יום שלישי, 19 באפריל 2016

דיני פתוחה וסתומה בתפלין #5

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף נד

וכל זה בתפלין של יד. אבל בתפלין של ראש שהפרשיות נכתבים על ד' קלפים אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות, אך נהגו להקפיד:

***
חידוש וביאור:

א)  וכל זה בתפלין של יד, שיש להקפיד על צורות פתוחה וסתומה כמו שהם בס"ת כנת"ל בסעיף נ.
אבל בתפלין של ראש שהפרשיות נכתבים על ד' קלפים, וממילא אין שייך בהן פרשה פתוחה או סתומה, כי אין הבדלת שתי פרשיות כלל בקלף אחד, וממילא אין שום משמעות לרווחים, לכן אין להקפיד בהן בפתוחות וסתומות, בין שיניח ריוח בראשה או בסופה או לא יניח ריוח כלל.
אך נהגו להקפיד, לכתחילה, לעשות צורת הפו"ס בתפלין של ראש, ממש כמו בתפלין של יד.

ב)  ולא נתבאר כאן הטעם למה נהגו כן. אמנם מבואר באחרונים (ראה גדולי הקדש וקול יעקב סי' לב סעיף לו) שיש דיעות אחרות הסוברות דיש להקפיד על צורות הפו"ס גם בשל ראש, ולדעת הרמב"ם ושו"ע ועוד הרי זה מעכב לפסול. על כן [גם לשיטה זו של המג"א ושו"ע רבינו, דאין צורך להניח ריוח פו"ס בשל ראש, מ"מ] לחשוש לשיטה זו, נהגו להניח הרווחים גם בשל ראש בדיוק כמו בשל יד.
ודיעות הסוברים דאין חילוק בין ראש ליד בענין צורת הפרשיות, מתחלק לשתי טעמים.
א. דעת הברוך שאמר (תיקון תפלין) שהביא הב"ח, וכן נראה דעת סמ"ק וטור – דצורת הפרשה פתוחה או סתומה מוכיחה על עצמה שהיא פ' פתוחה או סתומה, ולא על צורת התחברותה לפרשה הקודמת. וממילא אין חילוק בענין זה בין היד לראש.
ב. פשטות הרמב"ם ושו"ע שדין צורת הפרשיות הוא גם בראש, מדסתמו ולא חילקו בין יד לראש. ואע"פ שסברתם שצורת הפרשה מוכיחה על הקשר בין ב' הכתבים, כמבואר בב"י ושוע"ר. יש לומר, דלאחר שההלכה קובעת שיש להקפיד על פו"ס בתפלין, אע"פ שבמזוזה קיי"ל בגמרא דהיות דאינה סמוכה ולכן לא מעכב בה. וממילא מעתה צריך לעשות צורה זו דוקא, גם בשל ראש.
וי"ל דהרמב"ם לשיטתו כשם דלא אמרינן משום שאינה סמוכה לה בתורה, להקל בעשאה לפ' והיה אם שמוע פתוחה בתפלין [דלא כבמזוזה], הוא הדין דלא מתחשבים במה שאינה סמוכה כלל לפרשה אחרת בתפלין של ראש.

ג)  אמנם אם יניח ריוח ט' אותיות באיזה מקום באמצע אחת הפרשיות של ראש, ויהיה כתב לפניה ואחריה, הרי זה פסול משום שעשה ריוח פרשה במקום שאינה צריכה, כמבואר לעיל סעיף לז.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה