יום שני, 23 במאי 2016

תשובת צמח צדק - קצת עור דוכסוסטוס שנשאר דבוק על הקלף

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יד]
תשובה זו דנה בדין מקצת מפרשת תפלין הכתובה על 'דוכסוסטוס'. פירוש שעל הקלף נשאר דבוק קצת מהעור הנקרא 'דוכסוסטוס' שאפשר לקלפו מן הקלף. ערכתי רק את עיקר התשובה, והוספתי כמה הערות.
***
א.  (אותיות א-ד) הוכחה מלשון הרבה ראשונים דכל שנגרר העור השלם מצד השיער וגם מצד הבשר, אזלינן בתר רובו, ואם רובו מחלק העליון הנקרא קלף, אף מה שדבוק בו למטה שם קלף עליו, וכשר לתפלין.
והטעם, כי בדוכסוסטוס אין נאה לכתוב עליו מצד בשר ממש, אבל כל שנגרר ונתקן לצד הבשר והוא עור אחד עם הקלף, דין קלף עליו, כי ראוי ויפה לכתוב עליו לצד הבשר.
ומלשון הרא"ש משמע דאפילו נשאר כך כך בעובי שמצד הבשר הראוי ליקרא 'דוכסוסטוס', כמו שנשאר מהחלק הראוי ליקרא 'קלף' [וליכא רוב בעור שמצד הקלף] אעפ"כ כשר כקלף. והטעם כנ"ל דנתקן וראוי לכתוב עליו מצד בשר שבו (אחר התיקון).
הערה א.  ע"ד סברה הכללית הנ"ל של הצ"צ, כותב החתם סופר (אורח חיים סי' ג). והוא מיקל טפי וסובר דכל שנתקן מצד הבשר, נקרא קלף [ולא הלך אחר הרוב כמו שכ' הצ"צ]. וכל עיקר פסול דוכסוסטוס הוא מצד העור שבפני הצד הדבוק בבשר, היינו כאשר כותבים על צד הבשר ממש שלא תוקן כלל, אך אם העור [שלם] תוקן כלפי הבשר, כבר אינו דוכסוסטוס, אלא קלף.

ב.  (אות ה) על פי ביאור הנ"ל, שעור שלא נחלק אלא תוקן מהצד שכלפי הבשר, שם קלף עליו. הרווחנו, לצאת ידי כל הדעות שתפלין שלנו נכתבות על הקלף.
דנחלקו הראשונים איזה הוא קלף, לדידן [חכמי אשכנז, וכ"פ בשו"ע] כל שכלפי השיער הוא קלף וכותבין עליו לצד הפנימי שלו [שכלפי הבשר]. אבל לרמב"ם ועוד ראשונים [חכמי ספרד], חלק זה נקרא דוכסוסטוס שפסול לתפלין, והקלף הוא החלק הפנימי שכלפי בשר דוקא. וא"כ תפלין לפני מנהג אשכנז פסולות לרמב"ם כי אינן כתובות על הקלף, אלא על דוכסוסטוס.
אמנם כל זה בעור שנחלק לשתים, איזה חלק מהם הוא קלף ואיזה דוכסוסטוס. אך עור שלם שלא נחלק ונגרר ותוקן מצד פנים, אפילו יהא רוב עביו החלק החיצון הנקרא [קלף לאשכנזים ו]דוכסוסטוס לרמב"ם וסייעתו, מ"מ התחתית שבו הוא מהחלק הראוי ליכתב עליו כדין קלף, ולא מזיק מה שרוב עביו הוא מחלק האחר, דהעיקר הוא פני הקלף שעליו הכתב.
הערה ב.  אמנם יש מחמירים לפסול, כל שנשאר קליפה על הקלף, כי הוא דוכסוסטוס שהרי לא נתקלף ממנו, ופסול לכתיבה עליו. וכן דעת מחצית השקל, וקסת הסופר [סי' ב סעיף ט].
והמקדש מעט (רע"א ס"ק כה, וגדולי הקדש שם יא) חולק על החתם סופר, וסובר שצריך דוקא לגרר כל העובי שמצד הבשר שלא ישאר דוכסוסטוס, ובלאו הכי פסול. ולהלכה למעשה החמיר המקדש מעט בתפלין לפסול אם נשאר קליפה דקה משהו שהאות כתוב עליו, אבל במזוזה מכשיר, עיי"ש בגד"ה טעמו שמיקל במזוזה.
הערה ג.  כתב במשנת הסופר (סי' ב ס"ק לט) דעד כאן לא נחלקו אלא בקליפת עור דקה שנשארה דבוקה על הקלף, אך גידין דקין ההולכים בתוך עור הקלף [אשר מטבע הבריאה נמצאים שם], בזה ליכא שום חשש דוכסוסטוס כלל, ואין חובה מהדין להוציאם לפני הכתיבה.
אמנם עצה טובה להוציאם לפני הכתיבה, דאם יצאו אחר הכתיבה עלולים לפסול האות, שיהא נחלק לשתים ובטל צורתו.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: גיד בקלף – חשש דוכסוסטוס

אין תגובות:

פרסום תגובה