נו"ן פשוטה עם גג רחב מדי

הנו"ן פשוטה, גגה רחב מדי. זו שאלה קשה, כי הגגות של שעטנ"ז ג"ץ צריכים להיות צרים כשיעור יו"ד או מעט יותר, ולא רחבים כשיעור גג [של ב' או ד']. אמנם לענין דיעבד קשה לפסול מחמת שינוי זה לבד [ובפרט שלפי מנהגינו (כתב חב"ד) מרחיבים ראש שמאל של הצד"י  קרוב לרוחב שתי קולמוסים [וצ"ע הטעם].

הוריתי לשאול תינוק מחמת שינוי מה בצורתה. התינוק קראה זיי"ן (ואין לומר שסתם התינוק טעה, כי היא בודאי ארוכה משיעור הזיי"ן, כי היות שהיא משונית קצת גורמת לתינוק לטעות בה, ולכן יש להחמיר).

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2015/10/blog-post_63.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2013/04/blog-post_25.html

וי"ו גולם

הוי"ו [השניה] נמחקו פניה [הדיו נפל] ונשארה גולם בלבד. היא פסולה, ואי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.

ספק היקף גויל

במזוזה יש חתך החודר לקראת התיבה 'עשב'. לא ברור האם זה מגיע לאות או לא. מה דינה?

יש כאן שתי ספיקות. האם החתך מגיע לאות? והאם זה אירע מתחילת הכתיבה או אחריה? אעפ"כ אין כאן דין ספק-ספיקא להקל, כי הספק אם מגיע לאות אינו ספק אמיתי, ואין להחשיבו לספק, כי ניתן לברר מציאות כזו, וכל שאפשר לברר הספק אינו נחשב כספק.

הספק שמא אירע אחר הכתיבה, הוא ספק אמיתי. אלא שדין היקף גויל הוא מן התורה [משנת סופרים], וא"כ ספיקו להחמיר. (גם אם הוא היה ספק בדרבנן, אין זה כשר לכתחילה כך, כמבואר שם ובשו"ע רבינו סימן לב סעיף יט).

היות שניתן לתקן על ידי גרירת מעט מראש הע' ותהא מוקפת גויל. יש חובה לעשות כן להכשירו. ואחר כן יתלה טלאי מאחורי המזוזה לחזק הקלף, שלא יקרע יותר.

נו"ן שראשה רחב

 

הנו"ן השני ראשו רחב מדי, ורחב יותר מהירך. הדעת קדושים כותב שזה פסול משום שינוי צורת האות.

זהירות בדלתי"ן

 

ירך הד' יוצא ממרכז הראש. יש כאן שתי בעיות, א. מקומה הנכון של הירך צ"ל בצד ימין של האות, כלומר יוצא מצד ימין של הגג, ולא מאמצעו. ב. הוא עלול להדמות לז'.

לכן יש לשאול תינוק על זה, ורק לאחר שתינוק יכירנו כד' יש להכשיר. ויש לתקנו, בגרירת מעט מעובי הירך שבצד שמאל. ויש ליזהר שלא יגרר כל עובי הירך, שלא ייפסל. למטה תמונת התיקון [הצהוב מבטא החלק שיש לגרור]

גם ד' זו הירך יוצא יותר מדי במרכז ויורד ישר, ואינו נוטה כלל באלכסון לימין כפי שצריך. וגם עלול להדמות לז'. לכן יש לשאול תינוק, וכאשר יקראנו יש להכשיר, ולתקנו.

להלן התיקון [צהוב - לגרור, ירוק - להוסיף דיו] ויש ליזהר שלא ימחק לגמרי הירך הראשוני [משום פנים חדשות ושלא כסדרן]

וי"ו ראשה כזיי"ן, בי"ת מתדמה למ"ם סתומה

הוי"ו ראשו עובר לימין כעין זיי"ן. לפי גודל התמונה כאן נראה שמהני שאלת תינוק [ראה ובחן הגדלת התמונה]. צריך לראות דבר זה במציאות, כי בהשתנות מעטה ישתנה התמונה הנראית לעין.

הבי"ת יש בה מעט קו שעולה מהמושב כלפי הגג. אם זה יהא ניכר ביותר תשתנה למ"ם סתומה. הנה עוד דוגמא:

דלי"ת עגולה

הדלי"ת אין לגגה עקב, אלא עוקץ הגג בולט היטיב ימינה. אם תינוק יקראנה כשרה, וראוי לתקנה [שיהא לה עקב עובר על הירך].

הד' יש לה עקב אך הוא מאוד עגול. אם תינוק יכירנה כשרה, וצריך לתקן העקב שיהא מרובע ולא עגול.

הד' הזו פסולה, היא ממש עגולה כרי"ש.

ירך הד' של אחד ארוכה

ירך הד' ארוכה מדי והיא נעשית בעצם מין כ"ף פשוטה - והיא פסולה.

יו"ד - שאלה של זיי"ן

היו"ד במרכז התמונה יש לה בליטה לצד ימין, והיא מתדמה מעט לזיי"ן. יש לשאול תינוק, ורק אם יקראנה יו"ד יש להכשיר.

יש לתקנה באופן זה, להוסיף דיו מצד ימין לעגל לגמרי הגב שלא יהא לה בליטה כלל, וכן להוסיף לבסיס הראש שיהא הראש עבה כשיעור עובי [אורך] הירך, כי אסור לירך להיות ארוכה מעובי הראש.

בעיות בצורת האות תי"ו

חלק מהתוי"ן הללו אין צורת רגל שמאל שבהם נכונה. הרגל צריך להיות כפוף היטב ובולט החוצה לצד שמאל. אם הרגל נראית כזיי"ן הפוכה [כחלק מהם] זה שאלה חמורה של שינוי בצורת התי"ו.

נראה לי שצריך לשאול תינוק האם יכירם, ואז מותר לתקנם שיהא צורתן נכונה.

גם תוי"ן הללו [הגם שאינן נדמין כלל לזיי"ן הפוכה], מ"מ אין בליטת הרגל שמאל מספיקה בהם, והעקב מצד ימין מדי גדול.

פשוט שכל התוי"ן הללו צריכים תיקון, שיהא צורתם כהילכתן לכתחילה.

רגל ימין של הת' עבה במיוחד, זה אינו נכון לכתחילה. אבל לא נשתנה צורתה והיא כשרה.

פתח חצר שביטל שימוש הדלת

מצד ימין של השער היה פתח כניסה לחצר. צורת הפתח עדיין עומדת, אבל הסירו את הידית והלחימו את הדלת למסגרת, כך שאי אפשר לפותחו כעת. ונמצא שהשער הזה בטל משימוש.

האם פתח זה עדיין יש בו חיוב מזוזה?

מבואר בשו"ע שדירה שהיה בו פתחים רבים שימושיים, ובטל השימוש שבהם, עדיין עומדים בחיוב מזוזה. ובאחרונים מבואר שכל זמן שצורת הפתח עומדת ולא פרץ את פצימי השער - לבטל לגמרי את צורת השער, עדיין חיוב המזוזה במקומו.

אמנם יש לברר - האם הדין הזה נכון גם לגבי פתחי חצר ובית שער. או שמא אינם חשובים כל כך, ולכן אם חדל האדם מלהשתמש בהם [ועשה מעשה של נעילה גמורה וביטול השער] שמא כבר נפטרו מחיוב?

 

וכל זה אם השער הגדול עצמו קבוע. אבל אם הוא מתגלגל הלוך ושוב, אזי גם אם הדלת היתה נפתחת [וק"ו כאשר נחסמה] פטורה, כי היא נחשבת פתח ארעי בלבד. ראה עוד דוגמאות בתוית "פתח בקיר נע או מתקפל"

למ"ד שנמחק ממנה חצי מיריכה

הלמ"ד [בשורה השלישית] נמחק ממנה חצי מיריכה. אמנם נשאר שיעור כמלוא אות קטנה בראשית יריכה.

הנה לדעת המשנה ברורה [במשנת סופרים אות ל] ברור שהיא פסולה, וכנראה לדעתו אי אפשר לתקנה שלא כסדרה, בתפלין ומזוזה.

אמנם לדעת שו"ע רבינו [סי' לו אות ל] נראה שכל שתינוק מכירה יש להכשיר. ואע"פ שקשה מאוד להכשיר למ"ד כזה, מ"מ לענין לתקנה שלא כסדרה, נראה דמהני היכר תינוק.

טלאי בספר תורה

אות למ"ד כתובה על טלאי.

דין כתיבת אות על הטלאי, צריך קודם להדביק הטלאי היטב לספר ורק אח"כ לכתוב עליה כאשר כל האות כתובה על הטלאי [ולא חלקה על הטלאי, וחלקה על היריעה] וגם תהא מוקפת גויל כולה מהטלאי דוקא [ולא סגי בהיקף גויל מהיריעה]. כל זה מבואר בפוסקים ביו"ד סי' רפ.

אם הטלאי יפול, או ירצו להורידה כדי להדביקה היטב [כי הדבק רופף], יש אחרונים הפוסלים את האות, משום שכאשר יחזור וידביקה נעשית האות מאליה, ולא דרך כתיבה. ופסולה משום 'תעשה ולא מן העשוי' ולדעתם יצטרך למחקה ולחזור ולכתבה בקדושת כתיבתה, אחר שנדבק הטלאי למקומה בספר.

ראה מה שכתבתי https://hebrewstam.blogspot.com/2012/06/blog-post_5013.html

שאלה על ה"א

השאלה שנשאלתי היתה על העיי"ן שיש בה שינוי מעט. והוריתי לשאול תינוק.

ואחר כן שמתי לב לבעיה חמורה, צורת הה"א הראשונה בשם הק'. הרגל שמאל אין לה שיעור וצורת ירך [שמאל]. ירך זו צריכה להיות כעובי הקולמוס בעביה [כלומר גבהה]. ואפשר אולי נחשב הקו הדק כשיעור עובי הקולמוס בדוחק.

אך עיקרה קו דק משוך לרוחב השיטה, ולא לגבהה. והרי זה שינוי מצורת הירך. [המקדש מעט מסתפק בירך שהיא משוכה לרוחב השיטה - כעין מושב, ודבריו כאשר היא עבה כשיעור אלא שגם משוכה כעין מושב, ודעתו נוטה שזה שינוי צורת הה"א. אבל כאן גרע טפי, שהיא קו דק לבד ועיקרה משוכה, הרי זה שינוי מצורת ירך]. כן נראה לי ברור בשיטת הסוברים (רמ"א סי' לב סעיף טו, על פי התרומה והמרדכי), שירך שמאל שבה"א צ"ל כשיעור עובי [הקולמוס] היו"ד.

אמנם לסוברים (מאירי בב"י שם. וכן נראה פשט לשון הרמב"ם ה' תפלין סוף פ"א) שכל שתינוק מכירה כשרה, ולא תלוי כלל בשיעור, יש להכשיר כאן כל שהתינוק מכירה. והגם שאין אנו פוסקים כדבריהם, מ"מ כל שתינוק מכירה יש להתיר לתקנו בהוספת דיו [גם שלכס"ד כדין הוספה מעט בנפסקים, כפי שביארתי פעם בפורום זה].  

שאלה בדין קביעת מזוזה

לפנינו פתח בין בית למרפסת, בפתח שלשה חלקים, החלק השמאלי [המסומן באיקס אדום] אינו דלת אלא זכוכית סגור כמין וטרינה. רק שתי הדלתות מצד ימין נפתחות לתוך הבית.

על פי מנהג חב"ד שקובעים בפתח כזה ע"פ היכר ציר, היה צריך לקבוע המזוזה מבחוץ [בצד המרפסת] בימין הכניסה לכיוון הבית [בצד השני של סימון הירוק], כי שם מסתיים הפתח. כי אין הפתח אלא מה שאפשר לעבור בו בלבד. אלא שכאן [טכנית] אי אפשר לקבוע שם מזוזה, כי הוילון-התריס נסגר צמוד לדלת. (וכן, לא ניתן לקדוח בעומק המסגרת להניח שם מזוזה).

נראה לי שבמקרה כזה, שאי אפשר לקבוע שם מזוזה [לשיטה זו - מנהג חב"ד, הבנויה ע"פ דעת הרמב"ם דהיכר-ציר קובע שדלת זו שייכת לבית ולא למרפסת, ולכן מקום החיוב הוא הבית, וימין כניסה אליו, ולא המרפסת, כי אין הדלת שייכת לה. וכן לא שייך לרמב"ם לקבוע מזוזה אחרי הדלת [במקום המסומן ירוק] כי לדעתו, קבעה אחר הדלת פסולה] - הדין שפתח זה פטור ממזוזה.

אמנם נראה שיש לקבוע מזוזה בימין היציאה למרפסת [כמסומן בתמונה השניה בחץ האדום] כדי לצאת מנהג רבים שהולכים אחר דרך הליכה (ולא ע"פ היכר ציר), שהוא מהבית לכיוון המרפסת, וימין כניסה של המרפסת. [כי אפשר שגם למנהג חב"ד במקום שא"א לילך אחר היכר ציר, יש לילך אחר סברא האחרת] ויקבענה שם בלי ברכה, כי זה ספק לבד (כי לדעת הרמב"ם כנ"ל פטורה).

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2012/04/blog-post_28.html מנהג חב"ד בפתח שאין בו דלת, היכן קובעים המזוזה.

 

תודתי לר' מרדכי רוח שליט"א - שהעלה שאלה מעניינת זו.

תיקוני אל"ף בשמות קודש

א של אלקינו - הנקודה התחתונה ארוכה כוי"ו, והיא צריכה להיות לכתחילה כצורת ושיעור יו"ד. הא' כשרה [אמנם אין זה ציורה לכתחילה] ואין למחוק מירך היו"ד הארוכה, משום איסור מחיקת השם.

א' של מאדך - נקודה העליונה מין גולם וחסר בצורת היו"ד (אין לה פנים - אלא היא מין קו אחד אלכסוני) - צריך לתקנה, שיהא לה צורת יו"ד.

א' בשם א-ל - עוקץ יו"ד העליונה נוגעת לגוף. הא' כשרה כמבואר בשו"ע רבינו, אפילו בלי לגרר.

אמנם מצוה לגרר להפרידה לכתחילה, להיטיב צורתה כצורת א' הנכונה. ואף בשם הזה מותר להפרידם, כי הנגיעה אינה כלל חלק מהאות, והיא מיותרת (משא"כ במקרה הקודם שהעוקץ ארוכה, והיא מן השם).