ה"א רבתי בשירת האזינו

להלן תמונות מחומשים ישנים, בהם נראית בליטת הה"א למטה ולא מעל השיטה (קטע ממוקד אחר תמונת הדף):

ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט: ר' יושע' בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד - (בפסוק) הלה' תגמלו זאת (בשירת האזינו), [כי פירושו] הא לה' תגמלו זאת.

פי' בקרבן העדה שם (ופני משה, ובמאיר עיני סופרים סי' יד סעיף כט) צריך לכתוב ה' דהלה' למטה מכפיפתו של ל', דנשמע שהיא תיבה בפני עצמה, ונפרשה הא לה' תגמלו זאת.
[וכן מבואר במדרש רבה (שמות פ' כד) "ר' ששא .. היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן". וכן פירשו שם במתנות כהונה וחי' הרד"ל].

למדנו:

א.  סתם אותיות רבתי בולטות מעל השיטה, אבל ה"א זו בולטת מתחת השיטה מטעם המבואר.

ב.  ארכובתו [ובהגה' מיימוני הל' ס"ת פרק ח: ארכובותיו ל' רבים] של למ"ד, משמע כפיפת מושב (שהארכובה היא חלק התחתון ברגל המתחבר בכף הרגל), ואינה רגל פשוטה ביושר כלפי מטה.

[ראה ברוך שאמר באות למ"ד בשם רבי טודרוס הלוי, שכ' דסתם צורת הלמ"ד כעין דלי"ת ווי"ו על גבה. אך מהירושלמי כאן, לא משמע כן].

היום המנהג בתיקוני ס"ת שלנו, שהה"א היא רבתי עולה מעל השיטה וגם יורדת מתחת השיטה. (וכן משאירים ריוח כמלוא אות קטנה [יו"ד] בינה לתיבת לה' שאחריה).
ואפשר שמכיון שבמס' סופרים פרק ט כתב: ה' דהלה' צריך להיות פשוט (פי' המפרשים גדולה כלומר רבתי) מכל ה"י שהיא תיבה בפני עצמה. נהגו רק לעשותה רבתי בלבד, ומופלגת משאר התיבה. ולא הקפידו לעשות כמנהג הירושלמי ומדרש רבה שתהא נמוכה בדוקא. ומה שבולטת מעט למטה הוא מצד הרבתי, שכל אותיות רבתי בולטות בשוה למעלה ולמטה מהשיטה.