שאלות על יודי"ן

היו"ד [ישראל] פסולה - היא וי"ו ממש.

ראש שמאל של השי"ן [ישראל] רחב מדי - כשר בדיעבד.

רגל [נקודה תחתונה] באל"ף רחבה מדי - כשרה בדיעבד (לכתחילה שיעורה כעין יו"ד או רחב מעט כשיעור רוחב קולמוס וחצי, אבל לא יותר רחב מזה).

רגל היו"ד ארוכה מדי ושיעורה כוי"ו - והיא פסולה. אמנם אם תינוק יקראנה יו"ד, יש לומר שמותר לתקנה [גם בתפלין ומזוזה] בהוספת דיו לבסיס הראש, עד שיהא הראש עבה ושוה כשיעור אורך הירך.

כי זה ההבדל בין יו"ד לוי"ו בשיעורן - היו"ד ראשו עביו קולמוס ויריכו עד קולמוס, ולא יותר. והוי"ו יריכו ארוכה יותר מעובי הראש, אבל שוים אורך הראש והירך אינו שיעור וי"ו.
 

היו"ד בשורה התחתונה התג גדול יותר מדי - מ"מ כשרה [כל זמן שתינוק מכירה], ויש לגרר מהתג עד שיעמוד בצורה הנכונה לו.

ראש צד"י משוך

ראש ימין של הצד"י משוך מדי. אמנם זה כשר בדיעבד כל זמן שהתינוק מכירו (כמבואר בשוע"ר סימן לב סעיף לו - לענין מושבי הנו"ן וצד"י שמשוכות מדי, והוא הדין לענין ראשי שעטנזג"ץ המשוכים), אך אין זה ראוי לכתחילה.

וכתב רבינו (ריש סימן לו) שלכתחילה מדין כתיבה תמה צריך לכתוב כל האותיות נכונות כפי שנמסרו צורתן על ידי רבותינו הראשונים. ומבואר בראשונים ואחרונים שראשי שעטנזג"ץ, הם ראשין כצורת יודי"ן או זייני"ן - ברור שזהו לא רק צורתן, אלא גם שיעורן (כי שינוי השיעור מוביל בהכרח לשינוי הצורה). וכן מבואר בפוסקים [ושו"ע רבינו סי' לה] שאין למשוך האותיות לכתחילה.

ראה עוד דוגמאות תחת התיוית - ראשי שעטנזג"ץ משוכים.

אמנם בכתב המיוחס לאדמה"ז נהגו למשוך ראש שמאל של הצד"י כקולמוס וחצי (או מעט יותר מזה, ואילו שאר ראשי שעטנזג"ץ אין מושכין ראש שמאל יותר מקולמוס), אבל לא כשיעור שתי קולמוסים.

ואילו ראשי ימין של שי"ן וצד"י ועי"ן - אין מושכין אותן אלא כחצי או שלשת-רבעי הקולמוס

ראש העיי"ן רחב מדי

ראש שמאל של העיי"ן רחב מדי - אני חושש לשינוי צורת האות.

נו"ן עם גג רחב מדי

 הגג רחב מדי. היא פסולה.

גם בנו"ן הזו הגג רחב מדי. הכתב זול מאוד.

האל"ף נדמה לי שזה קו משוך בשוה. (בודאי אפשר וצריך לתקן).

חי"ת של זייפנים - כל מי שעושה בצורה קבועה חי"ת משני ווי"ן - הרי זה זול ... וידוע שאינו מדקדק כלל בכתיבה תמה !!!

הבי"ת פסולה, המושב קצר מדי.

נו"ן פשוטה - ראש רחב מדי

ראש הנו"ן רחב מדי - ונראה שעל פי שורת הדין היא פסולה.

אמנם בדיעבד, היות שתינוק יכירה - קרוב הדבר שמותר לתקנה בהוספת דיו להעבות את ירכה, כדי שלא יהא ראשה עובר כל כך לצד ימין.

שאלות על צורת האותיות

נפשך - הכ"ף פשוטה רחבה, צריך שאלת תינוק אם לא יטעה לקראה רי"ש.

ובקומך וקשרתם - הווי"ם יש בהם קצת שפיץ בולט - מועיל קריאת התינוק להכשירן.

מטר - גג שמאל של הטי"ת משוך מדי, אין זה לכתחילה.

הרי"ש סיום גגה נראית מרובעת - כשרה, כי אינה בזוית ועוקץ ואינה נראית כלל לתינוק כד'. אמנם אין זה לכתחילה, כי לכתחילה צ"ל עגולה מאוד דוקא ולא כעין ריבוע.

שי"ן - ראשיה גלמים [קו משוך בשוה]

 

 

 

 

בכל אחד מהשיני"ן הללו יש קו אחד שאינו יו"ד או וי"ו, אלא קו פשוט משוך בשוה, והוא פסול, כמבואר בשו"ע ואחרונים.

דרך אגב: חלק מהשיני"ן הראש שמאל משוך הרבה, בצורה שמשנה את צורת האות (אמנם העולם מיקל במשיכת ראש שמאל של השי"ן וטי"ת וכיוצא בזה).

ראש טי"ת משוך

ראש הטי"ת משוך מדי. אמנם אין פוסלים בדבר, אבל זה אינו כתיבה תמה לכתחילה הראויה.

אין למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ כלל !!

שאלות על צורות האותיות

שאלת תינוק אם זה עיי"ן או לא.

 

העיי"ן ראשה השמאלי רחב. המנהג שלא לפסלו משום הרחבת ראש [ואם כן יהא דינו שאלת תינוק].

 הטי"ת שאלה קשה האם כבר נהפכה לעיי"ן. נראה לי שעדיין מועיל שאלת תינוק.

נראה לי שהצד"י הזו - אבדה צורתה והיא פסולה.

כתב חלש - בעיות בצורות האותיות

מ"ם - אני נוטה לפסול, כי החרטום רחב יותר מהגוף (מהכ"ף).

שי"ן ראש שמאל משוך מדי - נוהגים להכשיר בדיעבד.

מ"ם סתומה - אין לה בליטת הראש משמאל, ומעוגלת מעט למטה - שאלת תינוק שמא יקראנה סמ"ך.

בי"ת משוכה ואינה שוה הגג והמושב - כשרה בדיעבד.

כ"ף פשוטה - יש להסתפק האם זו נקראת כ"ף מרובעת שיש פוסלים (אלא שמועיל תיקון להוסיף דיו כדי לעגל הכ"ף).

ריוח בתוך תיבה, משיכת נו"ן וצד"י

ב"ה, ה' אב, הילולא של האר"י ז"ל

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף לו

אמנם יש להסתפק במצ"ת שמשפטה להיות חסר וכתבה מלא אם מועיל אריכות הצ' למטה אחר שיגרור הוי"ו כי שמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשבת כב' תיבות וכן בנת"ן שמשפטה להיות חסר אם מועיל אריכות הנו"ן למטה אחר גרירות הוי"ו ומכל מקום כל שנראית כב' תיבות פסולה אבל אם בתחילת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"י וכותב האות הסמוכה בתוכה כזה כשר ובלבד שלא ימשוך יותר מדאי ואם המשיך יותר מדאי כדי למלאות השיטה יש להסתפק אם כשר אם לאו ויש להראות לתינוק שאינו לא חכם ולא טפש כמו שעושין בכל אות שיש בה ספק כמ"ש סימן ל"ו:

פירוש:

אמנם יש להסתפק (בדין ריוח בתוך התיבה בין אות לאות שפוסל) ב(תיבה) 'מצת' (שבתפלין) שמשפטה להיות חסר (וי"ו), וכתבה מלא (וי"ו – מצות), אם מועיל אריכות (מושב) הצד"י למטה (לקרבה לתי"ו) אחר שיגרור הוי"ו (היתיר), כי שמא כל עוד שאינו מאריך (גג) האות למעלה (וניכר פירוד בין הצ' לת' בגגותיהן) נחשבת כב' תיבות (ופסולה, ולא מהני קירוב שלמטה), וכן (יש להסתפק ספק זה) ב(תיבה) 'נתן' שמשפטה להיות חסר (וי"ו, וכתבה מלא וי"ו – נותן), אם מועיל אריכות (מושב) הנו"ן למטה (לסמכה לנו"ן פשוטה) אחר גרירות הוי"ו. ומכל מקום כל שנראית (לעינינו תיבה זו) כב' תיבות פסולה.

אבל אם בתחילת הכתיבה ממשיך (כלומר מושך) רגל התחתון (המושב) של הנו"ן והצד"י, וכותב האות הסמוכה בתוכה (כגון יו"ד בחלל הנו"ן – מעל מושבה, ונראית יפה תיבה אחת) כשר, ובלבד שלא ימשוך (המושב) יותר מדאי. ואם המשיך (המושב) יותר מדאי (אפילו) כדי למלאות השיטה, יש להסתפק אם כשר אם לאו (שמא נשתנה צורת האות), ו(לכן) יש להראות (האות) לתינוק שאינו לא חכם ולא טפש, כמו שעושין בכל אות שיש בה ספק (בצורתה), כמו שיתבאר סימן ל"ו (סעיף ד):

חידוש וביאור:

א)  אמנם יש להסתפק במצ"ת .. שמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשבת כב' תיבות .. ומכל מקום כל שנראית כב' תיבות פסולה.

במגן אברהם (ס"ק לג) אחר שהביא ספק זה מהב"י, כתב "וכתב הלבוש שיש להחמיר בזה", ורבינו השמיט הכרעה זו (עי' ברוך שאמר הגה קז דמשמע שנוטה להחמיר, וקסת הסופר סוף פ"ז דמחמיר). משמע דעת רבינו דנשאר הדבר בספק. ולכאורה הכוונה, דאם יש להסתפק שמא נראית כב' תיבות או תיבה א', מהני שאלת תינוק. ורק אם נראית לנו בודאות כב' תיבות פסולה, ואז לא מהני קריאת התינוק. (דיעות האחרונים בענין זה, ראה משנת הסופר וביאור הסופר סוף פרק ז).

ב)  אם מועיל אריכות הצ' למטה .. הנו"ן למטה.

מכאן מוכח דאי אפשר להמשיך ראש שמאל של הצד"י וראש הנו"ן עד לאות שלאחריה, דאחרת מה נסתפקו כאן, יתקן ע"י משיכת ראשי הצד"י ונו"ן, ויהיו כל האותיות סמוכות זו לזו בגגותיהן. אלא פשוט דזה חשיב שינוי צורת האות.

ג)  ואם המשיך יותר מדאי כדי למלאות השיטה. אמנם רבינו העתיק זה מהט"ז (ס"ק כא), אך יש להסתפק מה כוונתו בזה, שהרי השאלה היא משום שינוי צורתן ע"י משיכת מושבן יותר מדאי, ומאי נפקא מינה - למה משכן?

ואפשר, דמכיון שניכר כוונת הסופר במשיכה זו למלאות השיטה א"כ שמא מוכח קצת, דלא עשה כן לשנות צורת האות (עיין סברא כזו, שכתב שערי תשובה ס"ק יב בשם גנת ורדים, דאם משך כ"ף פשוטה הרבה בסוף שיטה, דניכר שהיא כ"ף ומשיכתה רק לסיים השיטה דיש להתחשב בזה). קמ"ל דכל שתינוק אינו מכירו לא מהני.

ושמענו מדברי רבינו, דמהני משיכת המושב למלאות השיטה, ולא ישאר ריוח ט' אותיות בסוף השיטה ויפסל משום ריוח פרשה שלא במקומה. כלומר, אע"פ שלענין קירוב אותיות התיבה יש להסתפק שמא אין קירוב שלמטה מהני לעשותה תיבה אחת, אך לענין שלא ישתייר ריוח פנוי מהני.

ד)  ויש להראות לתינוק שאינו לא חכם ולא טפש, כמו שעושין בכל אות שיש בה ספק.

אע"פ שאין דוגמת אותיות הללו באחרות, כלומר נו"ן שמושבה משוכה הרבה אינה דומה לאות אחרת שמחמת זה יטעה בה התינוק, וכן צד"י שמשך מושבה הרבה, וממילא יש לומר דאין זה ספק שקול כמו הבחנת תינוק בין אותיות מתחלפות - בי"ת הדומה לכ"ף, או וי"ו ליו"ד, או דלי"ת לרי"ש וכיוצא בהן. אעפ"כ מהני קריאת התינוק, דכל שתינוק מכירה הרי זו האות. (ודלא כסברת הדרכי נעם המובא בגידולי הקדש כלל יד, דלא מהני קריאת התינוק בספק שאינו שקול. ראה גם משנת הסופר סימן ו ס"ק ו).

ה)  כמו שיתבאר סימן ל"ו (סעיף ד). לכאורה למה ציין רבינו להלן, ולא ציין לדין שאלת תינוק שכבר נתבאר בסימן לב (סעיף כ, כא)?

והתשובה לכך: דין שאלת תינוק המבואר בסימן לב הוא המבואר בגמרא מנחות, ומיירי בחסר שיעור אורך האות [קיצור הוי"ו וחששו שנדמית ליו"ד], דההכרעה בספק זה ע"י קריאת התינוק. אבל בסימן לו נתחדש דגם ספק בצורת האות, כגון שנסתפק בין בי"ת לכ"ף אם זו צורתה או האחרת, ההכרעה ע"י קריאת התינוק. ואע"פ שהגמרא דנה רק בחסר שיעור, מ"מ פשוט לראשונים (רא"ש וטור שציין רבינו בקונטרס אחרון כאן) דה"ה לכל ספק בצורת האות, וממילא למד רבינו דה"ה בספק זה של האריך מושב הנו"ן וצד"י, דמאי שנא.

צד"י פשוטה פסולה

הצד"י הזו פסולה, נשתנה צורתה בגלל משיכה מוגזמת של ראש ימין. כבר אינה נקודה כיו"ד או ראש אות, אלא היא קו של גג.

מ"ם וצד"י משונים

הממי"ן משונים - דינם שאלת תינוק.

הצד"י הראש שמאל משוך יותר מדי - לענ"ד בעיה גדולה בשינוי צורת האות.

ראש נו"ן רחב

ראש הנו"ן רחב יותר מהראוי, יש סוברים לפסול [משמעות דעת קדושים]. נראה שבמקרה שלפנינו עדיין מועיל שאלת תינוק, כי בכללות נראה כנו"ן, והסופר לא הגזים בהמשכת ראש הנו"ן יותר מדי.

כמובן שאין זה צורת נו"ן לכתחלה.

אסור למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ !!!

אסור למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ !!! זה מקלקל צורת האות.

שאלות

השי"ן ראש שמאל רחב מדי, אך אין בידנו לפסלו. הגם שאין זה נכון לכתחילה. וכן אין להרחיב כלל ראשי שעטנ"ז ג"ץ הרבה.    התי"ו יש בו הפסק, האות ניכרת היטב ומותר לתקנה בתו"מ.

ראשי שעטנ"ז ג"ץ משוכים

כבר כתבתי כמה פעמים על בעיה כאובה - אסור להאריך ראשי שעטנ"ז ג"ץ. שיעור משך הראשים המתוייגים הוא כשיעור קולמוס או מעט יותר. הרבה סופרים שאינם מומחים מאריכים את הראשים עד שיעור ג' קולמוסים כדי למלאות רווחים, ודבר זה הוא מנהג פסול.

אמנם אין בידי לפסול לגמרי [רק משום זה], כל זמן שהאות בכללות ניכרת. אבל יש לפרסם שדבר זה אינו נכון, והופך כל כתב בצורה כזו ל-"אינו כשר לכתחילה" אלא "כשר בדיעבד".

 

שתי דוגמאות למטה לבעיה. בתמונה ראשונה גג הגימ"ל [דגנך] רחב ביותר. בתמונה שניה גג הנו"ן [עיניך] רחב ביותר. אמנם לא פסלנו אותיות הללו, כי עדיין ניכרים היטב שהן גימ"ל ונו"ן. 

בנו"ן יש בעיה נוספת של שינוי צורת האות, כמבואר באחרונים [בספר דעת קדושים], שראש ארוך יותר מהמושב הוא שינוי צורה. אמנם אין נוהגים לפוסל בדיעבד רק משום זה, אבל כל הבעיות ביחד מצטרפים לעיוות בצורת האות. ובודאי אינו כשר לכתחילה.

דוגמא נוספת למטה - העיי"ן ראש שמאל משוך ביותר, גורמת לעיוות צורת האות [שאלת תינוק].

משיכת ראשי שעטנ"ז ג"ץ

כבר כתבתי בתחילת הפורום מאמר "במזוזה הזו יש עוד בעיה":
במזוזה הזו יש עוד בעיה. ישנם ראשי שעטנ"ז ג"ץ משוכים מאוד, לענ"ד זה שאלה על שינוי הגדרת צורת האות.

במקום שיהיו הראשים כעין יודי"ן ברוחב של קולמוס אחד או מעט יותר (עד משיכה פחות משני קולמוסים), הם קוים משוכים.

לא מדברים כל כך על הבעיה הזו, ולכן הרבה רבנים מכשירים, ולענ"ד זו ממש בעיה של שינוי צורת האות.

העליתי את המזוזה שוב, והפעם סימנתי בריבועים אדומים [הקש להגדלה] דוגמאות לבעיה זו.

נראה לי ראיה מלשון שו"ע רבינו שאסור למשוך ראשי האותיות הללו [ולכאורה, על כן הוא שינוי גמור של צורת האות, עד כדי פיסולו].

שו"ע רבינו סימן לב סעיף לו: אמנם יש להסתפק ב[תיבת] מצת שמשפטה להיות חסר וכתבה מלא [וי"ו] אם מועיל אריכות הצ' למטה אחר שיגרור הוי"ו כי שמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשבת כב' תיבות, וכן ב[תיבת] נתן שמשפטה להיות חסר [וי"ו] אם מועיל אריכות הנו"ן למטה אחר גרירות הוי"ו כו'.

למה לא ימשוך ראש הצד"י והנו"ן כדי שראשי האותיות יהיו סמוכים למעלה (ליד השירטוט), וזו תקנה פשוטה שלא כתבה רבינו?
אלא פשוט שזה שינוי צורת האות ואין מועיל תקנה זו, ולכן יש להסתפק במקרים הללו שרק המושב סמוך לאות שלאחריה, אבל ראשיהן רחוקות זו מזו האם הן תיבה אחת או לא.
עוד הארכתי בזה בפורום באנגלית, וכאן הקישור לנושא
The STa"M Forum: Extended heads of the letters shatnez getz

במזוזה הזו יש עוד בעיה

במזוזה הזו יש עוד בעיה. ישנם ראשי שעטנ"ז ג"ץ משוכים מאוד, לענ"ד זה שאלה על שינוי הגדרת צורת האות.

במקום שיהיו הראשים כעין יודי"ן ברוחב של קולמוס אחד או מעט יותר (עד משיכה פחות משני קולמוסים), הם קוים משוכים.

לא מדברים כל כך על הבעיה הזו, ולכן הרבה רבנים מכשירים, ולענ"ד זו ממש בעיה של שינוי צורת האות.

העליתי את המזוזה שוב, והפעם סימנתי בריבועים דוגמאות לבעיה זו. הגדל בשביל תמונה ברורה יותר