יום חמישי, 3 במאי 2012

"במזוזה הלך אחר הרגיל" בפתח שיש בו היכר ציר

במאמר הקודם ביארתי שדעת בעה"ב קובע במדה ידועה היכן הוא כניסת ימין של הפתח, ואנו צריכים את זה במקרה ואין איזה סימן ברור בפתח היכן כיוון הכניסה, כפי שהתבטא במחלוקת הרבנים האחרונים בפתח שאין בו שום היכר איזה צד ימין.

כעת נראה שאפשר להשתמש בכלל זה בעוד אופן:
נראה לי פשוט שלדעת הרמב"ם כל חדר בתוך הבית שאין בו דלת פטור ממזוזה, ולכן גם בפתח שיש בו דלת, אנו צריכים לראות להיכן הדלת שייך, ושם הוא הכניסה. על כן "היכר ציר" קובע לאיזה צד הדלת שייכת, ושם מוטל החיוב.
לעומת דעת הרמב"ם - דעת רש"י ופשטות הטור ושו"ע סי' רפט, דהיכר ציר קובע רק כאשר שני החדרים יש להם כניסה מבחוץ. אבל חדר פנימי שכל הגישה אליו הוא רק מתוך החדר החיצון, לדעתם אין להסתכל כלל על היכר ציר, כי הרי פשוט שהביאה לחדר הוא מצד חוץ [כי אין גישה אחרת לשם] ועל כן ימין מהכניסה גובר על היכר ציר [במלים אחרות: לא נאמר כלל הסימן של 'היכר ציר' אלא בפתח בין שני חדרים שוים מבחינת כניסה מבחוץ].

בפשטות מחלוקתם הנ"ל, תלויה במחלוקת המפורסמת בין הרמב"ם לשאר הראשונים, האם דלת הוא מתנאי חיוב מזוזה. לדעת הרמב"ם פתח שאין בו דלת פטור, ואילו לרש"י ושאר הראשונים פתח שאין בו דלת חייב במזוזה.
ממילא לרש"י אי אפשר לומר ש"היכר ציר" הוא חלק מהחיוב, אלא רק סימן איזה צד הכניסה, משא"כ לרמב"ם בפשטות "היכר ציר" הוא מגדרי החיוב, שאין חיוב בצד הפתח שאין בו דלת, אלא החיוב הוא דוקא בצד שיש בו דלת. ולכן לרמב"ם אין להתייחס כלל לימין כניסה מבחוץ, כי אינו ימין לחיוב אלא לפטור, על כרחך ימין הכניסה לחדר זה [אע"פ שהוא הפוך מצד הכניסה הכללי שבבית לבא מבחוץ לצד חדר זה] הוא ימין של צד הפתח החייב שיש בו דלת - היכר ציר.

מעתה אם אנו ניגשים, בפתח פנימי של חדר בתוך בית, שהגישה אליו הוא מבחוץ בצורה ברורה, ואילו דלתו נפתחת החוצה לתוך החדר החיצון, ויש כאן מחלוקת הנ"ל - לרמב"ם יש לקבוע את המזוזה על ימין יציאה מהחדר הפנימי, ולרש"י [ופשטות טוש"ע] יש לקבוע על ימין כניסה לחדר הפנימי.
ומה יעשה אדם שרוצה לצאת שתי הדיעות גם יחד?
נלע"ד שכשם שבפתח שאין בו בירור מצד טבעו היכן הכניסה - הלך אחר הרגיל, ודעתו של האדם קובעת להיכן יהא כיוון הכניסה. כן במקרה שיש מחלוקת הפוסקים, ויש סברא ואפשרות להחשיב הימין מכאן או מכאן - הרגלו ודעתו של אדם רשאי לקבוע היכן הוא ימין, ואזי צד זה הוא עיקר.
וכן בענינינו מנהג חב"ד לעולם להחשיב את הימין על פי היכר ציר, כלומר: מנהגינו להחשיב בדעתינו את הצד הזה חשוב ועיקר, ומצד "הלך אחר הרגיל" שהרגלו ודעתו עושה שבאמת זהו ימין כניסה של פתח זה.

ונמצא בדרך זו, החדר הזה [שאליו שייכת דלת] הוא עיקר, וממילא דרך ימין הוא למי שבא בפתח זה לצד החשוב, ולכן יש לומר שגם לשיטת רש"י הנ"ל במקום שדעתו של אדם מחשיב עיקר חדר מסויים אין חובה לילך אחר ימין ביאה טבעית לבא מבחוץ, כי הרגל האדם קובע אחרת, ונעשה זה צד ימין של הכניסה לחדר זה.

אין תגובות:

פרסום תגובה