יום חמישי, 28 בינואר 2016

מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

א)  בשו"ע אדמו"ר [סימן לו] מבאר צורת האות למ"ד [ע"פ הב"י], ולבסוף מסיים "וכל זה לכתחילה". ועל דרך זה כתב באות תי"ו "וכל זה לכתחילה". ונראה פירוש דבריו דצורת האותיות למ"ד ותי"ו, מכיון שלא נתבארו כלל בש"ס, ממילא אין שום פרט בהם שמעכב בדיעבד [כל זמן שכללות צורתן ניכרת].
סברא זו מבוארת בדברי רבינו [סי' לב סעיף לז] לענין האות ה"א שרגל שמאל אינה עומדת בשמאל שלה, אלא עומדת כנגד אמצע גגה, שבדיעבד אין לפסול משום שפסול זה אינו מפורש בתלמוד. וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה יו"ד סי' פ, ושו"ת צמח צדק יו"ד סי' רה.

ב)  ויש לשאול מדברי החתם סופר (יו"ד סו"ס רסז) המבאר דין נגע יו"ד האל"ף לגג יותר מדי דמבואר בשו"ע שפסול, "אע"פ שלא נזכרה צורת האל"ף בש"ס, מ"מ כך קבלנוה ממשה מסיני, וכך הוזכרה צורתה בספרי הגאונים שמפיהם אנו חיים". ואמנם אין כוונת החת"ס שהפסול נגעה יו"ד האל"ף לגגה הוא עצמו מהלכה למשה מסיני, אלא, דצורת האל"ף ופרטיה כגון צורות היודי"ן שבה הן הלכה למשה מסיני, ועל כן שינוי גמור מציור זה ופרטיה כגון נגע יו"ד האל"ף לגג, פסול (מן התורה).
נשמע מדבריו דיש הלכה למשה מסיני בצורת האותיות, וא"כ לכאורה הוא הדין באותיות למ"ד ותי"ו, אע"פ שלא נתבאר בש"ס צורתן, מ"מ יש בהם הלכה למ"ס כמו שאר כל האותיות.
ומקורו של החת"ס מהגמ' בשבת (דף קג-ד) מנצפ"ך צופים אמרום כו' שכחום וחזרו ויסדום כו'. דמוכח מכל הסוגיא שצורות האותיות מסיני. [ואין הדעת סובלת לומר דקצת האותיות צורתן מסיני וקצתן אינו מסיני, וד"ל].

ג)  ואמנם נוכל לומר דאין מחלוקת, ונמציא איזה יישוב להפריד בין שתי הענינים. מ"מ אליבא דאמת, נראה לי שיש כאן מחלוקת בגדר צורות האותיות מהלכה למשה מסיני, כלומר צורת האות מדין תורה.
וסברת המחלוקת היא, האם רק כללות צורות האותיות נאמרו למשה מסיני, כלומר הן דין תורה. דזה על כרחך בכלל כתיבה תמה, שאמרו (שבת קג) שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, וביאר הרמב"ם (הל' תפלין פ"א הלכה כ) וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה, פסולה. לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה היו"ד לוא"ו .. וכן כל כיוצא בהן, עד שירוץ הקורא בהן.
דעת הרמב"ם דמדין כתב תם צ"ל כל אות ואות ניכרת לעצמה בצורה מיוחדת לה, וכל שאבדה צורתה לאדם בינוני [או תינוק דל"ח ול"ט] שאינו יכול לקרותה, פסול מן התורה. וכן פשוט בדבריו בהל' ס"ת [פרק י, בעשרים פסולים שפוסלים ס"ת] - טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תיקרא כל עיקר, או תדמה לאות אחרת כו'.
הרמב"ם משוה אבדה צורתה או שנתחלפה צורתה בצורת אות אחרת, שניהם אינה כתיבה תמה. ופשטות ברייתא [שבת הנ"ל] פסול תורה אמרה.
וזה דעת רבינו, דרק כללות צורת האות מן התורה, אך פרטיה אינם דין תורה, אלא מדרבנן. ויש מהאותיות שלא פירשו כלל בפרטיה כלום, ולכן כתב "וכל זה לכתחילה". ודו"ק.
אמנם סברת החת"ס דלא רק כללות הצורה נאמרה מסיני אלא גם עיקרי פרטיה. לדוגמא, באל"ף שצורת הנקודה העליונה והתחתונה כעין יו"ד. ומכאן למד שאם נגעה היו"ד לגג הא' יותר מדי הרי נשתנה צורתה מפרט הנאמר בה מהלכה למשה מסיני, ולכן היא פסולה.

ד)  ונראה שזה גם דעת קסת הסופר, שדן [פרק ט סע' ד, ובלשכה שם אות י] בפסול מ"ם וסמ"ך שנסדקו ואינן מחוברות לגמרי מכל צידיהן, דחמיר פיסול זה משאר נפסקין שמותר לתקנן שלא כסדרן, אבל נסדק גוף המ"ם וסמ"ך לא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן, דזה פסול מהלוחות (כדמוכח בשבת קד). כלומר אם אינן גוף אחד מחוברות מכל צידיהן הרי זה שינוי מהלוחות, ועל כן חשיב פיסול של תורה, ולא מהני תיקון שלא כסדרן, משא"כ שאר נפסקין שיש לומר דאינן פסול תורה (עיי"ש בלשכה).
ונראה דזה גם טעם קסת הסופר [סימן ה] שדן להחמיר בפשטא כרעיה דדלי"ת כלפי הגימ"ל, וכן מושב השי"ן שיהא אחד כרעא, לומר שפרטים הללו מעכבים, משום דנזכרו שתי פרטים הללו בש"ס. כלומר, דיש לומר מדהזכירו חז"ל פרטים הללו בש"ס, הן מעיקר פרטי האות, ופרטיהם מסיני כאמור, על כן מעכבים.

ה)  וקרוב אצלי דכן הוא סברת הברוך שאמר, שפוסל כ"ף פשוטה מרובעת בזוית, ואע"פ שאינה מתחלפת בשום אות אחר, ואין אחד שיטעה בקריאתה. דמ"מ הרי זה שינוי גמור מצורתה שנאמרה מסיני, דשתי הכפי"ן מסיני ניתנו ועל כן דומין לגמרי, ובשתיהן מעכב בהן שיהיו עגולות דוקא ולא מרובעות.
וכן נראה פשט דברי הרמב"ן בחידושי שבת שם, שאם שינה מכל צורות האותיות הנזכרות שנלמדו מהברייתא פסול. כלומר לא רק המפורשים שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, אלא גם כל שלמדנו מדברי הברייתא בפרטי האותיות הם לעיכוב. לדוגמא הרמב"ן ורוב הראשונים לומדים מדברי הברייתא שלא יעשה זייני"ן נוני"ן, שמע מינה שראש הנו"ן פשוטה כראש זיי"ן ולא כראש וא"ו. ס"ל לרמב"ן דזה מעכב, ואם עשאה כראש וי"ו היא פסולה, בדיוק כזיי"ן שעשאה כראש וא"ו.

ו)  אמנם דעת הצמח צדק חולקת על סברת החת"ס הנ"ל כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: תשובת חתם סופר סימן רסט ומפורש בדבריו [יו"ד סי' רה] דאין פרטי צורות האות מסיני, אלא חכמים תיקנום. ולכן [עיקר סברתו] בכ"ף פשוטה דפרט זה של זוית או עיגול אינו מעכב כלל, וכן לענין נדבקו יו"ד האל"ף לגג מתיר לתקנה שלא כסדרן, דבודאי אין אלו פסולין של תורה.
וכבר ביארתי עיקר מחלוקת זה במאמר פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות.

ז)  והנה פרטי הנפקא מינה ממחלוקת זו רבו מלספור. ואזכיר רק שתים מהן.
א. דעת המשנת סופרים בביאור הלכה דאות למ"ד שאין בה מושב כלל היא פסולה דחסר מצורתה (וכ"כ במקדש מעט אות ל'), אבל דעת שו"ע רבינו והצ"צ נראה דכשרה, ועכ"פ פשוט שמותר לתקנה שלא כסדרה.
ב. דעת החת"ס (יו"ד רסט) דנו"ן פשוטה שאין ראשה זיי"ן, אלא כוי"ו פסולה [כן פשוט בשיטתו, דכל שינוי מצורת ראש זיי"ן הוא שינוי עיקרי מצורת הנו"ן, ולאו דוקא הציור המסויים שנשאל שם. ואכמ"ל], וכן דעת קסת הסופר. ובפשטות מתאים זה לפי שיטתם הנ"ל, דזה פרט הנזכר בתלמוד ועל כן בודאי מעכב, כי הוא פרט מהלל"מ בצורות האותיות. ולכן מסתבר שלדעתם לא מהני תיקון שלא כסדרן [ע"פ המבואר בדברי הקסת לעיל, וכן אוסרים תיקון נגעו יוד"י האל"ף לגגן שלא כסדרן כסברת הפמ"ג].
אמנם נראה שלפי סברת הצ"צ, אע"פ שתואר צורתה של הנו"ן פשוטה ראשה כזיי"ן, כי כן מבואר על פי התלמוד. אמנם אין זה מהלל"מ, והיות שלא נזכר בפירוש שהוא מעכב לפסול, יש לומר בדיעבד שכשר גם כראש וי"ו. ועכ"פ פשוט שמותר לתקנו שלכ"ס (כפסק המקדש מעט באות ן').

אין תגובות:

פרסום תגובה