בקשר למה שפירסמתי שבוע שעבר בענין זיי"ן ארוכה מעט פורום לנושאי סת"ם: שאלות על זיי"ן
כתב לי ידידי הרב דוד לייב גרינפלד שליט"א ראש ועד משמרת סת"ם, את הבא:
אחדשה"ט, ראיתי את
שאלת הזיי"ן שרגלה ארוכה, ולענ"ד לא שייך להכשירה, כי היא מפסולי
הברייתא המפורשת שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן ומסתיימת "וכל אלו
יגנזו", והרי זהו אחד מהפסולים הכי חמורים שהזכירם
הרמב"ם והטור.
מה עוד שכבר פסק
הרמ"א בד"מ ס"ק ז' להכשיר בדיעבד נו"ן פשוטה שרגלה
פחות מג' עו"ק, ומקורו מהמרדכי בהלק"ט. ומצאתי שהבחין בזה בעמח"ס
"אמרי שפר" כלל ה' סוף אות ז' עיי"ש.
בס"ד,
מה שפרסמנו לפני כמה שנים:
תשומת לב לבודקי סת"ם
על מכשלת זייני"ן שרגליהן ארוכים למטה משאר האותיות
שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן - הזהירה הברייתא
במסכת שבת (דף קג ע"ב) בין שאר אזהרות חז"ל שם המסתיימים "וכל
אלו יגנזו", שאם האריך את רגל הזיי"ן יתכן שאין לה תקנה אם כבר כתב
להלן.
הנה רבותינו
הראשונים למדונו כמה וכמה דיני "לכתחילה" ממשמעות דברי ברייתא זו, כגון
שירך אות גימ"ל יהיה ארוך מרגלה השמאלי וכו', וכהנה בשאר האותיות כמבואר
בברוך שאמר ובב"י.
ברם אזהרת הברייתא גופא
על אורך רגלי ווי"ן יודי"ן, זייני"ן נוני"ן (פשוטין) אינם רק דינים
של לכתחילה שעל הסופר להתרחק מספיקם, אלא הם לעיכובא כדסיימה הברייתא "וכל
אלו יגנזו" אם עבר את הגבול שבין שתי האותיות עד שהיא דומה לאות אחרת.
וז"ל רבינו
אברהם מזונשהיים תלמיד מהר"ם מרוטנבורג מבעלי התוספות על אות וי"ו
"ויריכה ארוך שלא תדמה ליוד", ואילו באות זיי"ן כתב "והגוף
יורד באמצע וקצר ולא ארוך". ובמנחת סולת (הערה 388) "שלא יצא חוץ לשיטה
למטה... וכוונת רבינו נראה שיעשנו משהו קצר מסוף השיטה, דכיון שאי אפשר לצמצם
לפעמים יאריך משהו יותר מהשיטה, ויהיה ספק אם דומה לנו"ן פשוטה".
והנה אף שמעיקר
הדין אין הבדל בין הספיקות שבין ווי"ן יודי"ן לבין זייני"ן
נוני"ן, שעליהם הורו חז"ל (מנחות כט ע"ב) "זיל אייתי
ינוקא", כדפסק הטור (סימן ל"ו) "כל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא
דלא חכים ולא טפש אם יכול לקרותה כשר", אך דא עקא שבמציאות דורנו התעורר קושי
באות זיי"ן שרגלה אינה קצרה כנדרש, שאפילו אם היא כבר כשרה (בדיעבד)
לנו"ן פשוטה, עכ"ז כל התינוקות שבעולם
עדיין יקראוה זיי"ן.
והרי פשוט שהכשר
הבחנת התינוק אינו מצד "הבל פיו", אלא מצד "גילוי מלתא"'
כדהזכיר הב"י להדיא (בד"ה ומ"ש רבינו ובכל אות שיש בה ספק) בשם מהר"י
קולון וז"ל, "ולכך מועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך
וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד, אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה, מה
מועיל בראיית התינוק ועינינו רואות שאין האות בצורתה".
ואנן סהדי שרוב
תינוקות בעולם קוראים זיי"ן על אות נו"ן פשוטה שרגלה ג' עובי קולמוסין,
שלכו"ע היא כשרה לכתחילה לנו"ן פשוטה, כמבואר להדיא באלפא ביתא המובא
בב"י ובד"מ (סימן ל"ו ס"ק ד), וכ"ש וק"ו שהתינוקות יקראוה לזי"ן
כשרגלה יורד למטה משאר האותיות בפחות מעובי קולמוס, למרות שעפ"י הלכה היא עדיין
עשויה להיות כשרה בדיעבד לנו"ן פשוטה, כמפורש להדיא בד"מ (שם ס"ק
ז') כדהוכיח זאת ממשמעות המרדכי בביאור פירוש (ר"ת) [ר"ח] עי"ש.
וע"כ בספיקות
של זייני"ן נוני"ן, בטרם שמראין לתינוק את האות המסופקת, יש לבוחנו אם
בכלל מכיר אות נו"ן שרגלה כשיעור לכתחילה ג' עובי קולמוסין ולא יותר, כי אם
יראו לתינוק נוני"ן הנהוגים שאורך רגליהם כד' וה' קולמוסים, בודאי יושפע התינוק
לקרוא זיי"ן לאות המסופקת, וממילא אין כאן שום הבחנה להוציאה מן הספק (עי' מה
שכתבנו בדיני הבחנת תינוק בביאורנו על משנת סופרים באות ב' (4ג) בשם שו"ת בית
שלמה, והבן).
תשובת הגאון רבי משה
שאול קליין שליט"א
"...בדבר ג' שאלות ששאל:
א. אם האריך זי"ן כמה שיעורה שנכנס לספק נו"ן
פשוטה.
תשובה,
הנה דבריו נכונים שמן הדין ג' קולמוסים דינה כנו"ן פשוטה, וע"כ ודאי שחצי
קולמוס נכנס לגדר הספק, ואפשר דאף שליש קולמוס הוי ספק.
ומ"מ
י"ל דאף שכתב מרן שליט"א דאין להתיר משום ששאר הנוני"ן ארוכים מאד,
מ"מ בספקות נראה דמועיל להוציא מן הספק, דהרי אריכות האותיות בודאי תלוי בכל
הכתב כמ"ש הפוסקים, וע"כ אף שאין מכריע באריכות לגמרי, מ"מ בספק
קיל יותר [וקצת ראיה ממ"ש המהרש"ג ביו"ד שעשאה ארוכה כוי"ו
וכפופה, שהכפיפות מציל, אף שעיקר ההבדל הוא האריכות, ואף שבזה אין אנו מקילין
מ"מ בספיקות יו"ד או וי"ו נראה להקל ודו"ק]. ע"כ נראה
דעד חצי קולמוס ולא עד בכלל יש להקל אם שאר הנוני"ן ארוכין ביותר,
וביותר מזה עדיין צ"ע.
ב. לענין שאלת תינוק, לענ"ד אינו מועיל ש"ת
בזה, ומ"ש הבית שלמה להראות לתינוק וללמדו האותיות, הדבר לכאורה נסתר
ממ"ש הפוסקים לענין חי"ת שאין תינוק מכיר, וכ"כ בברוך שאמר לענין
כ"ף פשוטה שתינוק אינו מכיר, ובפרט בזה שעיקר החילוק בין זי"ן לנו"ן
הוא האריכות, ואם רגיל לארוך ביותר, אינו מסתבר שיועיל לימוד מעט לשנות מחשבתו.
ג. אם צריך לכסות האותיות הקודמין או אח"כ שלא יכיר
מפני מה שהזי"ן באמצע או בסוף התיבה, לפי מה שכתבנו לעיל אינו נפקא מינה,
ומ"מ נראה לכאורה דתליא בפלוגתא דרבוותא בדין שתי תיבות סמוכים אם אות
מ"ם סתומה מועיל להפריד, או איפכא שאפילו אינו מועיל תינוק, עיין בני יונה
סי' רע"ד ס"ד, ורע"א בגליון ועוד, ואפילו המקילין שם היינו משום
דסו"ס ניכר שהם ב' תיבות, אבל שזה יועיל או יזיק להכרת האות עצמה נראה
דלכו"ע מזיק, וע"כ צריך לשאול באופן שהתינוק לא יבחין שהזי"ן באמצע
האות.
זאת כתבתי בחפזי ואחתום בכל חותמי ברכות, משה
שאול קליין
שלום הרב,
השבמחקאני ממליץ לעיין במאמר של הרב מנחם יהודה גרוס בעניין הזה בקובץ השני של לשכת הקודש.
לפי הנ"ל האם ייתכן להבין שבאות יו"ד ארוכה כשהירך לא בשיפוע תהיה היא פסולה בלא אפשרות לברר אצל תינוק?
השבמחקלכבוד ר' יוסף,
השבמחקהנני מבאר את סברת הרב גרינפלד שליט"א -
אות נו"ן פשוטה אין התינוק מכיר, כי תמיד קורהו זיי"ן, וממילא לא מועיל בספק אריכות הז' שאלת תינוק.
משא"כ את האותיות יו"ד ווי"ו תינוק מכיר, אם כן מועיל שאלת תינוק.
ומצד שני, החילוק בין זיי"ן ונו"ן - לדעתו - יש חילוק ברור בשיעור אורך הרגל [בקולמוסים], משא"כ ביו"ד ווי"ו [מסתמא] אינו סובר שיש חילוק ברור בשיעור אורך הרגל.
מה שכתבתי לך הוא לבאר את סברתו. ידוע לך שלענ"ד דיעה אחרת בנושאים הללו, אבל שמחתי להביא דיעות של רבנים חשובים בפורום שלי.