ה"א בעייתית

ה"א ראשונה [ב'לאהבה'] בעייתית - רגל ימין קרוב לאמצע והיא נדמית למין זיי"ן ולא דלי"ת, ורגל שמאל משוך הרבה.

מ"מ - מועיל קריאת התינוק. (וצריך ביאור למה לא נחשוש כאן למין 'תרתי לריעותא' ?? ואפשר כי שתי הבעיות הם בעצם מין אחד, מיקום הרגל בה"א)

רי"ש

אני חושש שהר' הזו פסולה משום שינוי בולט בצורתה [יש כאן גם תרתי לריעותא].

יו"ד ארוכה

היו"ד הזו בעייתית - א. היא ארוכה ויש בה שיעור ו'. ב. היא גבוה כשאר אותיות התיבה.

נראה לי לפסלה.

שאלות על תי"ו

הת' הראשון ב'תתן' - אני מסתפק אם יש בו צורת אות, משום תרתי לריעותא. א. רגל ימין קצר, ב. רגל שמאל אין בליטתה ברורה. ומ"מ הייתי מתיר לתקנה ע"י קריאת התינוק.

הת' השני ב'תתן' פסולה בודאי - אין בה שום צורה של ת'.

מבואר בשו"ע שאין לראש הל' ליכנס לחלל שום אות לכתחילה. וכאן בדיעבד שנראה ברור שלא נשתנה צורת הת', כשר [ומצוה לתקן בגרירה מה שאפשר].

טיפת דיו נפל לתחתית חלל הת' - נראה שאין כאן שינוי צורה [והמסתפק ישאל תינוק], ויגרור הטיפה.

הת' 'ואבדתם' רגל שמאל מחוברת לצד ימין שבגג - מבואר בפוסקים שרגל שמאל של הה"א וקו"ף צ"ל תלויים בצד שמאל של האותיות ואם תלויים באמצען או ימינה פסולים לכתחילה, ורק בדיעבד כאשר לא ניתן לתקנם יש להכשיר.

כמו"כ לענין אותיות דומות והת' בכללם, רגל שמאל צ"ל מחובר לצד ימין או קרוב לאמצע, אבל כאן שעיקרה בצד ימין פסול לכתחילה, ולענין בדיעבד נראה שאם תינוק יכול לקראה כשרה בדיעבד.

הן' פשוטה ראשה כעין ו' וצ"ל כז', גם זה אינו כשר לכתחילה.

ת' ראשונה 'ונתתי' הרגל ארוכה מדי. מבואר בפרי מגדים ומשנ"ס שאסור להאריך רגל ימין של הת' פן תדמה למין פ"א פשוטה. נראה כאן שכשר בדיעבד, כי בודאי תינוק יכירה כת'.

שאלות על ממי"ן

 

נראה לי שהמ"ם [וימי] פסולה - כי אין לה מושב.

הההי"ן כשרים בדוחק, בגלל צורת היו"ד שבה.

נראה לי שהמ"ם סתומה [לכם] פסולה בגלל שינוי צורתה - יותר מדי שינויים קטנים מצטרפים לשינוי גמור בצורתה (כעין "תרתי לריעותא" - שכתבתי בפורום כמה פעמים. חפש תחת התוית 'תרתי לריעותא').

המ"ם [בניכם] שאלת תינוק - יש בה קצת שינויים מצורת מ"ם סתומה.

וי"ו - שאלה

 

הוי"ו משונה מעט צורתו, וגם הוא ארוך - יש צד ספק לפסול, משום "תרתי לריעותא" כלומר צירוף של מספר בעיות, או שמא בכל אופן מהני שאלת תינוק.

תי"ו משונה

 

נראה לי שנשתנה צורתה ופסולה [בצירוף שתי שינויים: עיקום או בליטה בתחילת גגה, ורגלה אינה בשמאל אלא באמצעה].

שנה חדשה - ושאלותיה

ב"ה

הנני מברך את הקוראים בשנה זו הבאה עלינו ועל כל עם ישראל לטובה,

קצה העליון של רגל הקו"ף - הדיו דיהה ואיננו, אם כן נשאר הרגל חוץ לחלל גוף הקו"ף ופסול - מכל מקום נראה מאחר שתינוק מכירו שמותר לתקנו.

הרבה בעיות, כתב בעייתי - כדאי להגדיל לתמונה יותר ברורה

ה"א - רגל שמאל עיקרו מחוץ לחלל האות [לצד שמאל]. נראה שדינה שאלת תינוק ואם קוראו, יהא מותר לתקנו.

למ"ד - אני מסתפק האם צורה זו כשרה, או שמא נתקלקל צורתה (בגלל צירוף שתי עיוותים "תרתי לריעותא").

המ"ם - הוא יותר סמ"ך - יש לפסול.

הכ"ף פשוטה - בגלל עובי הגג היא בעיה אולי זה כמין רי"ש, נראה שדינה שאלת תינוק.

תי"ו - רגלה ימין ארוכה ויורדת מהשמאלי כשיעור מלוא אות קטנה, ועל כן נדמית גם כפ"א פשוטה [שנקודתה הפוכה כלפי חוץ].
נראה לי שהיא פסולה משום שאינה "תמה" כלומר האם היא תי"ו או פ"א פשוטה. וכן משמעות הפרי מגדים. במשנת סופרים - לא ברור האם במקרה כזה מהני שאלת תינוק או לא.

תלתא לגריעותא [שלשה בעיות]

בתי"ו זו שלשה בעיות (שינויים):

א) גג ימין משוך הרבה וגג שמאל אינו בולט,  ב) רגל ימין ארוכה מרגל שמאל,  ג) רגל שמאל אינה כפופה דיה !!!

כמו שישנו כלל בהלכות טריפות ש'תרתי לריעותא' בעצמו נחשב לחסרון בכשרות, כמו"כ סברא זו עצמה פשוטה לעניננו, צירוף בעיות קטנות ושינויים קטנים - הן פגיעה ב"כתיבה תמה" ו"צורת האות".

שאלות על ווי"ן ויודי"ן

הוא"ו קצר - צריך שאלת תינוק, האם היא יו"ד או וא"ו. ואם יקראנו וא"ו, חייבים לתקנו.

הוא"ו - שאלת תינוק בגלל הקוץ הארוך, שמא יטעה בה כיו"ד (או שלא יכירנה משום שינוי בצורת האות).

היו"ד פסול, הוא ארוך מדי ויש בו שיעור וי"ו.

החי"ת - לעניות דעתי יש לפסלו משום שבצד ימין הוא גולם ולא וי"ו או זיי"ן. אע"פ שבודאי יהא מותר לתקנו משום שצורת חי"ת עליו בכלל, והקו הימני נראה כמין גולם של זיי"ן, שלכל הפחות אפשר לתקנו בחי"ת. מכל מקום כתב גרוע ויש בה פסול, אין מצוה לרוץ ולהודיע שאפשר לתקנו !! (יש גם חשש קצת של תרתי לריעותא, משום כפיפת רגל שמאל של החי"ת)

היו"ד פסול, הוא ממש וי"ו כשר. (ואע"פ שיש בה הפסק, מכל מקום הפסק כזה בוי"ו מותר לתקן הוי"ו, א"כ הרי זה וי"ו כשר).

כ"ף פשוטה עקומה קצת

הכ"ף הזו גגה רחב מעט [ומתחיל להידמות לרי"ש, אמנם ברור שעדיין נראית יותר ככ"ף, כי רגלה ארוכה יותר], וגם עקומה קצת ביחס לשאר הכתב והשירטוט.

יש כאן שתי בעיות, כל בעיה בפני עצמה היא כשרה, שיעור גג הכ"ף כשר, ועיקום מעט אינו פסול. אבל חוששני שמא בצירוף יש לחשוש לשינוי בצורתה, או בגלל שאינה נקראת יחד עם שאר התיבה. הוריתי לשאול תינוק.

עיי"ן, בי"ת, פסולים

העיי"ן פסול אין לו מושב, אלא רושם וקו דק ביותר הבולט. אבדה צורתה, והיא דומה יותר לטי"ת.

הבי"ת המסומנת - גם כן בעייתית (מסתמא בזה מועיל שאלת תינוק).

הביתי"ן של "לבבך" - הראשון בודאי פסול, כי אין לו עקב כלל וגגו משוכה ומשונה, ויש כאן תרתי לשינויא ולגריעותא.

הבי"ת השני - אני מסתפק האם הוא פסול, משום שגגו עובר הרבה ממושבו ויש לגגו עקב כדלי"ת, או שמועיל שאלת תינוק.

"בשבתך" - גג הבי"ת עובר הרבה יותר ממושבו [כמו הקודמים], כנראה מועיל בזה שאלת תינוק.

הכתב גרוע

נו"ן שדומה לבי"ת

הנו"ן המסומנת לענ"ד פסולה [ונראה לי שלא מועיל כאן שאלת תינוק], בגלל צירוף שתי הבעיות. א. הגג עבה מאוד, ב. המושב שוה לגג ויש לה כמין עקב בסופו, והרי זה תמונת בי"ת.

ולכאורה היינו צריכים לשאול תינוק ולנהוג על פיו. מ"מ כאן שיותר נראה באות זו שינוי מצורת האות, משום 'תרתי לריעותא' כלומר צירוף שתי בעיות, הנני חושש שהתינוק יטעה להכשירה, כי אינו מכיר בי"ת כזה [וע"ד המבואר בפוסקים שא"א לשאול תינוק על חי"ת המורכבת מב' זייני"ן שנפסקה בחטוטרת שלה, כי אינו מכיר אות זו].

אני מודה שיש מקום לחשוב אחרת שמועיל שאלת תינוק, וצ"ע.

ה"א שירך שמאל משוך - לענין תיקון

הרגל שמאל של הה"א [הראשונה] בעיה גדולה מאוד.

כפי שכתבתי אתמול - הרגל שמאל שבה"א, צריכה להיות צורת רגל ולא מושב שכוב. ועוד, שהירך שמאל צריכה לעמוד בצד שמאל ולא באמצע [גם כאשר היא בעמידה] כפי שכתבו הפוסקים [ברוך שאמר, מגן אברהם, ושוע"ר סי' לב סעיף לז. אמנם כתבו דאם אי אפשר לתקן יש להכשיר ירך שמאל באמצע האות].

כאן שיש תרתי לריעותא נראה לי שזה פסול מצורת אות ה"א. אבל הרבה אומרים שהיות שכל העולם קורא לזה ה"א, הוא כשר.

 

נשאלתי - על פי דעתי שזה פסול, האם יהא היתר לגרור ממנה חצי הימני של הנקודה השוכבת, כדי לתקן צורתה?

נראה לכאורה, מכיון שזה פיסול בצורת האות כל תיקון צורה ע"י גרירה הוי חק תוכות.

מצאתי במשנת הסופר של הרב שטרן שליט"א [עמוד נ, ביאור הסופר ד"ה דקה] שמכשיר ירך שמאל משוך לרוחב החלל, כל עוד שלא נשתנית ממש לצורת בי"ת. אבל עצם משיכת הירך לרוחב אינו פוסל לדעתו.
לכן מי שרוצה לסמוך על דעתו, יוכל לתקן ע"י גרירת העודף של הירך, כי אם זה הירך כשר פשיטא דלא נפסל תיקון ליפות צורתו משום חק תוכות.

מושב העיי"ן

מקובל בכל הכתבים שהמושב של העיי"ן נטוי באלכסון ויורד תחת השיטה. משום מה הסופר שלפנינו חושב ונוהג אחרת - המושב ישר ושטוח בתוך השיטה דלא כמנהג. אמנם זה שינוי קטן, ואין בזה עצמו לפסול.

אבל נראה ששינוי אחד מצטרף לעוד שינויים והגיע לידי פיסול.

הנה במלה תשמעו, לבד מהמושב השטוח שגורם לו להדמות מעט לטי"ת, ראש שמאל משוך הרבה [יתר על המדה] וראש ימין הוא מעין גולם.

אמנם יתכן שבאף אחד מהשינויים הללו לבדן, יש לפסול, אך בצירוף כל השלשה נדמה לי שיש בפנינו שינוי צורת האות.

שים לב גם לעיי"ן של בעתו, הוא כעין חצי טי"ת חצי עיי"ן.

יו"ד פסולה - חסר לה אבר

היו"ד של בניכם פסולה, הגוף והרגל ימין הם אבר אחד ואין שום הפרש ביניהם.

גם הבי"ת של בניכם צ"ע, המושב קצר והעוקץ היורד ביחד הן קצת "תרתי לריעותא" - בכל זאת נראה שמכיון שתינוק מכירו כבי"ת יש להכשיר.

תי"ו משונה

נראה לי שתי"ו זו פסולה.  יש כאן צירוף שתי שינויים, רגל ימין יש לו כפיפה כעין רגל שמאל, ושתי הרגלים יוצאות ממרכז האות - כך שכמעט אין חלל תחת הגג - נלע"ד שזו שינוי בצורת האות.