בשבוע שעבר הבאנו שאלות בנוגע לסוג תפלין "פשוטות מהודרות" שעשויות מקיפול כל צד - עד שנסגרו כל הבתים בשל ראש, וללא דבק. [חשוב לציין זה סוג חדש של "פשוטות מהודרות" ולא הסוג היותר מוכר הישן, שאכן צדדי העורות מדובקות זה לזה].
ושמה נשאל: האם העורות הללו המקופלות נחשבות לבתים של ראש [וכן תהא השאלה בתפלין של יד] כי מחמת הקיפול מכל הצדדים הן סגורות לגמרי, או שמא אין זה בית\בתים כלל עד שידביקם בדבק במקום הקיפול?
נראה לי שזה תלוי במח' מחצית השקל והביאור הלכה בסימן לב סעיף לח, דכ' מחצית השקל שם שרצועות הנחתכות מעור אחד לרצועות ואח"כ מחברם יחד לבתים על ידי דבק, נחשבת לבית שלא מעור אחד ופסולה לפי הב"ח.
אמנם הביאור הלכה הכשיר כי העור מחובר בעיקרו ולא נחשב לשתי עורות, אלא לעור אחד.
[הגם שיש לחלק, דמקרה דידן אינו מדובק כלל אלא הבית עומד מעצמו ע"י קיפול, ולומר דעדיף וכשר אפי' לפי מחה"ש, או יש לומר להיפך דגרע ופסול אפי' לפי הביאור הלכה, נראה העיקר] דלפי מחצית השקל הוא הדין כאן היות שהרצועות קרועות [חתוכות] מצדדיהן, אינן נחשבין לבית אחד מעור אחד. אמנם לביאור הלכה היות שעיקרו עור אחד המחובר, יתכן שייחשב לתפלין מעור אחד.
ולכן לפי מחה"ש אינן כשרות [אליבא דהב"ח וסייעתו, ולא יתכן לקראן "מהודרות"].
עוד משמע מפשט הסוגיא בסנהדרין דף פח [ומסוגיא זו הוכיחו הרבה אחרונים, דדבק הוי חיבור] "דאי אנח גבייהו האי לחודיה קאי" - שאם רק הניח הבית ליד שאר בתי התפלה של ראש - שאינו חיבור כלל. משמע דאפילו מונח הבית היטב, אלא שאינו מדובק או תפור יחד, לא נחשב לחיבור כלל. א"כ לכאורה הו"ה כאן אינו חיבור כלל להקרא בית.
ועיין גם בשו"ע רבינו (סי' קסח סעיף ג) לענין חיבור שני חצאי לחם וכו', דנראה עיקר דחיבורי אדם לא נחשב לחיבור. ויש לדמות ענין דידן לשם.
אני יודע שלא עיינתי מספיק וכו', ושיש קצת סברות לדחות האמור לעיל. מ"מ אחרי מחשבה הדברים הללו נראים לי נכונים, ומידי חשש פסול דאורייתא בתפלין - שהרי "בית שאינו מעור אחד כלל" הוא פסול לכו"ע [ולא הכשירו אלא עורות מחוברים יחד להקרא עור אחד] - לא יצאנו. ולכן ודאי ובודאי אינן "מהודרות".
