תשובות הרב דוד לייב גרינפלד והרב משה שאול קליין שליט"א - אודות זיי"ן ארוכה היורדת מעט מהשיטה

בקשר למה שפירסמתי שבוע שעבר בענין זיי"ן ארוכה מעט פורום לנושאי סת"ם: שאלות על זיי"ן

כתב לי ידידי הרב דוד לייב גרינפלד שליט"א ראש ועד משמרת סת"ם, את הבא:

אחדשה"ט, ראיתי את שאלת הזיי"ן שרגלה ארוכה, ולענ"ד לא שייך להכשירה, כי היא מפסולי הברייתא המפורשת שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן ומסתיימת "וכל אלו יגנזו", והרי זהו אחד מהפסולים הכי חמורים שהזכירם הרמב"ם והטור.  

מה עוד שכבר פסק הרמ"א בד"מ ס"ק ז' להכשיר בדיעבד נו"ן פשוטה שרגלה פחות מג' עו"ק, ומקורו מהמרדכי בהלק"ט. ומצאתי שהבחין בזה בעמח"ס "אמרי שפר" כלל ה' סוף אות ז' עיי"ש.

בס"ד, מה שפרסמנו לפני כמה שנים:

תשומת לב לבודקי סת"ם

על מכשלת זייני"ן שרגליהן ארוכים למטה משאר האותיות

שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן - הזהירה הברייתא במסכת שבת (דף קג ע"ב) בין שאר אזהרות חז"ל שם המסתיימים "וכל אלו יגנזו", שאם האריך את רגל הזיי"ן יתכן  שאין לה תקנה אם כבר כתב להלן.

הנה רבותינו הראשונים למדונו כמה וכמה דיני "לכתחילה" ממשמעות דברי ברייתא זו, כגון שירך אות גימ"ל יהיה ארוך מרגלה השמאלי וכו', וכהנה בשאר האותיות כמבואר בברוך שאמר ובב"י.

ברם אזהרת הברייתא גופא על אורך רגלי ווי"ן יודי"ן, זייני"ן נוני"ן (פשוטין) אינם רק דינים של לכתחילה שעל הסופר להתרחק מספיקם, אלא הם לעיכובא כדסיימה הברייתא "וכל אלו יגנזו" אם עבר את הגבול שבין שתי האותיות עד שהיא דומה לאות אחרת.

וז"ל רבינו אברהם מזונשהיים תלמיד מהר"ם מרוטנבורג מבעלי התוספות על אות וי"ו "ויריכה ארוך שלא תדמה ליוד", ואילו באות זיי"ן כתב "והגוף יורד באמצע וקצר ולא ארוך". ובמנחת סולת (הערה 388) "שלא יצא חוץ לשיטה למטה... וכוונת רבינו נראה שיעשנו משהו קצר מסוף השיטה, דכיון שאי אפשר לצמצם לפעמים יאריך משהו יותר מהשיטה, ויהיה ספק אם דומה לנו"ן פשוטה".

והנה אף שמעיקר הדין אין הבדל בין הספיקות שבין ווי"ן יודי"ן לבין זייני"ן נוני"ן, שעליהם הורו חז"ל (מנחות כט ע"ב) "זיל אייתי ינוקא", כדפסק הטור (סימן ל"ו) "כל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טפש אם יכול לקרותה כשר", אך דא עקא שבמציאות דורנו התעורר קושי באות זיי"ן שרגלה אינה קצרה כנדרש, שאפילו אם היא כבר כשרה (בדיעבד) לנו"ן פשוטה, עכ"ז כל התינוקות שבעולם עדיין יקראוה זיי"ן.

והרי פשוט שהכשר הבחנת התינוק אינו מצד "הבל פיו", אלא מצד "גילוי מלתא"' כדהזכיר הב"י להדיא (בד"ה ומ"ש רבינו ובכל אות שיש בה ספק) בשם מהר"י קולון וז"ל, "ולכך מועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד, אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה, מה מועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה".

ואנן סהדי שרוב תינוקות בעולם קוראים זיי"ן על אות נו"ן פשוטה שרגלה ג' עובי קולמוסין, שלכו"ע היא כשרה לכתחילה לנו"ן פשוטה, כמבואר להדיא באלפא ביתא המובא בב"י ובד"מ (סימן ל"ו ס"ק ד),  וכ"ש וק"ו שהתינוקות יקראוה לזי"ן כשרגלה יורד למטה משאר האותיות בפחות מעובי קולמוס, למרות שעפ"י הלכה היא עדיין עשויה להיות כשרה בדיעבד לנו"ן פשוטה, כמפורש להדיא בד"מ (שם ס"ק ז') כדהוכיח זאת ממשמעות המרדכי בביאור פירוש (ר"ת) [ר"ח] עי"ש.

וע"כ בספיקות של זייני"ן נוני"ן, בטרם שמראין לתינוק את האות המסופקת, יש לבוחנו אם בכלל מכיר אות נו"ן שרגלה כשיעור לכתחילה ג' עובי קולמוסין ולא יותר, כי אם יראו לתינוק נוני"ן הנהוגים שאורך רגליהם כד' וה' קולמוסים, בודאי יושפע התינוק לקרוא זיי"ן לאות המסופקת, וממילא אין כאן שום הבחנה להוציאה מן הספק (עי' מה שכתבנו בדיני הבחנת תינוק בביאורנו על משנת סופרים באות ב' (4ג) בשם שו"ת בית שלמה, והבן).

תשובת הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א

"...בדבר ג' שאלות ששאל:

א. אם האריך זי"ן כמה שיעורה שנכנס לספק נו"ן פשוטה.

תשובה, הנה דבריו נכונים שמן הדין ג' קולמוסים דינה כנו"ן פשוטה, וע"כ ודאי שחצי קולמוס נכנס לגדר הספק, ואפשר דאף שליש קולמוס הוי ספק.

ומ"מ י"ל דאף שכתב מרן שליט"א דאין להתיר משום ששאר הנוני"ן ארוכים מאד, מ"מ בספקות נראה דמועיל להוציא מן הספק, דהרי אריכות האותיות בודאי תלוי בכל הכתב כמ"ש הפוסקים, וע"כ אף שאין מכריע באריכות לגמרי, מ"מ בספק קיל יותר [וקצת ראיה ממ"ש המהרש"ג ביו"ד שעשאה ארוכה כוי"ו וכפופה, שהכפיפות מציל, אף שעיקר ההבדל הוא האריכות, ואף שבזה אין אנו מקילין מ"מ בספיקות יו"ד או וי"ו נראה להקל ודו"ק]. ע"כ נראה דעד חצי קולמוס ולא עד בכלל יש להקל אם שאר הנוני"ן ארוכין ביותר, וביותר מזה עדיין צ"ע.

ב. לענין שאלת תינוק, לענ"ד אינו מועיל ש"ת בזה, ומ"ש הבית שלמה להראות לתינוק וללמדו האותיות, הדבר לכאורה נסתר ממ"ש הפוסקים לענין חי"ת שאין תינוק מכיר, וכ"כ בברוך שאמר לענין כ"ף פשוטה שתינוק אינו מכיר, ובפרט בזה שעיקר החילוק בין זי"ן לנו"ן הוא האריכות, ואם רגיל לארוך ביותר, אינו מסתבר שיועיל לימוד מעט לשנות מחשבתו.

ג. אם צריך לכסות האותיות הקודמין או אח"כ שלא יכיר מפני מה שהזי"ן באמצע או בסוף התיבה, לפי מה שכתבנו לעיל אינו נפקא מינה, ומ"מ נראה לכאורה דתליא בפלוגתא דרבוותא בדין שתי תיבות סמוכים אם אות מ"ם סתומה מועיל להפריד, או איפכא שאפילו אינו מועיל תינוק, עיין בני יונה סי' רע"ד ס"ד, ורע"א בגליון ועוד, ואפילו המקילין שם היינו משום דסו"ס ניכר שהם ב' תיבות, אבל שזה יועיל או יזיק להכרת האות עצמה נראה דלכו"ע מזיק, וע"כ צריך לשאול באופן שהתינוק לא יבחין שהזי"ן באמצע האות.

 זאת כתבתי בחפזי ואחתום בכל חותמי ברכות, משה שאול קליין

נו"ן עם ראש רחב

נו"ן עם ראש רחב מהמושב, כתב בדעת קדושים שהוא פסול. בתמונות שלפנינו [למעלה] קשה לפסול כי נראית כנו"ן, אבל אינה כשרה לכתחילה ומהודרת. (ולכן צריך לתקן צורתה, ולהוסיף לה יותר מושב).

בתמונה האחרונה הנו"ן [אלקינו] כולה רחבה - נראה שמועיל כאן שאלת תינוק להכשירה בדיעבד.
הנו"ן בשורה השניה בסופה - כנוני"ן שלמעלה [בתמונות הראשונות].

דלי"ת מרובעת, אך אין בה עוקץ בסוף גגה

משורת הדין נראה שד' שיש בה ריבוע בסוף גגה צריכה להיות כשרה, ועכ"פ שאלת תינוק.

אמנם רבים פוסלים, משום שאינה ניכרת היטב לתינוק אם היא רי"ש או דלי"ת, וסתם תינוקות קורין לגוף מרובע זה ללא עקב ועוקץ טוב הבולט ימינה [העוקץ כלפי מעלה אינו עושה כלום] - רי"ש. וכן אני נוטה לפסול.

במציאות צריך לראות שאלה כזו בעין דוקא [ולא בסקן], כי בשינויים קטנים תשתנה ותיראה האות הזה באופן אחר קצת.

שאלות על נו"ן פשוטה

[זו תמונה מוגדלת] הנו"ן אין לה ראש עובר לצד שמאל - צריך תיקון.

הנו"ן ראשה רחב, וגם שכמעט אינה עוברת לצד שמאל, יש לתקנה בהוספת דיו מעט. אמנם בדיעבד כשרה כמו שהיא.

הדלי"ת אין עוקץ זה מספיק לכתחילה, אלא צריכה עוקץ וזוית יותר עבה, או עקב.

שאלות על נו"ן כפופה

הגג רחב מדי ... לפי הדעת קדושים זה פסול.

היו"ד ונו"ן נוגעות או סמוכות ביותר - צריך שאלת תינוק אם תינוק עדיין מכיר את האותיות.

שאלות על זיי"ן

הזיי"ן ארוכה מעט - דינה שאלת תינוק שמא היא נו"ן [וצריך לכסות האותיות שאחר הז'].

ואם יקראנה תינוק ז', מצוה לתקנה - דהיינו להעבות גגה מעט כדי שיחס הראש לרגל יהיה נכון. עובי הגג צ"ל שליש מהאות, והירך שתי שליש. ולא יהא הירך ארוך יותר משיעור זה.

יש עוד אפשרות, לגרר מעט מאורך הרגל אחר קריאת התינוק.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: זייני"ן ארוכות

הזיי"ן - נראה שצריכה שאלת תינוק, כי נראית מעט משונה, ואפשר שתינוק יטעה בה לקראה ויו"ו.
החי"ת של 'רחם' נראה לי פסולה [עכ"פ לשיטת שו"ע רבינו בסי' לו] כי אין לה בצד ימין צורת ו' או ז', אלא גולם בלבד.
החי"ת של 'חג' נראה לי שאף היא פסולה לדעת שו"ע רבינו, כי חיבור החטוטרת אינו במקומו אלא בימין הגג של הזיי"ן. דו"ק בשיטת רבינו שם.

ראה בענין החי"ת גם: 
פורום לנושאי סת"ם: חי"ת (על פי דעת שו"ע אדמו"ר הזקן)
פורום לנושאי סת"ם: חי"ת - עשויה מיו"ד זיי"ן
פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שצד אחד שבו גולם
פורום לנושאי סת"ם: האם החי"ת כשר לדעת שו"ע אדמו"ר?
פורום לנושאי סת"ם: שו"ע אדמו"ר סימן לו, אות ח

ולענין חיבור החטוטרת ראה פורום לנושאי סת"ם: שאלה על חטוטרת החי"ת

שאלות על דלתי"ן

 

הרגל ארוכה מדי ביחס לגג - שאלת תינוק אם לא יטעה בה ככ"ף.

 

הדלי"ת הזו רגלה ארוכה מגגה, וגם הרגל נוטה להיראות באמצעה כעין זיי"ן - בדיעבד מהני שאלת תינוק.

דלתי"ן רגלן 'שבורות' מדי - כשרות.

היו"ד מסומנת כי יש בה חלל לבן מעט באמצע ירכה - כשרה וראוי לתקנה.

בי"ת

מה דין בי"ת זה?

לכאורה מכיון שתינוק יקראנה בי"ת, היא כשרה בדיעבד.

נראה שהסופר היה צריך להאריך את הבי"ת [כך נראה מהמחיקה של התגין שמעליו] והוא מילא את הבי"ת, זה לא היה נכון. אלא - היה עדיף שימשוך את גג ומושב הבי"ת.

ואם נטפה דיו ומילא את החלל, היה עליו למוחקו כולו. עכ"פ איני מבין למה הסופר עשה כן, ודינו כנתבאר לעיל.

ראש הזיי"ן נתעבה מאוד

ראש הזיי"ן נתעבה מחמת התגין, ועכשיו ראשו עבה ביותר. אם אין הרגל ארוכה יותר מעובי הראש הרי זה פסול, משום שאין בה שיעור ירך, כמבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף כ].

נראה כאן שהירך ארוכה לפחות כעובי הראש ואולי טיפה יותר, לכן נראה [דאע"פ שכעת אפשר שאינה כשרה, כי חסר בה שיעור אות, מ"מ] מותר לתקנה מאחר שתינוק בודאי מכירה לזיי"ן.

צריך להוסיף מעט דיו על אריכות הרגל, ובזהירות גדולה ביותר שלא יוסיף יותר מדי, שלא תתחיל להראות כנו"ן....

בקיצור בעיה גדולה...

כ"ף פשוטה דומה מעט לרי"ש

כפי"ן הפשוטין רגליהן קצרות מעט. בתיבה 'מצוך' הראש רחב - צריכה שאלת תינוק שהרי מתדמית לרי"ש.

והתינוק קראה רי"ש.

אין חלל במ"ם סתומה

 

כמעט אין חלל בתוך המ"ם. קשה מאוד להקל.

דלי"ת רבתי וירכה קצר מהשיעור

 

ירכה של הד' רבתי אינה כשיעור עובי גגה, ועל כן חסר בה שיעור ירך. דהירך צ"ל כמלוא אות קטנה דידה, כלומר של גגה.

מ"מ מותר לתקנה [להוסיף דיו להאריך ירכה כשיעור] אפילו בתפלין ומזוזה.

דלי"ת או זיי"ן?

 

האם זו דלי"ת או זיי"ן?

אני מסתפק אם בכלל מהני כאן שאלת תינוק?!

הפסק ניכר בחי"ת בין הירך לגג

 

הפסק ניכר ברגל שמאל של החי"ת - היא נהפכה למין ה"א, ועל כן היא פסולה, ואי אפשר לתקנה שלא כסדרן.

השוה למה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: חי"ת - הפסק בין רגל שמאל לגגה - שמה ההפסק אינו ניכר כל כך לפסול את החי"ת.

שי"ן - ראשיה גלמים [קו משוך בשוה]

 

 

 

 

בכל אחד מהשיני"ן הללו יש קו אחד שאינו יו"ד או וי"ו, אלא קו פשוט משוך בשוה, והוא פסול, כמבואר בשו"ע ואחרונים.

דרך אגב: חלק מהשיני"ן הראש שמאל משוך הרבה, בצורה שמשנה את צורת האות (אמנם העולם מיקל במשיכת ראש שמאל של השי"ן וטי"ת וכיוצא בזה).

שתי זייני"ן סמוכות או דבוקות נהפכו לחי"ת

שתי הזייני"ן נוגעות זו לזו. למטה יש תמונה דרך זכוכית מגדלת - שמה אפשר להכיר פירוד כלשהו.

זה לא משנה כלל, בין שנוגעות ממש בין שסמוכות ממש עד שלעין רגילה נראית נוגעות, דינן נוגעות ופסולות, כי נהפכו לחי"ת.

ולדעתי אפילו אם לעין רגילה [ללא זכוכית מגדלת] נראות סמוכות ממש זה לזה ("קרוב לנגיעה") ולא נוגעות ממש - יש להן דין חי"ת, ונפסלו. [ראה בתויות למטה דוגמאות נוספות, ומה שכתבתי בעבר בנושא].