שאלה בדין קביעת מזוזה

לפנינו פתח בין בית למרפסת, בפתח שלשה חלקים, החלק השמאלי [המסומן באיקס אדום] אינו דלת אלא זכוכית סגור כמין וטרינה. רק שתי הדלתות מצד ימין נפתחות לתוך הבית.

על פי מנהג חב"ד שקובעים בפתח כזה ע"פ היכר ציר, היה צריך לקבוע המזוזה מבחוץ [בצד המרפסת] בימין הכניסה לכיוון הבית [בצד השני של סימון הירוק], כי שם מסתיים הפתח. כי אין הפתח אלא מה שאפשר לעבור בו בלבד. אלא שכאן [טכנית] אי אפשר לקבוע שם מזוזה, כי הוילון-התריס נסגר צמוד לדלת. (וכן, לא ניתן לקדוח בעומק המסגרת להניח שם מזוזה).

נראה לי שבמקרה כזה, שאי אפשר לקבוע שם מזוזה [לשיטה זו - מנהג חב"ד, הבנויה ע"פ דעת הרמב"ם דהיכר-ציר קובע שדלת זו שייכת לבית ולא למרפסת, ולכן מקום החיוב הוא הבית, וימין כניסה אליו, ולא המרפסת, כי אין הדלת שייכת לה. וכן לא שייך לרמב"ם לקבוע מזוזה אחרי הדלת [במקום המסומן ירוק] כי לדעתו, קבעה אחר הדלת פסולה] - הדין שפתח זה פטור ממזוזה.

אמנם נראה שיש לקבוע מזוזה בימין היציאה למרפסת [כמסומן בתמונה השניה בחץ האדום] כדי לצאת מנהג רבים שהולכים אחר דרך הליכה (ולא ע"פ היכר ציר), שהוא מהבית לכיוון המרפסת, וימין כניסה של המרפסת. [כי אפשר שגם למנהג חב"ד במקום שא"א לילך אחר היכר ציר, יש לילך אחר סברא האחרת] ויקבענה שם בלי ברכה, כי זה ספק לבד (כי לדעת הרמב"ם כנ"ל פטורה).

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2012/04/blog-post_28.html מנהג חב"ד בפתח שאין בו דלת, היכן קובעים המזוזה.

 

תודתי לר' מרדכי רוח שליט"א - שהעלה שאלה מעניינת זו.

דלת חיצונית הנפתחת למבוי

זה דלת חיצונית [של הבית] הנפתחת למבוי, ואינו כל כך שימושי אלא להוציא זבל וכיוצא בזה. הדלת נפתחת לרחוב [המבוי]. היכן קובעים את המזוזה בפתח זו?

פשוט, שקובעים לצד ימין של הכניסה לבית דוקא. ואין שייך כלל "היכר ציר" בדלת חיצונית. כי "היכר ציר" הוא רק לקבוע היכן מקום החיוב של המצוה, ובין מקום חיוב למקום פטור לא שייך היכר ציר, קל וחומר בין הבית [שהוא מקום חיוב] לאויר ריק של רחוב.

מזוזה בבית שער - למנהג חב"ד בהיכר ציר

התמונה היא מתוך פנים המשרד, והדלתות הכפולות נפתחות החוצה לתוך מסדרון כניסה מהרחוב.

היכן לקבוע את המזוזה על פתח דלתות אלו?

אם כניסה זו אינה משרתת כלום לעצמה והיא רק כניסה לפנים המשרד - דינה כבית שער, ובבית שער אין להתחשב כלל בהיכר ציר, אלא רק בדרך הכניסה מהרחוב לתוך הבית [המשרד].

אמנם אם יש איזה שימוש בחדר הכניסה, כגון שיש שם ארונות לאוצר, מקום אכילה או שתיה וכדומה, אז דינו כחדר בפני עצמו, ולא בית שער לחוד, ולפי מנהג חב"ד יש לקבוע את המזוזה ביציאה מהמשרד לחדר כניסה זו, על פי הכלל של היכר ציר.

בכל מקרה יש לקבוע מזוזה אחת בצד ימין של כל המסגרת [שתי הדלתות], כי נחשבת כמזוזת שער אחת לענין חיוב מזוזה. כלומר, אם זה בית שער יש לקבוע על ימין הדלת הפתוחה בתמונה - בכניסה לכיוון המשרד. ואם זו חדר יש לקבוע בימין [היציאה מהמשרד] במסגרת של הדלת הסגורה.

שאלות בקביעת מזוזה

מטבח מיוחד לפסח, סגור ללא מוצא והדלתות נפתחות החוצה לכיוון הבית.

חדר שמשתמשים בו רק שבוע אחד בשנה בדיור רגיל [מטבח נחשב למקום דיור, מקום הכנת מאכל] חייב במזוזה בברכה. ולפי מנהג חב"ד שבחדרים הפנימיים יש לקבוע לפי היכר ציר, יש לקבוע [כמסומן] ביציאה מהמטבח לכיוון הדירה, כי הפתח והדלתות נחשבות של הבית, ולא של המטבח.

מעבר [פרוזדור קטן] לחדרים פנימיים - יש לקבוע מזוזה בלי ברכה [כי אין דלת] בצד ימין לכיוון החדרים הפנימיים [כמסומן]. בגלל שנידון כבית שער ולול בין החדרים [אע"פ שהוא לעצמו אינו חדר דיור, אלא מעבר בלבד].

פתח בין חדר קטן סתום לחדר גדול

כתב בשלטי הגבורים [בסוף הלכות מזוזה לרי"ף] בשם ריא"ז:

וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב, והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ.

ביאור דבריו: אע"פ שבית קטן פטור מצד עצמו כי אין בו שיעור דע"ד, מ"מ הפתח חייב במזוזה מצד שהוא פתחו של גדול. ואע"פ שהבית הקטן סתום ואין לו יציאה (וכן הבינו פשט דבריו, בדע"ק סי' רפו ס"ק יט, ומנחת פתים יו"ד רפו סעיף יג) מ"מ פתח זה חייב כפתח לבית [חדר] הגדול, כאילו היה פתוח חדר זה לרחוב.

והיות שהחיוב כאן רק מצד החדר הגדול, לא שייך לילך אחר היכר ציר. כי היכר ציר מברר החיוב בין שני החדרים החייבים, אך אינו חשוב בין מקום חיוב [בית] למקום פטור [רחוב, גינה, או חדר קטן שאין בו דע"ד]. ולכן יש לקבוע המזוזה בימין כניסה לבית הגדול.

שמע מינה מדברי ריא"ז:

א. בפתח שבין חדר קטן שיש בו דע"ד לחדר גדול [שמסתמא חשוב ממנו] אזלינן בתר היכר ציר [כסברת הרמב"ם, ולא כסב' רש"י].

ב. אע"פ שחדר הקטן סתום ללא פתח מוצא, לא אמרינן שנלך אחר הרגל הכניסה שהוא [בהכרח] מהגדול לקטן, אלא אזלינן בתר היכר ציר.

ב.  וכסברת הריא"ז כן דעת רעק"א בחידושיו לשו"ע (יו"ד סי' רפו סעיף יג):

בית שאין בו ד"א על ד"א פטור. דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים דרך פתח זו לחדר קטן, ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י.

פשוט שרעק"א מדבר שהחדר הקטן (הקעמערכי) סתום, ואין לו יציאה לחוץ. שהרי אם היה פתוח לחוץ, לא היה בזה חידוש כ"כ, שהרי החדר הקטן כבית שער לבית [לחדר הגדול]. ודעת רעק"א ממש כריא"ז, שאע"פ שהחדר הקטן פטור מצד עצמו, מ"מ הפתח חייב משום שהוא פתח לחדר הגדול. וממילא מקום קביעת המזוזה בימין לגדול.

אלא שריא"ז ס"ל כרמב"ם, דבכל החדרים הפנימיים הולכים אחר היכר ציר, ואילו רעק"א לא ס"ל כרמב"ם, אלא כשיטת רש"י וטור ושו"ע סי' רפט דאזלינן בתר ימין הכניסה, ולכן כתב רעק"א החידוש דאע"פ שיוצאים ממנו לחדר הקטן, כלומר היפך דרך כניסה מימין, שהרי בע"כ באים מהחדר הגדול לקטן, ואי אפשר לבוא מהקטן לגדול כי החדר הקטן סתום, מ"מ חייב בימין לפתח של החדר הגדול, משום החדר הגדול).

ג.  ויש לדקדק ל' רעק"א "שיוצאים מחדר הגדול .. שיוצאים ממנו דרך הפתח .." כי זה החידוש, דאע"פ שדרך כניסה הוא מהגדול לקטן, מ"מ כאן לא אזלינן בתר ימין כניסה על מנת לפטור, וזה ממש כסברת ריא"ז דאין הולכים אחר היכר ציר לפטור.

כלומר, בין לסברת [רמב"ם] היכר ציר בין לסברת [רש"י] ימין כניסה, היינו בין שתי חדרי חיוב לקבוע ביניהם איזה צד הוא החיוב, אבל כאשר צד אחד פטור, על כרחך החיוב הוא לצד החדר החייב, ואע"פ שהוא נגד ימין כניסה והיכר ציר.

ובזה ניחא [קושיא שרמז במנחת יצחק (ח"א סי' ח אות ב) נגד סברת ריא"ז ורעק"א] דמהרי"ל וט"ז סי' רפט ס"ל בפתח בין הבית לחצר סתומה, על כרחך הוי ימין כניסה לחצר [ולא אזלינן בתר היכר ציר] כי אי אפשר ליכנס לחצר רק דרך הבית.

דשאני התם דשתי החדרים [הבית וחצר] הוי כל אחד בן חיוב כל אחד לעצמו, ועל כן השאלה פתח זו חייבת מצד מי מהם? ובזה אזלינן בתר ימין כניסה (לשיטת מהרי"ל וט"ז ורעק"א) לקבוע איזה צד ימין לחיוב. אבל בדברי ריא"ז [ורעק"א] דחדר הקטן פטור מצד עצמו, לא אזלינן בתר שום חשיבה מאלו [היכר ציר או ימין כניסה] לפטור, אלא לעולם הוא פתח של מקום החייב בלבד.

ד.  והקשה באגרות משה (יו"ד בסוף סי' רפא. ראה גם במנחת יצחק שם שמזכיר קושיא זו) דהרי פתח זה [לגבי חדר הגדול] הוי דרך יציאה לבד. ודרך ביאה חייבה תורה במזוזה, ולא דרך יציאה.

ונראה לבאר דעת ריא"ז ורעק"א, דאע"פ שא"א לבוא תחילה מחדר קטן לגדול, מ"מ אחר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, חוזרים לבוא לחדר הגדול [מהקטן] דרך פתח זו (וכ"כ סברא זו בדע"ק רפו ס"ק יט. ראה גם בלחם הפנים לבעל קיצור שו"ע סי' יא אות ג) ושפיר חשיב פתח זו "ביאה" לגבי החדר הגדול.

לענ"ד מח' האגרות משה נגד סב' רעק"א - תלוי במה שביארתי שיטת האגרו"מ וסייעתו בגדר חיוב פתחים פנימיים של הבית, נגד שיטת הדעת קדושים - ראה פורום לנושאי סת"ם: תשובת אגרות משה - קביעת מזוזה בחדרים פנימיים על פי רוב כניסה ביאור מחלוקתם.

ה.  ובספר מנחת פתים (יו"ד סי' רפו סעיף יג) מבאר דברי הריא"ז "והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ", שלמד כן מהגמ' [מנחות לג,ב] בית שער בין גינה לקיטונית ולפי פי' [שני, ועיקר] ברש"י ההיכר ציר לצד הגינה, ונחלקו רבי יוסי וחכמים. דלר"י חייב מצד הקיטונית שהוא עיקר, ולחכמים פטור כי הגינה עיקר [כלומר היכר ציר מוכיח שהפתח הוא לצורך הגינה, שהוא מקום פטור].

ולרבי יוסי למדנו דלא אמרינן היכר ציר לפטור, וכמו בפתח הפתוח לרחוב לא שייך לילך אחר היכר ציר לפטור, הו"ה בפתוח לגינה. וכמו כן למד ריא"ז בחדר קטן הסתום, אע"פ שהוא פטור מ"מ לא אזלינן בתר היכר ציר לפטור, וחייב הפתח במזוזה מצד שהוא פתח הגדול.

ודקדק המנחת פתים שהוסיף ריא"ז "או לגינה" לרבותא, והיינו לא מיבעי בחדר קטן שאם היה ניטל החדר כולו היה מקומו אויר הרחוב והשוק, דודאי אמרינן דחייב פתח הגדול, כאילו פתוח לשוק. אלא אפילו במרפסת [באלקון, הנקרא בלשון אשכנז 'גאניק'] העומדת באויר, ואם תנטל המרפסת הרי הפתח אינו פתוח לרחוב אלא לחלל אויר העולם מעל עשרה טפחים, אעפ"כ כשם שבגינה אע"פ שהיא סתומה ואין לה מוצא, ולא אמרינן כאילו הגינה אינה והיא אויר ריק, אלא מקום פטור ישנו, כמו כן בפתח בין הבית לבלקון שאין בו דע"ד [שפטור מצד עצמו], חייב הפתח במזוזה מצד ימין כניסה לבית, משום שהוא פתח גדול.

ומכל זה יש סיוע למנהג חב"ד שנוהגים לקבוע מזוזה ע"פ היכר ציר בחדרים ומרפסות שבתוך הבית, ואע"פ שהחדר או המרפסת סתומה וא"א לבוא לתוכם רק מכיוון הבית.

ו.  אמנם כ' המנחת פתים היות שדין זה בגמרא מנחות הנ"ל במחלוקת שנויה, ומה שפסק השו"ע כר' יוסי הוא לחומרא, אבל לחכמים הרי היכר ציר למקום פטור, פוטר. א"כ במקרה של ריא"ז ורעק"א שהחדר הקטן [או מרפסת] פטור, יש לקבוע את המזוזה בימין כניסה לחדר הגדול בלי ברכה.

היכר ציר בפתח ראשי ופתח לחצר

בתמונה - שני פתחים לבית. הראשון מצד שמאל [הפתוח] הוא הפתח העיקרי לבית, והשני מצד ימין [הסגור] הוא פתוח לחצר (אע"פ שגם דרכו אפשר ליכנס מהרחוב לבית). לפני הפתח הראשי יש מעבר [כעין חצר] שבא מחניית הרכב, ובחניה גם כן פתחים לכיוון הבית.

האם נחשב פתח זה [הראשי] כפתח פנימי לפי מנהג חב"ד לקבוע את המזוזה ע"פ היכר ציר?

לא, זה נחשב לפתח ראשי וחייב מצד ימין לבא לתוך הבית [כפי שאכן קבועה המזוזה במקומה הנכון, בצד ימין של הנכנס לבית].

הפתח השני מצד ימין היות שאינו הפתח הראשי השימושי לבית, לפי מנהג חב"ד יש לילך בו ע"פ היכר ציר. והיות שהדלתות נפתחות החוצה לצד החצר, יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של היוצא מהבית לחצר. [למנהג כל העולם, גם כאן יש לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהחצר לכיוון הבית].

פתח מרפסת לגינה

יש מרפסת סגורה בקומה א' ובה דלת הנפתחת החוצה לצד הגינה [היכר ציר לצד הגינה]. הגינה היא שטח דשא המוקפת גדר-חי, אך אין משתמשים בה כלום אלא לפעמים יושבים שם בכסאות לנוח ולשוחח, או הילדים משחקים שם.

יש מעברים בצדדי הגדר-חי שנכנסים למרפסת ולבית כקיצור דרך [במקום לבוא בדלת הראשית של הבית].

האם בפתח זה יש לילך בו אחר היכר ציר או לא?

הוספתי תרשים של השאלה:

נראה פשוט שצריך לקבוע את המזוזה לכיוון ימין הכניסה לבית, ולא על פי היכר ציר.
כי גינה זו אינה מקום חיוב כלל (לא מיבעיא לשיטת הרמב"ם ועיקר פסק השו"ע (יו"ד רפו סעיף ז) דגינה אין בה חיוב מצד עצמה אלא רק מצד שדרכה באין לבית, וממילא אין שייך לילך אחר היכר ציר לצד הפטור, אלא אפילו לשיטת ר"י [יש אומרים בשו"ע שם] דסובר שגינה חייבת מצד עצמה מדרבנן, מ"מ לא אלים חיוב זה [דרבנן] להפקיע מה שהיא מבוא לבית, דכל ששייך לבית אלים חיובו טפי מחיוב דרבנן גרידא של גינה ובית שער. ולא נאמר שהטפל עיקר. אלא פשוט שעיקרו מבוא לבית, וא"כ אין לילך אחר היכר ציר. אבל לבד מכל זה - גם לשיטת ר"י אפילו לא היתה פתוחה הגינה לבית היתה פטורה כאן) כי אין בה מחיצות, דלא נאמר חיוב בגינה וחצר אלא אם כן מוקפת מחיצות גמורות, ופשוט שגדר-חי אינו נחשב מחיצה לענין זה.

תשובת מהרי"ל - פתחי חדר קטן באמצע בית, פתח לחצר

תשובת מהרי"ל  [שו"ת מהרי"ל (רבי יעקב הלוי מולין) סימן צד]

תשובה זו יש ללמוד ממנה הלכות רבות בדיני קביעת מזוזה, והנני מעתיקה כפי שהיא כתובה בבית יוסף (יורה דעה סימן רפט). בספר שו"ת מהרי"ל עצמו התשובה מופיעה באריכות יותר, כולל פלפולו של השואל.

התוספת בסוגרים הן ביאור שלי.

***

כתוב בתשובות אשכנזיות (כך מכונה תשובות מהרי"ל בספר בית יוסף) ספיקותיך ב(פתחי) חדר הקטן (שאין בו ד' אמות על ד' אמות), לפי מה שהבנתי מכתבך (כלומר משאלת השואל) שיש פתח אחד מבית החורף (חדר חשוב ומרכזי בבית) לחצר, וגם יש פתח אחר מחדר גדול לחצר, ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן (כלומר אין דלתות הנפתחות לתוך חדר הקטן) אלא (שתי הדלתות נפתחות החוצה לחדרים הגדולים), חד (דלת אחת נפתחת) בבית החורף, וחד (ודלת אחת נפתחת) בחדר גדול. ולפי זה שתיהן (שתי הפתחים) חייבות (במזוזה), ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול, (כי מבואר בגמרא) דפתחא דבין תרי בתי (פתח העומד בתוך הבית בין שני חדרים) ויש לכל אחד (מהחדרים גם) פתח לרשות הרבים הלך אחר היכר ציר:

[ציור 1 מתאר את מבנה הבית בשאלה, כיוון פתיחת הדלתות, ומקום קביעת המזוזות. מקום קביעת המזוזה מסומן בירוק].

וכתוב עוד שם (בתשובת מהרי"ל הנ"ל) פתח שבין בית לחצר, אם יש לחצר פתח אחר לרשות הרבים אז אית לן למיזל בתר (יש לנו לילך אחר) היכר ציר (ולקבוע המזוזה בצד ימין של צד שהדלת נפתחת לתוכו, או לכיוון הבית או לכיוון החצר), אבל אם אין לחצר פתח לרשות הרבים (והכניסה האפשרית היחידה היא מהבית לחצר) אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר (כלומר לצד ימין הכניסה של החצר, כי זה דרך ההילוך, ואין להתחשב בהיכר ציר במקרה זה):

***

חידוש וביאור

א.  ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול, ולפי זה שתיהן חייבות.

לכאורה הלשון "ולפי זה שתיהן חייבות" מלמד, שאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר הקטן היה הדין שונה, דלא הוו אזלינן בתר היכר ציר. וצריך ביאור בכוונת מהרי"ל, האם בכה"ג היה הדין משתנה - דפתח אחד או שתיהם היה פטור?

ונראה מדברי השואל והסכמת מהרי"ל דחדר הקטן שאין בו דע"ד פטור מצד עצמו, והשאלה היתה האם החיוב על הפתחים הללו מצד ביאת החדרים הגדולים, וניזיל בתר דרך כניסה שרגיל לכנוס מצד בית החורף לחדר הגדול או להיפך לצד שרגיל לכנוס מחדר הגדול לבית החורף, ולפי זה על כרחך ב' המזוזות של פתחי חדר הקטן יהיו לכיוון אחד, או שתיהן לצד ימין של הבא לכיוון חדר הגדול או שתיהן לצד ימין הבא לכיוון בית החורף. ועל זה ענה מהרי"ל דאזלינן בתר היכר ציר לחייב כל פתח על פי היכר ציר שלו, בלי להתחשב בצד ימין של הכניסה הכללית.

וכתב הט"ז (יו"ד סי' רפט סק"ד) דאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר הקטן [מצב הפוך מהמתואר בשאלת מהרי"ל] היו חייבות במזוזה לכיוון חדר הקטן מצד היכר ציר. [ציור 2 מתאר את המצב ההפוך של היכר ציר, ומקום קביעת המזוזות שנתחלפו]

אם כן נפרש לשון מהרי"ל "ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן .. ולפי זה שתיהן חייבות" – בגלל שיש בשתי הפתחים דלתות, לכן חייבות שתי הפתחים במזוזה בכל מקרה. וממשיך מהרי"ל לבאר היכן מקום קביעתן – ע"פ היכר ציר, ועל כן - היות ששתיהן נפתחות לתוך החדרים הגדולים, מקום קביעתן לימין כניסת החדרים הגדולים. אבל אם היתה אחת הדלתות או שתיהן נפתחות לחדר הקטן, היו חייבות על פי היכר ציר גם לכיוון חדר הקטן.

אבל אם היה פתח חדר הקטן ללא דלת אז היה הדין משתנה, כי אותו פתח היה פטור ממזוזה. והטעם כי אין פתח חדר הקטן חייב מצד עצמו כנ"ל, כי הוא חדר קטן שאין בו שיעור ד"א, אלא פתח זה היה טפל לחדר הגדול. ונראה לי שזה נכון רק בפתח הפנימי שבין חדר הקטן לחדר הגדול, דאם לא היה בו דלת היה נחשב חדר הקטן רק כחלק מחדר הגדול (כדמשמע בט"ז שם). אבל הפתח שבין חדר קטן לבית החורף בכל מקרה היה חייב במזוזה גם אם אין בו דלת, מצד פתח שבין בית החורף וחדר הגדול.

ב.  ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול.

דעת מהרי"ל שכל הפתחים הפנימיים שבתוך הבית, לעולם הולכים אחר היכר ציר ולא חשיבות החדרים או כיוון הכניסה מצד החוץ.

היוצא מן הכלל היחיד, הוא, אם לא היתה יציאה כלל לחצר מצד חדר הגדול, כמבואר בט"ז (שם). וזה לשון הט"ז: ואילו לא היה פתח מחדר גדול לחצר לא אזלינן בתר היכר ציר היכן הוא, אלא החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול, ועושה מזוזה בימין הנכנס מבית החורף לחדר קטן ובימין הנכנס מחדר קטן לגדול.  [ציור 3 מתאר את דינו של הט"ז, ומקום קביעת המזוזה שנתחלפה. שים לב: המזוזה לבא מבית החורף לחדר הקטן - היא מאחורי הדלת !]

ג.  הגדרת פתחי חדר קטן - יש לדקדק בלשון הט"ז "החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול". כלומר, חדר הקטן אינו חדר בפני עצמו, ופתחיו חייבים משום פתחי החדרים הגדולים. ואם יש דרך כניסה מבחוץ מצד רה"ר גם לצד זה וגם לצד זה, אזלינן בכל הפתחים הפנימיים בתר היכר ציר. אבל אם הכניסה מוכרחת מצד אחד, כי בצד השני אין יציאה וביאה מרה"ר, אזי מוכרח שדרך הכניסה הוא מימין של הבא מצד רה"ר. ולכן פתח חדר הקטן היה קובע בו מזוזה לצד חדר הגדול, וכן בפתח שבין בית החורף לחדר קטן היינו קובעים בצד ימין של הבא מצד בית החורף, ולא היינו מתחשבים כלל בהיכר ציר.

אבל אם לא היתה דלת בפתח שבין חדר הקטן לחדר הגדול, היה פתח זה פטור ממזוזה כי אינו נחשב לפתח כלל, אלא החדר הקטן היה נחשב כחלק מחדר הגדול [בין שהיתה יציאה מחדר גדול לרה"ר - כנידון בתשובת מהרי"ל, ובין שלא היתה יציאה לרה"ר - כבדוגמא שנתן הט"ז].

וא"כ טעם חיוב הפתחים של חדר קטן, הוא, משום שנחשבים לפתחי החדרים הגדולים. ולא מפריע שבלאו הכי יש לחדר הגדול עוד פתח עם דלת לפנים הימנו, ונחשב שתי פתחים [זה אחר זה] של חדר הגדול.

ובעזרת ה' במאמר הבא פורום לנושאי סת"ם: דין פתחים של פרוזדור/חדר מדריגות שבתוך בית אפרש הלכה זו יותר.

ד.  ולכאורה משמע מתשובת מהרי"ל וט"ז דלא כסברת חמודי דניאל [מובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רפו] דחדר קטן שבתוך בית מתחייב כשאר חלקי הבית, ולא נפטר חדר קטן שאין בו דע"ד אלא כאשר הוא עומד לעצמו, אך כאשר מחובר לחדרים גדולים גם החדר הקטן נחשב לחדר החייב.

ויש ליישב, דחדר קטן זה [בשאלת מהרי"ל] לא היה בו שום תשמישי דיור כלל, והיה מעבר בלבד, ולכן יש לומר דגם לסברת החמודי דניאל אין לחייב חדר כזה [מצד עצמו].

ה.  תשובה שניה של מהרי"ל לענין חצר.

דין חצר כחדר שבבית - כסברת הרא"ש [ודלא כסברת הרמב"ם], ולכן אם יש דרך כניסה מכל צד מרה"ר, קובעים את המזוזה בפתח שבין הבית לחצר (כמו פתח שבין שתי חדרים) ע"פ היכר ציר. [ואילו לשיטת הרמב"ם, היינו חייבים לומר בכל מקרה שהכניסה הוא מהחצר לבית, כי החצר אינו אלא מבוא לבית וכל חיובו רק משום שדרכו באים לבית, וכ"כ הבית מאיר יו"ד סי' רפט].

ו. מתשובת מהרי"ל למדנו שלעולם הולכים בכל החדרים הפנימיים כולל חצר וכדומה אחר היכר ציר בלבד, ולא נלך אחר חשיבות החדרים [דבפשטות הבית חשוב מהחצר] ודלא כסברת המרדכי המובא בב"י וש"ך סימן רפט, וכן אין לילך אחר דרך רגיל של הכניסה כלל [בניגוד לסברת השואל בשו"ת מהרי"ל למעיין שם].

ורק במקרה שאין פתח כלל לצד אחד לרה"ר, שאז מוכרח ההליכה לבוא מצד האחר אז לא אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בט"ז.

פתח מחסן מהחצר

פתח למחסן מחצר, ואין כניסה אחרת למחסן זה. היכר ציר של הדלת נפתחת לתוך החצר. האם יש כאן חיוב מזוזה?

נראה לי שפתח זה פטור ממזוזה.

מחסן הוא בגדר 'אוצרות', ולדעת הרמב"ם 'בית אוצרות' פטור ממזוזה, ולדעת הרא"ש ושו"ע חייב. אמנם כל זה באוצרות השייכים לדיור הבית, אבל מחסן של כלי עבודה וכו' שאין בו שימוש לצרכי הדיור של הבית פטור לכו"ע.

ואין לחייב פתח זה משום שנפתח לחצר, והרי היכר ציר לצד החצר, וא"כ שמא יתחייב משום פתח של החצר?

גם זה אינו, שהרי חיוב חצר לדעת הרמב"ם הוא משום שדרכו באים לבית, וא"כ אין שום טעם לחייב פתח זה, שהרי אי אפשר לבוא דרכו לבית, כי המחסן סגור.

אלא שלפי הרא"ש חצר חייב מצד עצמו [לא משום שדרכו באין לבית] אם משתמשים בו צרכי דיור מצד עצמו.

מ"מ גם לפי הרא"ש הרי הפתח אינו שייך לחצר אלא למחסן, וממילא היות שהמחסן פטור, גם פתח זה פטור.

ואין להקשות דלפי מנהג חב"ד אזלינן בתר היכר ציר?

אין זה שייך לכאן. שהרי עיקר היכר ציר הוא כאשר הדלת הוא חלק מהחיוב, אזי הדלת והיכר ציר קובעים היכן הוא החיוב. אך לפי הרא"ש פתח ללא דלת חייב, על כרחך אין הדלת כאן חלק כלל מהחיוב. אלא אזלינן אחר ההגיון הפשוט לאן פתח זה שייך – והיות שהוא פתח המחסן והמחסן פטור, נמצא פתח זה פטור ממזוזה.

ואין לצרף שתי סברות שונות, דעת הרא"ש דחצר חשיב כחדר בבית, וסברת [הרמב"ם] אזלינן היכר ציר, מאחר שברור שהן לדעת הרמב"ם [בפני עצמו], והן לדעת הרא"ש [בפני עצמו] פתח זה פטור.

דלת סורגים נפרדת מדלת עיקר

פתח כניסה/יציאה מהבית, ואחריו דלת סורגים. בתמונה למטה - מראה דלת הסורגים מחוץ לבית.

האם יש לקבוע מזוזה גם על שער דלת הסורגים [נוסף לדלת העיקר, כפי שנראה בתמונה שקבעו בשתיהם מזוזות]?

בדרך כלל דלת סורג הוא טפל לדלת העיקרית, אלא שכאן נראה מרחק ניכר ביניהם, ולדלת סורג מסגרת גמורה [סיפי שער ומשקוף] לעצמה, לכן צדק מי שקבע בו מזוזה, כי הם שני שערים נפרדים.

יש להעיר שכאן הקביעות בצד ימין לכניסה לבית, והוא על פי סברת רוב העולם שהולכים במקרים כאלו אחר דרך ימין לכניסה.

אמנם לפי מנהג חב"ד שבדלת שאינו עיקר כניסה לבית [דלתות ראשיות לבית], אלא דלת [צדדית של הבית] הנפתחת לחצר, נידון בהיכר ציר [ואם כן כאן היה צריך לקבוע את המזוזה בצד שמאל של כניסה לכיוון הבית, כלומר בצד ימין של יציאה לחצר, לפני דלת הסורג].

ודוקא אם החצר משמשת צרכי דיור לבית (אז הולכים בפתח זה אחר היכר ציר), אבל אם אין בו שימושי דירה כלל, אלא רק מבוא לבית ו/או גינה, אז גם למנהג חב"ד יש לקבוע בימין הכניסה, כמו שהוא כאן.

תודתי לרב שמחה פרנקל על התמונות

פתח בין בית לחצר, היכר ציר לצד הבית

פתח בין הבית לחצר, הדלת העיקרית [הזזה של זכוכית] הוא בצד הבית, ונחשב זה כהיכר ציר בבית, וכיוון הכניסה הוא מהחצר לבית, ולכן קביעות המזוזה הוא לצד ימין כמסומן בחץ [לכל הדיעות].

הדלת החיצונית [דלת רשת] אינה נחשבת כל כך, והיא טפלה לדלת העיקרית.

בדלת העיקרית של זכוכית - כנף ימין הנראה כאן בתמונה הוא קבוע ואי אפשר להזיזו, ואעפ"כ מקום קביעת המזוזה הוא לא על הכנף, אלא במקומה במזוזת השער מצד ימין. [ודלא כסברת חובת הדר (סוף פרק ח) בזה, לקבוע על כנף הדלת עצמה, דנחשבת הכנף למזוזת הסף].

ראה גם מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזה בפתח ודלת הזזה בין בית למרפסת
שמה כתבתי על פי סברת חובת הדר !!
ביאור סברתי כתבתי להלן במאמר פורום לנושאי סת"ם: פתח שצד ימין של חללו סתום

היכר ציר לצד החצר

פתח בין הבית לחצר, והדלת נפתחת החוצה לצד החצר. המזוזה קבועה בצד ימין של הכניסה לבית, כמנהג העולם, לילך אחר חדר חשוב [הבית חשוב], או דרך כניסה, מכיון שיש אפשרות ביאה לחצר מהרחוב, וממנה ביאה לבית.

אבל לפי מנהג חב"ד שכל הפתחים חוץ מדלת ראשית, וגם פתח לחצר שמשתמשים בו שימושי דירה, ונידון כחדר מהבית, אזלינן בהו בתר היכר ציר - צריך לקבוע המזוזה בימין יציאה מהבית לחצר [מקום שסימנתי בחץ].

תודה רבה לרב דוד ברסמן על התמונות

פתח בית הכנסת הנפתחת לפרוזדור

תמונה א: פתח לבית כנסת מפרוזדור, הדלת נפתחת לחוץ [היכר ציר לצד הפרוזדור].

תמונה ב: מבט מהבית כנסת החוצה דרך אותו הפתח, המזוזה קבועה ע"פ היכר ציר בימין צד היציאה מאולם התפילה לאותו פרוזדור. ברקע דלתות חיצוניות לרחוב.

כן מנהג כל בתי כנסיות של חב"ד שראיתי, שדלת שבין אולם המרכזי לחדר כניסה [פרוזדור] ובדרך כלל הדלתות נפתחות החוצה, שקובעין המזוזה בימין היוצא ע"פ היכר ציר.

אף על פי שאני יודע שפל ערכי, אבל זוהי טעות גמור. כי הפרוזדור הזה אינו חדר שיש בו חיוב כלל מצד עצמו, וכל מציאותו מבוא ופרוזדור לבית הכנסת עצמו. ולכן אין לילך בפרוזדור כזו אחר היכר ציר.

אמנם יש בבתי כנסת צד קל, שהרי מעיקר הדין [לרוב הפוסקים] הוא נחשב מקום פטור ממזוזה, שהרי אינו דירת חול כמבואר בגמרא ופוסקים, אעפ"כ אין שום צד חיוב על הפרוזדור בפני עצמו, אם כן אין שום טעם לקבוע המזוזה בימין היוצא לפרוזדור.

כל זה אם הפרוזדור אינו משמש כלום אלא מבוא ובית שער לאולם התפלה, כמו שהוא ברוב המקומות. אבל אם חדר זה משמש לעצמו בצורה קבועה צורך המתפללים לאכול שם, לשתות שם, או שיש שם מנינים קבועים, אזי יש לילך אחר היכר ציר. אבל מה שעיקרו פרוזדור בלבד, ורק במקרים ארעים משתמשים בו שימוש אינו נחשב כלל למקום חיוב בפני עצמו, שיהא לו חיוב לעצמו לקבוע בו על פי היכר ציר.

***

מצורפות שתי תמונות נוספות של מוסד דומה, שיש פרוזדור כניסה והמזוזה קבועה ע"פ היכר ציר, בניגוד לכלל האמור.

הדלת ברקע הוא כניסה לבית מדרש מפרוזדור חיצוני הנפתח מחוץ לבנין [דלת הכניסה כנראה מימין בקצה התמונה], ולמטה הדלתות מפנים בית המדרש.

המזוזה קבועה בימין היציאה ע"פ היכר ציר לכיוון הפרוזדור. אם פרוזדור זה אינו משמש שום ענין של דיור קבע, כגון מקום קבוע לאכילה תפילה לימוד וכו', אין שום טעם לקבוע המזוזה לכיוון היציאה. דלא נאמר הכלל "הלך אחר היכר ציר" אלא בין שני חדרים שיש בכל אחד מהם צד חיוב במצוה, אבל בית שער פרוזדור ומבוא אין להם שום חיוב מצד עצמם, ולא יתכן שיהא חיוב לתוכם מצד עצמם כנ"ל.

שוב שאלוני: הרי בבית רבינו ב770 דלת החדר שלפני חדרו של הרבי [דלת לחדר המכונה "גן עדן התחתון"] נפתח לפרוזדור הכניסה, והמזוזה קבועה ע"פ היכר ציר לצד היוצא לחוץ.
עניתי: שאני בית רבינו שבבל, שכל חדר יש בו חשיבות מיוחדת, מצד שימוש של הרבי בעל הבית על המקום, וכידוע ומפורסם כמה עבודות בקדושה עשה רבינו במקום זה.
ולבד כל זה, אין חדר הנ"ל ב770 דומה כלל לנידון שלנו, כי שם הפרוזדור אינו רק מעבר מן החוץ, אלא גם מעבר לבית כנסת הקטן שממול דלת זה. וממילא דלתות שנפתחות לפרוזדור המוביל לחדרים החייבים מצד עצמם, דינם כדלתות שנפתחות בין החדרים עצמם [כמבואר בשו"ע רפו סעיף יט, דו"ק היטב שם] ואזלינן בהו אחר היכר ציר.

תודתי נתונה לרב דוד ברסמן שיחי' שהעלה נושא זה לדיון, ושלח לי את התמונות.

חיוב שערי חצרות ובית שער במזוזה

א)  ברייתא (יומא יא) בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות מדינות ועיירות וכו' יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל ביתך וכו' יצאו אלו.

וכתבו התוספות [ורש"י ור"ן בסוכה ח ע"ב] דזה שהברייתא פטרה בית שער ממזוזה - היינו מדאורייתא, אך מדרבנן בית שער חייב במזוזה.

דעתם דהלימוד "בשעריך לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות" הוא דין תורה ממש, ד"שעריך" מיותר ובא ללמד על ריבוי שערים החייבים במזוזה, בנוסף ל"מזוזות ביתך". וכן פשוט בפי' רש"י (דברים ו,ט) ובשעריך - לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות. משמע דסובר דזה פשוטו של המקרא, ודין תורה. נמצא דעתם דשערי חצירות ועיירות חייבות מן התורה.

אבל הריטב"א (יומא שם) כתב דכל חיוב שערי חצירות מדינות ועיירות הן מדרבנן לחוד (וכל שכן חיוב בית שער), וברייתא זו דלמד מהפסוק "ובשעריך" היא אסמכתא בעלמא. כלומר דבית שער שאינו פתוח לבתים פטור אף מדרבנן, וכל שער שנפתח לבתים דינו כבית שער בין שהוא שער מדינה ועיר בין שהוא שער חצר או בית שער וחייב מד"ס לבד.

וברור לי שדעת הרמב"ם [פ"ו ה"ז וה"ח] כריטב"א, שכן כתב: בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה. אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה: לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. אפילו עשרה בתים [ויש נוסח: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין. ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה:

הרמב"ם אינו מזכיר כלל את הריבוי מהפסוק "ובשעריך", וכתב שכל חיובי שערים הללו בין בית שער ובין שערי מדינות ועיירות וחצירות שוין, והן רק מפני שבתים פתוחין לתוכן. ומעולם לא נזכר בלשונו שיש חיוב מיוחד של שערים חיצונים שאינם שערי הבית ממש, אלא רק מהטעם שפתוחים לבתים.

וכ"כ במזוזות מלכים [דף סד ע"ב בשלום ואמת] דסברות הריטב"א והרמב"ם תואמים, דלשיטתם "בשעריך" לא בא לרבות שערי חצירות כו' אלא בא ללמד על מזוזות הבית שאינו חייב אלא בשערי הבית, כלומר דוקא פתח הנקרא שער עם דלת, כפי שביאר הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (המובאת בכסף משנה). אבל שערים חיצוניים הללו שאינן פתחי הבתים פטורים מד"ת, אף אם יש להן דלת, כי אינן מזוזות ביתך. (ודלא כערוך השלחן [סימן רפו סעיף לד] שכתב שהרמב"ם יפרש "בשעריך" הכוונה לשערים שדרך שם נכנסים לבית, כלומר וכל בית שער הפתוח לבית חיובו מד"ת. והולך ערוך השלחן לשיטתו בסעיף ד, עיי"ש. וכ"כ בקרית ספר דלדעת הרי"ף והרמב"ם חיוב בית שער הנפתח לבתים הוא ד"ת ונלמד מ"ובשעריך").

ונמצא לפי זה המחלוקת הוא מה לימדה התורה מן המלה "ובשעריך". לרמב"ם וריטב"א בא ללמד שפתח הבית צריך שיהא בו דלת שנקרא שער. וכל החולקים על הרמב"ם וס"ל דפתח ללא דלת נמי חייב במזוזה מד"ת, א"כ "ובשעריך" בא לרבות שערי מדינות עיירות וחצירות.

ב)  יש לברר לדעת הרמב"ם דשער בתורה הוא דוקא עם דלת, האם פתחי בית שער ושערי מדינות וחצירות החייבות [לא מצד עצמם, אלא רק מדרבנן ו]משום שנפתחין לבתים, האם גם בהם צריך להיות שער עם דלת, או נתחייבו מד"ס אפילו בפתח בלא דלת, כי הפתח מוביל לבית החייב.

ומצד הסברא נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכל פתח שאין בו דלת אינו שער כלל. והרי הברייתא קראה להם שערים, והרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל העתיק נוסח ברייתא זו "אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות" והוכיח ממנה דבעינן שער דוקא עם דלת, ולא פתח ללא דלת. משמע דגם חיוב בית שער שערי מדינה וחצר כו' הן רק אם הן שערים כלומר עם דלת, אבל פתחים בלא דלת פטורין, אע"פ שפתוחים לבתים, משום שאינן "שער" כלל.

[אמנם יש לדקדק את לשון הרמב"ם (שם הלכה ח) "אפילו עשרה בתים [נוסח אחר: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", משמע אפילו פתחים ללא דלת (ואפשר שזה נפקא מינה בין גריסא "בתים:" או "פתחים"). דו"ק חילוק ההגדרות "פתח" ו"שער" כפי שביארם בתשובתו לחכמי לוניל].

ג)  על פי הנ"ל דבית שער חיובו מד"ס ורק משום שנפתח לבתים, ואין בו חיוב מצד עצמו, נראה לי ליישב תמיהת הכסף משנה על מש"כ הרמב"ם [בהלכה י] "חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין". וכתב הכס"מ דזה הדין שכתב לעיל [הלכה ח] "אפילו עשרה פתחים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", ואיני יודע למה נשנה כאן.

ונראה לומר, דנשנה כאן כדי לבאר דחדרי הבית שהן שערים [כלומר עם דלתות] כל אחד הוא חיוב בפני עצמו מדין תורה, ולא רק שער הראשי של הבית. ונפקא מינה לקבוע המזוזה על ימין הנכנס בכל חדר מהן על פי היכר ציר הפרטי של אותו חדר דוקא. משא"כ בבית שער וכל הללו שנפתחים לבית, גם אם יש בהן שער ודלת לא אזלינן כלל בתר היכר ציר, כי אין להם חיוב כלל מצד עצמם, אלא רק מצד שהן שער ומבוא לבית החייב, וא"כ על כרחך מקום קביעתם לעולם בצד ימין לכיוון הכניסה לבית דוקא.

ד)  דעת הרא"ש דלא בעינן דלתות לשער להתחייב במזוזה, וא"כ סובר כסברת רש"י ותוס' ד"ובשעריך לרבות שערי חצירות" הוא דין תורה, ולא מצד שנפתחים לבתים (וכן משמע בתוספות מנחות לג ע"ב ד"ה דלית עיי"ש, שחיוב חצר הוא חיוב גמור מד"ת, ולכן נתקשו הרי אין בחצר תקרה).

אמנם חיוב בית שער עצמו לא נתברר בדעת הרא"ש האם הוא ד"ת או ד"ס. והגם שהביא מחלוקת רי"ף ור"י, דלרי"ף חיוב בית שער מצד שנפתח לבתים דוקא, ולר"י חיובו מצד עצמו מד"ס, אין זה מכריח שסברת הרי"ף דבית שער מדאורייתא.

דאפשר סובר הרא"ש כתוס' ישנים ביומא (שם ד"ה אחד שערי מדינות) לחלק בין שערי מדינות וחצירות דהן שערים חשובים וחיובן מדאורייתא [מריבוי "ובשעריך"], לבית שער דאינם שערים חשובים, ולכן פטורין מד"ת.

ונראה דר"י סובר כל בית שער חיובו מדרבנן אף בנפתח לבתים, דאחרת לא היה מחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא היה מחלק כסברת הרי"ף בין נפתח לבתים או לא, ש"מ דכל חיוב ה'בית שער' אינו אלא מדרבנן, אבל ד"ת פטורין כמבואר בברייתא יומא הנ"ל. ומה שנתחייבו מדרבנן לא ס"ל לר"י משום שדרכם באין לבתים, אלא מצד שהן עצמן דומין מעט לבית, ואין נפק"מ אם באין דרכן לבתים או לא. (וע"ד שנתבאר לענין חיוב בית אוצרות, דעיקר הסברא דחיובן רק מד"ס ומשום שדומין מעט לבתים, ולמקום דיור). וכן כתב מפורש הר"ן בסוכה שם.

נמצא דאע"פ שנחלקו הפוסקים בחיוב שערי מדינות עיירות וחצרות האם הן מדאורייתא או מדרבנן, נראה עיקר דעת הפוסקים הראשונים דחיוב בית שער בכל מקרה [גם בפתוח לבתים] הוא רק מדרבנן. (כן נראה לי עיקר להלכה ולמעשה, שהרי מפורש הדבר בר"ן ריטב"א ותוס' ישנים [ובסמ"ק, ורש"י סוכה ח ע"ב ד"ה וליהוי], וברור ברמב"ם וסברת ר"י בעל התוספות, ואין שום הכרח שהרי"ף ורא"ש סוברים אחרת. ודלא כסברת הרבה אחרונים דחיוב בית שער אליבא דהרי"ף הוא ד"ת. בדעת קדושים סי' רפו ס"ק יג נסתפק בכך, האם לפי תירוץ השני [ברא"ש, כלומר סברת הרי"ף] האם הוא ד"ת או ד"ס. ובמקדש מעט שם ס"ק כ"ח וגד"ה סק"ו החליט דלרי"ף ורמב"ם חיוב בית שער הוא ד"ת, וכן דעת הקרית ספר וערוך השלחן הובאו לעיל. ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא (ד"ה ומ"ש רו"מ) כתב דאף לר"י אם הן פתוחין לבתים חיובן מדאורייתא).

ה)  ונפקא מינה מכל הנ"ל, נראה לי דלכו"ע אין לילך אחר היכר ציר בבית שער שנפתח לבית, דלעולם הבית עיקר וחשוב, והבית שער טפל לו. ולא מיבעי לרי"ף ורמב"ם דזה עצם חיוב הבית שער משום שדרכו נכנסין לבית כנת"ל, דלא שייך כלל המושג היכר ציר בבית שער (וגם בשערי חצר לדעת הרמב"ם). אלא אף לסברת ר"י דיש חיוב על בית שער מצד עצמו, מ"מ כאשר הפתח הוא בין הבית לבית שער, פשיטא דחיוב דאורייתא של הבית עיקר, ולא שייך לומר דהיכר ציר של חיוב דרבנן יגבר על חיוב דאורייתא של כניסה לבית.

[וגם לדעת האחרונים הנ"ל דדעת הרי"ף ורמב"ם דחיוב בית שער הוא מד"ת, מ"מ זיל בתר טעמא משום שדרכו נכנסים לבתים דוקא, א"כ גם אם השער נפתח לתוך הבית שער עצמו לא שייך ליזיל בתר היכר ציר, נגד עיקר חיובו].

ופשוט דלא שייך לומר היות שהיכר ציר נפתח החוצה מהבית, א"כ פתח זה פטור מדאורייתא [וממילא ניזיל אחר היכר ציר כדי לחייב הבית שער מדרבנן], כמבואר במנחות לג ע"ב [בסופו] דלא אזלינן בתר היכר ציר בין קיטונית [בית] לגינה על מנת לפטור הפתח. כן פשוט בכל פתח שבין בית שער ובית, דתמיד הבית עיקר.

ו)  ולדידן דנקטינן כרא"ש ותוס' [וכן דעת הרמב"ן במלחמות (מתאים לפירוש התורה שלו דברים ו,ט דשערי חצירות ועיירות נתרבו מובשעריך כפירש"י), ר"ן סוכה ח] דחיוב החצר עצמה מדין תורה [כי כן פסק בטור ושו"ע ר"ס רפו], א"כ גם בית שער הנפתח לחצר לעולם חיוב קביעת המזוזה הוא בצד ימין של הכניסה לצד החצר.

ואף בפתח שבין הבית עצמה לחצר אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בתשובת מהרי"ל המובא בב"י ופוסקים בסי' רפט (אא"כ החצר פתוחה לרשות הרבים, דאז דרך הכניסה מבחוץ עיקר, לפי משמעות הפוסקים בטוש"ע שם).

ביאור סוגיית היכר ציר

ביאור דין 'היכר ציר'

א)  מנחות לג: ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אדא אבקתא. היכי דמי? כגון פיתחא דבין תרי בתי בין בי גברי לבי נשי.

ופירש רש"י שם: היכי דמי. האי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה: כגון פתחא דתרי בתי [בין] בי גברי ובי נשי. אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה''ר, ואמרי' לקמן (דף לד) מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה, והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה, אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי, אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה:

פשוט וברור בלשון רש"י, שהגדרת 'היכר ציר' הוא כדי לקבוע איזה צד ימין של הכניסה. כלומר מאחר שבפתח זו איני יודע מאיזה צד לחשוב ימין ביאה, הלך אחר היכר ציר, לקבוע איזהו ימין ביאה.

ולכן פירש רש"י את דוגמת הגמרא "כגון פתחא דתרי בתי בין בי גברי ובי נשי" שבכל אחד מהם "יש פתח לכל בית לרה''ר". כי אם לא היה לאחד מהם פתח לרה"ר, היה פשוט שימין הכניסה הוא בעל כרחך מאותו בית שפתוח מרה"ר לבית השני, ולא היינו צריכים לשאול איזה צד הוא ימין הכניסה. וממילא בכה"ג שאין בית אחד פתוח לרה"ר לא אלזינן בתר היכר ציר, אלא אחר ימין כניסה. [ונראה שרש"י דייק "פתחא דתרי בתי" שכל אחד מהם הוא בית בפני עצמו, כלומר יש לו כניסה מצד עצמו ואינו צריך לחבירו. ולכן נתעורר השאלה בפתח האמצעי שביניהם].

ושיטה זו של רש"י הועתק לפסק הלכה ברא"ש, טור, ושו"ע סימן רפט סעיף ג.

(קיצור: שיטת רש"י דעיקר הקובע הוא ימין כניסה מצד הבא מרה"ר, ובליכא סימן זה לידע איזה ימין כניסה אזלינן בתר היכר ציר לקבוע איזה צד הוא ימין כניסה).

ב)  לשון הרמב"ם (הלכות מזוזה פרק ו הלכה יא): פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה. פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה: [ושם הלכה יב: והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער. ואם קבעה למעלה מזה כשרה. והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית ואם קבעה משמאל פסולה. ובית של שותפין חייב במזוזה]:

ג)  הכסף משנה שם העתיק לשון הגמרא ופירש"י הנ"ל על דברי הרמב"ם, ולא העיר מאומה, מוכח דס"ל דביאור רש"י תואם את שיטת הרמב"ם, ואין חילוק ביניהם. וכן פשוט מספריו בית יוסף סימן רפט ופסק שלו בשו"ע כנ"ל, דלא העתיק כלל לשון הרמב"ם. וידוע דרכו של הב"י שלא לפסוח מלבאר בספרו ב"י את שיטת הרמב"ם, אם היא דעה מחודשת שלא הובאה בטור, ומדשתק הב"י מלהביא את לשון ודעת הרמב"ם, מוכח בבירור סברתו שאין שום שינוי וחידוש בשיטת הרמב"ם משיטת רש"י הנ"ל. ועל כן סתם הדבר בשו"ע כרש"י רא"ש והטור.

(קיצור: דעת הרב ב"י בכל ספריו דהרמב"ם אינו חולק על פירוש רש"י).

ד)   וזה לשון השאילתות (פר' עקב): ומצוה להניחה בשקפא דימין [במשקוף ימין של השער] כד עייל [ימין של הנכנס] שנא' וכתבתם על מזוזות ואומר ה' צלך על יד ימינך. והני מילי פתחא בראה [פתח חיצון כלפי רה"ר] אבל ביתא דאית ליה בבין [חדרים] ולא ידעינן סיפי גוואי [בפתחים שבתוך הבית] בהדין גיסא עיילין [באיזה צד נכנסים לחדר] אזלינן בתר דמחית צינורא דדשא [חור הציר של הדלת] דאמר ליה ריש גלותא לרב נחמן קבע לי מזוזאי אמר להו לקבעו להון דשי ברישא דאמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר הכרת ציר. [הסוגרים המרובעות בקטע זה, הן פירוש מילולי שלי, ללשון הארמי של השאילתות]

דעת השאילתות ברור דלא כפירש"י, ושאלת הגמרא היכי דמי לענין היכר ציר, אינו רק בפתח פנימי שיש לכל חדר פתח חיצון לרה"ר [כרש"י], אלא אפילו בפתחים פנימיים שאין להן פתח חיצון. שהרי כתב "והני מילי פתחא בראה אבל ביתא דאית ליה בבין ולא ידעינן.." הרי שהכלל ימין כניסה הוא רק בפתח חיצון, אבל בפתח פנימי אין לידע איזה ימין לביאה. ולמה אין לידע? שהרי בהרבה חדרים נדע מצד הבא בפתחים הקודמים היאך ימין כניסה לפתח של חדר זה [כמנהג העולם לחשב בדרך זה], ואם מדבר [הגמרא והשאילתות] רק במקרה שאין לידע מאיזה צד כפירש"י, לא הול"ל והני מילי דמשמע שולל ענין הראשון. אלא פשט לשונו מבואר [כמנהג חב"ד] דבפתח פנימי שבתוך הבית, ימין כניסה של כל חדר, הוא לאותו חדר שיש בו היכר ציר.

אבל הצד השוה לרש"י והשאילתות, דשאלת הגמרא ובירור 'היכר ציר' הוא כדי לידע כו', כלומר סימן לאיזה הוא ימין הכניסה. דאנו מסתכלים על היכר ציר ומזה לומדים היכן ימין כניסה לאותו חדר. אלא שנחלקו רש"י והשאילתות בפרט מסויים, האם היכר ציר חשוב יותר מימין כניסה מהדלת הראשית, או לא.

(קיצור: דעת השאילתות דכל פתח פנימי אזלינן בתר היכר ציר, דלא כסברת רש"י וסייעתו).

ה)  ועתה נבאר דעת הרמב"ם שכתב "פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה". לא מבואר בדבריו [כלומר דילג פרט המבואר בגמ'] כגון פתחא דבין תרי בתי בין גברי ונשי, דסבור דאין זה חשוב כל כך. ופשט לשונו דלא תלה שום סיבה אחרת, אלא תמיד בפתח פנימי שבין שני בתים הולכים אחר היכר ציר, ולא התנה כפירש"י דלכל חדר יש פתח חיצון, שמע מינה דסובר כשאילתות.

אמנם בהתבוננות בלשון הרמב"ם בכללות פרק זה, נראה דביאר מתחילת הפרק את הדינים של איזה בית חייב או פטור ממזוזה, ולא ביאר כלל עדיין בפרק זה מקום הקביעה. ורק בהלכה שאחריה [הלכה יב] מבאר היכן קובעין כו'.

נראה דהרמב"ם סובר ב"פתח שבין שני בתים" שאין השאלה [רק] על איזה צד יקבע את המזוזה, כי לא נודע איזה הוא ימין כניסה כפירש"י [כי אם היה מבאר כרש"י וכפי המובן מהכסף משנה הנ"ל, היה לרמב"ם להעמיד דין זה בסוף הלכה יב ששם מקומו, וע"ד סדר הטור ושו"ע (סי' רפט) שמופיע דין פתח שבין ב' בתים כו' לאחר דין ימין כניסה]. אלא השאלה היא: איזה בית [חדר] חייב במזוזה, וע"ד הדין הקודם ברמב"ם בהלכה זו "פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו, אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה" שהשאלה האם יש חיוב או פטור על הפתח, כמו כן כאן השאלה בפתח שבין שני הבתים האם יש חיוב על הפתח הזה או לא. ולכאורה תמוה מה שאלה זו?

ונראה לי, דהרמב"ם לשיטתו [ריש הפרק] דבית שאין לו דלת פטור ממזוזה, דלא נקרא "שער" אלא פתח שיש בו דלת, כמבואר בתשובתו לחכמי לוניל (שהעתיק כסף משנה לעיל הלכה ה). ואין חילוק בין פתח חיצון לפתח פנימי (דלא כשיטת הגדולי הקדש סימן רפו ס"ק ח, ומקדש מעט שם ס"ק מו, דבחדרים הפנימיים אין חסרון דלת פוטר מחיוב מזוזה אף לרמב"ם, כי טעם הרמב"ם שבית שאין בו דלתות פטור משום שמירת הבית, השייך רק לדלת חיצונית. דמבואר בתשובתו) "כל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי", וא"כ גם בפתח פנימי אם אין בו דלת, הרי זה 'פתח' ולא 'שער' ופטור.

וזהו שאלת הגמרא - פתח שבין שני חדרים לאיזה חדר שייך החיוב, ועל זה ענו "הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה", כלומר אין זה רק סימן לידע היכן מקום הקביעה, אלא הוא החיוב עצמו, שחדר שהדלת שייכת לו היא החדר המחוייב במזוזה, ועל כן שם קובעין על ימין שלו, כי החדר השני שאין בצד שלו דלת, אינו חייב במזוזה.

ומעתה כמה נפקא-מינות לדינא. לדוגמא: פתח שבין שני בעלי בתים, מי חייב במזוזה?

וכמובן נפק"מ לענינינו, שאין להתחשב בשום סיבה אחרת לקביעת צד ימין הכניסה העומדת בניגוד לעצם חיוב החדר מטעם היכר ציר, כי לצד השני שאין שייך לו הדלת אין עליו חיוב.

ונלע"ד שזה אחד מהעיקרים בביאור מנהג חב"ד לילך בכל החדרים הפנימיים אחר היכר ציר.

(קיצור: דעת הרמב"ם דכל פתח פנימי אזלינן בתר היכר ציר, משום דאותו חדר שבו הדלת, שם הוא מקום החיוב).

ראה גם מה שכתבתי במאמרים הבאים השייכים לנושא זה
פורום לנושאי סת"ם: "במזוזה הלך אחר הרגיל"
"במזוזה הלך אחר הרגיל" בפתח שיש בו היכר ציר

שאלה בדין היכר ציר למרפסת

שאלה:  בתמונה פתח מהבית למרפסת, המזוזה קבועה לפי היכר ציר לכיוון הבית, כי הדלת נפתחת פנימה. במקרה זה אי אפשר לפתוח את הדלת מבחוץ כי אין שם ידית ורק נפתחת מבפנים, נמצא שאי אפשר לבוא מהמרפסת לתוך הבית, ורק מהבית למרפסת. האם במקרה זה יש להתחשב שהימין הוא דרך יציאה מהבית למרפסת, ולהפוך את מיקום המזוזה.

תשובה:  מצד סברת היכר ציר [כמנהג חב"ד - ע"פ הרמב"ם. משא"כ לפי שיטת רש"י בהיכר ציר] מוכח שהדלת שייכת לבית דוקא, וא"כ אע"פ שאי אפשר לבוא דרך פתח זה מהמרפסת מ"מ החיוב הוא מצד שהוא פתח של הבית. ואמנם שאלתו מקהה קצת את כח "היכר ציר" שהרי אינו ראוי לביאה מהמרפסת כפי שאלתו, נראה לי שבמקרה כזה יש לנו לצרף את סברת המרדכי [הובא בב"י סי' רפט] דאזלינן אחר חשיבות החדר, והבית חשוב יותר, ועל כן הכניסה הוא לבית, וישאיר את המזוזה במקומה ע"פ היכר ציר.
ואמנם אותו קושי יש גם לסברת המרדכי דאזלינן בתר חשוב, שהרי אינו ראוי לביאה מצד המרפסת כנ"ל, א"כ מה איכפת לי משתי הסברות 'היכר ציר' ו'חשוב'.
אינו כן, דלאחר שיוצא מהבית למרפסת, יכול לבוא מהמרפסת חזרה אל תוך הבית, ועל כן אין לומר שאין פתח זה ראוי כלל, מכיוון המרפסת. אלא שמצד סברת 'דרך ימין כניסה' הנזכר באחרונים, ודאי דרך ימין של הכניסה הוא מצד הבית למרפסת, אבל שתי סברות הנ"ל 'היכר ציר' ו'חדר היותר חשוב' מכריעים. כן נלע"ד.
אשמח לשמוע תגובות ודיעות נוספות בענין זה.

שתי שאלות בדיני מזוזה

פתח היוצא לחצר שאחורי הבית, ואין כניסה אחרת לחצר. ולפתח זה שני דלתות, א) דלת בטחון הנפתחת לתוך הבית, ב) דלת רגילה הנפתחת אל החצר.

שאלה א) בדלת הרגילה יש מנעול רק מצד הבית, וא"א לפותחו מן החוץ כי אין שם חור למפתח. האם אפשר לומר שזה מוכיח יותר מהיכר ציר על צד הכניסה, וקובע שה'פנים' הוא הבית, ולכן יש לקבוע מזוזה לימין הנכנס לבית [סברא זו נזכרת בספר פתחי שערים סימן רפט סעיף ג, ס"ק סב], או דבכל אופן אזלינן בתר היכר ציר.

שאלה ב) על דלת הבטחון יש רשת סורג (SCREEN) למנוע זבובים, ובחדר זה ישנים איש ואשתו. האם די בסורג זה, ליחשב ככיסוי על המזוזה.

תשובה:

א)  פשוט שאזלינן בתר היכר ציר של הדלת הרגילה העיקרת, לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס לחצר, ומה שכתב דיש מנעול רק מצד הבית, אדרבה זה סברא מוכחת שההיכר ציר לצד החצר נכון כי דלת זה הוא יציאה לחצר, שהרי אין כניסה מהחצר לבית כי הדלת ננעל לגמרי משם, כלומר אי אפשר כלל לבוא מצד החצר. [ודברי הפתחי שערים הנ"ל תמוהים בעיני].

ב)  נראה לי נכון שדלת רשת הסורג זה מכיון שהחורים צפופים מכדי להעביר זבובים, נחשב ודאי כיסוי ובצירוף בית המזוזה, יהא מותר להניח המזוזה שם אע"פ שבאותו חדר ישנים, דלכל הפחות חשיב שני כיסויים. לאפוקי סורגים רחבים שיש יותר מטפח אויר בין סורג לסורג, דנראה דלא מועיל לענין כיסוי, כי המזוזה ממש נראית לעין דרך חורי הסורג.