תשובת מהרי"ל [שו"ת מהרי"ל (רבי יעקב הלוי מולין)
סימן צד]
תשובה זו יש ללמוד
ממנה הלכות רבות בדיני קביעת מזוזה, והנני מעתיקה כפי שהיא כתובה בבית יוסף (יורה
דעה סימן רפט). בספר שו"ת מהרי"ל עצמו התשובה מופיעה באריכות יותר, כולל
פלפולו של השואל.
התוספת בסוגרים הן ביאור שלי.
***
כתוב בתשובות אשכנזיות
(כך מכונה תשובות
מהרי"ל בספר בית יוסף) ספיקותיך ב(פתחי) חדר הקטן (שאין בו ד' אמות על ד' אמות), לפי מה שהבנתי מכתבך (כלומר משאלת השואל) שיש
פתח אחד מבית החורף (חדר
חשוב ומרכזי בבית) לחצר, וגם יש פתח אחר מחדר גדול לחצר, ודלתי פתחי חדר
קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן (כלומר אין דלתות הנפתחות לתוך חדר הקטן) אלא (שתי הדלתות נפתחות החוצה לחדרים
הגדולים), חד (דלת
אחת נפתחת) בבית החורף, וחד (ודלת אחת נפתחת) בחדר גדול. ולפי זה שתיהן (שתי הפתחים) חייבות (במזוזה), ויש לקובעה
בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול, (כי מבואר בגמרא) דפתחא דבין תרי בתי (פתח העומד בתוך הבית בין שני
חדרים) ויש לכל אחד (מהחדרים
גם) פתח לרשות הרבים הלך אחר היכר ציר:
[ציור 1 מתאר את מבנה
הבית בשאלה, כיוון פתיחת הדלתות, ומקום קביעת המזוזות. מקום קביעת המזוזה מסומן בירוק].
וכתוב עוד שם (בתשובת מהרי"ל הנ"ל)
פתח שבין בית לחצר, אם יש לחצר פתח אחר לרשות הרבים אז אית לן למיזל בתר (יש לנו לילך אחר) היכר
ציר (ולקבוע המזוזה בצד
ימין של צד שהדלת נפתחת לתוכו, או לכיוון הבית או לכיוון החצר), אבל אם אין
לחצר פתח לרשות הרבים (והכניסה
האפשרית היחידה היא מהבית לחצר) אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר (כלומר לצד ימין הכניסה של החצר, כי
זה דרך ההילוך, ואין להתחשב בהיכר ציר במקרה זה):
***
חידוש וביאור
א. ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא
בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול, ולפי זה שתיהן חייבות.
לכאורה הלשון
"ולפי זה שתיהן חייבות" מלמד, שאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר
הקטן היה הדין שונה, דלא הוו אזלינן בתר היכר ציר. וצריך ביאור בכוונת מהרי"ל,
האם בכה"ג היה הדין משתנה - דפתח אחד או שתיהם היה פטור?
ונראה מדברי השואל
והסכמת מהרי"ל דחדר הקטן שאין בו דע"ד פטור מצד עצמו, והשאלה היתה האם
החיוב על הפתחים הללו מצד ביאת החדרים הגדולים, וניזיל בתר דרך כניסה שרגיל לכנוס
מצד בית החורף לחדר הגדול או להיפך לצד שרגיל לכנוס מחדר הגדול לבית החורף, ולפי
זה על כרחך ב' המזוזות של פתחי חדר הקטן יהיו לכיוון אחד, או שתיהן לצד ימין של
הבא לכיוון חדר הגדול או שתיהן לצד ימין הבא לכיוון בית החורף. ועל זה ענה
מהרי"ל דאזלינן בתר היכר ציר לחייב כל פתח על פי היכר ציר שלו, בלי להתחשב
בצד ימין של הכניסה הכללית.
וכתב הט"ז
(יו"ד סי' רפט סק"ד) דאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר הקטן [מצב הפוך מהמתואר
בשאלת מהרי"ל] היו חייבות במזוזה לכיוון חדר הקטן מצד היכר ציר. [ציור 2 מתאר את המצב ההפוך של
היכר ציר, ומקום קביעת המזוזות שנתחלפו]
אם כן נפרש לשון
מהרי"ל "ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן .. ולפי זה שתיהן
חייבות" – בגלל שיש בשתי הפתחים דלתות, לכן חייבות שתי הפתחים במזוזה בכל
מקרה. וממשיך מהרי"ל לבאר היכן מקום קביעתן – ע"פ היכר ציר, ועל כן - היות
ששתיהן נפתחות לתוך החדרים הגדולים, מקום קביעתן לימין כניסת החדרים הגדולים. אבל
אם היתה אחת הדלתות או שתיהן נפתחות לחדר הקטן, היו חייבות על פי היכר ציר גם לכיוון
חדר הקטן.
אבל אם היה פתח חדר
הקטן ללא דלת אז היה הדין משתנה, כי אותו פתח היה פטור ממזוזה. והטעם כי אין פתח
חדר הקטן חייב מצד עצמו כנ"ל, כי הוא חדר קטן שאין בו שיעור ד"א, אלא
פתח זה היה טפל לחדר הגדול. ונראה לי שזה נכון רק בפתח הפנימי שבין חדר
הקטן לחדר הגדול, דאם לא היה בו דלת היה נחשב חדר הקטן רק כחלק מחדר הגדול (כדמשמע
בט"ז שם). אבל הפתח שבין חדר קטן לבית החורף בכל מקרה היה חייב במזוזה גם אם
אין בו דלת, מצד פתח שבין בית החורף וחדר הגדול.
ב. ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה
לחדר גדול.
דעת מהרי"ל
שכל הפתחים הפנימיים שבתוך הבית, לעולם הולכים אחר היכר ציר ולא חשיבות החדרים או
כיוון הכניסה מצד החוץ.
היוצא מן הכלל
היחיד, הוא, אם לא היתה יציאה כלל לחצר מצד חדר הגדול, כמבואר בט"ז (שם). וזה
לשון הט"ז: ואילו לא היה פתח מחדר גדול לחצר לא אזלינן בתר היכר ציר היכן
הוא, אלא החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול, ועושה מזוזה בימין הנכנס מבית החורף
לחדר קטן ובימין הנכנס מחדר קטן לגדול. [ציור 3 מתאר את דינו של
הט"ז, ומקום קביעת המזוזה שנתחלפה. שים לב: המזוזה לבא מבית החורף לחדר הקטן
- היא מאחורי הדלת !]
ג. הגדרת פתחי חדר קטן - יש לדקדק בלשון
הט"ז "החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול". כלומר, חדר הקטן
אינו חדר בפני עצמו, ופתחיו חייבים משום פתחי החדרים הגדולים. ואם יש דרך כניסה
מבחוץ מצד רה"ר גם לצד זה וגם לצד זה, אזלינן בכל הפתחים הפנימיים בתר היכר
ציר. אבל אם הכניסה מוכרחת מצד אחד, כי בצד השני אין יציאה וביאה מרה"ר, אזי
מוכרח שדרך הכניסה הוא מימין של הבא מצד רה"ר. ולכן פתח חדר הקטן היה קובע בו
מזוזה לצד חדר הגדול, וכן בפתח שבין בית החורף לחדר קטן היינו קובעים בצד ימין של
הבא מצד בית החורף, ולא היינו מתחשבים כלל בהיכר ציר.
אבל אם לא היתה דלת
בפתח שבין חדר הקטן לחדר הגדול, היה פתח זה פטור ממזוזה כי אינו נחשב לפתח כלל,
אלא החדר הקטן היה נחשב כחלק מחדר הגדול [בין שהיתה יציאה מחדר גדול לרה"ר - כנידון
בתשובת מהרי"ל, ובין שלא היתה יציאה לרה"ר - כבדוגמא שנתן הט"ז].
וא"כ טעם חיוב
הפתחים של חדר קטן, הוא, משום שנחשבים לפתחי החדרים הגדולים. ולא מפריע שבלאו הכי
יש לחדר הגדול עוד פתח עם דלת לפנים הימנו, ונחשב שתי פתחים [זה אחר זה] של חדר
הגדול.
ובעזרת ה' במאמר
הבא פורום לנושאי סת"ם: דין פתחים של פרוזדור/חדר מדריגות שבתוך בית אפרש הלכה זו יותר.
ד. ולכאורה משמע מתשובת מהרי"ל וט"ז דלא
כסברת חמודי דניאל [מובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רפו] דחדר קטן שבתוך בית
מתחייב כשאר חלקי הבית, ולא נפטר חדר קטן שאין בו דע"ד אלא כאשר הוא עומד
לעצמו, אך כאשר מחובר לחדרים גדולים גם החדר הקטן נחשב לחדר החייב.
ויש ליישב, דחדר
קטן זה [בשאלת מהרי"ל] לא היה בו שום תשמישי דיור כלל, והיה מעבר בלבד, ולכן יש
לומר דגם לסברת החמודי דניאל אין לחייב חדר כזה [מצד עצמו].
ה. תשובה שניה של מהרי"ל לענין חצר.
דין חצר כחדר שבבית
- כסברת הרא"ש [ודלא כסברת הרמב"ם], ולכן אם יש דרך כניסה מכל צד
מרה"ר, קובעים את המזוזה בפתח שבין הבית לחצר (כמו פתח שבין שתי חדרים) ע"פ
היכר ציר. [ואילו לשיטת הרמב"ם, היינו חייבים לומר בכל מקרה שהכניסה הוא
מהחצר לבית, כי החצר אינו אלא מבוא לבית וכל חיובו רק משום שדרכו באים לבית,
וכ"כ הבית מאיר יו"ד סי' רפט].
ו. מתשובת
מהרי"ל למדנו שלעולם הולכים בכל החדרים הפנימיים כולל חצר וכדומה אחר היכר
ציר בלבד, ולא נלך אחר חשיבות החדרים [דבפשטות הבית חשוב מהחצר] ודלא כסברת המרדכי
המובא בב"י וש"ך סימן רפט, וכן אין לילך אחר דרך רגיל של הכניסה כלל
[בניגוד לסברת השואל בשו"ת מהרי"ל למעיין שם].
ורק במקרה שאין פתח
כלל לצד אחד לרה"ר, שאז מוכרח ההליכה לבוא מצד האחר אז לא אזלינן בתר היכר
ציר, כמבואר בט"ז.
