מאוד מצוי שתוך כדי כתיבה, דיו מתפשט לבד בקלף. כלומר זה קורה ללא רצון הסופר. יוצא שחלק מהאות ולפעמים גמר האות נעשה ״לבד״. רמות ההתפשטות שונות.
זה יכול להיות בליטה קטנה עקב שירטוט עמוק או כמות בעובי קולמוס בגלל קלף חלק מדי.
גם אם קולמוס אינו מוצלח יוצאת רק מסגרת מהפס ולא פס שלם. אלא שדיו חוזר בתוך מסגרת ההיא. חוזר שמאלה להתחלה ומתפשט טיפה קדימה עוד פעם.
יש דעות בכל הענין הזה האם זה דרך כתיבה או לא. דעות מקצה לקצה.
לי אמר בזמנו רב ידוע א׳ שצריך להעביר על דיו הנ״ל קולמוס בכח ידו של סופר.
נראה לכאורה - אם הדיו התפשט לבד, וזה סיום האות, הרי זה פסול ולא מהני כלל מה שיעביר קולמוס עליו, דהא נגמר בעשיה שאינו כתיבה, וזה נקרא חק תוכות [כמו המטיף והשופך דיו המבואר בירושלמי דפסול].
השבמחקאבל אם מזיז הדיו שנשפך או התפשט וסדר אותו בקולמוס, אפשר לומר שזה כתיבה, שכתב את הדיו הזה על הקלף [וצ"ע, דהא עיקרו נעשה בשפיכה או מאליו ולא דרך כתיבה, ומה שמתקן מעט צורתו למה יקרא כתיבה ??].
וכל זה בסיום האות ממש.
אך אם נשפך או התפשט שלא בסיום האות, באנו למחלוקת הרד"ך ומגן אברהם בסי' לב ס"ק כג, דלפי רד"ך כל שנעשה מקצתו שלא בכתיבה פסול, ולמג"א (ע"פ שו"ע אבן העזר) הרי זה כשר דהולכים אחר הגמר. [ורבינו בשו"ע שלו לא הביא נושא זה מהמג"א והשמיטו כליל, וצ"ע]
ואם נצרף הקולא הקודמת, שהדיו שהתפשט או נשפך סדרו בקולמוס על הקלף, וגם לא היה זה סיום האות אלא בתחילתו או באמצעו, וסיים האות בכתיבה גמורה, שפיר דמי.
אני חושב שכוונתך וכוונת הרב שאמר "שצריך להעביר על דיו הנ״ל קולמוס בכח ידו של סופר" פירוש מיד כאשר הדיו לח על הקלף, שנמצא כותב את הדיו הלח - וכעין מזיזו במקומו הנ"ל.
השבמחקאבל להעביר קולמוס על הדיו לאחר שנתייבש זה בודאי לא מהני.
אין ספק שמיד. כך אמר אותו רב בפירוש .
השבמחקולדעתו זה לא ממש כמו בנפלה טיפת דיו. כי שם ישנו מחלוקת ולכן יתכן בעיה עם ההידור.
משא"כ זה כנראה עדיין דרך כתיבה . קצת בכל אופן.