יום שלישי, 15 במרץ 2016

רגל ימין של תי"ו ורגלי חי"ת וזיי"ן - כפופות כעין מושב נו"ן

א.  בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' ד) שקיל וטרי בדין ת' שרגל ימין כפופה החוצה, ולא כתב בזה דבר ברור. ודעתו נוטה - שצורה זו כשרה כי אין בה שינוי מובהק מעצם צורת התי"ו, ועכ"פ בודאי ע"י שאלת תינוק מהני תיקון אף בתו"מ שלא כסדרן.
והאריך בדברי האחרונים הפוסלים חי"ת שרגליה כפופות החוצה כעין נוני"ן, ונראה שרוצה להוכיח מזה לענין צורת תי"ו. (ולא ברור לי מה רוצה להוכיח מחי"ת המלופפת הנ"ל, האם זו צורת ת' או אינה צורת ת'. וגם לענ"ד אינה בכדי ראיה והוכחה, משום שפסלו חי"ת הנ"ל, ולא הזכירו שהוא צורת תי"ו או אינה צורת תי"ו, להוכיח בבירור מזה דבר לענין ת').

ב.  בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' ח) פסק בזיי"ן שרגלה [אינה עומדת ביושר, אלא] כפופה לאחור כעין נו"ן הפוכה, דאינה פסולה מחמת שינוי צורתה.
נראה דסובר כמנח"י, דאין ברגל אות הכפופה לאחור כעין נו"ן הפוכה שינוי גמור בצורתן, אלא עיקום זה הוא רק כתוספת בעלמא דאינו מגרע לפסול האות.
(בילקוט הסופר באות ז' [עמ' נג] כתב להלכה, ונראה שמבאר כן בדעת מהרש"ג, דלא מיירי אלא כאשר משוכה לאחור מעט כעין דכעין של נו"ן הפוכה, אך אין בה כפיפת מושב ממש, אפילו לא מעט.
אמנם ברור במהרש"ג דס"ל דבעצם אין כאן פיסול בצורת הז' מה שנוטה הירך לאחור עם מושב מה, ממש כעין נו"ן הפוכה, כל עוד לא יהא שינוי גדול הנראה לעינים. ואילו תמונת ז' שהראה בילקוט הסופר - שאין בה אפילו כעין מושב כלל - לא קמיירי מהרש"ג, כי זה פשוט דכשר, ולא בא לכלל השאלה).
ומ"מ מודים המנח"י ומהרש"ג בחי"ת שרגליה כפופות החוצה שפסול, משום דבחי"ת הוי שינוי גמור. וצ"ע מה טעם הפסול בחי"ת זה לדעתם, האם משום דנעשה בה מעשה תי"ו של כפיפת רגל שמאל החוצה עכ"פ. ויותר נראה מלשונם דזה נחשב שינוי גדול הנראה לעינים שנשתנה צורת החי"ת (משא"כ בז' ות' שנשאלו אינו שינוי גדול – כלומר הדברים תלויים בשיקול דעת המורה).

ג.  אמנם נראה לי בסברת האחרונים (לשכת הסופר, מהרש"ק בס' החיים סי לו ושו"ת סת"ם סי' מה, תשו' הרד"מ או"ח סי' יא, תשו' אבני צדק יו"ד סי' קט, מקדש מעט אות ח סק"ג, ועוד) דפסלו החי"ת משום שינוי בצורת רגליה – לא משום שנעשית בכך תי"ו. אלא משום שרגל זיי"ן ורגלי חי"ת צ"ל עומדות ביושר, ואם הן כפופות או לפנים כנו"ן או לאחור כנו"ן הפוכה חשיב שינוי גמור בצורתן. דצורת רגל כפופה, הוי פסול באות ז' דנעשית נ', וממילא הוא הדין בח' המורכבת מב' זייני"ן. והדברים ברורים בדברי מהרש"ק הנ"ל – דהחי"ת צורתה ב' זייני"ן וכאן נעשית ב' נוני"ן. שמע מינה דהפסול משום שנשתנה צורת הרגליים לנוני"ן, ואין נפקא מינה בין נו"ן ישרה או הפוכה לאחור, ודלא כשו"ת מהרש"ג.

ד.  ונראה לי דהוא הדין ברגל ימין של תי"ו, דחד טעמא הוא, אם הרגל כפופה כמין נו"ן כפופה לפנים או כנו"ן הפוכה לאחור, הוי שינוי בצורת האות ת' ופסולה.
והטעם, כי שלושת אותיות אלו [ז,ח,ת], עיקר צורתן תלויה בצורת רגליהן, ובדקדוק צורתה אם כפופה או ישרה, לכן כל שינוי מצורתה מעכב.
ונראה לי, דתי"ו חמור דינו יותר מחי"ת הנ"ל. שהרי עיקר צורתה מה שיש בה ב' רגלים, וכל אחת בצורה מיוחדת. צורת הימנית רגל ישרה, והשמאלית כפופה. ואם תשתנה צורת רגליה, הוי שינוי עיקרי בצורתה.
ולכן כל שינוי בצורת רגלי הת', בימני - שהיא כפופה לפנים כשמאלי או לאחור כנידון דידן, ובשמאלי - שתהא ישרה ולא כפופה, או כפופה והפוכה לאחור [ראה ראשי אות הפוכים, נקודות הפ"א ורגל שמאל של תי"ו הפוכות] פסול, שנשתנה בזה צורת האות. ונראה לי שזה סברת שבט הלוי (ח"ה סי' ח).

ה.  ונראה לי שדין זה בתי"ו כדין חילוף צורת רגלי הגימ"ל, דאם יעשה בה רגל ימנית כעין מושב [כעין רגל שמאל, בין שיהא בליטתה לצד ימין בין לצד שמאל], או השמאלית פשוטה וחדה ללא מושב, הוי שינוי גמור ופסול.
ודבר זה מבואר [בנוגע לגימ"ל] במקדש מעט סק"ג. (ואמנם משמעות לשונו שפוסל משום תוספת ראש ואיבר שאינו צריך, ולכן חלקו עליו (ראה ביאור הסופר לאות גימ"ל, ד"ה לכתחלה, עמ' מג). אמנם נראה עיקר ענין הפסול בתוספת ראש [מושב] לרגל ימין, משום שמשנה כללות צורת האות גימ"ל, בזה שמשתנה צורתה בהוספת ראש [מושב] לרגל ימין. ותלה המק"מ את הדבר בחידושו של בעל התרומה, ואכ"מ. ונראה עדיפא מיניה דלכו"ע [אף לחולקים על בעל התרומה], פסול בזה משום שינוי צורת הרגלים.
ופשוט, דאם בעל התרומה פוסל שינוי קטן ברגלים, רגל ימין קצר ורגל שמאל ארוך, כל שכן שיש לפסול בשינוי גדול בצורתן כאשר עשה בה שתי ראשים [רגל עם מושב] ברגליה למטה. ודברי המקדש מעט נכונים וישרים לדין).

ו.  ושיעור הכפיפה שמעכב ברגל שצ"ל ישרה, כשיעור שראוי להחשב כמושב לנו"ן כפופה אפילו בדיעבד. (ראה ילקוט הסופר [באות ח'] דאם כפיפת רגל ימין בחי"ת פחות מכפיפת רגל שמאל של ת' יש להכשיר. ואולי כוונתו ככפיפה הראויה לרגל שמאל של תי"ו לפחות [מינימום], ולא כשיעור הכפיפה המצויה בכתב זה).

ז.  אמנם לענין תיקון בתו"מ - זיי"ן שכפופה מעט לאחור כעין מושב נו"ן הפוכה, וכן רגל ימין שבתי"ו שכפופה כן – נראה להקל לתקנם, כל זמן שתינוק מכירם היטב.
ראשית, כדאי מהרש"ג ומנחת יצחק לסמוך עליהם לענין תיקון (וכה"ג מצינו בהרבה מח' הפוסקים, שיש לסמוך על המקילים לענין תיקון שלכס"ד).
שנית, משום דפסול זה הוא בודאי רק מדין כתיבה תמה [כמו שכתב במנחת יצחק], ותיקוני כ"ת מותרים בתו"מ שלא כסדרן.
אבל להניחן כן אפילו אחר קריאת התינוק, חוששני לפסול.

אין תגובות:

פרסום תגובה