ראה במשנת הסופר (ביאור הסופר עמ' מד, ד"ה תהא נמוכה) דגימ"ל זו כשרה (הגם
שתמונת החיבור שהוא נתן שם ציור 47 הדיבוק דק יותר. המעיין בדבריו יראה שגם
דיבוק קצת יותר עבה כמו שאני מצייר כאן מכשיר) משום שניכרת היטב לעין שהיא
גימ"ל, ולכן גרירת הדיבוק הזה אינו חק תוכות.
וכתב שם דלא אמרינן אין שיעור לעובי האות [כלומר, ויהא קו התחתון נחשב
כמושב הנו"ן] דלא אמרינן כן אלא כאשר כל קוי האות הן דקין, אבל לא במקרה
שלפנינו שניכר שהוא קו זר ולא גוף האות (ודלא כסברת המקדש מעט בענין זה).
מעתה נראה לי שורת הדין דכל שהלבנונית בחלל שבין ירכי הגימ"ל הוא הרוב
הניכר וברור והקו הסותם הוא מיעוט ברור, יש להכשיר ע"י שאלת
תינוק.
ציור לדוגמא:
ואין להקשות למה לא נאמר שזו נו"ן חלולה לסוברים שאות חלולה חשיבא
אות, דיש לומר היות שניכרת שהיא גימ"ל, אפילו לסברת המקדש מעט דנחשב ע"י
קו שלמטה הסותם כאילו נסתם כל החלל, ונעשית נו"ן, היינו רק לחומרא לפסול, אך לאידך אין להכשיר נו"ן זה משום שנדמית לגימ"ל.
וכמו"כ בטי"ת שנתחברו ראשיה מעט [שכתבתי ב"אותיות
שקו חוסם את חללן"] אע"פ שחושש שבט הלוי ע"פ סברת המקדש מעט שנעשית
סמ"ך, ברור שגם לסמ"ך היא פסולה (ודלא כנראה מהבנת הדע"ק בזה,
שכתבתי שם).
צריך להדגיש שהכתב הנתון כאן הוא מוגדל הרבה מהמציאות, החכם יעשה התאמה בעיני שכלו לפי השיעור.
צריך להדגיש שהכתב הנתון כאן הוא מוגדל הרבה מהמציאות, החכם יעשה התאמה בעיני שכלו לפי השיעור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה