הרב דוד לייב גרינפלד - זוית של הדלי"ת

הרב דוד יהודה לייב גרינפעלד

יו"ר ומייסד ועד משמרת סת"ם ארה"ב

בירור צורת זוית חדה באות דלי"ת

"ולכתחלה אין די בזה לבד שיהיה לה זוית חדה מלאחוריה, אלא גם יהיה לה שם עקב טוב" (לשון המ"ב במשנת סופרים אות ד, ומקורו מהאלפא ביתא השלישי לרבינו יו"ט ליפמן מילהויזן, והובא בב"י ובשו"ע הרב, ובקסה"ס).
המושג "זוית חדה" דורש ביאור, כי רובא דעלמא למדו בפשטות, שקצה הפינה העליונה הוא חד (הנקרא שפיץ). ואע"פ דבכה"ג כל תינוקות שבעולם רואים לפניהם בתמונה זו אות רי"ש מרובעת, נדחקו הלומדים דכיון שהקרן-זוית למעלה הוא חד, הרי זו אות דלי"ת של כתב אשורית.
אך באמת קשה לפרש כן, דהרי כשם שהזהירה הברייתא (שבת דף קג:) שלא יעשה גמין צדין (שמזה למדו רבותינו הראשונים ג' דיני הרחקות שלא יטעו להחליף ביניהם), כך הזהירה הברייתא שלא יעשה דלתין רישין. ואיך יעלה על הדעת שלאות ד' אין שום דיני הרחקות שלא יטעו להחליף בינה ובין אות ר', עד כדי כך שכל ההבדל ביניהם תולה על בלימת "חודו של מחט" המונח בקרן הזוית, אתמהה.
מה עוד, שרבותינו הרא"ש (בהלק"ט הל' ס"ת או"ק יב) והמרדכי (סי' תתקנ"ג) שממנו קיבל רבינו יו"ט ליפמן (כמפורש בהקדמת ספרו אלפא ביתא), כתבו שניהם בסגנון אחד שלאות ד' יש "בליטה" לצד ימין שלא תהא נראית כמו רי"ש. ופשוט שדברי הרא"ש והמרדכי לאו מצד ה"קבלה" (לכתחלה) נאמרו, אלא (לעיכובא) מצד עצם צורת האות. וכן מפורש להדיא בשו"ת הריב"ש (סי' ק"כ) שאות דלי"ת "בחסרון יציאת הגג לאחור תדמה לרי"ש גמורה".

ב.  ולהבנת מהות הזוית חדה, יש להקדים דברי המשנת סופרים על ראש אות וי"ו "וטוב שתהיה עגולה". הנה לשון זה מורה שעיגול ראש הוי"ו אינו דין יסודי בהלכה לכתחילה, אלא דרך "עצה טובה" קמ"ל, ואינו נזכר בספרי הראשונים בעלי תיקון תפילין וברוך שאמר, ולא בכל מהדורות ה"אלפא ביתא", ואף לא בבית יוסף.
ברם מקורו נמצא בשו"ע הרב וז"ל "וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן", והעתיקו בס' קסת הסופר. אך הדברים צריכים ביאור, דממה נפשך אם יש לחשוש בוי"ו שראשה אינה עגולה שצורתה תדמה לזיי"ן, א"כ לא מתאים כלל לשון של עצ"ט, אלא לישנא דאזהרה מבעי ליה.
ונתעוררתי להשכיל על דבר אמת משאר לשונות בעניני זויות הנזכרים בשו"ע הרב, דחזינן בדבריו הבדל להלכה בין סוגי הזויות, כגון מה שכתב הרב בשלחנו באות כ"ף פשוטה וז"ל, "ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות, ומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה" - דהיינו לכתחלה - "ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה".
ולכאורה נראין דבריו כסתירה מיניה וביה, וכדהקשה בשו"ת צמח צדק (או"ח סי' י"ח או"ק ב) דדיו לבא מן הדין להיות כנדון (דכל הפשוטות צ"ל כהכפופות, דאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה, כדכתב הב"י בשם הרא"ם), והרי בנדון כ"ף כפופה עצמה אם עשה לה זוית למעלה כשרה (לדעת הרב), א"כ כ"ש בכ"ף פשוטה דאם עשה לה זוית למעלה צריכה להיות כשרה.

ג.  ומהמשך תשובת הצ"צ שם נתעוררנו דלאו כל הזויות שוות, וז"ל "וכן מתבאר ממה שכתבו חכמי התכונה והמחקר בענין פירוש זויות, שיש ג' מיני זויות עין בס' תכונות השמים סי' ג' כו" עכ"ל.
ואמנם לא ראינו ב"תכונות השמים", אבל ראינו אותו ענין בספר "איל משולש" להגר"א ז"ל שכתב דישנם ג' מיני זויות: א) זוית ישרה – המחזקת 90 מעלות. ב) זוית רחבה – המחזקת יותר מ-90 מעלות. ג) זוית צרה – המחזקת פחות מ-90 מעלות.
ולאור הנ"ל, שוב אין שום סתירה בין הזוית של הכ"ף כפופה שהכשיר הרב (בזוית ישרה וכ"ש בזוית רחבה) ובין הזוית "של דלי"ת" שהחמיר הרב לפוסלה. כי ה"זוית חדה של דלי"ת" היא זוית צרה המחזקת פחות מ-90 מעלות, שעי"ז קצה הגג עובר לימין מעבר לרגלה.
ומעתה מובנים הדק היטב דברי רבינו האלפא ביתא וכל הפוסקים שלאחריו, שכתבו שמצד עצם צורת אות דלי"ת לא בעינן עקב ממש אלא די ב"זוית חדה", כי בזה שהזוית צרה ופחותה מ-90 מעלות, בהכרח שרגל הדלי"ת היורד מתחתית הגג, אינו יוצא מכנגד קצה העליון ממש, אלא לפנים (לשמאל) מנקודת קרן הזוית העליונה, שעי"ז נוצר "בליטה" אלכסונית של הגג, העובר לימין, מעבר לרגלה. משא"כ בזוית ישרה (של 90 מעלות) "לאו היינו שהגג עובר", כלשון הצמח צדק שם.
ומעתה מה "טוב" ומה נעים בהירות לשון שו"ע הרב שהעתיקו המ"ב במשנת סופרים על אות וי"ו ש"טוב" שתהיה עגולה, דהיינו שגם אילו לא תהא עגולה אלא יהיה לה זוית ישרה, וכ"ש זוית רחבה, עדיין צורת וי"ו עליה מבלי שום פקפוק.
והעצה הטובה דקמ"ל היא, דאם הסופר לא יקפיד לעשות עיגול למעלה בראש הוי"ו לצד ימין, אלא יעשנה בזוית, אזי כמעט לא ימלט דיתרמי ליה זוית חדה, שאז יעבור הראש לימין מעבר לרגל, ותיפסל.

ד.  ומעשה שהיה עם הסופר החשוב הותיק מו"ה ישראל חיים הס ז"ל, שהביא אלינו לפני כ"ה שנים שאלה על אות רי"ש שהיה לה זוית-רחבה למעלה בקצה גגה, והסופר הנ"ל נטה לפוסלה, ולא הוי ניחא לו שהכשרתיה בפשיטות, והחליט להציע השאלה לפני מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל הכ"מ. כאשר הרציתי דברי אלו לפני מרן הגאון הגדול בעל שבט הלוי זצ"ל וקלסיה מצד הסברא, אך שאל אותי אם יש בידי איזה הוכחה מגדולי פוסקי דורות הקודמים שהבינו כדברינו בביאור מהות זוית חדה, והשבתי שמלבד הצ"צ הנ"ל מצאתי הבנה זו בשו"ת "דרכי נועם" (אבי הגינת ורדים) באהע"ז סוסי' ג' וז"ל "לפי דגבי ריבוע דמ"ם סתומה אינו כריבוע דדלי"ת שיש לה זוית מרובע עד שהקו העליון יוצא מלאחריה". ואמר לי אז מרן זצ"ל, דמעתה ואילך כך תצא ההוראה מהיכלו, דאף אם קרן הזוית מחודד מאד כחודו של מחט, לא מהני להכשירה לדלי"ת כל עוד שאין הגג עובר לימין ע"י הזוית החדה.
ובס' משנת הסופר על קסה"ס להגרי"מ שטרן שליט"א הדפיס חלק מדברינו, וכנראה שבשוגג נשמטו הדברים בשם אומרם. ברם מה שסיים שם שאם עשה זוית פשוטה בדל"ת יש להראותו לתינוק, זאת כתב מדעתו, כי לענ"ד אין מועיל בזה הבחנת תינוק, דאנן סהדי דכל תינוקות שבעולם יכירו ויקראו לאות כזו רי"ש, כי את האות דלי"ת הם מכירים רק כשיש לה עקב עב, וממילא אין בקריאת התינוק שום הבחנה וגילוי מלתא כדי לברר את הספק.