יום ראשון, 21 בפברואר 2016

צורת אות בי"ת - שיטת שו"ע רבינו

כתב רבינו (שו"ע סימן לו אות ב):
(על פי הסוד צריכה להיות מרובעת למעלה כמו דלי"ת ולא עגולה כרי"ש) צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק ..
דעת רבינו דהחילוק בין צורת הבי"ת לכ"ף לעיכובא, הוא זוית ותג שלמטה, ולא ריבוע וזוית שלמעלה. ולכן בי"ת עגולה למעלה כעין רי"ש כשרה, אם צורתה בי"ת ויש לה תג שלמטה.

א)  צ"ע מה הכריח את רבינו לבאר דקדוק פרטי בצורת הבי"ת המבדילה מהכ"ף (תג שלמטה דוקא), ולא סבר כשיטת המקדש מעט (והחתם סופר כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: צורת בי"ת - לפי החתם סופר) דכל חילוק שתהא בין הבי"ת לכ"ף, בזה שהבי"ת מרובעת ולא עגולה מאחריה, היא צורת בי"ת. ובזה תתקיים פסק דין הגמרא "שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן" - כי הבי"ת אינה נדמית לצורת הכ"ף, כי הבי"ת מרובעת בכללה, והכ"ף עגולה בכללה. וכן נוטה פשט האלפא ביתא שבב"י, דאין חילוק פרטי המעכב בין הבי"ת לכ"ף, אלא כללות צורותיהן מחולקות כנ"ל.
[וא"כ היה ראוי לרבינו לכתוב רק "הבי"ת צ"ל מרובעת כדי שלא תדמה לכ"ף, ואם ספק מראין לתינוק"].

ב)  ופשוט שההכרח [כפי שמציין רבינו במראה-מקום] הוא דברי הטור, דמוכרח בדבריו שיש חילוק פרטי בין הבי"ת לכ"ף, והוא בתג שמאחריה דוקא. כלומר תג זה הוא המבדיל בין בי"ת לכ"ף, וממילא מעכב בבי"ת. ואע"פ שכללות צורתה תהא נראית כבי"ת ולא ככ"ף, למדו הראשונים [טור וסייעתו כפי שיבואר] שיש פרט המעכב בבי"ת, והוא תג שמאחריה והוא המבדיל בינה לכ"ף, וחסרון תג זה מעכב.
[אבל פשוט שגם אם יהא לבי"ת תג ועקב זה, אבל תהא נדמית כללותה לכ"ף יותר מלבי"ת, פשיטא שפסולה שהרי עשה במקום הבי"ת - כ"ף ממש. אלא שנתחדש בברייתא (שבת הנ"ל) שאע"פ שלא עשאה לגמרי כ"ף, אלא רק ככ"ף - מעשה מיוחד של כ"ף, דהיינו עיגול שלמטה מאחריה, כבר נפסלה].
וזהו דקדוק לשון רבינו "ואם נראית ככ"ף פסולה" - לא שכללות האות תיראה כ"ף, אלא שחלק זה [ריבוע שלמטה תידמה לכ"ף] ובזה תיפסל. וטעם הפסול הוא משום שחסר "כתיבה תמה" כמבואר בגמרא שבת הנ"ל.
[ולא מדקדוק לשון רבינו בלבד אני למד זאת. אלא מעצם הדבר שהוצרך רבינו בכלל לבאר איזה פרט בבי"ת מעכב, שמע מינה].

ג)  וכן דעת רבינו ירוחם כפי שהעתיק במשנת סופרים [בביאור הלכה]. וכן דעת התקון-תפלין באות בי"ת "העקב מראה ומוכיח שהוא בי"ת ולא כ"ף". וכן פסקו להלכה הפמ"ג ומ"ס, שיש פרט [או פרטים] המעכב בצורת הבי"ת, ולא סגי שכללות צורת הבי"ת היא מרובעת ואינה עגולה (כסברת המקדש מעט וסייעתו).

ד)  והנפק"מ פשוט, דלשיטת המקדש מעט הנ"ל אם יש ספק על כללות צורת הבי"ת דינה שאל"ת (כי לא איכפת לי לעיכובא בפרטי הצורה, רק בכללות הצורה), משא"כ לשיטת רבינו והפמ"ג ומ"ס לא מועיל כלל קריאת התינוק אם ברור לנו שבפרט זה המעכב, חסרה בצורת הבי"ת. כלומר אם היא עגולה היטיב למטה, אע"פ שרוב שאר האות נדמית ממש לבי"ת, לשיטתם היא פסולה. [וזה מדוקדק גם בלשון רבינו "ואם נראית ככ"ף פסולה", פי' שאם חסר בה התג שלמטה לגמרי, אזי בחסרון זה עצמו נראית ככ"ף ופסולה, אבל "ואם ספק" כי אין התג והבי"ת מרובעת דיה - "אזי מראין לתינוק"].
ולכן מה שכתב הטור [והמעתיקים דבריו - שוע"ר והמ"ס] שאלת תינוק, הוא כאשר תג וריבוע זה אינם ברורים, ויש להסתפק האם כללות הצורה היא בי"ת [עם תג זה] או כ"ף, בזה מועיל שאל"ת.

ה)  ומעתה למדנו שלדעת הרבה ראשונים [טור ורי"ו ותקון תפלין שנזכרו כאן, ועוד ראשונים שלא נזכרו כאן לענין הבי"ת, אלא במקומות אחרים] ושוע"ר והפמ"ג, יש פסולים פרטיים באות המעכבים מן הדין מכח הברייתא, [בנוסף לפשט הברייתא הפסול אם החליף אות א' באות אחרת לגמרי].
ואף המקדש מעט והחתם-סופר מודים בכלל זה כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: פסול משום שאינה כתיבה תמה, ורק נחלקו בנוגע לאיזה פרטים בצורת אות בי"ת נאמר הדבר.

אין תגובות:

פרסום תגובה