנת צורת האותיות: אין להסתכל כל כך על חלק קטן של האות, האם יש בפרט הזה שינוי בצורת האות לצורה אחרת, אלא רק על כללות ציור האות. והוא כלל גדול בדיני צורת האות. ונראה לי שהוא סברת המכשירים אות שנשתנה חלקה לאות אחר, ודלא כפוסלים בכך. ראה משנה ברורה סי' לו סק"ג).

צילום מעמוד ס"ת של בעל התפארת שלמה

קיבלתי הצילום מהרב דוד לייב גרינפלד שליט"א, ותודתי לו על כך.

הס"ת היה של הרבי שלמה הכהן מראדומסק [בעל התפארת שלמה] מגדולי אדמור"י פולין [נפטר בשנת תרכ"ו, והיה בן דורם של חידושי הרי"ם, האדמו"ר מקאצק, הצמח צדק והדברי חיים]. הס"ת כעת נמצא בתל אביב.

הרב דוד לייב שליט"א מעיר על כך, שבפולין נהגו הרבה חצרות חסידיים להקפיד על כתב האר"י בתפלין בלבד, ואילו בספרי תורה נהגו בכתב ב"י.

פ"א שבורה

עקב הפ"א בולט הרבה. בספר כתיבה תמה קורא לזה "פ"א שבורה" ופוסלה. ואין הלכה כדבריו, אלא היא כשרה.

ראיה לדבר בצד"י של כתב האר"י וספרדי יש שבירה בצואר הצ' - שמע מינה שאין אנו חוששים לשבירת קו האות [פי' עיקום באמצע הקו], כל זמן שלא נפסק לגמרי.

ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י של כתב האר"י, ותגיות "נו"ן שבורה"

עוקץ הדלי"ת רבתי מצד ימין

נראה לי [בכתב המיוחס] שהעוקץ בימין גג הדלי"ת רבתי מכוונת. ולא כדלי"ת רגילה שהיא מעט עגולה שם, וללא עוקץ כלל.

הטעם לסיום גג הד' הרגילה בעיגול, מובן ע"פ המבואר בהמשך באתי לגני [(במאמר השני) וכ"כ בקול הרמ"ז], דצורת אות דלי"ת היא רי"ש ויו"ד דבוקה מאחוריה [והטעם כי הד' מורה על דלות ועניות, כמבואר שם]. וידוע דהיו"ד עגולה מעט מצד ימין למעלה, וכמו"כ בימין גג הדלי"ת.

אבל טעם הד' רבתי שנתגדלה ד' פעמים כמבואר בכתבי האר"י, וי"ל מטעם זה יש בה עוקץ דוקא [מצד הגדלתה - היפך העניות].

פ"א פשוטה נוגעת בדקות לגג תחתיה

 

לדעתי לא ניתן לפסוק למעשה בשאלה דקה כזו ע"פ תמונה לבד, ורק ע"פ ראיה במציאות, מ"מ אני אדון בדבר לפי התמונה כאן.

היות והנגיעה דקה ביותר, אפשר לשאול תינוק. אם יקרא את האות פ"א פשוטה [מותר לגרור הנגיעה, ותהא כשרה] ואם יקראנה פ"א כפופה פסול. 

פסולי זיי"ן

הז' השני ב"מזוזות" פסולה [לענ"ד זה נכלל בכוונת החתם סופר (יו"ד תשובה רסט)].

גם ז' זאת פסולה. העליתי את זה כאן כי בפורום באנגלית יש דיון בדבר. ולענ"ד אין בז' כזו צורת אות ז' כלל, כי אין הגג עובר על צד ימין של הירך, וזה מעיקר צורת הזיי"ן שראשה עובר מב' צדיה.

פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין #2

 

הערות על הכתב:

ראשי שמאל של טי"ת, עי"ן ושי"ן - ממש צורת ווי"ן ע"פ האר"י, אבל רוב העולם החסידי עושה איזה פשרה מעט בין צורת זיי"ן לוי"ו.

ראשי גימ"ל, נוני"ן, וראשי שמאל של הצדי"ן - צורת זיי"ן כמבואר בבית יוסף.

תגי בדקחי"ה - הן בנוסף לעוקץ בקצה הראש, והן לפנים מעט משמאל הראש.

מ"ם סתומה - עגולה מצד ימין למעלה, כמבואר בב"י.

נקודה של ה"א שניה בשם הוי'ה - אינה כנקודת שאר ההי"ן [כעין יו"ד הפוכה], אלא כיו"ד ישרה ועוקץ רגל יורד ממנה כלפי מטה.

צדי"ן - ראש שמאל בדרך כלל רחב כפליים מראש ימין.

למ"ד - המושב משוך כמעט עד כנגד סוף הגג [פרט ללמדי"ן שמשך הגג, אז השאיר המושב בשיעור הרגיל]. כן נהגו הרבה סופרים בפולין ואוקראינה.

****

כל מי שיש לו הערות והוספות בנוגע לכתב הזה, תבוא עליו ברכה.

פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין

קיבלתי צילום מפרשיות תפלין כתב האר"י. הכתב נראה מיוחד [כלומר סופר בקי כתבם], השערתי שהכתב הוא מאיזור גאליציה [דרום פולין, שלפני המלחמה].

כל מי שיכול לתרום מידע נוסף יבורך.

 

 

 

 

 

 

דוגמאות נוספות מהתפלין של יד, עם הערות שלי על הכתב, יבואו בבלוג הבא - פורום לנושאי סת"ם: פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין #2.

פרשיות תפלין מכתב חב"ד [המיוחס לר' ראובן סופר]

להלן צילום פרשיות כתב חב"ד שנכתבו ברוסיה לפני כמאה שנה לפחות. הכתב יפה להפליא.
תודתינו לרב דוד מרואני שיחיה ששלח התמונות.
וכן תודתי לר' ישראל לוין שיחיה הכותב לנו בהערה, שבעצם אלו צילום מפרשיות המיוחסות לר' ראובן הסופר [או תלמידו].

***

לחיבת הקודש הוספתי מעט הערות למטה.

 

 

 

 

הדלי"ת רבתי סיום גגה מצד ימין בעוקץ חד, משא"כ דלתי"ן רגילות שלו סוף גגן בעיגול מעט. למה השינוי?

צד"י כפופה ופשוטה ראש שמאל כפליים [ולפעמים אפילו יותר] מראש ימין. למה?

מ"ם סתומה הוא עושה קודם צורת הבי"ת, ורק לבסוף עושה את קו הסתימה. דבר זה ניתן לראות בבירור בחלק מהממי"ם.
ראש נו"ן [כפופה] וראש שמאל של צד"י [כפופה] אין הירך יוצא ממש מהקצה. ודלא כראשי שמאל של שי"ן עי"ן וטי"ת וראש הגימ"ל שיוצא הירך מקצה הגג של ימין כמין וי"ו מעוקם לאחור.
(וצ"ע קצת מלשון תשו' הצ"צ או"ח סי' יח שראש נו"ן כפופה כמין וי"ו מעוקם בכתב שלנו)
וראש שמאל של צד"י פשוטה כן יוצא הירך מהקצה !!

נו"ן - ספק שמא היתה ראשה הפוך

המגיה תיקן בראש הנו"ן [נפשך], ומסתפק שמא לפני התיקון היה ראש הנו"ן הפוך, כלומר בולט על הצואר לימין בלבד ולא לשמאל.

נראה לי פשוט שספק כזה, יש להקל ולהכשיר.

תשובת חתם סופר סימן רסט

חידושי הלכה שלמדנו מתשובת החתם סופר

א.  שינוי גמור בצורת האות פוסלת, אע"פ שאין פיסול זה מבואר בתלמוד ופוסקים.

ב.  אין שינוי גמור צריך להדמות לאות אחרת דוקא כגון ביתי"ן-כפי"ן, אלא אפילו אין השינוי נדמית לשום אות אחרת, מכיון שנשתנה צורתה לגמרי פסולה.

ומוכיח החת"ס את הדבר מפירוש הגהות מיימוניות לברייתא שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, דפירושו שלא יעמיק הרבה את גג האל"ף כעין בטן העיי"ן, דבזה נשתנה צורת האל"ף. וכן שלא יעשה גימלי"ן צדי"ן פי' בהג"מ שאם ישתוו רגלי הגימ"ל למטה תדמה לצד"י הפוכה. ואע"ג דבשתי שינויים הללו אינן דומות לאות אחרת, דהאל"ף אינה דומה כלל לעי"ן בכך, וכן הגימ"ל אינה דומה כלל לצד"י [דאות הפוכה אינה אות] מ"מ נחשב שינוי צורתן לפסלן.

(ואין הכרח שכוונת החת"ס למעשה לפסול שינויים הללו כביאור הג"מ, אלא רק בא להוכיח ממה שמפרש בעל הג"מ את הברייתא לפסול צורות שנשתנו מכתיבה תמה, אע"פ שלא נשתנו לאות אחרת. ש"מ ששינוי גמור מצורתה בכל אופן פוסל).

ג.  יו"ד שנשתנה ממש לצורת למ"ד אף בשם [בס"ת] מותר לתקנה, ואין בזה מחיקת השם, כי אבדה לגמרי צורת האות הזה.

ואופן תיקונה הוא, ע"י גרירת כל עוקציה עד שתשאר רק נקודת גוף היו"ד לבדו, ואז יוכל לתקנה (רגלה ועוקציה) כהלכתה (כסברת המג"א דיו"ד ללא רגל ימין אין עליה שם אות. והעתיק המ"ב במשנת סופרים (אות יו"ד) את דברי חת"ס הללו להלכה, דיו"ד שנפסלה סגי לבטל צורתה ע"י מחיקת עוקציה ורגל ימין. ודלא כמשמעות תשובת הצ"צ (או"ח סימן יז) שגוף היו"ד ללא רגל ימין ועוקצי שמאל, יש בה עדיין צורת האות לענין שמותר לתקנה בתו"מ שלא כסדרן. ק"ו שלא נחשב ביטול צורתה בכך, אלא צריך לגרור את כל נקודת היו"ד).

ד.  "הארכתי בענין הזה באלפי"ן שהיודי"ן נוגעים בגוף האל"ף והתרתי למחוק לצורך תיקון". והוא מה שכ' החת"ס בתשובה סוף סימן רסז באל"ף שנגעה היו"ד לגמרי לגג ונפסלה, אף בשם קדוש נחשב לביטול צורת האל"ף, ומותר לגרר ממנה על מנת לתקנה, ואין בכך משום מחיקת השם.

שמע מינה סובר החתם סופר כסברת הפמ"ג דתיקון קו משוך באל"ף הוי שלא כסדרן, דהרי אין עליה שם אל"ף כלל, ולכן מתיר למחוק אפילו בשם קדוש.

וזה דלא כסברת תשובת הצ"צ (הנ"ל) שנחשב אל"ף כזה [נדבקה כל היו"ד לגג - קו משוך בשוה] צורת אות לענין תיקון שלא כסדרן. (ולכאורה נפק"מ, שלפי סברת הצ"צ יהא אסור למחוק כן בשם קודש).
ראה פורום לנושאי סת"ם: מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

קרעים בקלף - שאלות על צורות האותיות

ראה הגדלה

קרעים בתחתית הקלף הגיעו עד לאותיות ך, פ.

האות פ"א עדיין כולה מחוברת [גוף אחד] ונשארה בצורתה, והמושב הוא דק אבל שלם ["אין שיעור לעובי האות" בכהאי גוונא], והיא כשרה. ומה שמחוסרת היקף גויל לאחר הכתיבה כשר [לפי עיקר הדין. ורק לשיטה אחת (הירושלמי) פסולה, כמבואר בשו"ע סי' לב סעיף יט. ומבואר שם שלכתחילה ראוי להחמיר].

הכ"ף פשוטה אע"פ שהיא מוקפת גויל [נראה שמישהו גירר אחר הנקיבה], אבל ספק אם יש בה צורת כ"ף, או שמא נדמית לרי"ש (לכאורה מועיל בזה שאלת תינוק, להכשירה בדיעבד).

למטה תמונת הגדלה של הכ"ף הזו:

נגיעת גג חלול לאות אחרת

בדרך כלל בנגיעת גגות של שתי אותיות זה לזה בכל עוביין, אנו מחמירים לפסול משום שינוי צורתן של כל אחת מהן, וגרירת הנגיעה הוי חק תוכות, אלא צריך לבטל את שתי האותיות.

אמנם במקרה זה שגג הדלי"ת חלולה והאל"ף ניכרת היטיב, נראה פשוט שלא נפסלה צורת האל"ף ורשאי למחוק הנגיעה לבד, והאל"ף כשרה.

שתי שאלות

 

נמרח דיו בין גג האל"ף לנקודה התחתונה - אם תינוק מכיר את האות, מותר לגרר המריחה.

נגיעה דקה בין גג הלמ"ד למושב - הלמ"ד כשר, ומותר [וראוי] לגרר הקו.

עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

שו"ע אדמו"ר סימן לט סעיף ג

כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו כמו שנתבאר בסימן ל"ב ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש שהוא בכלל חפוי ותפירה אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר ספר תורה:

***

חידוש וביאור:

א)  כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש ..

לכאורה לשון רבינו כאן כפול. ויותר מכך, לכאורה משמע סתירה בין רישא לסיפא, דברישא משמע חיפוי אף של יד פסול, אבל בסיפא דתלה בשי"ן, משמע רק בשל ראש פסול אבל חיפה ותפר תפלין של יד אין לפסול.

(אמנם בבית יוסף כתב [על ל' הרמב"ם מפני השי"ן] דמכיון שבמקצת עשייה בבתים [בעשיית השי"ן] יש בו פסול, הוא הדין לשאר. ושמא כוונתו אף לעשיית תיקון [חיפוי ותפירה] בבית של יד, וכ"כ בלשכת הסופר סי' כא סק"ב. אמנם צ"ע דבר זה בביאור לשון הרמב"ם כדלהלן. ובכל אופן צ"ב לשון רבינו).

עוד קשה מאי שנא תפירת תפלין דפסול ע"י הפסולים, ואילו תפירת יריעות ס"ת כשר בדיעבד על ידם.

ב)  אמנם נראה לענ"ד לדייק לשון רבינו, ובהקדים ביאור כללות הענין.

כוונת רבינו לשלול, שלא כל עשיה מ"הלכה למשה מסיני" בתפלין, תיקון עשייתו ע"י הפסולים יפסל. אלא רק "מעשה בגוף התפלין" או דבר השייך לשי"ן, הוא שמעכב עשייתו ע"י הפסולים.

וראיה לדבר [ונראה שזה כוונת רבינו "אבל לעבדן כשר אפילו נכרי כו", שלא בא רק לגלות לנו דין עיבוד העורות והקלפים, אלא גם להוכיח] שמצינו דבר שהוא מעכב בתפלין מדין תורה שצ"ל עיבוד העור לקלף לשם קדושה, והוא דין תורה [כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף י] ואעפ"כ כשר ע"י הפסולים [אם נעשה לשמה].

וכן מוכח ממה שכ' רבינו בסימן לג סעיף ה דהשחרת הרצועות אע"פ שהוא הלמ"מ מ"מ כשר ע"י פסולים, אם נעשה לשמה כמבואר שם.

ג)  ויש לדקדק ולפרש את לשון רבינו: מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש.

גוף התפילין – הוא הקציצה דוקא כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף עז, אבל התיתורא, וכל שכן המעברתא והרצועה, אינן גוף התפלין.

חיפוי הבתים – פי' עשיית הבתים עצמן, כגון לרבען [וכ"כ בביאור הלכה] בין של יד בין של ראש [וכ"כ לשכת הסופר הנ"ל].

או לתפרן - פי' לתפור הבתים של ראש יחד לעשותן טוטפת אחת, שהרי העיקר שתפלין תפורין מעורות רבים נחשבים כעור אחד כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף נח. ולא דיבר כאן ברישא בסגירת ותפירת הבית לתיתורא בגידין, אע"פ שהוא הלמ"מ, כי אינו מעשה בגוף התפלין.

וכן כריכת הפרשיות במטלית ושערות, אינו פסול ע"י פסולים, שאינו מעשה בגוף התפלין [ודלא כביאור הלכה (ד"ה בכל), שהבין כל תיקון עשיות שבבית ובתיתורא מעכב, אם נעשו ע"י פסולים].

ואם אחד מהפסולין חפן בבתים – פי' הכניס הפרשיות לבתים של ראש, פסול מפני השי"ן.

או תפרן – כלומר תפר וסגר הבתים של ראש בתפירת גידין לתיתורא פסול, מפני השי"ן. אבל הכנסת הפרשיות לבית של יד ותפירתו לתיתורא כשר [בדיעבד] על ידי הפסולים, מפני שאינן מעשה בגוף התפלין.

מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש – כלומר בשל ראש יש בעשייתו לבית עם הפרשיות [הן הכנסתן והן תפירתן] עשייה בשי"ן, ולכן פסול. משא"כ בשל יד. ומעתה ניחא דתפירת יריעות ס"ת שוה לתפירת בית של יד שבשתיהם כשר [בדיעבד], אם נעשה [לשמה] ע"י פסולין.

ד)  מפני השי"ן. בפרי מגדים [א"א סי' לט סק"ו] דן דגם בעשיית הקשרים שברצועות, קשר הדלי"ת בש"ר וקשר היו"ד בשל יד, אין לעשותן ע"י הפסולים. משום שדינם כמו השי"ן, שנחשב מעשה כתיבה ע"י פסולים.

ולכאורה לפי הנת"ל בדעת רבינו נראה דבדיעבד כשר, דאינו מעשה בגוף התפלין או בשי"ן.

וצריך לומר דעשיית השי"ן נחשב כעין כתיבה (משא"כ עשיית הקשרים ברצועה). ונכלל עשיית השי"ן במה שאמרו "כל שאינו בכלל קשירתן אינו בכלל כתיבתן". ואע"פ שאין בשי"ן דין כתיבה ממש, ולכן עשייתה ע"י חק תוכות אינו מעכב להרבה דיעות כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף סה.

ה)  עוד יש לדקדק בכפל לשון רבינו הנ"ל, דיוק לדין בדיעבד [בשעת הדחק].

אמנם ברישא כתב "כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן" דמשמע פסול אף בדיעבד. מ"מ מדסיים "ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן .." משמע דברישא יש מקום שלא לפסול בדיעבד.

במלים אחרות: עשה ותיקן הבית של יד ע"י פסול, יש מקום להתירה בשעת הדחק.

והטעם, דנתבאר בשוע"ר סימן לב סעיף נז דעור הבתים צ"ל מעובד לשמו, אבל דעת יש אומרים [רש"י ורמב"ם] שאינו עיקר הקדושה ולא צריך עיבוד לשמה. [וזהו הטעם שכ' הרמב"ם לפסול חיפה או תפר דוקא בש"ר מפני השי"ן. דאזיל לשיטתו הנ"ל, דאין עיבוד העור לשמה כל שכן שאר תיקון עשיות הבית אינו מעכב ע"י הפסולים. דזה סברא פשוטה כל שאינו מעכב לשמה, ודאי שאינו מעכב אם נעשה ע"י הפסולים].

ומאחר שפסק רבינו שם ד"יש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר", הוא הדין כאן אם חיפה הבית של יד ורבעה אחד מהפסולים, יש לסמוך על דברי הרמב"ם ורש"י [להניחן בברכה] שלא להתבטל ממצות תפלין בשעת הדחק.