נפסק צואר הלמ"ד

נפסק צואר הלמ"ד מהגוף [הכ"ף]. צ"ע אם מותר לתקנה בתפלין ומזוזה.

השוה ללמ"ד שנפסק כאן: פורום לנושאי סת"ם: נפסקים

נפסק רגל היו"ד מגופה

נפסק גוף היו"ד מהרגל כי הדיו נמחק ממנה - לדעת המגן אברהם ורוב האחרונים היו"ד פסולה ואי אפשר לתקנה. אמנם לדעת הצמח צדק מותר לתקן את היו"ד הזה. השוה ל: פורום לנושאי סת"ם: יו"ד רגל ימין קצרה, הפסק ברגל

הפ"א יש בה פיסוק דק בגופה שמותר לתקנה לכו"ע.

ריוח כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה, משיכת גגות ה"א וקו"ף

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף לז

אם כתב תיבה אחת יתירה יגררנה ויהיה מקומה חלק ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה' או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן ואם יגרר הרגל ויכתבנו בסוף נמצא כותב שלא כסדרן אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין יש להקל למשוך הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד:

פירוש:

אם כתב (בתפלין) תיבה אחת יתירה (או תיבות, או אותיות יתירות) יגררנה (ותהיה הפרשה כשרה), ויהיה מקומה חלק, ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות. ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק, מפני שרגל (שמאל של) הה"א והקו"ף צריך להיות בסופן (בצד שמאלן, ואם ימשיך גגן לבדן תשאר הרגל באמצען ולא בצד שמאלן), ו(כל שכן) אם יגרר הרגל ויכתבנו (מחדש) בסוף (במקומו בצד שמאל) נמצא כותב (האותיות ה"א או קו"ף) שלא כסדרן (והפרשה פסולה). אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח [כשיעור] שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין (משום שיש בה ריוח פרשה במקום שאינה צריכה), יש להקל למשוך (גג) הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה (בצד שמאל, אלא תישאר הרגל כנגד אמצע גגה, ואינה פסולה בדיעבד) מאחר שלא הוזכר (פסול) זה בתלמוד:

חידוש וביאור:

א)  אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות.

מדקדוק לשון רבינו [א. הקדים שיעור הערכי (שיעור הריוח) לשיעור המדוד (ט' אותיות), ב. "כשיעור הריוח" בה"א הידיעה] משמע, שאין פיסול אלא אם כן תישאר ריוח הפרשה כלומר כפי שעושה בתפלין הללו, ולכן אם מניח ריוח ט"א גדולות [ג"פ אשר] לשיעורי ריוח הפתוחות וסתומה, לא תיפסל בהניח חלק אלא בריוח גדול כזה, אבל אם אחר הגרירה ישאר ריוח קטן מזה כשיעור ט' יודי"ן אין זה כריוח הפרשה (כי ניכר ההפרש ביניהם) ואינה פוסלת בדיעבד.

וכן משמע מלשונו להלן סעיף מז "ומכל מקום אם הניח [ריוח] לא פסל אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבות אשר אשר אשר מאותו הכתב, ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודי"ן של אותו הכתב" – מדכתב שיעור לכתחילה כאן בשיעור שאסור להניח, שמע מינה שמכיון שלכתחילה זהו השיעור ואם עשה כן ברווחים של הפתוחות וסתומות, ממילא כל שלא הניח ריוח גדול של ג"פ אשר במקום שאינה צריכה, אינו פוסל.

אמנם מסיפא דסעיף שלנו "אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין" משמע שכל שישאר שם ט"א [אפילו ט' יודי"ן] יפסלו. וצ"ע (ודוחק לומר דסמך בסיפא על דקדוק הלשון שאפשר להבין מהרישא).

ב)  ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק.

וכל שכן שאר אותיות שאי אפשר למשכן כגון נו"ן וצד"י שנזכרו בסעיף לו. אבל אם יש אותיות שאפשר למשכן ככ"ף דלי"ת ורי"ש שנזכרו בסעיף לה, מוטב למשכן שלא ישאר חלק כל כך. ואע"פ שאין למשוך שום אות לכתחילה, נראה דמשיכת האותיות עדיף מלהניח ריוח חלק כדי ז' או ח' אותיות. וכ"כ משנה ברורה ס"ק קי.

ג)  מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן.

כן מבואר ברדב"ז שהביא המג"א דעמידת רגל שמאל של הק' כדין הה"א. שמע מינה, שאסור להמשיך רגל הה"א לרוחב השיטה הרבה, וכל שכן שאין להמשיך ראש רגל שמאל הקו"ף, דבזה מתקלקלים צורתן (וכ"כ מקדש מעט, בצורת אות ה"א ס"ק יב).

נמצא שאין אפשרות לתקן הריוח, דאם ימשוך הגג או הרגל תפסל צורתן, ואם ימחוק ויתקן הוי כתב שלא כסדרן, על כן יניח הריוח חלק וכשר בדיעבד.

ד)  ויפסלו התפלין. לא ביאר רבינו דין הנחת ריוח חלק כשיעור פרשה במזוזה. וכן יש לדקדק האם נתכוון לכל תפלין או רק לשל יד?

ונראה במזוזה דתלוי האם ריוח פרשה שבין שמע והיה מעכבת או לא, דלסוברים [סמ"ג רא"ש וטור] דאין דין ריוח ביניהם רק להכירא בעלמא, נראה דגם ריוח באמצע הפרשיות אינו מעכב, שהרי אין דין פרשיות במזוזה כלל. אך לרמב"ם ושאר הפוסקים [וכן מבואר בשוע"ר בסעיף נ במראה מקום, דמשמעות הגמ' ופוסקים] דריוח הפרשה עצמה מעכב, רק שאין ציור פתוחה או סתומה מעכבת, א"כ הנחת ריוח פרשה במקום שאינה צריכה במזוזה נמי פוסל.

אבל בתפלין של ראש מבואר בשוע"ר סעיף נד דאין בה דין פרשיות פו"ס, א"כ לכאורה גם ריוח במקום שאינה צריכה אינה מעכבת. ויש לחלק.

ה)  למשוך הה"א.

ולא ביאר כאן משיכת הקו"ף. ובפשטות כי הסוברים פסול בה"א למדו כן [כמבואר בב"י סימן לו] מהגמ' לא יעשה ההי"ן חתי"ן, שרגל שמאל של ה"א כרגל שמאל של חי"ת. אך בקו"ף ליכא שום הוראה מהגמרא על כך (רק הרדב"ז למד כן ממה שצורת הקו"ף כ"ף ווי"ו, ואם ימשוך הגג תבטל צורת הכ"ף שבה). ועל כן כתב דאפילו משיכת גג ה"א אינה מעכבת, כי לא נזכר פיסול זה מפורש בתלמוד. [וזה כשיטת הנודע ביהודה והצ"צ דאין לפסול משום שינוי צורת האות, שינוי שאינו מוזכר בתלמוד].

ו)  פשוט שכאשר בא למשוך הה"א או הקו"ף לא ימשוך גגן אלא מה שצריך כדי למעט שיעור ריוח הפרשה, שלא תשאר חלק כשיעור ט' אותיות, אבל לא ימשוך יותר מזה לסגור לגמרי הריוח (אלא ישאר ריוח חלק כשיעור ז' אותיות). וכן משמעות משנה ברורה שם ס"ק קי.

ז)  מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד.

אבל פסול ריוח כשיעור פרשה במקום שאין פרשה כלולה בפסול התלמוד שלא יעשה סתומה פתוחה פתוחה סתומה, וכל שכן שלא יעשה פתוחה או סתומה במקום שאין שם פרשה.

יו"ד קטנה נראית כחי"ת

היו"ד במרכז התמונה - נפסקה בתוך רגלה הימנית ונשאר קצת מהרגל דבוקה לגג, ועכשיו אפשר שנדמית לחי"ת קטנה. צריך שאלת תינוק, ואם לא יקראנה יו"ד היא פסולה, ואם יקראנה יו"ד כשרה ויש לתקן רגלה. החלק שלמטה אינו מצטרף כי ניכר היטב הפירוד הגדול בינו לגוף היו"ד.

צד"י פשוטה, ה"א

רגל שמאל של הה"א קטנה - מחלוקת בין השו"ע [סימן לב סעיף טו] והרמ"א. לדעת המחבר היא כשרה, ולדעת הרמ"א פסולה עד שיהא בה שיעור מלוא אות קטנה כלומר כעובי גוף היו"ד, או עובי גגה של הה"א עצמה.

הצד"י פשוטה צד שמאל גולם [קו משוך בשוה] ממש, ופסולה [עד שיתקן].

תיקון הצד"י פשוטה: קודם מוסיפים לו דיו מלמעלה [מסומן בצבע באדום] עד שיהא ניכר ראש נבדל מהצואר, ואח"כ טוב למחוק [צבע ירוק] מעובי הראש שכלפי מטה מעט, שיהא יותר יפה.

מזוזות שער בתוך מזוזת השער הרחבה

אע"פ שכבר כתבתי דבר זה, הנני חוזר ומפרסם הדבר.

המקום הנכון לקבוע את המזוזה בפתח שלעיל, הוא במשקוף הורוד [סימון בחיצים] שהוא מזוזת השער, כי הוא מיצר את הכניסה. ואין לקבוע במזוזה הרחבה, כי הוא אינו חלל השער. כמובן שבדיעבד, אם הוא תוך טפח למקומו הנכון כשר, אך לכתחילה חייב ליקבע במקומה הנכון.

דוגמא נוספת למקרה הנ"ל. נרתיק המזוזה אינו במקומה הנכון של המזוזה, כי היא צריכה להיות על מסילת הדלת [מסומן בחץ] שהוא מזוזת השער, ולא על הקיר שלפניו.

תשובת צור יעקב - חדרי אכסניה

שו"ת צור יעקב [לאחד מגדולי גאליציע, לפני השואה] דן בחדרים העומדים לאכסנית ולינת עוברים ושבים - חיובן במזוזה. והעולה מדבריו:

א) אם השוכר את האכסניה שכרו לל' יום חייב כדין הדר בפונדק עצמו, דנתחייב אחר ל' יום.

ב) טעם החיוב דלא גרע מבית אוצרות דבעה"ב דחייב, וכאן הרי כליו בחדרי האכסניה.

ג) משמע מדבריו דאם לא היה כאן שכירות אלא היו ביתו וחדריו השייכים לו, היה חייב בעה"ב מיד. וזה מטעם שכתב דלא גרע מבית אוצרות של בעה"ב.

ולענ"ד חובת הדר [האורחים] מוטלת על בעה"ב, דנחשב דיור האורחים דירת אדם, אלא היות שהוא הבעה"ב הוא חייב במזוזה. דומה למה שאדם חייב לקבוע מזוזה על חדרי אשתו ילדיו ומשרתיו היהודים, ואע"פ שאינו נכנס בתוכם כלל, וגם אם אין לו שם חפצים. דדירת אדם יהודי חייב במזוזה, וחיוב זה מוטל על בעה"ב. (ורק כאשר משכיר או משאיל ביתו לאחרים, נעשו הם בעלי הבית להתחייב משום חובת הדר, דהבית שייכת להם לכל זמן ההשכרה או ההשאלה).

ונראה לי שמקום שהוא דיור אדם וגם אוצרות, האוצרות טפילות לגבי דיור האדם. ואם משום דירת האדם פטור, גם החפצים לא יחייבו את בעה"ב. ולכן אם רובם ככולם של האכסנאים אינם דרים שם ל' יום, נמצא החדרים עומדים לדירת ארעי שהוא פטור, לכאורה בעה"ב פטור ממזוזה. שהרי הוא ובני ביתו אינם דרים שם, אלא הוא מיועד לדיור ארעי של הלנים פחות מל' יום.

כמובן שראוי לקבוע מזוזה על כל פתח יהודי בכל ענין, כל שכן להחמיר כשיטת הצור יעקב שנידון משום בית אוצרות. אבל הנראה לי נכון ואמת להלכה רציתי להעיר.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: האם יש חיוב מזוזה לחדר של דיור נכרי בביתו של ישראל

עיי"ן

יש בה בליטה קטנה כעין צד"י - ראוי לשאול תינוק ואח"כ לתקנה.

עייני"ן - מושבן משוך מאוד באלכסון ואין בהן שבירת מושב כלל - חשש התדמות לצד"י פשוטה. ראוי לשאול תינוק.

בתמונה האחרונה - היו"ד (שורה אחרונה בתיבת כימי) - צריך שאלת תינוק.

שאלות בצורת אותיות

מזזות - יתכן [קשה לראות בסקן] נגיעה בין הזייני"ן או בין זיי"ן לוי"ו בתחתית הגגות - מותר לגרר הנגיעה ככל דיבוק שבין אותיות, כי אינן משתנות לחי"ת אלא כאשר הנגיעה היא בחלק העליון שלהן, בתגיהן ועוקציהן, או לפחות בחלק העליון של הגג.

לבהמתך - התי"ו נפרד [וניכר הפירוד היטב] רגל שמאל מהגג ונעשית ה"א - פסולה, וא"א לתקנה במזוזה משום שלא כסדרן.

ובכל - עקב הבי"ת נכנס לוי"ו - יש עושים מזה שאלה של ה"א. אני נוהג להתיר. כמובן טוב לתקן ולגרר מעקב הבי"ת.

בין - הבי"ת שאלת תינוק.

מזזות - זיי"ן ראשון קצת רחבה - כשרה.

יורה - ה"א כשרה.

בי"ת - מושבה משוך ביותר - שאלת תינוק.

דין כ"ף פשוטה שמשך גגה

שוע"ר סימן לו: כ"ף פשוטה צריך להיות גגה קצר שלא תדמה לרי"ש ולכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה. ואע"פ שכל האותיות אין למשכן מכל מקום בדיעבד כשרות אבל זו פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה.

ומקורו בב"י, אבל שם כתוב: "אם האריך גגה יותר מרגלה פסול". משמע בב"י דאם הגג ורגל שוין עדיין לא נפסלה [וכ"כ בביאור הלכה בשם ברכת המים], ורבינו שינה וכתב דדינו שאלת תינוק [ולא פסול ודאי].

אמנם יש לדקדק מדברי שו"ע רבינו (סי' לב סעי' כה) דאם "עשה לה [לכ"ף פשוטה] גג רחב כאורך רגלה [פסולה]", משמע דאם משך הגג כשיעור אורך הרגל ודאי פסולה דנעשית רי"ש [גדולה] ולא מהני שאל"ת. [וכן משמעות הגהות ברוך שאמר (הגה' סח) בשם ר"י החסיד, וכ"כ במקדש מעט (אות ך סק"ה)]. ולפי"ז מה שכתב רבינו [סי' לו] "גגה קצר שלא תדמה לרי"ש לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה .. זו פסולה אם תינוק אינו קוראה כהלכתה" היינו שמשך גגה יותר מהראוי, אך לא משכה כאורך רגלה אלא פחות מעט שנדמית לרי"ש, ויתכן בה כבר פיסול משום שתינוק יטעה בה. אבל משכה כ"כ כאורך רגלה פסולה ודאי.

הרי רבינו שינה מסברת הב"י [דאם האריך גגה כרגלה לא נפסלה, אלא דינה שאל"ת] ומחמיר [דודאי פסולה, ואין שאלת תינוק אלא בפחות ממשיכה ארוכה שכזו]. ונראה לי שרבינו היה לו הגירסא בב"י "אם האריך גגה יותר מדאי פסול", ופי' שמשכה יותר מדאי ומתדמה לרי"ש, ודינה שאל"ת. אך אם גגה שוה לאורך רגלה, פסולה דכבר נשתנית ונעשית רי"ש ממש.

העולה מזה דעת רבינו:

א)  אסור למשוך גג הכ"ף פשוטה כלל, לכתחילה.

ב)  בדיעבד אם משכה מעט וניכרת היטב ככ"ף כשרה, ואם משכה הרבה שמתדמית לרי"ש דינה שאלת תינוק.

ג)  ואם גגה רחבה כאורך רגלה פסולה, ולא מועיל קריאת התינוק.

חדר עגול ופתח רחב

אני נוטה לחשוב שפתח זה יש לחייבו במזוזה בלי ברכה, משום שקירות החדר העגול סוגרים [מצירים] את החלל, ונחשב כעין צורת פתח לחדר שבפנים.
(ראה רמב"ם הל' מזוזה פ"ו ה"ב "עגול", משמע דחדר עגול שרוב היקפו סגור נחשב כחדר של ד' קירות. ויש לדחות, דלרמב"ם על כרחך יש בפתחה מזוזות שער ודלת, ולכן היא נחשבת כחדר רגיל המרובע. אך לדידן דמחייבים ללא דלת, דילמא אין זו צורת פתח, ואפילו לרא"ש דסבר פתחא דאקרנא הוא פתח הממלא כל רוחב הרוח וראשי כתלים נחשבים לפצימי השער, דילמא בעיגול לא, כי אין הצדדים מכוונים לגמרי זה כלפי זה.
אמנם מפי' רש"י מנחות לד פתחא דאקרנא משמע דזה נחשב צורת פתח, דפירש שהפתח בקרן זוית וקירות הבית מהצדדים הם פצימי השער. שמע מינה אע"פ שאינם מכוונים נחשבו פצימי שער, א"כ כל שכן פתח עגול. ואע"פ שפירוש רש"י אינו מקובל על דעת הרא"ש [ומסתמא לא על דעת הרמב"ם ושו"ע, והטעם דס"ל פתח בקרן זוית לא עבדי אינשי], מ"מ בחדר עגול נראה דכו"ע יסכימו דהוא צורת חדר וצורת פתח, ועגול עדיף מפתחא דאקרנא בין לפירש"י בין לפי' הרא"ש.
וכן משמע מסוכה ז' ע"ב דנחלקו אחרים ור' יוחנן בסוכה עגולה ככבשן וכשובך, האם נחשבת דירת קבע או לא. ומסתמא הלכה כר' יוחנן דנחשבת דירת קבע. א"כ חדר עגול הוא בית גמור).

מזוזות הפתח לא ברורות

כניסה למטבח כאשר יש מזוזות סף מהצדדים נמוכות ומעליהן הרחבה מסויימת. מזוזות הסף עצמן וכניסת ההרחבה נראית בתמונות שלמטה. כל תמונה היא מבט לצד אחד של הפתח.

אם בליטת הכניסה מכל צד הוא פחות מג' טפחים, הסברא נותנת שמצד דין לבוד כל גובה המזוזה היא [המשך] מזוזת סף אחת, וחייבת במזוזה בשליש העליון של הפתח [בלי ברכה].

אך אם הכניסה היא יותר מג' טפחים [ואין דין לבוד להחשיב הכל כהמשך אחד] אז אנו בבעיה גדולה !!

לפי משמעות הפוסקים אם הסף שלמטה הוא גבוה עשרה טפחים מהרצפה יש לקבוע את המזוזה על גובה הסף התחתון, ואם אין גובהו עשרה טפחים, אז יש לקבוע על שליש העליון של כל גובה הפתח מהרצפה, על חלק הנכנס, דאף הוא נקרא מזוזת סף. (כן יש לנהוג למעשה ע"פ הוראת הפוסקים. אע"פ שבסברא אין הדבר נראה נכון, שהרי כניסה זו אינה מהפתח כלל, ונמצא שאין לפתח זו מזוזות סף כלל, ופטורה. אבל מהיות טוב כו' לא כדאי להקל נגד דיעות הפוסקים המפורסמים, ובפרט שבלא"ה לא קובעים כאן בברכה).

קו"ף הרגל תלוי מחוץ לחלל

לקחתי תמונה זו מהפורום באנגלית, שמה נידון דיו כחול המסומן בחלל הוי"ו - נראה לי שזה כשר למחקו.

אבל שמתי לב שרגלי הקופי"ן כמעט כולה מחוץ לחלל הכ"ף של הקו"ף (רק הנקודה מתחלת בחלל)!!
בתיבה "לרבקה" הבי"ת נכנסת לחלל הרי"ש - לדעת שוע"ר היא פסולה (כי הרי"ש נעשית ה"א).

דיבוק אותיות

 

שתי דיבוקים. נראה לי מותר לגרר את שתיהם, שניכר חילוק בין גג אות האל"ף לאות שלידה. ולא החמרנו בדיבוק עבה אלא אם כל עובי הגג נדבק לגג האחרת ולא ניכר ביניהם.

תשובת צמח צדק - תיקון יו"ד שחסרה רגל ימין, ואל"ף שנדבקה היו"ד לגגה

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יז]

תשובה זו דנה בתיקון אותיות שיש בהן פסול משום שאינן כתיבה תמה [יו"ד שחסר לה רגל ימין, נדבקה יו"ד האל"ף כולה לגגה], האם יש בתיקונן פסול שלא כסדרן.

העתקתי עיקר לשון התשובה, וקיצרתי ממנה קצת. והוספתי ביאור בסוגרים בצהוב.

***

א.  בש"ע א"ח סי' ל"ב סעיף כה כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה (ועל כן פסולה) כגון נגע [רגל] האל"ף בגג האל"ף או פני (יו"ד העליונה של) האל"ף בפנים בגג שתחתיה (ונעשה כעין קו משוך בשוה) כו' ואחר שכתב לפניו (כלומר המשיך וכתב אותיות שלאחר האות הפסולה) חזר ותקנה הוי (האותיות שלאחר התיקון) שלא כסדרן ופסולין ..
והגר"א [ביאור הגר"א שם] כתב (על לשון הש"ע הנ"ל) או היתה אות [אחת חלוקה (ונראית כשתי אותיות אחרות)] כו' זהו מן הפסולין דברייתא (שבת קג) שנדמה לאותיות אחרות, וכן ברישא [בשו"ע] נגע רגל [האל"ף] כו' שנשתנה צורת האות (כלומר שיש פיסול נשתנה צורת האות אע"פ שלא נדמית לאחרת, וזהו טעם הפסול של נגע רגל האל"ף בגגה, אע"פ שאינה דומה לאחרת) וכמו שכתב לקמן בש"ע סי' לו ס"א שלא תשתנה [צורת שום אחת מהן] ולא תדמה לאחרת (שתדמה לאות אחרת זה פסול המבואר בברייתא שבת קג שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן כו', והפסול הראשון "לא תשתנה צורת שום אחת מהן" פירושו אע"פ שלא תדמה כלל לאחרת, ופסול זה נלמד ממנחות כט קוצו של יו"ד מעכב, אע"פ שבחסרון הקוץ אין היו"ד דומה לאות אחרת – ביאור הגר"א סימן לו) משא"כ בסיפא (של הש"ע סי' לב סעי' כה: אם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' ותינוק מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם, וליכא פסול שלא כסדרן. והטעם מבואר בש"ע משום דצורתן עליהן שהרי תינוק מכירם) עכ"ל. וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד. (הרי סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף לגגה וכו' כל אלו [קוין משוכין בשוה] פסוליהן משום שנשתנו צורתן לגמרי, ולא מהני בהו תיקון שלא כסדרן, ואע"פ שלא נשתנו לצורת אות אחרת).

וקשה (על סברת הגר"א) דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין בשביל שלא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' נוגעים לגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק דלא חכים כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא (כלומר פסולים קטנים אחרים הדומים לאלו, שפסולם רק משום חסרון כתיבה תמה, אבל תינוק מכירם היטב) אפילו אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל. וכתב הב"י שכן כתבו מהרי"ק ותה"ד.
ואפשר לומר (הוכחה שתיקוני כתיבה תמה מותרים שלא כסדרן) מדאמר המשנה והגמרא (מנחות הנ"ל) ואפילו כתב אחד מעכבן (ופירשו בגמרא חידוש המשנה "כתב אחד מעכבן" לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד דמעכב), משמע ד(רק חסר הכתב עצמו – כלומר קוצו של יו"ד – מעכב) אבל סדר כתב אחד (הזה – קוצו של יו"ד) אינו מעכב, והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן, והיינו אם תינוק יכול לקרות אותו (היו"ד ללא רגל ימין). והיינו דדוקא הקוצו של יו"ד עצמו (אם חסר) מעכב ולא סדר כתיבתו (דאע"פ שנכתב הקוצו של יו"ד לאחר שכתב הלאה, אינו מעכב סדר הכתיבה בכעין חסרון זה), דאם לא כן הוה ליה למימר (היה לו לומר) במשנה ובגמרא רבותא (חידוש) יותר דאפילו סדר כתב קוצו של יו"ד מעכב. והיינו (והטעם) כיון שעיקר האות רובו ככולו נכתב כסדרן וגם תינוק היה יכול לקרותו גם קודם התיקון, לכן נהי דבעי תיקון מ"מ לא חשיב (כתב) שלא כסדרן:

קיצור.  (אם חסר אפילו רגל ימני של יו"ד ותינוק דלא חכם ולא טפש קורא יו"ד וכתב אח"כ אותיות הרבה נהי דצריך תיקון לתקן הרגל הימני של יו"ד, מ"מ לא מיפסלי האותיות משום שלא כסדרן):

ב.  וא"כ קשה דיהיה כמו"כ הדין בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' דהענין שנשתנה צורת האות (מצורתו הנכונה, אך לא נדמית לאות אחרת כלל, כפי שביאר הגר"א) דהוה ליה כמו יו"ד שחסרה קוצו של יו"ד יהיה מהני תיקון (להוסיף דיו לעשות ליו"ד האל"ף ראש ניכר, גם אחר שכתב הלאה).

וראיה מתשובות מהרי"ל [לענין דיו שדהה ועיקר רישומו ניכר, וחי"ת שנפרדה מעט החטוטרת, דבשתי התשובות מתיר לתקנם בתפלין ומזוזה ואינו חושש לכתב שלא כסדרן] כמו שכתב מהר"ם (הנ"ל) והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות, דחשיב (התיקון) כתב כסדרן כיון דתינוק .. קרי ליה, וראייתו מדקאמר אין תולין (אותיות שחסרו) פי' (לתלותן) בין השורות בתפלין ומזוזות (משום שהתליה היא שלא כסדרן), תולין הוא דלא (רק חיסור כל האות והשלמתה נפסלת משום שלא כסדרן) הא כהאי גוונא (שעיקר האות הנקראת לתינוק קיימת, אלא שיש בה פירוד ופסולה משום שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא פרודה) שרי (לתקנה אח"כ) וכו' עכ"ל. וא"כ (כמו שהוכיח מהרי"ל לענינים שונים ממהר"ם הנ"ל, דכל שעיקר הכתב קיים והחסרון הוא בתמות ושלימות הכתב בלבד, מותר לתקנם ואין בה פסול שלא כסדרן כי האות היתה נקראת היטיב לתינוק) גם בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' שייך לומר כן אע"ג דפסול לגמרי (משום שאין האות כתיבה תמה) מ"מ כי מתקן ליה לא חשיב שלא כסדרן כיון דתינוק קרי ליה:

ג.  ובש"ע אאזמו"ר [אבי אדוני זקני מורי ורבי] הגאון נ"ע [נשמתו עדן] סי' ל"ב סוף סעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה (אחר שכתב הלאה משום שיהא הכתב שלא כסדרן) כו' וכ' [נראה ט"ס וצ"ל: וק' [וקשה] דהא מהר"ם מדמה יודי"ן שעל האלפי"ן שלא נגעו לחסר רגל ימנית של יו"ד כו' (א"כ דינן שוה גם להתיר תיקונם שלא כסדרן). ובתשובה אחת הארכתי בענין (תוקף הפסול של) שלא כסדרן, ומתוך מה שכתבתי שם (שבצירוף דעות מקילים, יש להקל בתיקון שלא כסדרן, גם כאן) נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ושהביא [נראה ט"ס וצ"ל: ושהבאתי] עליו ראיות מתשובות מהרי"ל:

***

חידוש וביאור:

א)  ביאור דעת הגר"א. הגאון סובר שיש שתי פסולים שוים, א) נשתנה האות לצורת אות אחרת, ב) נשתנה צורתו אע"פ שאינה דומה לאות אחרת, וכגון חסר קוצו של יו"ד. בשתיהם חומר הפסול שוה ואסור לתקנם שלא כסדרן. ולא התיר [מהר"ם ו]השו"ע סעיף כה לתקן אחר כן, אלא בפירוד [יודי"ן שעל האל"ף מהגוף] בלבד, שהיתה צורת האות ניכרת. אבל נגע יו"ד האל"ף לגג, נחשב אין צורתן ניכרת ואסור לתקנה שלא כסדרן.

ועיין ביאור הגר"א בסימן לו (ד"ה לכך) דנראה מלשונו שם דאף נפסקים פסולות וא"א לתקנם שלא כסדרן [וא"כ יסתור לדבריו הנ"ל בסי' לב סע' כ"ה]. ואפשר לחלק דסובר כפרי מגדים, דרק בפירוד דק שאינו ניכר להדיא התיר בשו"ע [בסי' לב] לתקנם, אך כל שהפירוד ניכר להדיא אע"פ שגם ניכרת היטיב איזו אות היא, מ"מ חשיב פסול ברור ואבדה צורתה, וא"א לתקנה שלא כסדרן.

ב)  וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד.

צ"ע מה שציין הצמח צדק כאן, לאיזה מקום בביאור הגר"א כיון. ולכאורה כוונתו למה שכתב הגר"א בסי' לב סעיף יח לבאר מקור וטעם הפסול של נגע רגל האל"ף לגג. ושם כתב הגר"א אם נגע [רגל האל"ף כו'] אע"ג דאין נדמה משום זה לאות אחרת יש לומר דהוי שינוי בצורתה וכמש"ל סי' ל"ו ס"א וכמו קוצו של יו"ד לפי' תוס' כט א ד"ה קוצו.

הרי שבשתי המקומות מבאר הגר"א דדין נגע רגל האל"ף כו' הוא דין של שינוי בצורת האות דמעכב, ומקורו מנחות כט קוצו של יו"ד דמעכב.

אך הצ"צ לא העתיק לשון הגר"א, אלא ביארו בלבד. ועוד הוסיף דפירש"י רגל ימין. והרי אדרבה הגר"א כתב לפי' התוס' שפירשו כר"ת דהוא עוקצו של שמאל?

ואפשר דהצ"צ לא נחית לדקדוק הוכחתו של הגר"א ממנחות כט האם הוא על פי פירש"י או פיר"ת, דבכל מקרה מוכח סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף וחסר רגל ימין של היו"ד פסולים שוים שאסור לתקנם שלא כסדרן. ומה שמשמע דעתו דאפילו פסול עוקצו של שמאל [פיר"ת] מעכב שלא כסדרן, הניח רבינו, דלא רצה לדון בזה כאן. ודוחק גדול, ואפשר שחסר כאן קצת מלשון תשובת הצ"צ.

ומשמע מהגר"א [הנ"ל בסעיף יח] דגם תיקון קוצו של יו"ד לר"ת שלא כסדרה פסול, שהרי ממנה הוכיח פסול נגע רגל האל"ף, ובסעיף כה מבאר דפסול לתקנה שלא כסדרה. ומשמעות זה, דלא כהסכמת האחרונים [מג"א וט"ז] להתיר לתקנה שלא כסדרה [וכן כנגד משמעות תשובת מהר"ם הנ"ל]. וצ"ע דעת הגאון בזה.

(ואפשר שרבינו הצ"צ סבר דיש טעות הדפוס בביאור הגר"א הנ"ל, וצריך להיות "וכמו קוצו של יו"ד עי' תוס' כט א ד"ה קוצו". ופירושו עיין בתוספות דמה שפירש"י חסר רגל ימין הוא פשיטא דאין כאן צורת אות, ומזה הוכיח הגר"א דודאי הוי פיסול פשוט ולא מהני תיקונו. ובהג"ה זו בלשון ביאור הגר"א, נרויח שלא יחלוק הגאון על כל האחרונים המתירים תיקון עוקץ שמאל שלא כסדרן).

זה ביאור פשטות לשון ביאור הגר"א [בלא לדחוק בכוונתו פירושים אחרים, שאינם משתמעים מלשונו].

ג)  וקשה דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין כו' ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא .. ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל.

הצ"צ מדקדק בסברת מהר"ם דכל פסולי כתיבה תמה מותרים לתקנם שלא כסדרן, מאחר שהיו ניכרים היטב לתינוק. כלומר, יש לחלק בין שתי הפסולים שביאר הגר"א, פסול נשתנה צורת האות לאחרת [או אבדה צורת אות לגמרי שלא תיקרא כל עיקר] בזה לא מהני תיקון משום שלא היתה כתב כלל ואחר שנתיקנה הרי הכתב שלכס"ד. אך פסול השני [נגע רגל האל"ף בגג] קל מזה, ופסולו רק משום שאינה כתיבה תמה ושלימה, כגון נפסקו יוד"י האלפי"ן וכן חסר קוצו של יו"ד שממנה הוכיח מהר"ם פסול נפסקים, מותר לתקנם כי אין הכתב שלא כסדרן, רק התמות אינו כסדר.

ואפשר שמדקדק הצ"צ לשון מהר"ם וכהאי גוונא, לומר דלאו דוקא אלו [נפסקים] אלא כל כיוצא באלו. וכן מוכיח ממהרי"ל שמביא באות ב. שמע מינה שכל שהאות היתה ברורה לפנינו ויש פסול הלכתי בלבד [הנקרא "כתיבה תמה"] מותר לתקנם.

ד)  והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן.

הצ"צ סובר שתיקון רגל ימין של היו"ד מותרת שלא כסדרה. וזה מוכח מדברי מהר"ם הנ"ל, שהתיר תיקון נפסקים שפיסולן לא גרע מקוצו של יו"ד, כלומר לפירוש רש"י חסר רגל שלה, ואעפ"כ מותר לתקנם אח"כ כפי שמבאר. וא"כ הוא הדין דרגל ימין של יו"ד מותר לתקנה מאותו טעם.

דאם היה סובר מהר"ם דרק [פי' ר"ת] עוקצה השמאלית בלבד מותר לתקנה, ולא את רגלה הימני. א"כ היאך הוכיח ממנה [מפי' ר"ת] להתיר לתקנם, אדרבה יוכיח מפי' רש"י חסר רגל הימני דאסור לתקנם. אלא על כרחך, דדברי מהר"ם להוכיח מהגמרא קוצו ש"י, היא, בין לפירש"י או לפיר"ת, דלפי כל הפירושים הפסול הוא חידוש משום שאינה תמה, אבל מותרים בתיקון אחר כן, כיון שתינוק היה מכיר היו"ד לפני כן.

ה)  הצ"צ סובר דפסול נגע רגל האל"ף כולה לגג (וכל הקוין המשוכין בשוה) שהזכיר ב"י ושו"ע, אינם חמורים יותר מחסר קוצו ש"י [רגל ימני לרש"י] שהתיר מהר"ם לתקנם. דפסולים הללו לא אבדה צורת האות הניכרת לתינוק, ולכן פיסולם רק משום שאינן כתיבה תמה ושלימה. וכן מבואר עוד בצ"צ יורה דעה סימן רה.

ולפי זה ביאור לשון השו"ע "חזר ותקנה הוי שלא כסדרן" לגבי פסול נגע רגל האל"ף ושאר קוין משוכין בשוה אינו שתקנה בהוספת דיו, דזה מותר לפי הצ"צ. אלא לצ"צ מיירי דוקא אם תיקנה בגרירת היו"ד וחזר וכתבו מחדש, דהוי אל"ף חדשה והכתב שלאחריה היא שלא בסדרן. [אבל לפי ביאור הגר"א פי' השו"ע הוא, שבכל ענין שתיקן פסול זה אף בכתיבה והוספת דיו, כבר הוי שלא כסדרן].

ו)  ובש"ע אאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ב ססעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה כו'. בשו"ע רבינו מעתיק פסק המגן אברהם (שהעתיק ממהר"י אסכנדרי בב"י סי' לו) דחסר רגל ימין א"א לתקנה. וכתב על זה הצ"צ, דנראה שזה כנגד סברת מהר"ם כנת"ל.

ז)  ובתשובה אחת הארכתי בענין שלא כסדרן ומתוך מה שכתבתי שם נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ..

נראה כוונת הצ"צ לתשובתו [או"ח סימן טו, אותיות ה-ז] שם מבאר סברת מהר"ם להתיר תיקון נפסקים שלא כסדרן, כי דין שלכס"ד אינו ברור בש"ס וירושלמי, ולכן כאשר יש לצרף סברא חזקה להכשיר איזה מקרה, אע"פ שיש סברא כנגדה להחמיר ולפסול, יש להקל עכ"פ לענין תיקון שלא כסדרן.

ח)  ולכן מסקנת הצ"צ להקל כנגד פסק המגן אברהם [ושוע"ר] הנ"ל (לתקן רגל ימין של יו"ד, וכל שכן תיקון נגע רגל האל"ף לגג בהוספת דיו), ונימוקיו שלשה:

א.  דעת מהר"י אסכנדרי לאסור תיקון רגל ימין של יו"ד, יחידאה הוא כנגד משמעות מהר"ם מהרי"ל מהרי"ק ותרומת הדשן שהתירו תיקון נפסקים, כלומר התירו תיקני תמה שלא כסדרן.

ב.  ראיית מהר"ם מאין תולין אבל תיקון לבד מותר, וראיית הצ"צ עצמו מלשון המשנה וגמרא דרק הכתב עצמו מעכב אך לא סדרן מעכב.

ג.  פסול שלא כסדרן מקורו מהתלמוד רופף, ולכן כל שיש סברא חזקה להקל – כסברת מהר"ם לחלק בין פסול שאינו נקרא "כתב", לפסול [שנקרא "כתב" אלא] שאינו "תמה ושלימה" – שומעים למקיל.

ט)  מדברי הצ"צ למדנו גם חידוש לחומרא. שיו"ד ללא רגל ימין נקרא יו"ד, ולכן כאשר צריך לבטל צורת האות לא מהני למחוק רק רגל ימין [דלא כמשנת סופרים באות יו"ד, דחשיב מחיקת רגל ימין ביטול צורת היו"ד], שהרי אם מועיל לתקן יו"ד ללא רגל שלא כסדרן בגלל שנקרא אות, ק"ו לחומרא לענין חק תוכות שעדיין נקרא אות שלא נתבטלה צורתה [וכפי שביארו הפרי מגדים ומשנת סופרים בדין ח"ת, דכל שנקרא אות לענין כסדרן כל שכן שנקרא אות לחומרא לענין חק תוכות שצריך לבטלו], אלא צריך דוקא למחוק גוף היו"ד.

שי"ן

הראש האמצעי של השי"ן היא יו"ד ולא וי"ו, בגלל שהמושב התמלא. כשרה.