יום שני, 30 בנובמבר 2015

ראש ימין של טי"ת

אמנם בכתב המיוחס ראש ימין של הטי"ת הוא כעין וי"ו וצר מעט [ולא רחב ככ"ף - כבכתב ב"י], אבל מ"מ צריך שיהא לו ראש נמשך משהו.
בטי"ת כאן הוא קו משוך בשוה בלבד. וכן אין לו עוקץ יורד מעט כפוף לתוכו כמבואר בפוסקים.
אולי בדיעבד זה כשר, אבל פשוט שאין זה לכתחילה, וצריכים לתקן צורת הטי"ת.

שאלות על דלי"ת, ועוד

הדלי"ת הזו פסולה, היא מין רי"ש.
אף זו פסולה כנ"ל.
 
 
הדלי"ת של 'ודברת' מועיל שאלת תינוק ותיקון. אבל הדלי"ת של 'בדרך' פסולה, אין לה צורת דלי"ת.

הווי"ן המסומנות ארוכות מדי, ויש בהן שיעור נו"ן - כלומר הרגל יותר מפי שלוש בעובי הראש. ולדעתי [לפי שו"ע רבינו בסי' לב] זה פסול.
היו"ד המסומנת - קשה לתאר בדיוק מה הגוף ומה הרגל?
הכ"ף המסומנת - כשרה בדיעבד, כמעט אין בה חילוק בין הגב ולמושב. 

תגין נדבקו - חשש לשינוי צורת האות

תגין נדבקו בנו"ן. נראה שאין שינוי צורה, כמובן ראוי לשאול תינוק. 
גם כאן נדבקו התגין בנו"ן, כאן יש חשש לשינוי צורת הנו"ן וצריך שאלת תינוק. אם תינוק יקראנו נו"ן, יש לגרר התגין הללו [אף מהשם].

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

רי"ש משונה

אני חושש שאין לרי"ש הזה צורת אות נכונה, והיא פסולה.

יו"ד ארוכה מדי פסולה

היו"ד ארוכה מדי - היא בעצם מין וא"ו.
יו"ד ראשונה של 'יהיה' ארוכה מדי ופסולה כנ"ל.

יום שישי, 27 בנובמבר 2015

קביעות מזוזות בביתו של רבינו נשיא הדור

תודה לידידי ר' רפאל אלטין שיחי' שהעירני על הנושא הזה, וזיכנו בתמונות:
התמונות הן מפתחים בביתו הפרטי של רבינו:
 
 
בשלשת התמונות נראה שער ובו מסגרת דקה לדלת, ואין המזוזה קבועה על המסגרת הדקה או בסמוך לה, אלא בטפח החיצון של כללות השער.

ראה בלוגים נוספים על הנושא תחת התוית 'פתח עם מזוזה כפולה'

מזוזה עם הרבה בעיות

 
כדאי לראות בהגדלה

שמע - הע' תלויה מעל השיטה, ואין זה נכון לפי המסורת שלנו. רבתי פי' שהאות כתובה בשורה אלא שעבה ועולה מעל השורה, אך זו תלויה ראשיה מעל השיטה לגמרי.
אלקינו - נראה מחיקה בין היו"ד ונו"ן, ואני חושש שמא היתה צורת צ' ומחיקתה הויא חק תוכות.
אחד - החי"ת צד ימינה אינה וי"ו או זיי"ן, אלא גולם גמור. ולענ"ד היא פסולה (יש מכשירים בדיעבד).
שורת 'ושננתם' אין רווחים בין המילים המצוינים בחץ. נראה שהמזוזה פסולה משום שאין ריוח בין התיבות (אולי אפשר לסמוך בשעה"ד על סברת הבני יונה דניכרין סופי התיבות ע"י הכ"ף פשוטה).
סופי השורות - בדרך, לטוטפת, בשעריך - יש אומרים שזה פסול משום כקובה וזנב.

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

תגין גדולים

התגין שעל הביתי"ן עבים וגבוהים מדי - יש כאן שינוי צורת האות, וזה פסול.
 
תג גדול על הבי"ת, מ"מ אינו שינוי ברור בצורת האות, ולכן מועיל שאל"ת.
 
גם כאן מועיל שאל"ת.
תג קצת ארוך על הד' - כשר, אין כאן שינוי בצורתה.
הביתי"ן כשרות.

יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

גימ"ל - רגל שמאל גולם

בגימ"ל זו שתי בעיות. א. לא ברור לגמרי אם היא נו"ן או גימ"ל, ב. הירך שמאל דבוק רובו ונעשה קו משוך בשוה, ודינו כיוד"י האלפי"ן הנוגעין לגוף, שמבואר בפוסקים שהם פסולים.
ומ"מ היות שאנו מקילים להתיר לתקן בהוספת דיו גלמים [קו משוך בשוה] הללו, כמו כן כאן יש להתיר לתקנו בהוספת דיו שיהא ניכר צורת הירך היטב [ולא כקו משוך בלבד], אבל זה רק אחר קריאת התינוק - שמא יטעה בה לקראה נו"ן.
אם התינוק יקראנה נו"ן היא פסולה, וא"א לתקנה [בתפלין ומזוזה].

וי"ו נראה קצת כעין פ"א פשוטה קטנה

יש חוששים שנשתנה הוי"ו לפ"א פשוטה קטנה -
ולי נראה שזה ממש כדין יו"ד הדומה מעט לחי"ת או למ"ד קטנה - שמועיל שאלת תינוק, וכן כאן.

יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

שירטוט האם צריכה לשמה?

שאלה:  האם צריך לשרטט את המזוזה [וס"ת] לשמה?

תשובה:  לא צריך. (אמנם יש קצת מחמירים בדבר, אך אין זה עיקר הדין).

רגל שמאל בה"א תלויה בגובה החלל

מבואר באחרונים שזה כשר. אמנם במקרים שיש חשש בשינוי צורתה - יש לשאול תינוק.

ביד חזקה - זיי"ן נוגע לחי"ת

נראה לי העיקר שזה פסול כי אינו כתיבה תמה - אין בירור האם זה וי"ו [מצד ימין] וחי"ת המחוברים בחטוטרת, או חי"ת וזיי"ן [מצד שמאל] המחוברים בחטוטרת [ע"י תגיהן].
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: חי"ת נדבקה לזיי"ן

יום שני, 23 בנובמבר 2015

זייני"ן ארוכות

זיי"ן ראשונה במזוזות ארוכה מדי - יש בה שיעור נו"ן פשוטה. היא פסולה.
הממי"ן סתומות מסומנות, כי אין בהם ראש שמאל עובר כלל. מ"מ בדיעבד כשרות בגלל ריבוע הגוף היטיב. אולי מ"ם של 'לבבכם' צריכה שאלת תינוק.
גם כאן ז' ראשונה של מזוזות ארוכה מדי - מ"מ נראה לי שאין בה שיעור נו"ן פשוטה ומהני שאלת תינוק. [צריך לכסות סיום התיבה מלפני התינוק, שלא יכיר שאינה אות סופית].

דלי"ת או זיי"ן?

 
שאלת תינוק.

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

ממי"ן סתומות

המ"ם הזה פסול - הוא יותר סמ"ך ממ"ם.
המ"ם הזה שאלת תינוק, כי גופו מרובע ויש לו זוית בצד שמאל. אך בצד ימין הוא מעוגל.
נפשכם - שאל"ת. וקשרתם, בניכם - נראה לפסול כי הן מעוגלות למטה. השמים - שאל"ת.

כתב חלש ובעיות

 
הריוח - בתוך תיבת דגנך פסול.
הרי"ש - אין לו צורת אות כלל.

חשש שמא יבוא ל'פנים חדשות'

שאלה:  מכיון שאין ריוח מספיק בין התיבות "לה' כל" - האם אני יכול להוסיף דיו להעבות צד פנים של הכ"ף ולמחוק מצד החוץ שלה, כדי להרחיק בין שתי התיבות?

תשובה:  אם תינוק יכול לקרוא את שתי התיבות, וזה כשר, אני ממליץ לא לעשות כן מחשש של 'פנים חדשות' [כלומר, שמא יבוא למצב שישאר רק הדיו החדש שנוסף, ולא ישאר הדיו שמצד חוץ] כי יש פוסלים [קסת הסופר ועוד] משום שהדיו החדש הוא 'פנים חדשות' ושלא כסדרן בכתיבה.
אמנם אם התינוק קורא שתי התיבות כאחת, והוא פסול, א"כ כדי להציל את הפרשה אפשר להוסיף דיו מצד פנימי ולמחוק מעט מעובי הכ"ף מבחוץ, אבל צריך להשתדל מאד שישאר מעט רצועת דיו מהקו המקורי של הכ"ף. ולכן עצה טובה שקודם יגרר מעט מהעובי החיצון, ורק אח"כ יעבה מבפנים. כך שתמיד תישאר הדיו מהכ"ף המקורי, ולא יהא "פנים חדשות".

יום שישי, 20 בנובמבר 2015

וקתבתם

כתב גרוע בכל אופן ...

ה"א - ירך שמאל נוגע לגג או לגוף

 
אי אפשר לדון מהתמונה כאן כי היא הגדלה - אמנם הדין בנושא זה הוא:
אם לעינים רגילות נראית הירך נוגעת לגג - היא פסולה, וא"א לגרר הנגיעה משום חק תוכות. ולא מועיל מה שנראה בזכוכית מגדלת פירוד דק כלשהו.
 
נגיעת ירך שמאל לירך ימין [ע"י קו דק של דיו], דינו כנגיעת הירך בגג, והוא פסול, ואי אפשר לגרר הנגיעה.

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

חי"ת עם עיקום ברגל שמאל

החי"ת כשרה.

וי"ו ראש גולם - תיקון

בשתי התמונות בעיה דומה - הוי"ו אין לו ראש ברור, ויש כאן שאלה של "גולם" - כלומר צורה לא מושלמת שאינה כתיבה תמה.
נראה לי שאע"פ שקשה להכשירם כמו שהם, מותר לתקן צורת ראשם גם בתפלין ומזוזה ואין פסול שלא כסדרן. דומה למה שאנו מתירים לתקן שאר קוין המשוכין בשוה [גולם] ברוב שאר המקרים (כגון נדבקו יוד"י האל"ף לגוף יותר מדי, כמבואר בתשו' הצמח צדק ומקדש מעט).
***
יש לדקדק שלא כל המצבים של "גולם" בוי"ו שוים.
לתועלת הרוצים להשוות כמה שאלות שיש בפורום בנוגע לבעיה כזו - וי"ו שראשו גולם, עשיתי תוית חדשה - וי"ו גולם. אפשר להקליק עליו [הוא נמצא בסוף דף זה בתויות] ולראות את כל השאלות בפורום הדנים בפרט בשאלה כעין זו.

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

דקדוקים בכתב המיוחס [חב"ד]

מזוזה כתב חב"ד - כתב יד יפה, אך יש כאן שתי דקדוקים שרציתי להעיר עליהם [אתן הגדלת קטע העליון לבד. כדאי לראות התמונות בהגדלה]:
האל"ף - יו"ד העליונה הסופר מושך אותה הרבה כלפי מעלה, ומרחיק אותה מן הגוף. וטעמו - שרוצה להדר לעשות עוקץ שמאל [של ר"ת] שיהא בולט כלפי מטה, וחושש שמא יגע העוקץ הזה לגוף האל"ף - ולכן מרחיק כל הנקודה העליונה כלפי מעלה.
אך אין זה נכון - עוקץ שמאל ביו"ד זו צריכה להיות פונה כלפי מעלה דוקא, כמבואר בשוע"ר [סי' לו באות אל"ף], וכנראה בתמונות של כתב יד מיוחסים, וממילא אין בה חשש נגיעה לגוף. ואין לרחיק הנקודה הזו הרבה מהגוף לכתחילה.

דלי"ת רבתי - הסופר עשה סוף ראשה עגולה. והנה אע"פ שבכת"י המיוחס מעגלים מעט את סוף גגה של דלי"ת רגילה, אבל לא הרבה. אבל בד' רבתי עושים אותה מרובעת עם זוית (ועכ"פ לא בעיגול ניכר ורחב).

יו"ד שבצד"י גולם

 
היו"ד שבה גולם והיא פסולה.
המ"ם גגו וחרטומו שוין ואין ביניהן פגם ניכר. אמנם כשר בדיעבד, אך חובה לתקן צורתה.
 
גם יו"ד זו שבצד"י גולם ופסולה.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

וי"ו

ראש הוי"ו עבה מדי. צריך שהרגל תהא ארוכה מהראש, אחרת זה מין יו"ד.
הבעיה כאן שהראש מעט בשיפוע וקשה למדוד בדיוק היאך נחשב עובי הראש, מ"מ נראה לעין שהרגל לפחות באורך הראש וכנראה מעט יותר - ולכן מועיל שאלת תינוק ואם יקראנו וי"ו יש להכשיר [ולתקנו].
גם וי"ו זו אותה בעיה. אבל נראה ברור שהרגל ארוכה מהראש, וא"כ כשרה.
הוי"ו הזו ראשו כפופה מעט למטה ועלולה להיראות כעין יו"ד - צריך שאלת תינוק.

נקב בחלל הבי"ת

בתמונה נראה נקב קטן בחלק העליון של חלל הבי"ת. הנקב [כנראה] היה לפני הכתיבה [ואין להכשיר משום נקב לאחר הכתיבה].
נקב זה אינו פוסל, אלא אם
א) הנקב נראה לעין רגילה - ולא אם נראה רק נגד השמש או שלחן אור וכדומה. כל נקב שאינו נראה לעין רגילה בהסתכלות פשוטה אינו נקב כלל,
ב) שהנקב נוגע לדיו האות, אך אם אינו נוגע אלא כולו מוקף גויל מבפנים, הרי זו כשרה.
גם אם הנקב נוגע לדיו הבי"ת ונראה לעין - מותר לגרר מעט בין הנקב לדיו, כדי שתהא האות מוקפת גויל, ותהא כשרה אחר הגרירה.

יום שני, 16 בנובמבר 2015

אל"ף - נפסקה יו"ד העליונה מהגוף

היו"ד נפסקה מהגוף - אמנם ניכר ההפסק להדיא. אך מה שקובע הוא לא "אם ההפסק ניכר להדיא", אלא "אם האות ניכרת להדיא" - וכאן האל"ף ניכרת להדיא. ועל כן מותר לתקנה בתפלין.
[היוצא מן הכלל בדבר זה הוא האות חי"ת - שמטעם המבואר בראשונים ושו"ע אזלינן בתר "אם ההפסק ניכר להדיא", ונתבאר במקום אחר].

זהירות גדולה - רגלים ימניות כפופות

 
 
כבר דובר כמה פעמים על בעיה זו - יש להקפיד שלא לכופף רגלי ימין של אותיות ד, ה, ת - כי הן גורמות לשינוי בצורת האות.
נראה שכאן מועיל שאלת תינוק ואם יקראן, יש לתקנן בהוספת דיו [אבל אין זה כתב מהודר, כי אין זה צורת האות לכתחילה].
השוה פורום לנושאי סת"ם: רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן שמה הכפיפה גרועה יותר.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד #3

בשבוע שעבר הועלה כאן לדיון  פורום לנושאי סת"ם: פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד  בנידון בתים העשויות מעור אחד מקופל כולו, הקיפול כולל כל הבית [גם של ראש] התיתורא ומעברתא.
ושמה נשאל על 'טאבים' [לשוניות] הבולטות מעור התיתורא סביב, ומקופלות ונכנסות לחריץ שבעובי התיתורא להחזיקן במקומן [הם אינן מדובקות בדבק, כי אם יהיו מדובקות הרי זה פוסל התיתורא, שהרי אינו סגור ע"י תפירות] - האם יש איזה פגם וחסרון בדבר, והאם פוגע בריבוע התיתורא?

נראה לי, שאע"פ שכל זמן שהלשוניות הללו מקופלות במקומן ושטח התיתורא הנראה מבחוץ מרובע, אינו פוגע בדין ריבוע התיתורא, מ"מ יש לי כאן שתי חששות כבדות בדבר.
א)  מהנשמע שלשוניות הללו נחלצות ממקומן ויוצאות מעט, כי אינן מהודקות כל כך, וא"כ לכשיצאו ויבלטו בטל ריבוע התיתורא (התחתונה).
ב)  אם אנו חושבים הקיפול הזה לחיבור להיות הבתים כשרות, א"כ גם כאן הקיפול הוא חיבור, ונמצא שהתיתורא התחתונה סוגרת פי הבתים בחיבור שלא ע"י תפירה. ומבואר במשנה ברורה וביאור הלכה סו"ס לב, דאם הדביק התיתורות פסול, כי אין סגירתן ע"י תפירה שהוא הלכה למשה מסיני. וכמו כן כאן שמחוברות מחמת קיפולן.
ואין לומר דלענין [חיבור] הבית הוי עור אחד, ולענין התיתורא לא נחשב לחיבור - דהוי תרתי דסתרי. וגם אם ימצא איזה חילוק דחוק, ודאי אין לקרוא לדבר זה (בחשש של תורה דהלכה למ"ס שהתפלין צ"ל תפורות בגידין) "מהודרות". 

פשוטות [מהודרות] - קיפול הבית מעור אחד #2

בשבוע שעבר הבאנו שאלות בנוגע לסוג תפלין "פשוטות מהודרות" שעשויות מקיפול כל צד - עד שנסגרו כל הבתים בשל ראש, וללא דבק. [חשוב לציין זה סוג חדש של "פשוטות מהודרות" ולא הסוג היותר מוכר הישן, שאכן צדדי העורות מדובקות זה לזה].

ושמה נשאל: האם העורות הללו המקופלות נחשבות לבתים של ראש [וכן תהא השאלה בתפלין של יד] כי מחמת הקיפול מכל הצדדים הן סגורות לגמרי, או שמא אין זה בית\בתים כלל עד שידביקם בדבק במקום הקיפול?

נראה לי שזה תלוי במח' מחצית השקל והביאור הלכה בסימן לב סעיף לח, דכ' מחצית השקל שם שרצועות הנחתכות מעור אחד לרצועות ואח"כ מחברם יחד לבתים על ידי דבק, נחשבת לבית שלא מעור אחד ופסולה לפי הב"ח.
אמנם הביאור הלכה הכשיר כי העור מחובר בעיקרו ולא נחשב לשתי עורות, אלא לעור אחד.
[הגם שיש לחלק, דמקרה דידן אינו מדובק כלל אלא הבית עומד מעצמו ע"י קיפול, ולומר דעדיף וכשר אפי' לפי מחה"ש, או יש לומר להיפך דגרע ופסול אפי' לפי הביאור הלכה, נראה העיקר] דלפי מחצית השקל הוא הדין כאן היות שהרצועות קרועות [חתוכות] מצדדיהן, אינן נחשבין לבית אחד מעור אחד. אמנם לביאור הלכה היות שעיקרו עור אחד המחובר, יתכן שייחשב לתפלין מעור אחד.
ולכן לפי מחה"ש אינן כשרות [אליבא דהב"ח וסייעתו, ולא יתכן לקראן "מהודרות"].

עוד משמע מפשט הסוגיא בסנהדרין דף פח [ומסוגיא זו הוכיחו הרבה אחרונים, דדבק הוי חיבור] "דאי אנח גבייהו האי לחודיה קאי" - שאם רק הניח הבית ליד שאר בתי התפלה של ראש - שאינו חיבור כלל. משמע דאפילו מונח הבית היטב, אלא שאינו מדובק או תפור יחד, לא נחשב לחיבור כלל. א"כ לכאורה הו"ה כאן אינו חיבור כלל להקרא בית.
ועיין גם בשו"ע רבינו (סי' קסח סעיף ג) לענין חיבור שני חצאי לחם וכו', דנראה עיקר דחיבורי אדם לא נחשב לחיבור. ויש לדמות ענין דידן לשם.

אני יודע שלא עיינתי מספיק וכו', ושיש קצת סברות לדחות האמור לעיל. מ"מ אחרי מחשבה הדברים הללו נראים לי נכונים, ומידי חשש פסול דאורייתא בתפלין - שהרי "בית שאינו מעור אחד כלל" הוא פסול לכו"ע [ולא הכשירו אלא עורות מחוברים יחד להקרא עור אחד] - לא יצאנו. ולכן ודאי ובודאי אינן "מהודרות".

יום שישי, 13 בנובמבר 2015

אל"ף

אל"ף - נקודה העליונה מחוברת בקצה הגג. כשרה בדיעבד, ומצוה לתקנה.
הקו"ף קצת משונה - כשרה.
אל"ף הנקודה העליונה קרובה מאוד לקצה הגג, ויש גם קצת עיוות בנקודה התחתונה (עכ"פ ביחס לכללות צורת האות) - מאחר שתינוק מכירה כשרה בדיעבד.