מגילה ישנה מיון #2

כדאי לראות בהגדלה. בהגדלה נראות תמונות האותיות יפה.

השי"ן בסוף שורה משוך מאוד !!

ריוח פ' סתומה כדעת הרמב"ם, ריוח כשיעור ט' אותיות בסוף השיטה וריוח [ט' אותיות גם] בתחילת השיטה.

עוד שי"ן משוך מאוד בסוף השיטה.

שוב פ' סתומה כרמב"ם.

טלאי בראש העמוד על פני מרכז ארבע שורות הראשונות. הטלאי אינו מודבק אלא תפור בגידין ליריעה שתחתיה. הכתב נכתב אחר הדבקת הטלאי, והאותיות חלקן על הטלאי וגם על היריעה [כדעת הט"ז והחיד"א להקל בכך, ודלא כב"ח וש"ך המחמירים שכל הכתב והיקף גויל חייב להיות רק על הטלאי].
יש להעיר דאסור שהתפר יכנס לתוך הכתב, וכאן התפר עובר על חלק מהכתב, שלא כדין המבואר ברמ"א [יו"ד סי' רפ]. כנראה שבתחילה הטלאי היה נדבק ושוב נפרד הדבק, ותפרוהו ולא הקפיד התופר שלא לעבור על הכתב [או שלא ידע הדין, או שמא במגילה הקיל בשעת הדחק].

למה הניח ריוח סתומה כל כך לפני ותכתוב אסתר?
הרבה למדי"ן ראשיהן כזיי"ן ולא כוי"ו, ויש אף למדי"ן שהראש הפוך לגמרי לצד ימין.

מגילה שניה כתב ידו של אדמו"ר מהר"ש

מגילה זו מוחזקת בידי משפחת קרליבך בנו יורק. הנני מביא צילום ממנו עמוד עמוד, ועם הערות בין העמודים על השינויים שהתפרסמו במגילה הראשונה, והאם שווים הם במגילה זו או לא. מגילה זו היא "מגילת המלך" כלומר כל עמודיה (פרט לעמוד ראשון, ושנים האחרונים) מתחילים ב"המלך".

עמוד א

עמוד ב

[שו"ה ולא יעבור] תבוא מלא ו' - לא כבמגילה ראשונה (של מהר"ש) חסר ו'.

[שו"ה נערות] בתולות מלא שתי ווי"ן - לא כבמגילה הראשונה - בתולת.

עמוד ג

עמוד ד

עמוד ה

[שו"ה על עמה] ויבוא התך מלא וי"ו - במגילה השניה ויבא חסר ו'.

עמוד ו

עמוד ז

[שו"ה על יד] והלבשו חסר ו' כבמגילה הראשונה.

[שו"ה ועמי] להרוג מלא ו', ואילו במגילה הראשונה להרג חסר ו'.

עמוד ח

ותוסף אסתר פרשה סתומה כפי שהוא בתיקון הרגיל, ולא כבמגילה ראשונה שאין שם פרשה.

עמוד ט

[שו"ה] ולהרג - ולא כמגילה הראשונה להרג.

[שו"ה רעתם] ואיש לא עמד בפניהם - כרגיל, וכן במגילה הראשונה.

עמוד י

עשרת בני המן בכתב רגיל וי"א שורות רגילות כבמגילה הראשונה. אך כאן אין השמות שוות כלפי פנים, אלא בולטות זו מזו.

ארידי מלא י, ושם חסר י.

[שו"ה שמחה] ומשלח חסר ו', ובמגילה הראשונה ומשלוח מלא ו'.

עמוד יא

[שו"ה ושמחה] ומשלוח מלא ו', ובראשונה חסר ו'.

[שו"ה אחשורוש] לקיים בשתי יודי"ם כבמגילה הראשונה.

יש להוסיף: תמונת האותיות ד,ה, הן ממש כבכתב ר' ראובן סופר.

מגילה ישנה - הערות

קטעים מהמגילה הנ"ל:

המגילה היא כתב האריז"ל, למיטב הבנתי מגילה זו נכתבה לפני 80-100 שנה, בגאליציה [המזרחית] של פולין.

הרווחים הסתומות קטנות מאוד כדי ט' יודי"ן בלבד, ולא כדי ג"פ אשר. (בכלל הסופר קימץ בקלף, וניכר שהוא כתב בזריזות גדולה ולכן דחק הרבה את השורות במקומות שונים, ואין רוחב העמודים שוים, אבל הכתב הוא יפה).

כותב את ראשי [או סופי] תיבות הוי' באותיות גדולות (מנהג מפורסם, שנהגו רבים לעשות כן).

ה"א הראשונה של שם, עושה פסיעה לבר (גם כאשר הר"ת של שם הוי' אינו כסדר).

ראש שמאל של הטי"ת - זיי"ן, ולא וי"ו.

ראש שמאל הצד"י - פעמים כזיי"ן ממש, ופעמים יוצא קרוב לסופו כעין וי"ו, אך לא מהקצה ממש, אלא לפנים מעט. שבירת וכפיפת הצואר ברורה, כמו שכתב ידו של ר' אפרים סופר מבראד.

צד"י פשוטה - שתי יודי"ן הפוכים על גבי נו"ן פשוטה בעלת ראש!!

פ"א עם עקב והרבה פעמים "שבירה" ממש כפי שנהגו כל הסופרים בפולין, לפני מאה שנה ומעלה.

פ"א פשוטה גם כן עם שבירת העקב.

קו"ף - ראש הירך כראש נו"ן פשוטה מרובעת, כסברת המקדש מעט.

סתומה שלפני ותוסף אסתר, אינה בשורה אחת. אלא היא סתומה כדעת הרמב"ם, אם הניח ט' יודי"ן בשורה א' ומעט ריוח בשורה הב'. ויותר נראה שהניח סתומה כט"ז, כלומר בצירוף ריוח של שיטה הב', אבל בשיטה הא' אין שיעור ט' יודי"ן (בפרט אם נחשב השיעור כנגד התיבה שמעליו "מהמן", וכן נראה מזה שמשך את הה"א של "המן" - הרי שרצה לצמצם הריוח).

עמוד עשרת בני המן צר, והריוח בין הכתב אינו כפליים מהכתב. ובשיטת פרשנדתא לא נראה שיש אפילו ט' יודין ריוח (מאותו הכתב).

וי"ו של ויזתא גדולה, אך אינה עולה על השיטה אלא יורדת למטה מהשיטה. אינני יודע אם עשה כן בכוונה (דלא כפי הנהוג), או שטעה והניחו כך.