שאלה על ה"א

השאלה שנשאלתי היתה על העיי"ן שיש בה שינוי מעט. והוריתי לשאול תינוק.

ואחר כן שמתי לב לבעיה חמורה, צורת הה"א הראשונה בשם הק'. הרגל שמאל אין לה שיעור וצורת ירך [שמאל]. ירך זו צריכה להיות כעובי הקולמוס בעביה [כלומר גבהה]. ואפשר אולי נחשב הקו הדק כשיעור עובי הקולמוס בדוחק.

אך עיקרה קו דק משוך לרוחב השיטה, ולא לגבהה. והרי זה שינוי מצורת הירך. [המקדש מעט מסתפק בירך שהיא משוכה לרוחב השיטה - כעין מושב, ודבריו כאשר היא עבה כשיעור אלא שגם משוכה כעין מושב, ודעתו נוטה שזה שינוי צורת הה"א. אבל כאן גרע טפי, שהיא קו דק לבד ועיקרה משוכה, הרי זה שינוי מצורת ירך]. כן נראה לי ברור בשיטת הסוברים (רמ"א סי' לב סעיף טו, על פי התרומה והמרדכי), שירך שמאל שבה"א צ"ל כשיעור עובי [הקולמוס] היו"ד.

אמנם לסוברים (מאירי בב"י שם. וכן נראה פשט לשון הרמב"ם ה' תפלין סוף פ"א) שכל שתינוק מכירה כשרה, ולא תלוי כלל בשיעור, יש להכשיר כאן כל שהתינוק מכירה. והגם שאין אנו פוסקים כדבריהם, מ"מ כל שתינוק מכירה יש להתיר לתקנו בהוספת דיו [גם שלכס"ד כדין הוספה מעט בנפסקים, כפי שביארתי פעם בפורום זה].  

ה"א משוכה

נראה לי שהה"א הזו פסולה.

ה"א - רגל שמאל משוך

העולם מכשיר ה"א [תיבת 'משה'] זה, אע"פ שהירך משוך מדי. יש מחמירים לפסלה משום שינוי צורה (וכן נראה לי עיקר).

האם מועיל לגרר מהעובי שלה להעמידה על צורתה הנכונה, והאם זה מתקן אותה שתהא לכתחילה?

מי שפוסלה יסבור שהגרירה הוא חק תוכות. ומ"מ למכשירים עצמם עדיף שתהא צורתה הנכונה, ולכן עדיף לתקנה בגרירה כנ"ל. אך מ"מ לא תהא מחמת התיקון הזה "לכתחילה".

הגהת מזוזה

אפשר לראות יותר טוב בהגדלה

יודי"ן ארוכין ביותר [בשם ה', ובשעריך] - הרגל ארוך וגם יורד ישר, נהפך ל[שיעור] וי"ו ופסול.

וי"ו [מצוה, ועוד תיבות] - הראש כפוף כלפי מטה - כשר [כל זמן שלא נהפך לפ"א פשוטה קטנה ממש].

פ"א פשוטה רחבה ואינה יורדת מהאל"ף שלידה [אף] - כשר.

ה"א ירך שמאל משוך מאוד [בשם, האדמה] - שורת הדין לפסול, וכ"כ במקדש מעט. וכן נראה שזה שינוי בצורת האות, משום שנשתנה מהיות ירך שמאל למושב, וק"ו הדבר ממה שפסל הברוך שאמר (מובא במג"א ושו"ע רבינו וכל האחרונים) עמידת ירך שמאל באמצע גגה משום שאינה מתדמה לחי"ת [כמבואר בברוך שאמר], כל שכן זה.

כ"ף פשוטה עם עקב [ובלכתך] - פסולה למנהג אשכנז.

ממי"ם מוזרין [ימיכם, וימי] - כשר בדיעבד.

שאלות על ה"א

 

כתב חלש. בה"א יש בעיה כפולה - רגל ימין יורד מרגל שמאל בשיעור ניכר, והרגל שמאל התלויה דקה ואין בה שיעור בגבהה כמלוא אות קטנה.

צריך שאלת תינוק אם יקראנה ה"א, ותיקון. [אע"פ שנראה מהפמ"ג להכשיר ה"א שהנקודה תלויה בגבהה ואינה שוה למטה עם ירך ימין. יש לומר דהיינו כאשר ירך שמאל מלאה בשיעורה, משא"כ כאן, ובכל אופן נראה שיש כאן שינוי קצת מצורת האות, ולכן צריך שאלת תינוק. וכן נראה במשנת סופרים לאות ה"א].

הנקודה רחבה ביותר, ומשוכה כעין מושב לאות. המקדש מעט כבר מעיר על בעיה זו - שהרי צ"ל רגל שמאל ולא מושב !!!

מ"מ העולם מקיל וקשה לפסול נגד מנהג העולם. אבל ברור שאין זה כתיבה תמה לכתחילה מהודרת.

פ"א

הפ"א של "ואספת" [שכחתי לסמן] נראית כפ"א עם שתי נקודות. אמנם נראה שזה לא יפסול, אך מ"מ יש בודאי להקפיד בדבר לכתחילה שלא לשנות צורות האותיות.

הבי"ת עקומה, בקושי יש לה גב - כשרה בדיעבד.

הפ"א גגה עובר עליה לימין - כשרה בדיעבד.

שתי הה"א - ירך שמאל משוך ביותר - לדעת המקדש מעט שאלה חמורה של שינוי צורת האות.

ריוח כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה, משיכת גגות ה"א וקו"ף

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף לז

אם כתב תיבה אחת יתירה יגררנה ויהיה מקומה חלק ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה' או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן ואם יגרר הרגל ויכתבנו בסוף נמצא כותב שלא כסדרן אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין יש להקל למשוך הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד:

פירוש:

אם כתב (בתפלין) תיבה אחת יתירה (או תיבות, או אותיות יתירות) יגררנה (ותהיה הפרשה כשרה), ויהיה מקומה חלק, ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות. ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק, מפני שרגל (שמאל של) הה"א והקו"ף צריך להיות בסופן (בצד שמאלן, ואם ימשיך גגן לבדן תשאר הרגל באמצען ולא בצד שמאלן), ו(כל שכן) אם יגרר הרגל ויכתבנו (מחדש) בסוף (במקומו בצד שמאל) נמצא כותב (האותיות ה"א או קו"ף) שלא כסדרן (והפרשה פסולה). אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח [כשיעור] שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין (משום שיש בה ריוח פרשה במקום שאינה צריכה), יש להקל למשוך (גג) הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה (בצד שמאל, אלא תישאר הרגל כנגד אמצע גגה, ואינה פסולה בדיעבד) מאחר שלא הוזכר (פסול) זה בתלמוד:

חידוש וביאור:

א)  אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות.

מדקדוק לשון רבינו [א. הקדים שיעור הערכי (שיעור הריוח) לשיעור המדוד (ט' אותיות), ב. "כשיעור הריוח" בה"א הידיעה] משמע, שאין פיסול אלא אם כן תישאר ריוח הפרשה כלומר כפי שעושה בתפלין הללו, ולכן אם מניח ריוח ט"א גדולות [ג"פ אשר] לשיעורי ריוח הפתוחות וסתומה, לא תיפסל בהניח חלק אלא בריוח גדול כזה, אבל אם אחר הגרירה ישאר ריוח קטן מזה כשיעור ט' יודי"ן אין זה כריוח הפרשה (כי ניכר ההפרש ביניהם) ואינה פוסלת בדיעבד.

וכן משמע מלשונו להלן סעיף מז "ומכל מקום אם הניח [ריוח] לא פסל אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבות אשר אשר אשר מאותו הכתב, ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודי"ן של אותו הכתב" – מדכתב שיעור לכתחילה כאן בשיעור שאסור להניח, שמע מינה שמכיון שלכתחילה זהו השיעור ואם עשה כן ברווחים של הפתוחות וסתומות, ממילא כל שלא הניח ריוח גדול של ג"פ אשר במקום שאינה צריכה, אינו פוסל.

אמנם מסיפא דסעיף שלנו "אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין" משמע שכל שישאר שם ט"א [אפילו ט' יודי"ן] יפסלו. וצ"ע (ודוחק לומר דסמך בסיפא על דקדוק הלשון שאפשר להבין מהרישא).

ב)  ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק.

וכל שכן שאר אותיות שאי אפשר למשכן כגון נו"ן וצד"י שנזכרו בסעיף לו. אבל אם יש אותיות שאפשר למשכן ככ"ף דלי"ת ורי"ש שנזכרו בסעיף לה, מוטב למשכן שלא ישאר חלק כל כך. ואע"פ שאין למשוך שום אות לכתחילה, נראה דמשיכת האותיות עדיף מלהניח ריוח חלק כדי ז' או ח' אותיות. וכ"כ משנה ברורה ס"ק קי.

ג)  מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן.

כן מבואר ברדב"ז שהביא המג"א דעמידת רגל שמאל של הק' כדין הה"א. שמע מינה, שאסור להמשיך רגל הה"א לרוחב השיטה הרבה, וכל שכן שאין להמשיך ראש רגל שמאל הקו"ף, דבזה מתקלקלים צורתן (וכ"כ מקדש מעט, בצורת אות ה"א ס"ק יב).

נמצא שאין אפשרות לתקן הריוח, דאם ימשוך הגג או הרגל תפסל צורתן, ואם ימחוק ויתקן הוי כתב שלא כסדרן, על כן יניח הריוח חלק וכשר בדיעבד.

ד)  ויפסלו התפלין. לא ביאר רבינו דין הנחת ריוח חלק כשיעור פרשה במזוזה. וכן יש לדקדק האם נתכוון לכל תפלין או רק לשל יד?

ונראה במזוזה דתלוי האם ריוח פרשה שבין שמע והיה מעכבת או לא, דלסוברים [סמ"ג רא"ש וטור] דאין דין ריוח ביניהם רק להכירא בעלמא, נראה דגם ריוח באמצע הפרשיות אינו מעכב, שהרי אין דין פרשיות במזוזה כלל. אך לרמב"ם ושאר הפוסקים [וכן מבואר בשוע"ר בסעיף נ במראה מקום, דמשמעות הגמ' ופוסקים] דריוח הפרשה עצמה מעכב, רק שאין ציור פתוחה או סתומה מעכבת, א"כ הנחת ריוח פרשה במקום שאינה צריכה במזוזה נמי פוסל.

אבל בתפלין של ראש מבואר בשוע"ר סעיף נד דאין בה דין פרשיות פו"ס, א"כ לכאורה גם ריוח במקום שאינה צריכה אינה מעכבת. ויש לחלק.

ה)  למשוך הה"א.

ולא ביאר כאן משיכת הקו"ף. ובפשטות כי הסוברים פסול בה"א למדו כן [כמבואר בב"י סימן לו] מהגמ' לא יעשה ההי"ן חתי"ן, שרגל שמאל של ה"א כרגל שמאל של חי"ת. אך בקו"ף ליכא שום הוראה מהגמרא על כך (רק הרדב"ז למד כן ממה שצורת הקו"ף כ"ף ווי"ו, ואם ימשוך הגג תבטל צורת הכ"ף שבה). ועל כן כתב דאפילו משיכת גג ה"א אינה מעכבת, כי לא נזכר פיסול זה מפורש בתלמוד. [וזה כשיטת הנודע ביהודה והצ"צ דאין לפסול משום שינוי צורת האות, שינוי שאינו מוזכר בתלמוד].

ו)  פשוט שכאשר בא למשוך הה"א או הקו"ף לא ימשוך גגן אלא מה שצריך כדי למעט שיעור ריוח הפרשה, שלא תשאר חלק כשיעור ט' אותיות, אבל לא ימשוך יותר מזה לסגור לגמרי הריוח (אלא ישאר ריוח חלק כשיעור ז' אותיות). וכן משמעות משנה ברורה שם ס"ק קי.

ז)  מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד.

אבל פסול ריוח כשיעור פרשה במקום שאין פרשה כלולה בפסול התלמוד שלא יעשה סתומה פתוחה פתוחה סתומה, וכל שכן שלא יעשה פתוחה או סתומה במקום שאין שם פרשה.

שיעור ירך - ביחס לגג

התי"ו פסולה - משום שהגג עבה כפליים מהירכיים [ימין ושמאל] והרי צריך שישתייר כמלוא אות קטנה בירך. כלומר, הירך צריכה להיות כעובי הגג, מה הגג עביה קולמוס אחד [כשיעור גוף היו"ד] כן צריך שישתייר בירך. וכן נוהגים לענין דלי"ת רבתי שצריך הירך להיות עבה כמו הגג ולא פחות.

ההי"ן פסולות - על פי פשט ההלכה, שצריכה להיות שיעור לירך שמאל של הה"א, כמלוא אות קטנה שהיא יו"ד. פירוש בגובה הירך, ולא משוכה לרוחב. וכאן גובה הירך שמאל אינו חצי מעובי הגג.

כל זה על פי הבנתי בהלכה. כמובן שיהיו [בעזרת הי"ת] חולקים וסוברים אחרת. הרי זה רגיל.

שאלות על צורות אותיות

הה"א פסולה כמבואר במקדש מעט, יש לו מושב רחב במקום רגל שמאל (אמנם העולם מיקל בזה).

הכ"ף ראשה מצד ימין עם זוית - כשרה בדיעבד לפי שוע"ר, ולפי הפמ"ג [ומשנת סופרים] פסולה עד שיתקנה.

הנו"ן ראשו רחב מאוד יותר מהמושב - יש פוסלים, ויש מכשירים.

ה"א - ירך שמאל משוך וכמעט נוגע

תמונה זו ושאלה זו הועלו בפורום באנגלית.

לעניות דעתי הה"א בשם פסולה, נשתנה צורתה של הה"א לגמרי.

ה"א שירכה רחב כמושב

לדעתי מצוה לפסול ה"א זו, [אע"פ שאין הנקודה/מושב נוגעת לירך ימין] משום שכמעט סתומה לגמרי, ואין זה צורת ה"א. צורת הה"א שיש בה ירך שמאל, שהוא כעין ירך-רגל, אבל כאן היא ממש מושב גמור, וגם שסותמת כמעט כל חלל האות. 

מזוזה עם שאלות

חלל הבי"ת צר - האחרונים מכשירים.

ירך שמאל של ה"א משוך. כבר כתבתי על זה, ונראה לי לענ"ד שזה פסול. אבל רוב הרבנים מכשירים. בכל ענין כאן צריך שאלת תינוק, האם לא נשתנה לצורת בי"ת או נשתנתה צורתה בכלל.

למ"ד ראשו כיו"ד - כשר בדיעבד.

סמ"ך ממש משולש ואין לו מושב כלל - נוהגים להכשיר את זה בדיעבד.

למ"ד נכנס לחלל התי"ו - כתוב בשו"ע שאין להכניס לכתחלה את הלמ"ד לחלל אות אחרת, ובדיעבד כשר.

ה"א שירך שמאל משוך - לענין תיקון

הרגל שמאל של הה"א [הראשונה] בעיה גדולה מאוד.

כפי שכתבתי אתמול - הרגל שמאל שבה"א, צריכה להיות צורת רגל ולא מושב שכוב. ועוד, שהירך שמאל צריכה לעמוד בצד שמאל ולא באמצע [גם כאשר היא בעמידה] כפי שכתבו הפוסקים [ברוך שאמר, מגן אברהם, ושוע"ר סי' לב סעיף לז. אמנם כתבו דאם אי אפשר לתקן יש להכשיר ירך שמאל באמצע האות].

כאן שיש תרתי לריעותא נראה לי שזה פסול מצורת אות ה"א. אבל הרבה אומרים שהיות שכל העולם קורא לזה ה"א, הוא כשר.

 

נשאלתי - על פי דעתי שזה פסול, האם יהא היתר לגרור ממנה חצי הימני של הנקודה השוכבת, כדי לתקן צורתה?

נראה לכאורה, מכיון שזה פיסול בצורת האות כל תיקון צורה ע"י גרירה הוי חק תוכות.

מצאתי במשנת הסופר של הרב שטרן שליט"א [עמוד נ, ביאור הסופר ד"ה דקה] שמכשיר ירך שמאל משוך לרוחב החלל, כל עוד שלא נשתנית ממש לצורת בי"ת. אבל עצם משיכת הירך לרוחב אינו פוסל לדעתו.
לכן מי שרוצה לסמוך על דעתו, יוכל לתקן ע"י גרירת העודף של הירך, כי אם זה הירך כשר פשיטא דלא נפסל תיקון ליפות צורתו משום חק תוכות.

מושב הה"א - נקודה משוכה מדי

נראה לי שהה"א הזו פסולה. הה"א צריך להיות בה ירך שמאל. הירך הוא רגל, ובכתב ספרדי תמונתו כעין מקל - וי"ו קטן ללא ראש. ובכתב אשכנז הוא דומה מעט לתמונת יו"ד הפוכה. אך פשוט שאינו מושב משוך לרוחב תחתית הה"א, ועל כן אין למשוך היו"ד הזו, וכן הזהיר בספר מקדש מעט.

הה"א שלפנינו [תמונה א] אינו ירך שמאל, אלא מושב.

בתמונה זו [תמונה ב] מסומנות שתי ההי"ן שאף בהן הסופר משך יותר מדי את נקודת השמאל שבהן, עד שהנקודה/מושב כמעט סוגרת לגמרי את חלל הה"א. ברור שאין זה לכתחילה, וצריך מאוד להזהר בזה. אך אין בידינו לפסול ההי"ן כאלו.

למטה תמונה [תמונה ג] נוספת של משיכת ירך הה"א, שאינו לכתחילה.

בעיה בה"א ויודי"ן

בה"א המסומן יש בעיה - ירך שמאל בה"א צריכה להיות בעיקר ירך או רגל שעומדת לגובה, ושיעור גבהה מבואר בשו"ע [סימן לב סעיף טו] כמלוא אות קטנה, כלומר כגובה גוף היו"ד [או עובי קולמוס מהכתב שכותב בה].

כאן הסופר לא למד ולא ידע, ועשה עיקר הירך שמאל משיכת מושב ורק קצת התחלה בעמידה. וזו טעות בעצם כתיבת האות. אע"פ שיתכן שבדיעבד האות כשרה.

שתי היודי"ן המסומנות הן בעיות.

הראשונה היא בעצם וי"ו קטנה עם קוצי שמאל של יו"ד, אך אינה יו"ד כלל.

השניה היא כעין רי"ש קטנה, ולכל הפחות המיקל צריך לשאול תינוק אם אינה רי"ש.

ה"א שירך שמאל משוכה

הקש על התמונה לשם הגדלתה

חלק מההי"ן הירך שמאל שבה משוכה מאוד, ולדעת המקדש מעט זה פסול. (ודבריו מסתברים, אלא שהעולם מיקל).

החי"ת המסומנת מצד ימין היא כשרה בדיעבד בלבד, או כחי"ת של רש"י או כצירוף דלי"ת וזיי"ן (שרוב האחרונים מקילים, אבל דעת שו"ע רבינו לפסול כמבואר בסי' לו אות ח. ולכן לנוהגים ע"פ פסקי האדמו"ר יש להחמיר, אבל לאחרים יש להקל בדיעבד).

ה"א שירך שמאל משוך ביותר

נראה לי שההי"ן כאלו המצויינים בתמונה פסולים, כי הנקודה שבצד שמאל בה"א צריכה להיות נקודה או ירך, וכאן היא מושב ואין בה צורת נקודה או ירך כלל, ולא עוד אלא שחוסמת כמעט לגמרי את חלל הה"א שצריך להיות פתוח למטה כמבואר בגמרא מנחות כט, וכל זה הוא שינוי גדול בצורת האות.

וכבר כתבתי את זה באותיות הרב עמודים קט-י, ושכן משמעות המקדש מעט ס"ק יב.

ולא זכיתי עדיין שתקבע הלכה זו, ונוהגים הרבנים כאן להכשיר כל שאין הירך נוגע ממש לרגל ימין, וכל שיש הפרש דק כחוט השערה בלא נגיעה המה מכשירים.