חוות דעת על מזוזה

נשאלתי האם מזוזה זו היא כשרה ומהודרת, (והאם זו כתב חב"ד) או לא?

נראה לי שאין כתב זה מהודר, ויש בו חששות לפי ההלכה אפילו לפסול. ואין צריך לומר שאין זה צורת כתב המיוחס בדיוק צורת האותיות.
ואפרט להלן הערות שיש על חלק מצורות האותיות שבמזוזה זו.

רגלי ימין של ה"א ותי"ו - כפופים מדי לאחור [לצד ימין], ובתי"ו נראה כשתי רגלים כפופות. ובה"א כרגל כפופה לאחור. יש בזה שאלה חמורה של שינוי צורת האות, ובתי"ו יש פוסלים (שו"ת שבט הלוי) ועכ"פ אין זה צורתן לכתחילה. ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: רגל ימין של תי"ו ורגלי חי"ת וזיי"ן - כפופות כעין מושב נו"ן
ואין זה עיקום (וכפיפה מעט) שבירך המצוי בכתב [המיוחס של חב"ד] ר' ראובן, שהוא עדין הרבה מזה המצוייר כאן (וזוית שבירת הירך - הוא כלפי פנים דוקא, ומעט).
הרגלים כאן גסות ועבות ביותר – וזה שינוי מהמקובל שרגלי האותיות ד' ה' ות' של ימין יהיו עדינות ודקות, ויש להקפיד בדבר זה לכתחילה.

רגל הד' הרבתי כפופה לאחור יותר מדי - אני בעצמי חושש כאן לשינוי בצורתה והייתי מצריך שאלת תינוק, אם לא יטעה בה. ועכ"פ אינו לכתחילה בצורתה הנכונה. ואע"פ שמבואר בב"י וכל הספרים שרגל הד' נוטה מעט לאחור, היינו נטיה באלכסון מעט, לא עקומה כל כך.

כ"ף פשוטה - הרגל נטויה לאחור, או גם כפופה לאחור. אין זה צורתה לכתחילה, ובחלק מהם יש חשש פסול. לדוגמא: הכ"ף ובשעריך פסולה, אין לה צורת כ"ף כלל.

וי"ו של ושננתם - קצרה מדי. הו' צריכה להיות גבהה כמלוא השיטה ואפילו טיפה יורדת מעט מהשיטה, אבל לא קצרה מהשיטה.

קו"ף - רגלה כדמות וי"ו הפוכה, הגם שמצינו בכמה ספרים שכתבו כן בצורת הקו"ף. מ"מ מנהג כל העולם האשכנזי וגם בכתב ר' ראובן לעשותה כמין נו"ן נוטה מעט באלכסון עדין לצד ימין, כלומר ארוכה כג' קולמוסין, ודקה הרבה מזו שהסופר עושה, ולא בכפיפה עבה כל כך.

פ"א פשוטה - רגלה כפופה מדי לאחור, וצ"ל יורדת ביושר ולא נטויה לאחור.

נו"ן פשוטה - הרגל נטויה לאחור. ואין זה נכון כלל, אלא צ"ל יורדת ביושר, כמבואר בב"י. ואין חולק בדבר.

טי"ת (של 'לטוטפות') - ראש שמאל אין להרחיבה ולהמשיכה, אלא כמלוא ראש בעובי הקולמוס, וכאן משך את ראש שמאל מעבר לשיעור.

סמ"ך (של 'ואספת') - הגג עובר הרבה על קו שמאל, וצ"ל הקו הזה בצד שמאל של האות דוקא כמבואר בב"י, ולא באמצע הגג (כמבואר במג"א ושוע"ר לענין רגל שמאל של ה' וק', והו"ה לשאר האותיות כיוצא בהם).

מ"ם סתומה - חלק מהממי"ם לוקין בבעיה זו של הסמ"ך הנ"ל, הגג עובר הרבה על קו שמאל, וצ"ל הקו הזה בצד שמאל של האות דוקא ולא באמצעה, כמבואר בקס"ה.

לסיכום - הכפיפה המוגזמת של רגלי האותיות לאחור [לצד ימין] אינו נכון, וחלקם מעורר ספיקות בדין, ובודאי אינו מהודר.

שמע ישראלי

הגהות מזוזות

עיי"ן קו ימין שלו נראה גולם - צריך תיקון.
ממי"ן עגולות מעט - שאלות תינוק אם אינן סמ"ך.

תי"ו פסולה - ממש כחי"ת.
נו"ן פשוטה קצרה - שאלת תינוק אם אינה זיי"ן, וצריכה תיקון אם יקראנה נו"ן.
שי"ן - קו משוך בראש האמצעי - צריכה תיקון.
וי"ו יש בה עיוות קטן - כשרה.

ההי"ן רגל שמאל משוכה ומשונה מעט - כשרות בדיעבד.
תגין גדולים על בי"ת ודלי"ת - עד שלא תיראה ממש כלמ"ד יש להכשיר, ובספק שאלת תינוק.
ריוח יותר מדי בתיבת על - פסול.
גימ"ל - ירך שמאל שבה קו משוך בשוה, יש פוסלים כמו יו"ד האל"ף.

מזוזה קטנה, כ"ף פשוטה פסולה

זו מזוזה קטנה, וקשה ביותר לשמור על צורת האותיות בגודל כתב כזה.

ציינתי כמה דברים:

אלפי"ן -חיבור נקודה התחתונה אינו בצד שמאלו אלא בימינו, אינו לכתחלה, אך אין לפסלו משום כך.

דלי"ת רבתי - הרגל פחות מעובי הגג, לרוב הפוסקים זהו פסול, משום שחסר שיעור בירכו (יש מתירים לתקנו, להאריך הרגל גם שלא כסדרן, משום שתינוק מכירו).

נו"ן - הראש רחב קצת, כשר בדיעבד.

וי"ו - קטן יחסית וקוץ גדול על ראשו - נראה שמועיל שאלת תינוק להכשיר.

חי"ת - רגל שמאל משונה - כשר בדיעבד.

כ"ף פשוטה רחבה ביותר - פסולה משום שנעשית רי"ש.

עוד שאלות

הכ"ף אין לו גב ומושב הראויים לכ"ף לכתחלה - בדיעבד זה כשר.

הנו"ן שאלת תינוק אם אינו בי"ת.

התי"ו כפיפת הרגל אינה ברורה מספיק, נראה שראוי לשאול תינוק שיקראנה תי"ו ויתקן כפיפת הרגל.

הוי"ו ראשו מרובע עם פנייה (כעין עוקץ) לאחור - כשר.

שאלות על אותיות

קוץ יורד מגג ה"א שסוגר מבחוץ לחלל הה"א - אני לא יודע מקור לפסול דבר כזה, אבל ברור שזה אינו לכתחלה, ובודאי אין זה נכון, כי ברור שצריך להיות חלל פתוח בין הנקודה לגג.

ווי"ן קצת משונים בגלל גודל התג שעל ראשם. נראה שכשרים.

אל"ף נקודה התחתונה כמעט הפוכה [כעין רגל תי"ו] כשרה [בדיעבד, גם אם הפוכה לגמרי].
נו"ן צוארה 'שבור' - כשרה.
מ"ם לא מספיק מרובעת, צריך לתקן ריבועה.

אל"ף הנקודה העליונה למעלה מחציה בקו הגג - נראה שעדיין כשרה. אבל אם היתה יותר למעלה היתה נפסלת.
דלי"ת גבשושית על גגה - אינו פוסל.
צד"י מושבה משוך בעיקום למטה - יש לשאול תינוק.
כ"ף פשוטה מרובעת עם זוית - צריך לתקנה בהוספת דיו.
חי"ת גגה משמאל רחב מאוד יש מחלוקת בין האחרונים בדינה, בדיעבד נוהגים להכשיר [פרט לנוהגים על פי פסקי שוע"ר שיש להחמיר קצת בזה].
ממי"ן קצת מתדמין לסמ"ך, צריך תיקון ואולי שאלות תינוק לפני התיקון.

מזוזה פסולה עם מלא בעיות

אפשר להגדיל לקבל תמונה יותר ברורה

 

השיני"ן  קוים משוכים בשוה.

כ"ף פשוטה  ב"עיניך" פסול הוא קצר ונדמה לרי"ש.

בי"ת  ב"לאהבה" פסול נדמה לכ"ף.

גימ"ל  של "דגנך" משונה קצת (תמונה זו נמצאת בספרים כמו משמרת סת"ם ומשנת הסופר) - נראה שבדיעבד כשר.

חיתי"ן  ראש שמאל וי"ו ולא זיי"ן. אמנם לדינא זה כשר בדיעבד, כי אינו נחשב לשינוי צורת האות, אבל זה כלל גדול בידי, כאשר אני רואה שהרבה חיתי"ן עשויין ראש שמאל כוי"ו - אני כבר יודע שזה לא סופר טוב [אם "סופר" בכלל]!!!

אל"ף  הראש כעין קו משוך בשוה ולא ברור, מועיל תיקון.

ה"א  פסולה הנקודה מחוץ לחללה מצד שמאל.

יו"ד  כמו וי"ו קטנה.

אין ריוח בין 'עיניכם' ו'למדתם' והן נראות כתיבה אחת. יש מקום להקל בשעת הדחק ע"פ סברת הבני יונה שניכרת הפרדת המלים משום שמסתיימת הראשונה במ"ם סופית.

מזוזה עם שאלות

חלל הבי"ת צר - האחרונים מכשירים.

ירך שמאל של ה"א משוך. כבר כתבתי על זה, ונראה לי לענ"ד שזה פסול. אבל רוב הרבנים מכשירים. בכל ענין כאן צריך שאלת תינוק, האם לא נשתנה לצורת בי"ת או נשתנתה צורתה בכלל.

למ"ד ראשו כיו"ד - כשר בדיעבד.

סמ"ך ממש משולש ואין לו מושב כלל - נוהגים להכשיר את זה בדיעבד.

למ"ד נכנס לחלל התי"ו - כתוב בשו"ע שאין להכניס לכתחלה את הלמ"ד לחלל אות אחרת, ובדיעבד כשר.

שאלות במזוזה

נגיעת כ"ף פשוטה לגג תחתיה - נראה לי שמותר לגרור הנגיעה, ובודאי לא היתה [שינוי צורה משום שהיתה] נקראת לתינוק אות אחרת [לדוגמא: נו"ן כפופה] בשעת עשיית הגג.

היו"ד [הראשון] פסול הוא ארוך מדי.

הבי"ת נכנסת מעט לחלל הדלי"ת - צריך לגרר כניסה זו [קמה עוקץ העקב] כמבואר בשו"ע שאין לאות ליכנס לחלל חברתה [לכתחלה], אמנם הכניסה מועטת ולכן אין שאלה של פיסול בדלי"ת.

נגיעת הצד"י פשוטה ללמ"ד - מותר לגרר.

יו"ד של והיו - היא קצת ארוכה ומהוה בעיה ביחס לאות יו"ד עצמה, וכן ארוכה ביחס לשאר אותיות שבשיטה שאף זו בעיה. מ"מ נראה שמותר לתקנה ע"י הוספת מעט דיו בתחתית עובי הראש ואח"כ לגרר מעט מאורך הרגל.

מ"ם סתומה - חללה דק, כשרה.

השי"ן - ראש ימין שבה הוא קו משוך, וצריך לתקנה.

הגהת מזוזה

אפשר להגדיל

 

נו"ן [אנכי] הראש רחב יותר מהמושב - כשר בדיעבד.

יו"ד [בין] יש לה כעין מושב מעט ומתדמה מעט לכ"ף - כשר.

אל"ף [ארצכם] הנקודה למטה משוכה ביותר. לענ"ד יש בזה חשש פיסול משום שינוי צורת האות, אך כל העולם מכשיר ואינו שם לב על זה.

וי"ו [ואספת] פסול, הוא נעשה כמין יו"ד.

[וסרתם] ריוח יותר מדי באמצע תיבה.

מ"ם [השמים] צריכה תיקון, אין לה זויות ברורות ואין גגה בולט. בדיעבד נראה שכשר כמו שהוא [ברור שתינוק יקראנו מ"ם].

כמה שאלות במזוזה

אפשר להגדיל.
בעיי"ן נגיעה בין שני הראשים, הנגיעה דקה ומותר לגרר.

בתיבת "לבבך" ריוח מדי גדול בין האותיות. צריך לתקן.

הכ"ף ב"ובלכתך" רחב מדי וצריך שאלת תינוק אם אינו רי"ש.

הכ"ף של "ידך" נוגע לשי"ן תחתיה, מותר לגרר הנגיעה.

הזיי"ן הראשון של "מזזות" רחב מדי. צריך שאלת תינוק אם אינו דלי"ת.

שאלות על מזוזה

יש להגדיל כדי לקבל תמונה יותר ברורה

המ"ם המסומן שאלה חמורה של סמ"ך - חייב שאלת תינוק.

הגימ"ל יש לו מעין שתי רגלים עם בליטות [כמדומה לי שהמקדש מעט כותב שזה בעיה] ולכל הפחות צריך תיקון לרגל ימין שלא יהא לו בליטה מעין של רגל שמאל.

הכפי"ן של 'ויצהרך' 'בביתך', הן שאלות של רי"ש גדולה. וצריך שאלות תינוק על ידי כיסוי שאר האותיות אחר שמראין לו כמה כפי"ן כשרים וכמה רישי"ן.

הכ"ף של 'ותירשך' כנראה הוא בסדר אך קצת מוזר. אם כבר שואלים תינוק על שאר הכפי"ן, הייתי שואל גם על זה.

ואי אפשר בלי יו"ד !!  היו"ד של 'ירבו' רגלו ארוכה. לפחות חייב תיקון.

הגהת מזוזה

הבי"ת גגה צר וצריך שאלת תינוק ותיקון.

הוי"ו [ומלקוש] ארוך מדי והוא פסול משום שהוא שיעור נו"ן.

הפ"א הנקודה שלה קטנה מדי וחייבים לתקנה (אפשר שבלא תיקון היא פסולה, כי אין בנקודה שיעור יו"ד כלל).

היו"ד [יבולה] דומה מעט ללמ"ד קטנה צריך שאלת תינוק.

הנו"ן גגה רחב הרבה ממושבה, כשרה בדיעבד וצריך לתקן מושבה.

היו"ד [ביתך] רחב מדי, כשרה בדיעבד.

שאלות במזוזה

הכ"ף נסתמה חלק ניכר מחללה. מבואר באחרונים שכל זמן שהאות ניכרת כשרה, ואין שיעור [לכתחלה] של החלל מעכב בדיעבד. ולכן מותר לגרר את החלל ולהרחיבו ואין בזה משום חק תוכות, כל זמן שעצם האות היתה כשרה.

מ"ם סתומה מעוגלת למטה קצת, אינה לכתחלה וצריך לתקנה [ברור שתינוק יכירנה, ולכן אין להצריך שאל"ת].

'בניכם' הבי"ת צריך לתקן מושבה, כי היא קצרה [אך כשרה בדיעבד]. המ"ם סתומה מעוגלת למטה, יש פוסלים אותה [כן משמעות המשנת סופרים ומקדש מעט] ועכ"פ בדיעבד צריכה שאלת תינוק אם יכירנה כמ"ם ולא כסמ"ך ותיקון הזויות.

העייני"ן משך את ראש שמאל מעבר למדה, אין זה לכתחלה, ואין בידינו לפסול.

ממי"ן אינם מרובעים דים - שאלות תינוק.

הריוח בין "והיה אם" אינו מספיק, וצריך הבחנת תינוק אם הוא תיבה אחת או שתים.

הטי"ת כשרה בדיעבד, ומותר לגרר מחללה מעט.

הגימ"ל כשרה בדיעבד [אך לכתחלה אין לירך שמאל שלה צורת יו"ד הנדבקת בגוף ע"י עוקץ, ויש פוסלים].

מזוזה עם כמה שאלות

החצים בצד שמאל מראים על כניסת השורות בשיעור כניסת אות גדולה אחת. מקובל היום לפסול צורה זו משום שהיא כזנב.

הביתי"ן יש עליהן תג גדול ועבה, צריכין שאלת תינוק (אע"פ שמסתמא תינוק יכירם).

הוי"ו ראשו מרובע והוא כשר, אלא שלכתחלה צ"ל ראשו עגול ולא מרובע.

יו"ד גופו דק ורגלו עבה [ביחס לגובה האות], ואין בו שיעור נכון של האות כפי שביארתי כמה פעמים.

הגהת מזוזה

הכ"ף פשוטה רחבה מדי. כמדומה לי שזה כעין כ"ף פשוטה הרחבה שצריך לשאול תינוק אם אינה רי"ש. הגם שנראה לי שתינוק יקראנה כ"ף, מ"מ האריכה יותר מדי לכתחילה.
הגימ"ל חיבור רגלה שמאל גבוה מדי. לכתחילה צ"ל החיבור למטה מחציו של רגל ימין.
הה"א ירך שמאל צ"ל רגל בעמידה, ולא קו משוך כעין מושב.
הבי"ת העקב רחב מדי החוצה, צ"ל יותר צר.

הגהות מזוזות

ניתן להגדיל את התמונות על ידי הקשה עליהן.
תוי"ן המצויינים - רגל שמאל לא ברורה מספיק (צריך תיקון).

צד"י ראש ימין כגולם - קו משוך בשוה.

הכ"ף כשרה בדיעבד - אין לה כמעט גב אלא המושב נמשך באלכסון מקצה הגג.

נו"ן ב'נתן' אפשר שאלת תינוק.

מ"ם שאלת תינוק.

זיי"ן ונו"ן פשוטה - צד שמאל של בליטת הראש רגיל [עבה], אך צד ימין דק. נראה לי שיש צורך בשאלת תינוק, שמא תידמה בעיני התינוק לוי"ו [אם יקרא את הזיי"ן וי"ו יש לפסול. ואת הנו"ן יצטרך תיקון].

 

***

 

היו"ד דומה מעט לחי"ת קטנה - צריך שאלת תינוק.

עיניך - יש ריוח באמצע התיבה, בדיעבד כשר.
ממי"ן המצויינים - צורת הגוף אינו מרובע טוב, צריך שאלות תינוק.

ירבו - יש מחיקה לא ברור מה קרה?! מגיה צריך לפתוח עינים לדברים חשודים!!!

תי"ו - רגל שמאל לא ברור מספיק, צריך תיקון.

הגהות במזוזה

ה"א שניה של הויה אינו צריך קוץ יורד (פסיעה לבר). זה לא נכון בכלל, ולכל הפחות אין לעשותו בכתב חב"ד [הנוהגים ע"פ משנת חסידים].

יש להקפיד בכ"ף פשוטה לא לעשות שבירה ניכרת. יש נוהגים לעשות מעט עיקום בגב, אך לא שבירה ממש.

נו"ן פשוטה לכתחילה רוחב ראשה כקולמוס אחד, ואין להאריכה הרבה [אמנם כאן עדיין היא כשרה].

יש להקפיד גם בכתב המיוחס על קוץ ר"ת ביו"ד שיורד משהו כלפי מטה, ולא להסתפק בעוקץ בולט שמאלה.

המ"ם סתומה אין לעשות יציאה רחבה במושב שמאלה. אמנם יש עושים בליטה משהו שם, אבל אין להרחיב יותר.

הפ"א פשוטה קצת קצרה - כמדומה לי שתינוק יכירו, אבל לכתחילה יש להאריכו מעט יותר.

הטי"ת תשתדל שלא יהא לו יציאה שמאלה של המושב, כי בזה מתחיל להדמות לעיי"ן. אלא סיום הרגל היורד מראש שמאל שוה לסיום המושב.

היו"ד ב"עיניכם" מדי ארוכה והיא בעצם וי"ו קטנה. יש לעשות שאלת רב, כי רבו המתירים [ולכל הפחות לתקנו] ואני סבור שהוא פסול.

זיי"ן הראש רחב מדי - צ"ל הראש קצר כשיעור קולמוס אחד בארכה או מעט יותר, ולא הרבה יותר.

הגהת מזוזה

 

ניתן להגדיל ע"י הקשה על התמונה:
האותיות המסומנות הן שאלות תינוק, משום שאולי אין להם צורת אות הנדרשת.

שאלות במזוזה

עיי"ן יש לה בקושי מושב אולי היא כשרה, כי ודאי שלא תיקרא טי"ת אצל התינוק. אך זה בדיעבד גדול וחייב לתקן.

גימ"ל הרגל ימין ארוכה, אך היא כשרה.

פ"א פשוטה קצרה, אך כשרה משום שיורדת שיעור קולמוס אחד מתחת לנקודה.

מ"ם סתומה אינה מרובעת דיה בצד ימין, ויש לשאול תינוק אם אינה סמ"ך, ואם יקראנה כדין, לתקנה.