ריבוע התיתורא התחתון והעליון אינם שוים

ריבוע התחתון והעליון אינם שוים. אין זה מעכב. אלא כל, שכל חלק בתיתורא (העליון והתחתון) בפני עצמה מרובעת [לראיית העין, ולא צריך למדידה מדוייקת בקליבר] הרי זו כשרה. כמובן נוי לתפלין (זה א-לי ואנוהו, שמצוה לכתחילה לייפות כל מצוה בתורה) שתהיינה מרובעות למעלה ולמטה בשוה, שזה נוי ויופי להן.

ראה גם  https://hebrewstam.blogspot.com/2013/04/blog-post_9674.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2012/11/blog-post_2.html

ריבוע התיתורא

נפל חתיכת עור התיתורא - אמנם התיתורא חייבת להיות מרובעת ארכה כרחבה, אבל זה רק בקצותיה (בעיקר הקצה התחתון) אבל אין חובה שיהא מרובע באמצע עביו. רק בקציצה עצמה יש דין שתהא מרובעת בשוה בכל גבהה.

כמובן לנוי התפלין, מצוה להדביק בה חתיכת עור שתהא יפה, לקיים "זה א-לי ואנוהו" שיהיו התפלין יפים.

ראה עוד  https://hebrewstam.blogspot.com/2015/09/blog-post_18.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2012/11/blog-post_2.html

נקרעה התיתורא

קרע חודר לתיתורא, ובטל ריבוע התיתורא, פסול.
ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2016/01/blog-post_28.html
https://hebrewstam.blogspot.com/2014/08/blog-post_15.html

קרע בתיתורא

קרע קטן בתיתורא, פוגם את הריבוע. חייבים לתקנו בהדבקה טובה.

ראה פורום לנושאי סת"ם: קרע בתיתורא,  פורום לנושאי סת"ם: תיתורא קרועה

פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד #3

בשבוע שעבר הועלה כאן לדיון  פורום לנושאי סת"ם: פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד  בנידון בתים העשויות מעור אחד מקופל כולו, הקיפול כולל כל הבית [גם של ראש] התיתורא ומעברתא.

ושמה נשאל על 'טאבים' [לשוניות] הבולטות מעור התיתורא סביב, ומקופלות ונכנסות לחריץ שבעובי התיתורא להחזיקן במקומן [הם אינן מדובקות בדבק, כי אם יהיו מדובקות הרי זה פוסל התיתורא, שהרי אינו סגור ע"י תפירות] - האם יש איזה פגם וחסרון בדבר, והאם פוגע בריבוע התיתורא?

נראה לי, שאע"פ שכל זמן שהלשוניות הללו מקופלות במקומן ושטח התיתורא הנראה מבחוץ מרובע, אינו פוגע בדין ריבוע התיתורא, מ"מ יש לי כאן שתי חששות כבדות בדבר.

א)  מהנשמע שלשוניות הללו נחלצות ממקומן ויוצאות מעט, כי אינן מהודקות כל כך, וא"כ לכשיצאו ויבלטו בטל ריבוע התיתורא (התחתונה).

ב)  אם אנו חושבים הקיפול הזה לחיבור להיות הבתים כשרות, א"כ גם כאן הקיפול הוא חיבור, ונמצא שהתיתורא התחתונה סוגרת פי הבתים בחיבור שלא ע"י תפירה. ומבואר במשנה ברורה וביאור הלכה סו"ס לב, דאם הדביק התיתורות פסול, כי אין סגירתן ע"י תפירה שהוא הלכה למשה מסיני. וכמו כן כאן שמחוברות מחמת קיפולן.

ואין לומר דלענין [חיבור] הבית הוי עור אחד, ולענין התיתורא לא נחשב לחיבור - דהוי תרתי דסתרי. וגם אם ימצא איזה חילוק דחוק, ודאי אין לקרוא לדבר זה (בחשש של תורה דהלכה למ"ס שהתפלין צ"ל תפורות בגידין) "מהודרות". 

פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד

לפנינו תמונות מבית של ראש של "פשוטות מהודרות" - כלומר כל הבית כולו מעור [קלף] אחד שמקופל כמה פעמים באופן כזה, שעושה את כל צורת הראש עם התיתורא ומעברתא.

 

בשתי התמונות הראשונות אנו רואים בליטות (הבולטות החוצה) בתיתורא התחתונה - המקופלות ונכנסות לתוך עובי התיתורא שממעל.

בתמונה האחרונה אנו רואים את החיתוכים בצד להבדיל בין ריבוע התיתורא לחלק המעברתא. אבל מעליה בסמוך לה ממש יש קלף בפנים.

*****

השאלות שנשאלתי:

א)  האם הבליטות הללו כשרות (כי לא בולטות בפועל מהתיתורא אלא מקופלות ממעל), או שמא פוגעות בריבוע התיתורא?
ב)  האם החיתוך הנ"ל מבדיל באמת בין התיתורא למעברתא, או שמא בטל ריבוע התיתורא [כי העור מחובר ומהודק אליה מלמעלה] ואינה ניכרת [מספיק] ריבוע התיתורא?

ג)  האם העורות הללו המקופלות נחשבות לבתים של ראש [כן תהא השאלה בשל יד] כי מחמת הקיפול מכל הצדדים הן סגורות, או שמא אין זה בית\בתים כלל עד שידביקם בדבק במקום הקיפול?

ד)  וממילא השאלה - האם נחשבות לבתים מעור אחד או שמא רק לעורות המדובקים יחד?

בעזרת השם אני רוצה לדון בדבר כאן בפורום בימים הבאים. כמובן כל מי שרוצה להשתתף בענין מוזמן.

תשובות לשאלות:
פורום לנושאי סת"ם: פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד #2
פורום לנושאי סת"ם: פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד #3

נקבי העברת חוט התפירה, וחסר בעובי התיתורא

בתחתית החריץ יש נקבים קטנים באמצע החריץ [סימנתי רק את האמצעי] - אין בזה שום בעיה.

סיבת הנקבים הללו, כי צריך להעביר חוט התפירה בין בית לבית, ויש עושים את הנקבים מעל גובה התיתורא [הרוב נוהגים להעביר חוט התפירה ממש בתחתית החריץ, כך שלא נראים חורים הללו].

אין כאן פגיעה או נקב בגופי הבתים, כי הנקבים הן בשטח שבין בית לבית - החריץ.

נפל חלק מהמילוי של עובי התיתורא [מסומן בחץ אדום]. האם יש כאן חסרון בריבוע?

לא. הבית כשר, ריבוע התיתורא הוא רק בשפה העליונה שלה והתחתונה שלהן [המסומנים בחצים לבנים]. אין דין ריבוע באמצע עובי התיתורא [ובפרט אם אינו כלל מעור הבית עצמה, אלא מילוי לבדה].

ברור שיש להדר ולמלאות פגם זה, כדי שיהא "זה אלי ואנוהו" תפלין נאות ויפות.

הבית יצא ונפרד מהתיתורא

 הבית יוצא מהתיתורא, כי הוא אינו מחובר או שהדבק התייבש וחדל מלהחזיקם מחוברים.

בתמונה השניה נראית התיתורא לאחר שהוציאו את הבית ממנו.

שאלה: האם מותר להדביק את הבית חזרה לתיתורא [כדין בתים פשוטות שלא מעור אחד]?

תשובה: אי אפשר להדביקן חזרה כך, כי סגירת הבית צריך להיות בתפירה מהלכה למשה מסיני, ולא על ידי דבק (ביאור הלכה סו"ס לב).

ואם ידביקו, ואח"כ יפתחו התפירה ויחזרו לתפור, שנמצא הסגירה על ידי תפירה, יש מכשירים. אבל דעת שו"ע רבינו שגם בבתים פשוטות כאלו, חייב להיות התפירה בעור המתפשט מהבית עצמו [כנפות הבית] ולא מועיל תפירת התיתורות לבדן, כי אין תפירה כלל בגוף הבית. (נמצא שלדעת שו"ע רבינו - הבתים הללו מעולם לא היו כשרות, כי מעולם לא נתפרו כהלכתן. כן נראה שיטתו, אע"פ שיש מקום לדון האם יסכים שעל ידי הדבקת העורות ייחשבו לעור אחד, וייחשב התיתורא העליונה ככנפות הבית על ידי הדבקתם. ואין כאן המקום להאריך).

תפירות של הבית רפויות

הבית הזה נתפר כדינו, ואח"כ סגרו היטב והוסיפו דבק. וכעת התפירה רפויה, ובעצם הדבק מחזיק את הבית סגור ולא התפירות. מה דינו?

היות שהוא נסגר ע"י תפירה [ורק אח"כ הוסיפו את הדבק] הוא כשר (ראה משנה ברורה וביאור הלכה בסו"ס לב).

אמנם היות שהגיד הזה משוחרר והוא עלול להקרע או להשחק, ראוי לפתוח תפירה אחת, כדי להדק את כל התפירה, ואין בזה פסול (שנאמר שבעצם הדבק סגר הבית - כעין תעשה ולא מן העשוי, כי עיקרו נעשה בהכשר. ופתיחת תפירה אחת אינה פוסלת התפירה, ולעת הצורך אפילו פתיחת שתי תפירות. ראה שו"ע רבינו סי' לג סעיף ב).

דרך אגב נראה בתמונה שריבוע העליון של התיתורא וריבוע התחתון אינם שוים זה לזה - אין זה מעכב.

ריבוע הטיח סביב תיתורא העליונה

עור תיתורא העליונה עצמה לא נפגעה, אלא הטיח והמילוי המכסה מבחוץ נפגע וחסר בריבוע. מכל מקום צריך לתקן הריבוע, שיהא שטח "התיתורא העליונה" מרובעת דוקא.

תיתורא קרועה

התיתורא נפסלה, כי הקרע ביטל את הריבוע שלה, וריבוע התיתורא הלכה למשה מסיני.

אפשר להדביק בדבק ולחבר את חתיכות העור להיות התיתורא שוב מעור אחד.
יש אומרים שע"י הדבק יהא דינו כתפלין שאינם מעור אחד, שכשרות, אך אינן מהודרות. וראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קרע בתיתורא

דיני תפירת הבית, תיתורא עליונה, הגדרת בית תפלין

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף עז

קבלה ביד הגאונים לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירה ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתורא שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:

פירוש:

קבלה ביד הגאונים לתפור (את הבתים של התפלין כדי לסוגרן ב)י"ב תפירות, כנגד י"ב שבטים, ג' תפירות בכל צד (של הבית), וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות (מצד מעלה של התיתורא ומצד מטה) בכל תפירה ותפירה, ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל. ואין צריך שתהיה התפירה בתוך (גוף) הבית (עצמה) אלא (יכול לתפור) סמוך לבית (בכפלי התיתורא), ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט (למטה ולצדדים) ונכפל (לצידי הקציצה כעין כנפים) בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה, כדי שתהיה התפירה גם בעור (זה) המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית), ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא, ואם לאו פסול, שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין, והבתים הם הנקראים תפילין, ולא התיתורא (ואם התפירה תהא רק בתוך התיתורות, אזי התפלין גופן לא נתפרו, ופסולין). שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא, מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, והבתים הם הנקראים תפילין, ו(אילו) התיתורא נקראת 'תיתורא של תפילין' (ולא 'תפלין' עצמם):

חידוש וביאור:

א)  קבלה ביד הגאונים לתפור .. וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות .. ואם פיחת או הוסיף לא פסל. לא נתבאר בפוסקים הראשונים, האם תפירה זו מלמעלה ומלמטה [סובב מב' רוחות] מעכבת.

אמנם פשוט דהתפירה מרובעת מהלכה למשה מסיני, וסתם ריבוע הוא בעל ד' צלעות, כלומר מהלל"מ שתהא התפירה מד' רוחות סובב כל צידי הבית לד' רוחותיה. אך האם תפירה זו מעכבת מב' רוחות שלמעלה ולמטה, לא נתבאר. עי' במשנה ברורה (ס"ק קעד) דלא מוכח מדין תורה והלל"מ דתפירה מרובעת גם מלמעלה וגם מלמטה, דו"ק בדבריו שלומד מדין תיתורא שמסתפק אף בה (בס"ק קעז ושער הציון שם) האם תיתורא עליונה מעכבת. ולפי זה פשיטא דתפירה התחתונה מעכבת ריבועה (והסתפק רק על תפירה שלמעלה האם ריבועה מעכבת). ובערוך השלחן (סעיפים עה, עו) סתם דתיתורא ותפירה בעינן מרובעות גם מלמעלה וגם מלמטה. ונראה סתמות דבריו דזהו הלל"מ. (ואין דבריו נראים לי כפי שיבואר).

וקצת משמע בדברי רבינו כאן, דרק מספר התפירות [י"ב, אם פיחת או הוסיף] אינו מעכב, אך תפירה מב' רוחות כלומר מרובעת מלמעלה ומלמטה מעכבת. (ואין זה תלוי בדין תיתורא העליונה, וכפי שיבואר בהמשך דעת רבינו דאין הלל"מ לענין תיתורא העליונה).

ב)  ואין צריך שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית. זה לשון הרא"ש (הל' תפלין סי' ז, הובא בב"י ומג"א), ומפרש רבינו דאין הכוונה שלא צריך להיות התפירה בעור הבית כלל, אלא דסגי שהתפירה תהא בעור המתפשט למטה בין הכפלים [וזה נחשב שהתפירה היא בתפלין עצמן], אבל תפירת התיתורות לבדן, אם לא נתפר גם עור הבית עמם, פסול מטעם שמבאר.

אמנם מוכח מלשון הרא"ש ורבינו דגם תפירה בגוף הבית עצמה כשרה, רק דאינה צריכה לכך, ולכן אם תפר גוף הבית בקצותיו לתיתורא התחתונה [כשיטת רש"י ורמב"ם] כשרה.

ג)  ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה. מבואר במשנה ברורה (ס"ק רכח) דצריך להיות כנפי עור הבית והתפירה בהן, בכל ד' רוחות המתפשטות תחת תיתורא העליונה, דהתפירה צ"ל מכל ד' רוחות התפלין, ואם הכנפים הן רק בב' או ג' צדדים אינה כשרה, דבצדדים האחרים לא נתפרו התפלין. ותפירת גוף התפלין חייב להיות מד' רוחות.

נראה לענ"ד לדייק מדברי רבינו "צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה", דצריך רק שיתפשט העור תחת התפירות מד' רוחות [כסברת המ"ב הנ"ל] אך לא בעינן שהתפשטות עור זה תהא מרובעת, דלא הזכיר רבינו דבר זה [דאחרת רבותא הול"ל, דבעי שכפלי העור שהן המשך הבית יהיו מרובעים תחת תיתורא העליונה, אלא ודאי דלא בעינן ריבוע שם].

ד)  ב' הכפלים של התיתורא.

במשנה ברורה (ס"ק קעז, ובשער הציון אות קפא) מסתפק האם תיתורא עליונה ותחתונה שתיהן הלל"מ. ולשונו קליל, דמשמע ספקו שמא סגי אפילו תיתורא אחת לבדה, רק העליונה. אבל פשוט בראשונים (רש"י ותוס' מנחות לה, רמב"ם טוש"ע) דעיקר התיתורא היא התחתונה הסוגרת פי הבתים, ואם כן עיקר ספקו על העליון לבד. וראה בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סי' א) דאין שום הכרח לומר דתיתורא העליונה הלל"מ.

ויש לומר דדברי רבינו [ע"פ דברי רא"ש הנ"ל] הן בתפלין שהתיתורא מעור אחר שאינו עור אחד עם עור הבתים, ולכן חייב להיות תיתורא עליונה, כדי לתפור הבית בתוך התיתורות. אבל אם עשו את חלק העליון של מושב התפלין מהתפשטות עור הבתים עצמן [כדעת רש"י, וכפי שעושים היום בכל התפלין המהודרות, שעור העליון של התיתורא הוא בעצם המשך עור הבית, הנקרא בפי כל "תפלין מקשה" שכל הבית והתיתורא כולו מעור א'] אזי התפירה אינה בין כפלי התיתורא, אלא בין עור הבית עצמו לתיתורא התחתונה.

וצ"ע אם באופן כזה חל דין תיתורא על חלק העליון של מושב הבתים, דאינו תיתורא אלא המשך התפשטות עור הבית. ומנהג העולם לומר, דהוא גם עור הבית וגם תיתורא, וחייב להיות מרובע. וצ"ע.

אמנם פשט הראשונים הנ"ל דרק התחתונה היא תיתורא [הלל"מ], ואין דין תיתורא בעליונה, וא"כ מדינא דאורייתא [הלל"מ] אין מושב התפלין העליון צ"ל מרובעת. (ודוחק לומר חידוש, דכל חלק מהתפלין חייב להיות מרובע מהלל"מ. דאיך יתכן לומר הלל"מ על חלק שאינו צריך מצד עצמו, שהרי כנ"ל כפלי התפשטות עור הבית לצדדים סגי לתפרה לתיתורא התחתונה, ובהם עצמם לא נזכר ריבוע).
ומצאתי בלשון כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים, שער התפלין פרק י) שקורא לחלק העליון הזה "מעברתא" ולא קורא לה "תיתורא".

ה)  התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין.

פסק זה של רבינו, מחייב שהנחת הפרשיות יהיו דוקא בתוך הבית עצמו. ומעתה בתפלין העשויים [כפי שמתאר רבינו כאן] שהתפשטות עור הבית הוא למטה בין כפלי התיתורא, כל שמונח הפרשיות בתוך עור הבית עצמו, שגם הוא מכלל הבית, בתפלין של יד יש מקום לומר דהוי הפרשיות בבית עצמו, משא"כ בתפלין של ראש לא שייך להניח הפרשיות בחלק זה שבין כפלי התיתורא, כי המחיצות שבראש אינן יורדות בתוך אויר התיתורא, ושם אינו תפלין של ראש כלל.

אמנם יש מקום לומר לאידך שאין זה לגמרי מקום הבית, ואע"פ שכתב רבינו "עור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית)", נראה דהיינו לענין דין תפירת הבתים, אבל לא לענין הנחת הפרשיות בה. וכן משמע ממה שרבינו הכניס בסוגרים "(שהוא נחשב מגוף הבית)", משמע שאין על כפלי העור דין בתים בפשיטות גמורה לכל דבר.

אבל בתפלין כפי שעושים היום שעור עליון של התיתורא הוא כיפול עור הבית עצמו, פשיטא שאסור שתרד לשם הפרשה, שהרי התיתורא אינו מקום הנחת הפרשה, שהפרשה צ"ל דוקא בבית עצמו, ועור זה המתפשט לצדדים, אם הוא מהבית אינו מרובע שם [כריבוע הבית] והבתים צ"ל מרובעים בכל משך גבהן, או שהוא תיתורא.

פסק זה תואם את המבואר בשוע"ר [סי' לב] סעיפים נה, סא, דהפרשיות [בין ביד בין בראש] צריכות להיות מונחות דוקא בבתים (והוא דין תורה, כמבואר בסעיף נה) ולא למטה באויר התיתורא.

תיתורא של פשוטים שחסר ריבוע

הבית הזה הוא של 'פשוטים', התיתורא התחתונה בפינה חסרה [נקרעה] ועל כן היא פסולה כי התיתורא חייבת להיות מרובעת. צריך לשים לב לזה מאוד בפשוטים או בדקות כי עובי התיתורא הוא דק מאוד כמו קלף ולפעמים פחות, והוא בלה או נקרע או מתכווץ ונחסר הריבוע של התיתורא שמעכב.
אפשר לתקן זה על ידי הדבקת עור כשר לתפלין [שנתעבד לשם קדושת תפלין] או קלף כשר [כנ"ל] להשלים את הריבוע. ההדבקה צריכה להיות באופן שהתיתורא עצמה תחזיק יחד, כלומר אחרי ההדבקה תהא התיתורא עור אחד, ולא שהתוספת מודבקת לתמיכה שבפנים וכך עומדת במקומה, אך אינה יכולה לעמוד כלל כתיתורא לבדה ללא אותה תמיכה.

סגירה של בתים, ריבוע התיתורא והתפירה

הסגירה של הבתים אינה הרמטית ואין בזה שום פסול הלכתי. הדבר היחיד שצריך לשים לב ולהקפיד מבחינה הלכתית היא, שהריבוע של התפירה והתיתורא תשמר. הריבוע הוא בשלשה מקומות. א. ריבוע התפירה, גם מלמעלה וגם מלמטה. ב. ריבוע צד העליון של קצה התיתורא. ג. ריבוע צד התחתון של התיתורא.

הריבוע העליון והתחתון של התיתורא אינן חייבות להיות תואמות, אלא כל שהצד [עליון או תחתון] מרובעת לעצמה כשרה. אבל ריבוע התפירה העליון והתחתון לכאורה צ"ל אותו שיעור ריבוע. שיעור החריגה הוא שיעור הנראה לעינים שבטל הריבוע, אבל חריגה קטנה שלא נראית לעינים אינה נחשבת לביטול הריבוע. (אמנם בספר זכרון אליהו עמ' קסד מיקל גם בשוני בין ריבועי התפירה, העליון והתחתון. וכתב כן מסברא דאינן נראות יחד. וצ"ע יותר בדין זה).

סדק במקום סגירת התיתורא

מצוי הרבה בתפלין שלאחר הבדיקה וסגירת התפלין, נשארת חריץ וסדק פתוח במקום הסגירה. אין בזה שום פסול מן הדין. (בתפלין הללו היתה עוד שאלה בנוגע להתאמת הריבוע של צד מעלה לשל צד התחתון. ולא דיברתי על זה כאן).

ריבוע תיתורא עליונה ותחתונה



בשתי התמונות מסומן שהתיתורא התחתונה אינה ארוכה כמו התיתורא העליונה. האם דבר זה פוסל את התפלין?

ראה בס' זכרון אליהו (עמ' קכז) שריבוע תיתורא העליונה והתחתונה צריכים להיות שוים. אבל התקשו להוכיח כן מהפוסקים, אלא שכך המנהג.

ונראה ודאי שמנהג זה צודק, שיש להשוות ריבועי התיתורא לכתחילה משום נוי התפלין והידור, אך בדיעבד נראה שאינו מעכב.

התיתורא שהוא הלכה למשה מסיני מתייחס לתיתורא התחתונה המכסה פי הבתים, אבל החלק העליון שהוא התפשטות עור הבית לצדדים כדי לתפרה, אינו באמת נקרא 'תיתורא' בהלכה, אלא בשם המושאל ע"י הראשונים והאחרונים. ואמנם כתבו הראשונים [כפי שהביא בזכרון אליהו שם בעמ' קיח ואילך] שכל התיתורות צ"ל מרובעים. אבל פשוט שכשם שיש שינוי בין ריבוע הבית לריבוע התיתורא והתפירה, כמו כן אין לנו לפסול אם יש שינוי בין ריבוע התפשטות החלק העליון [הנקרא תיתורא העליונה] משיעור ריבוע התיתורא.

(וכן משמע לענ"ד בשו"ע רבינו סי' לב סעיף נט שכתב שריבוע הבית צ"ל שוה בכל משך גבהו. כלו' שלא יספיק שיהא ריבוע גג הבית למעלה בשיעור אחד, שונה משיעור הריבוע בתחתית הבית, אלא חייב להיות אותו שיעור ריבוע במכוון. אבל לא כתב כן על שאר חלקי התפלין שצ"ל מרובעים בכל משך גבהן. כלו' לא כתב שהתפירה צ"ל מרובעת בכל גובהה כלומר גם מלמעלה וגם מלמטה, וכן על חלקי התיתורא. ובתיתורא זה פשוט כנת"ל שבאמת אין שם תיתורא על החלק העליון.

וראה במשנה ברורה (שער הציון ס"ק קפא) שמסתפק לדין בדיעבד האם מעכב ריבוע התיתורא העליונה, וכן משמע בדעת קדושים (סי' לב ס"ק מט) כפי שכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן א. ועכ"פ גם אחר שנחמיר שצ"ל מרובע דוקא, אין שום הכרח לומר שצ"ל באותו ריבוע מכוון כמו התחתון).

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין זצ"ל (שנתפרסם בפורום)

פסק ג: וי"ו ארוכה משאר האותיות, כשר בלי קריאת תינוק, כיון שאינו דומה לאות אחרת, שאין כותבין נו"ן פשוטה כזה:

לענ"ד הוי"ו שהיא ארוכה יותר מהשיטה בצורה ניכרת כמדת נו"ן פשוטה פסולה, מיוסד ע"פ דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים יט, כ, ששיעור יו"ד כשר עד ב' קולמוסים, שיעור וי"ו ג' קולמוסים, הנו"ן ד' קולמוסים, דו"ק היטב שם. ואם יש בוי"ו [כמו בזיי"ן] שיעור נו"ן פשוטה [לא איכפת לי אם תינוק יקראנה וי"ו, משום שהיא שיעור נו"ן] ופסולה.

ואפשר שגם הרב ז"ל לא אמר אלא כאשר הוי"ו ארוכה [משאר אותיות] מהשיטה כשיעור ג' קולמוסים וחצי, שאילו באות זיי"ן מתחלפת בנו"ן פשוטה, אבל הוי"ו פשיטא שאינה מתחלפת בנו"ן כפי שביאר. אך כאשר היא ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה מלאה [דהיינו לערך ד' קולמוסים] אזי מודה דהיא פסולה.

פסק יד: ריבוע הבתים דתפלין, מודדים מקרן לקרן, וחסר ויתר באמצע, לא מעלה ולא מוריד:

זה דלא כשיטת הביאור הלכה בסי' לב סעיף לט דפוסל פגם גם באמצע הריבוע. ועי' הדעות בזה בספר זכרון אליהו פרק ז סימן יב. ויש קצת הוכחה מהא דהשי"ן בולטת מדפני הבית ש"מ שאינה פוגמת הריבוע באמצע הדופן. אע"פ שהפוסלים מיישבים דשאני שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, משא"כ שאר פגם או בליטה אפילו באמצע הדופן פוסלים, כסברת הביאור הלכה.

וצ"ע מה דעת הרב בתפירות שבאמצען עקומות ורק זויות התפירה מכוונות בריבוע מכוון, האם גם בזה סבר דהעיקר המדידה מקרן לקרן ולא איכפת לן מחריגות באמצע התפירה.

ומנהג כל העולם לדקדק עד לעיכובא בדבר כסברת הביאור הלכה.

פסק טז: תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, או עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים.

הלשון הזה כפשוטו תמוה (כפי שהעיר ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א) דמשמע שריבוע שאינו ע"י עור הבית עצמו אלא ממילוי של דבק כשר בדיעבד. ופשיטא דזה אינו, דצריך שהריבוע יהיה דוקא מגוף עור הבתים, כפי שכ' משנה ברורה סי' לב ס"ק קעח בשם הנודע ביהודה.

ונלע"ד שיש כאן טעות סופר, וצ"ל: "תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, כלומר עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים." וטעמו משום דתפלין הנעשין שלא מעור אחד אלא מעורות מדובקים כשרים.

פסק כג: אם חלק מהאות שנוגע לכשרותו, יורד לתוך התיתורא, אם התיתורא נעשה מעור הבית, אז כשר בדיעבד.

נלע"ד מיוסד על דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים נה, סא, דהפרשה כולה צריכה להיות דוקא בבית שלה מן התורה. ובסעי' עז מבואר דהתיתורא אינו מכלל הבית, א"כ חלק הפרשה [כלומר מקצת מהאות המעכבת האות] שאינו בתוך הבית, פסול אף בדיעבד.

קרע בתיתורא

ראיתי תפלין שקרה בו קרע, כי כאשר באו לפתוח את הבית [באמצעות סכין] נחתך עור התיתורא התחתונה באלכסון מהפתיחה, בעומק כחצי ס"מ.

נראה לי ששפיר הדבר להדביקו בדבק, שהקרע יתאחה, והוא מהודר לכתחילה. ואמנם כל זמן שלא תיקנו היה פסול משום שהתיתורא שלמטה לא היתה מרובעת, כמבואר בביאור הלכה [סי' לב סעיף לט] דאם נפגם הריבוע הרי זה פסול. ופשוט שה"ה קרע עמוק קצת הוי פגם הפוסל את הריבוע.

אמנם להדביקו הרי זה כשר, לא מיבעי לסוברים דעורות דבוקים הוי עור אחד כפי שפסק רבינו [סי' לב סעיף נח], אלא גם לסוברים דהבית של התפלין צריך להיות מעור אחד טבעי ולא עורות דבוקים, נראה דהיינו דוקא הבית עצמה שנאמר בה גזירת הכתוב "אות" ו"זכרון" שממנו למדו חז"ל שיהא הבית והזכרון מעור אחד דוקא. אך לענין התיתורא שלא נאמר בה פסוק כלל, אלא היא הלכה למשה מסיני, הרי שעורות מדובקים שפיר חשיבי תיתורא כשרה.

ועי' משנה ברורה וביאור הלכה [סי' לב סעיף מה] דיש דיעות שצריך שתיתורא ומעברתא יהיו עור אחד עם הקציצה עצמה. אמנם העיקר לדינא, וכן נהגו, שהתיתורא אינו צריך להיות מעור אחד עם הבית. (ויש להוסיף דלדעת המשנה ברורה [ראה ביאור הלכה סעי' לח ד"ה יעשה] עור אחד החתוך מהצדדים והדביק הצדדים לסגור החתך, הוי עור אחד לכו"ע, כמו"כ הכא).

ולכן נראה עיקר הדין דגם תיתורא ומעברתא שאינן מעור אחד טבעי אלא עורות דבוקים יחד, הוי כשר. וכן נוטה בספר זכרון אליהו עמוד קצב.

פרשיות היורדות בתיתורא

מצוה לפרסם

פרשיות תפלין היורדות לתוך אויר התיתורא, בין בתפלין של ראש בין בתפלין של יד, הינן פסולות לדעת שו"ע רבינו. גם תפלין הקרויים 'מקשה' כלומר שהעור של התיתורא הוא המשך העור של הקציצה, אסור שהפרשיות ירדו לאויר התיתורא [אפילו לא העליונה], ואם ירדו לתוכו - הדבר כמעט ודאי ופשוט שלדעת שו"ע רבינו התפלין פסולות מן התורה.

הארכתי בזה וביארתי הדבר בפורום באנגלית.  הקישור

The STa"M Forum: Parshiyos descending in the titura