הכרת תינוק משום שיש אות סופית

שו"ע רבינו סימן לב סעיף מו: צריך ליזהר .. בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה .. ובדיעבד אין לפסול אלא אם כן נראית כתיבה אחת לתינוק שאינו חכם ולא טפש כמ"ש ביורה דעה סימן רעד בספר תורה. (ומקורו הט"ז וש"ך יו"ד שם). והיינו שאם קירב התיבות פחות משיעור מלוא אות קטנה ויש להסתפק האם נראים כתיבה אחת, שואלים תינוק דלא חכם ולא טפש היכן הפסקים בין התיבות, ואם מכיר הרי זה כשר.

ולא חילק רבינו בין תיבה המסתיימת באחת מאותיות הכפולות מנצפ"ך למסיימת בשאר אותיות, שמע מינה דלא חוששין ואומרים שהתינוק הכיר הפרדת התיבות בגלל האות הסופית [שאין דרכה כלל באמצע התיבה, והיא הוכחה לסיום התיבה, אע"פ שאין מרחק כשיעור כלל] ואם לא היתה מסיימת בכפולה אלא בשאר אותיות לא היה מכיר הפרדת התיבות כי אין ריוח מספיק.

משמע דמכל סיבה שהתינוק מכיר הפרדת התיבות, אפילו אם הסיבה היא משום האות כפולה הרי זה כשר.
ויש להעיר ממשמעות שוע"ר והפוסקים הנ"ל לספיקו של הרב בני יונה (יו"ד רעד סעיף ד) בענין זה. ומשמע שם דמסקנתו להכשיר, וכ"כ במקדש מעט שם ס"ק כז להלכה. [ויש מחמירים בזה אא"כ בשעת הדחק. ראה משנת הסופר סי' ז' סק"ח].

ב.  ומעתה, יש לדון בדבר דומה, אם יש שאלת תינוק על ספק בצורת אות כגון בין סמ"ך למ"ם סתומה, או בין זיי"ן לנו"ן פשוטה, והאות המסופקת עומדת באמצע תיבה, האם יכול להראות לתינוק כמו שהן באמצע התיבה, ונאמר דאין אנו חוששין שהתינוק מכיר האות רק בגלל שאין דרך הכפולה [הסופית] לעמוד שם, ולא הכירה מחמת ציור האות האמיתית.

מצד אחד יש לדמות הדברים, ולומר שלא איכפת לנו מאיזה סיבה התינוק מכיר האות, אם בפועל מכירה וקוראה כדין, אזי זאת היא הכרעה איזו אות זו.

אך לאידך יש לחלק בין הנושאים, דבקירב התיבות השאלה היא על פסול בקריאה מתוקנת, וכל שניתן לקראה מאיזה טעם לא איכפת לנו על המרחק. משא"כ בצורת האותיות דיש בהם דין כתיבה תמה צריך שהאות תהא ברורה בצורת כתיבתה איזו היא, וכל שההיכר הוא מחמת גורם חיצוני לבד לא מועיל. וכן נוטה משמעות מקדש מעט הנ"ל.

המשך הבחנת תינוק

ג.  נו"ן פשוטה: ואם היא קצרה מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש ואם קוראה זיי"ן פסולה

נראה לי שדבר גדול דיבר רבינו כאן, ואכתוב הנלע"ד בכוונתו.

כאן לא אמר כבדלי"ת וכ"ף פשוטה הנ"ל דאם תינוק אינו קוראה כהלכתה שהיא פסולה, אלא דוקא אם קראה זיי"ן פסולה, משמע דאם התינוק אמר שאינו יודע אם היא זיי"ן או נו"ן לא נפסלת. ותמוה למה?!

בסעיף ד' [להלן] כתב רבינו: כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה מראין לתינוק וכו'.

רבינו נקט כאן שתי דוגמאות, א) אין לה שיעור הראוי, ב) שמא אין צורתה נכונה. והגם שהדברים לקוחים מהראשונים [הטור וב"י], נראה שיש דקדוק בכפילות זו. כי לכאורה חסר לה שיעור הראוי היינו נמי אין צורתה עליה, כגון וי"ו שירכה קצר שמא תדמה ליו"ד, הרי זו חסרה שיעורה ונשתנה צורתה, ואין הבדל מהותי ביניהם.

נראה לי שרמז רבינו כאן לדין שנתבאר בסימן לב סעיף כ, לדעת הרמ"א יש שיעור במדידה של אותיות מסויימות כגון הוי"ו וזיי"ן שצריך להיות בירכם יותר ממלוא אות קטנה דוקא, דאחרת אינם אות [פשוטה] כלל כמבואר שם.

וכתב רבינו שם וכן הנו"ן פשוטה. כלומר, הנו"ן חייבת להיות אות ארוכה, ארוכה יותר מהוי"ו וזיי"ן הנ"ל, אמנם לא נתבאר בפירוש בדבריו כמה שיעורה. והנה פשיטא שצריכה להיות ארוכה כנו"ן כפופה לכל הפחות, דאחרת אינה נו"ן כלל (ולכתחילה צריכה להיות ארוכה כשיעור שראוי לכופפה, אך אריכות זו אינו מעכב).

אם כן נו"ן פשוטה שהיתה רק כאורך הנו"ן כפופה וזיי"ן, אינה אות ארוכה כלל, על כרחך שהיא צריכה להיות ארוכה מהשיטה דאחרת אינה אות. אלא שאפשר שלא האריכה מספיק ויסתפק התינוק בה שמא היא זיי"ן ארוכה משיעורה או נו"ן פשוטה קצרה, וזוהי שאלת תינוק. אך אם עינינו רואות בודאי שאין בה כשיעורה [היינו יורדת מהשיטה, יותר מאורך ב' קולמוסים במשך רגלה, בשיעור כתב רגיל שהבי"ת גובהה ג"ק] ודאי שהיא פסולה.

נמצא שיש בנו"ן שתי אפשרויות של שאלת תינוק.
א. אם יש ספק על כללות ציור האות האם זו נו"ן או זיי"ן, אזי זוהי שאלת תינוק רגילה [כמבואר בסעיף ד] שמא אין בה כשיעור הראוי, ואם תינוק לא קראה נו"ן כהלכתה אע"פ שגם לא קראה זיי"ן היא פסולה שלא קראה כהלכתה.

ב. אם עינינו רואות שיש בה אריכות כשיעור במדידה [לערך ג' וחצי קולמוסים בגבוה כל האות], וכללות ציורה כנו"ן פשוטה קצרה, אלא שאנו מסתפקים ספק חדש שמא תינוק לא יקראנה כדין מחמת קיצורה, דהיינו  שאין רגלה ארוכה מספיק, או שאינה יורדת מספיק מהשיטה ביחס לאותיות האחרות. וזהו החידוש בשאלת תינוק שכתב רבינו באות נו"ן "ואם היא קצרה" כלומר ירכה קצרה, והשאלה אם היא אות ארוכה או לא "מראין לתינוק .. ואם קוראה זיי"ן פסולה", כי אע"פ שיש בה שיעור במדידה בעי נמי שיעור אות ארוכה הנראה לעין לתינוק, אבל אם התינוק אינו קוראה זיי"ן אזי היא כשרה, כי נראית לנו כנו"ן ויש בה שיעור בירכה במדידה, כדי ליקרא אות ארוכה.

אמנם עדיין צ"ע לדינא בשאלה זו של הנו"ן האם להקל, אך זה הנראה בכוונת לשון רבינו.

הבחנת תינוק

מוצאי כ"ד טבת

א.  יש לדקדק לשון רבינו בסימן לו אודות שאלת תינוק, כי שינה לשונו בענין זה בכמה אותיות. ויש לבאר מה נתכוין רבינו לחדש בכך?

כאשר בא רבינו בסימן זה לבאר שלא תהא האות בצורה כך וכך, מבאר הטעם "שלא תדמה [לאות אחרת מסויימת] ותיפסל ע"י קריאת התינוק", זה לשונו באותיות דלי"ת [שלא תהא נראית כרי"ש כו'], וי"ו, זיי"ן, יו"ד, רי"ש.

אבל בששה מקומות שינה רבינו והוסיף בלשון, כדי לבאר איזה חידוש.

בי"ת: צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק.

דלי"ת: צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצר שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד'.

וי"ו: וטוב שתהא עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין מ"מ יש לחוש שמא תינוק שאינו חכם ולא טפש יקראנה זיי"ן ותפסל.

כ"ף פשוטה: צ"ל גגה קצר שלא תדמה לרי"ש לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה .. פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה.

מ"ם פתוחה: שאם יעשה (עגולה למעלה ולמטה בצד ימין) בסתומה שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש.

נו"ן פשוטה: ואם היא קצרה מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש ואם קוראה זיי"ן פסולה,

ב.  בי"ת צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה (כלומר אם ודאי לנו שהבי"ת נראית ככ"ף, היא פסולה, אבל) ואם ספק אזי מראין לתינוק.

החידוש הוא שכל ספק שיסתפק לנו על הבי"ת כי איננו יודעים בודאות שהיא בי"ת כשרה, בין שדעתינו נוטה יותר לפסלה בין שדעתינו נוטה יותר להכשירה, אבל עדיין נשאר בלבנו ספק, אזי מראין לתינוק. ולא נאמר שרק בספק השקול נשאל לתינוק, אלא אע"פ שדעתינו נוטה יותר לחשבה לאות כך, מ"מ כל שעדיין נשאר בלבבינו הספק דינה שאלת תינוק. 

דלי"ת צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצר שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה ותפסל כשלא יקראנה התינוק ד'.

וכן הכ"ף פשוטה צ"ל גגה קצר שלא תדמה לרי"ש לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה .. פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה.

דקדק רבינו שתיפסלנה אותיות הללו, אפילו לא קראן התינוק באות המתחלפת, אלא שלא הצליח לקראן כהלכתן. מכאן שכאשר תינוק נשאל ואומר שאינו יודע איזה אות זו, היא פסולה כי לא קראה התינוק. ואע"פ שגם אינו קוראה באות שאנו חוששין שנתחלף בה.

ודקדק רבינו כאן בלשון "תדמה" כי הספק רחוק קצת, ויותר נראית כאות הצריכה ולא כאות המתחלפת, שהרי האריך רגלה של הדלי"ת במקצת אינה עדיין כ"ף פשוטה, וכן האריך גגה של הכ"ף אינה עדיין רי"ש ממש, אלא רק תדמה להן. אעפ"כ חובתינו לשאול תינוק כי כבר יצאו קצת מצורתן שלכתחילה, ויש להסתפק מעט שמא התינוק לא יוכל לקראן כדין.

וי"ו: וטוב שתהא עגולה לצד ימין בראשה שלא תדמה לזיי"ן ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין מ"מ יש לחוש שמא תינוק שאינו חכם ולא טפש יקראנה זיי"ן ותפסל.

נראה לי שבא רבינו לחדש שאע"פ שעל עצם הבעיה [של ריבוע ראש הוי"ו] לבדה, לא היינו פוסלים ולא שואלים את התינוק (ואפשר שגם אם טעו ושאלו לתינוק אין להתחשב בזה כלל. וצ"ע) מ"מ בצירוף בעיה אחרת שאירעה בוי"ו ונצרכנו לשאלת התינוק, וקראה התינוק זיי"ן מחמת ריבוע הראש [בצירוף השינוי האחר] הרי זו פסולה.

מ"ם פתוחה: שאם יעשה (עגולה למעלה ולמטה בצד ימין) בסתומה שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש.

נראה שרבינו מזהיר שלכתחילה יש לעשות הסתומה באופן שלא תבוא לידי דמיון כלל לסמ"ך, כי אם יתדמה לסמ"ך, אז עלול ליפסל מן הדין אם יעשה מאוד עגולה, או שלא תהא ראויה ליפסל כי תהיה רק עגולה מעט אבל שמא תינוק יטעה בה ויפסלנה.

ומכאן למדנו שדעת רבינו דתינוק נשאל על מ"ם סתומה, ואע"פ שחלקה עגולה וחלקה מרובעת, ולא ס"ל כלל כסברת הדרכי נועם (הובא במקדש מעט) דסמ"ך או מ"ם סתומה שצידן א' מרובעת וצידן אחת עגולה א"א לשאול את התינוק עליהן, שמא ישגיח בצד הנכון ולא ישגיח בצד הלא נכון.

אלא דשואל התינוק, ואין אנו חוששין לסברת הדרכי נועם שמא ישגיח רק על איזה צד, כי התינוק אומר התמונה הנראית לו מכללות האות, ואם על ראיית כללותה של האות קראה מ"ם סתומה או סמ"ך, הרי זו האות שלפנינו [וזהו הכרעת התינטוק].

וממילא שכן הדין לדעת רבינו בסמ"ך שעשאה מרובעת מעט ונסתפק לנו שמא היא מ"ם סתומה, שדינה לשאול לתינוק. וכן מבואר (כסברת רבינו בזה) בטור "והסמ"ך צריך לעגלה משלש רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה" - מדכתב הטור "שלא תהא נראית כמ"ם" שמע מינה שמצוה להרחיקה יותר מהגבול ממש המבדילה ממ"ם סתומה, כי אם יתקרב מעט לגבול המבדיל עלולה להתדמות. ש"מ שישאל התינוק גם על שינוי מעט, וזה עלול ליפסל על ידו בגלל שינוי מועט.

בעזרת השם המשך יבוא מחר