ראש ימין של הצד"י מדובק ללא ירך לצואר

הצד"י - ראש ימין אין לו ירך כיו"ד, אלא הוא קוביה המחוברת בזוית לקו הצואר. יש פוסלים בטענה שזה נחשב לחסר איבר, ואין ההלכה כן (כדמוכח משו"ע רבינו בסי' לו אות אל"ף), אלא היא כשרה. כמובן שאפשר וקל לתקן במעט הוספת דיו, שיהא בו צורת ירך.

ראה https://hebrewstam.blogspot.com/2012/10/blog-post_15.html

האלפי"ן - היוד"ין שלמעלה דקים מדי, וזה אינו נכון. כי ראש העליון צריך שיהא בו לכתחילה שיעור כיו"ד. כלומר כעובי היו"ד בגובהו. שהרי כל הנקודות שהם דמות יודי"ן [כיוד"י השיני"ן עייני"ן פאי"ן ואלפי"ן] צריך שיהא בהם [לא רק צורת יו"ד, אלא] גם שיעור יו"ד.

יו"ד עליונה באל"ף חסרת ירך [חסר איבר]

כדאי לראות הגדלה

בשתי התמונות מסומנת אל"ף שיו"ד העליונה נראה שאין בה ירך כלל [הגם שאפשר לדון דאולי יש באחת מהן או בשתיהן ירך כלשהו, נניח זה לצורך הדיון בדבר]. מה דין חסר ירך ביו"ד העליונה זו?

רבים סוברים שיש בזה פיסול [הנקרא "חסר איבר"], ראה במשנת הסופר באות אל"ף [ס"ק יח] שסובר כן.

ואני סובר שהעיקר שזה כשר לדינא [בדעת שו"ע רבינו באות א' דהעוקצין שביו"ד העליונה אינן לעיכוב אלא לכתחילה]. וכבר כתבתי בזה - ראה פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עליונה של האל"ף ללא רגל ימין – האם זה חסר איבר?

פשוט שמצוה וראוי לתקן הדבר [והוא קל] בהוספת מעט דיו, כדי שיהא צורה ברורה של ירך ימין. בגלל שכן צורתה לכתחילה, וכן כדי לצאת דעת הסוברים חומרא הנ"ל, היכא דאפשר.

יו"ד האל"ף והצד"י מחוברים לאות ללא רגל ברור

יו"ד הצד"י אין לו ירך (רגל) כלל, אלא זוית פינתו דבוקה לצואר הצד"י. וכן בתמונה הבאה יו"ד העליונה של האל"ף דבוקה בפינת הגוף לגג האל"ף ללא רגל ברור.

נחלקו הרבנים בדינם. ולעניות דעתי העיקר הלכה למעשה שהן כשרות כמו שהן, ומצוה לתקנם בהוספת דיו או אפילו בגרירה להיטיב צורת ירך שלהן.

ראה גם מה שכתבתי
פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עליונה של האל"ף ללא רגל ימין – האם זה חסר איבר?
פורום לנושאי סת"ם: ראשי צד"י דבוקים זה לזה

יו"ד עליונה של האל"ף ללא רגל ימין – האם זה חסר איבר?

א.  מרגלא בפי העולם לומר בשם המקדש מעט - שאם חסר רגל ימין של יו"ד האל"ף הרי זה פסול משום חסר איבר של האות.

סברא זו אמנם נזכרה בדבריו בכמה מקומות [ראה גידולי הקדש כלל טו אות ד, ואות ל, וראה מקדש מעט סי' לב ס"ק צג]. אך ראוי להדגיש שעל סדר האותיות שלו [ובפשטות שם כתב עיקרי הפסקים שלו על אותיות] לא הזכיר כלל דבר זה וסברא זו בשום אות (ואדרבה משמע באל"ף שעיקר סברתו להלכה דאין שום עוקצין באל"ף מעכבים, כפי שאזכיר להלן). ואני אומר שאין זה פשוט כלל לומר שכן דעת המקדש מעט - שמעכב הדבר לפסול !!

ואדרבה כתב המקדש מעט כמה פעמים שאותיות המורכבות [כגון אל"ף המורכבת מיו"ד וי"ו ויו"ד] אין פרטי המורכב מעכבים באות המרכיב. ולמה ישתנה דבר זה באות אל"ף לומר פרטי היו"ד שבה מעכבים?

ב.  ראה במשנת הסופר (ביאור הסופר עמוד לו, ד"ה ואם לאו פסולה) דעוקץ ימין שביו"ד זו מעכב, וכתב דהוא נכלל בדין השו"ע סי' לב סעיף יח נדבקו יוד"י האלפי"ן כו'.

וכוונתו דבשו"ע (שם כתב בשם הרב אסכנדרני שבב"י) דאם נדבקו יוד"י האל"ף וצד"י וכדומה לגופן ולא ע"י עוקצן פסולים. וסבר משנת הסופר דהטעם לפסול כי חסר העוקץ [כלומר חסר איבר מהאות אל"ף, וכשם שיו"ד עצמה ללא רגל ימין אינו אות כמבואר באחרונים, כמו"כ ביוד"י האל"ף וצד"י ללא רגל ימין אינו אות].

אבל סברא זו להשוות יו"ד האל"ף ליו"ד עצמה, נסתרת כנ"ל מדברי המקדש מעט שיש שינוי בין היו"ד עצמה, לאות המורכבת מכמה חלקים ובהם יו"ד, שבמורכב אין פרטי היו"ד מעכבים.

וסברא זו פשוטה היא, שהרי בכתב ספרדי היו עושין ראש האל"ף זיי"ן קטנה ולא יו"ד, ולא הפריע לאיש שאין לה רגל ימין. [והגם שבדוחק אפשר לתרץ, דעכ"פ יש לה פרט אחר דהיינו זיי"ן עם רגל באמצעה, מ"מ המבין נכונה יראה מכאן, דפרטי צורת הנקודה העליונה שבאל"ף אינם מעכבים, ולכן בכתב אשכנזי הוא יו"ד ובכתב ספרדי הוא זיי"ן – כי עיקר צורתה נקודה בכללות, ואילו פרטי ציור הנקודה הנ"ל [יו"ד או זיי"ן] אינם מעכבים. וכמו"כ פרטי היו"ד או הזיי"ן עצמן אינם מעכבים.

ודי בחידוש הגדול בתלמוד ובפוסקים שביו"ד עצמה עוקציה [כלומר רגל ימין ועוקץ שמאל דר"ת] מעכבים, אך ללמוד מכאן שכל מקום שיש באיזה אות חלק כיו"ד - פרטיה של יו"ד זו מעכבים. אין זה מן הדין !!

ג.  ומה שקשה לבעלי סברא זו דא"כ למה פוסל הרב אסכנדרני והשו"ע יוד"י האל"ף שנגעו יותר ממקום דיבוקן, לא קשה כלל, כי לא פסלו משום חסרון העוקץ [רגל ימין], אלא מטעם אחר. שהרי כל האחרונים מכשירים ביו"ד העליונה של האל"ף אם היא הפוכה, ואילו יו"ד עצמה הפוכה פשיטא שאינה אות כשרה. [ולחלק ביניהם, הגם שכן משמע בגידולי הקדש כלל טו הנ"ל, דחוק ביותר].

אלא הפסול הוא משום שינוי בצורת האות כמבואר במשנה ברורה שם ס"ק פז (ועוד שם סק"צ, ובמשנת סופרים אות א) "דוקא כשנדבקה כולה שנפסדה צורתה". ויותר מזה מבואר בדברי המ"ב (סי' לב ס"ק קיח) "שנראה לעין הכל שאין לה עיקר צורתה כגון יו"ד שלא עשה לה רגל הימיני או אל"ף שחסר לה היו"ד העליון וכל כה"ג" – למה לא כתב או שחסר רגל ימין ביו"ד האל"ף שהוא רבותא טפי, וכמו היו"ד עצמה, אלא פשוט וברור שרק שינוי גדול של חסרון איבר שלם שנחסר כל הנקודה העליונה הוא שינוי בצורת האות שנפסדה לגמרי, אך שינוי קטן מזה שלנקודה העליונה חסר פרט קטן שאין לה רגל ימין אינו פסול כלל.

ד. וכן ברור הדבר בכוונת לשון שו"ע הרב סי' לו אות אל"ף:  צריכה להיות נקודה העליונה עשויה כיו"ד ולפיכך צ"ל בה ג' עוקצין כמו ביו"ד עוקץ א' למעלה לכתחילה ושנים למטה א' מימין הנוגע בגג האל"ף ואם לאו פסולה כמו שיתבאר וא' משמאל לכתחילה וכו'.

פי' הדבר כמו שיתבאר בסעיף ג' [באותו סימן] שכל האותיות צ"ל גולם אחד, ולפיכך אפילו אות אחת שיש בה פירוד כגון שנפרדו יוד"י האל"ף מהגוף פסול. זהו הטעם היחיד שיש כאן לפסול - אם אינה נוגעת בגוף, ואין בה פיסול אחר משום שחסר בה חלק איבר ירך וכו'. ומעתה אם היו"ד מחוברת היטב לגוף האל"ף אלא שחסר בה אחד מעוקציה כולל עוקץ ימין שלמטה [הנקרא ביו"ד – רגל היו"ד] אין בה שום פיסול. ומעולם לא נשמע חידוש כזה שבאות שיש בה חלק המכונה יו"ד, מעכב בה רגל היו"ד. (ודלא כמשנת הסופר הנ"ל שהחליט שרבינו בשו"ע שלו כאן, לא נחית לפיסול זה).

וראיה לדבר נקודה התחתונה שבאל"ף העוקץ התחתון שלה שהוא רגל היו"ד [התחתונה באל"ף, אינו מעכב אלא הוא רק] לכתחילה כמפורש בשו"ע רבינו שם, ובמקדש מעט אל"ף ס"ק יב, יט. והרי ליו"ד הזו אין רגל ימין?? ומאי שנא נקודה התחתונה מהעליונה ?!! (והתירוץ שמתרצים שמ"מ היא יו"ד הפוכה. דוחק גדול)

וכן נקודת הה"א לפי כתב אשכנזי היא יו"ד. היעלה על דעת שחסרון ירך ימין בנקודה זו מעכב?

וכן כמעט ברור בשו"ת שבט הלוי ח"ד או"ח סי' ב' אל"ף שאין ליו"ד העליונה רגל אלא דבוקה בעוקצה מי שמכשיר בזה אין להזחיח הדבר, עיי"ש.

העולה לדינא: כל האותיות שיש בהם נקודות שתמונתן כיו"ד, אין בהן שום עוקץ [כולל רגל ימין] שמעכב בדיעבד עד כדי לפסול האות.

החסרון היחיד שנזכר בפוסקים [שו"ע, מגן אברהם, שוע"ר ומשנה ברורה] בתמונת יו"ד העליונה של האל"ף, הוא משום שנעשה הנקודה של האל"ף גולם [קו משוך בשוה], ונפסדה צורת האות לגמרי, ולכן צריכה להיות מחוברת באמצעות איזה עוקץ. אבל לא שעצם העוקץ מעכב.

ונפקא מינה אם מחוברת באופן אחר, אך ניכרת היטב לעצמה ואינה גולם, שהיא כשרה בדיעבד.