יש בכלל הפסול בצורת האות משום שאינה "כתיבה תמה" [על פי הברייתא שבת קג] גם אות שאינה נדמית לגמרי לאות אחרת ונתחלפה בה, אלא רק שנשתנית צורתה מעט עד שדומה לאחרת, וגם זה פסול. בתנאי שהשינוי הוא בדבר עיקרי בצורת האות הזו.
א) כגון "שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן" הנזכר בברייתא, אין הפירוש רק אם כתב כ"ף כשרה במקום בי"ת, אלא גם אפילו שינה מעט הבי"ת עד שדומה לכ"ף, אע"פ שעיקרה נראית כבי"ת, מכל מקום פסולה משום שאינה כתיבה תמה.
כגון בי"ת שהיא עגולה למטה במקום שצ"ל בה זוית וריבוע, והעיגול ברור [כלומר, אין בה עקב, זוית או ריבוע למטה, אלא עגולה ממש], אע"פ שכללות ציורה מחמת גגה נראית בי"ת, פסולה.
ובמקרה כזה לא מועיל קריאת התינוק, כי לא מועיל קריאת התינוק אלא במקרה של ספק שמא נראית ככ"ף, אבל במקרה שודאי נפסלה משום שדומה לכ"ף אין קריאת התינוק מועיל [כמבואר בשו"ע רבינו סימן לב סעיף כא, שאין קריאת התינוק מועיל אלא בספקות].
ב) וזהו דקדוק לשון שו"ע רבינו [סימן לו] באות בי"ת (מלשון הרא"ש וטור): צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק.
"שלא תהא נראית ככ"ף" פירוש, שאם נראית כעין כ"ף [ולא שנעשית כ"ף ממש] כבר נפסלה בודאי, ורק "אם ספק אזי מראין לתינוק".
וכן כתב רבינו לענין שינוי בצורת הכ"ף: ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה, אבל אם עשה [זויות] מלמטה ומלמעלה הרי זו דומה לב' ופסולה.
כ"ף שיש בה ריבוע וזוית למטה דומה לב' ופסולה, אבל אינה בי"ת ממש. ולא מהני כאן קריאת התינוק.
ג) הרי למדנו שבכלל הפסול שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, גם עשיית מעשה עיקרי של הכ"ף [עיגול שלמטה] בבי"ת פוסלה, אע"פ שגם כ"ף כשרה אינה. [אבל אם עשה בבי"ת שינוי קטן שאינו עיקרי, כגון שהיא עגולה למעלה, אינו פוסלה, משום שאין זה דבר עיקרי באות הזו].
נמצא שיש תמונה שאינה בי"ת כשרה, ולא כ"ף כשרה, ולא מועיל קריאת התינוק, כי ברור לעינינו שנשתנה דבר מהותי בצורת האות, ואין זה כתיבה תמה.
ד) "שלא יעשה מימי"ן סתומין פתוחין, פתוחין סתומין". כתב הביאור הלכה [סימן לב סעיף יח] מ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה פתיחתה אפילו בדיבוק דק כחוט השערה, הרי זו פסולה, משום שנעשה בה מעשה סתומה.
כלומר, אע"פ שברור לעינינו ולעיני התינוק שהיא מ"ם פתוחה מכללות ציורה, וגם במקום שנסתמה נראית יותר פתוחה מסתומה, מ"מ היות שנעשה בה סתימה [הניכרת לעין] הרי זו פסולה ולא מועיל כאן קריאת התינוק.
נמצא שיש תמונה שאינה כשרה לא למ"ם פתוחה ולא למ"ם סתומה, ולא מועיל קריאת התינוק.
ה) דעת המקדש מעט [אות מ"ם סתומה ס"ק ב] על פי תשובות דרכי נועם, דמ"ם סתומה שצדה אחד למטה עגולה וצדה האחר מרובעת בזוית, פסולה הן למ"ם והן לסמ"ך.
כלומר, דשינוי פרט זה ב"מימי"ן סמכי"ן" הוא לעיכובא, ולא מהני מה שכללות צורתה נראית כמ"ם סתומה או כסמ"ך. והגם דברור ששו"ע רבינו חולק בפרט זה על שיטת המקדש מעט ודרכ"נ, אין זה סותר לכלל הנלמד, כי המחלוקת היא האם זוית ועיגול בפינותיהן של מ"ם סתומה וסמ"ך הוא פרט עיקרי בתמונתיהן או לא. אבל שיתכן פרט עיקרי באיזה אות המעכב, אע"פ שלא נדמית בכך לגמרי לאות אחרת, זהו פסול מוסכם שלא ראיתי מי שיחלוק על הכלל עצמו.
ו) ולעניות דעתי זהו ביאור הפסול [מנחות כט] אפילו קוצו של יו"ד שחסרה, פסולה משום אינה כתיבה תמה. כלומר, פרט עיקרי המעכב בצורת האות אע"פ שאינה נדמית בכך לאות אחרת [או שאינה דומה לאחרת כלל כחסרון קוצו של יו"ד, או שדומה מעט לאחרת אבל עיקר צורתה קיימת, כגון חסר זוית שלמטה לבי"ת שדומה לכ"ף כנ"ל, או חסר זוית במ"ם סתומה כנ"ל לפי שיטת המקדש מעט].
ז) ומכאן אני דן לפסולים נוספים. כגון ראש הזיי"ן צ"ל עוברת על הירך מב' צידיה, וזה עיקר תמונתה, וגם כדי להבדילה מצורת הוי"ו. ולכן אם אין ראשה עוברת על ב' צידי הירך היא פסולה, ולא מועיל כאן קריאת התינוק.
ח) במאמר הבא פסול משום שאינה כתיבה תמה #2 אבאר בעזרת השם יתברך, האם הכלל הזה [שיש פסול כתיבה תמה, אע"פ שכללות צורתה ניכרת לכל וגם לתינוק] נכון גם בשינוי שיעור אורך האות, כגון יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן פשוטין, שהחילוק ביניהם בשיעור אורך.
