כתב עבה

הכתב עבה מדי ביחס לרווח שבין השרטוטים, ומבואר בפוסקים שיש להניח לכתחילה רווח אויר כמלוא שיטה, בין שיטת כתב לשיטת כתב.

ולכן אין מקום לראש הל' והוא כעין יו"ד בלבד. יש פוסלים למ"ד כזה [כמבואר במשנת סופרים], ועכ"פ אינו לכתחילה כצורתו.

עוד בעיה שאין האותיות הארוכות [ך,ן,ף,ץ] יורדות מספיק מהשיטה. וצריכות כולן לרדת מתחת השיטה לכתחילה.

בתיבה "פן" אין הנו"ן יורדת תחת הפ"א - ואע"פ שיש בעצמה שיעור נו"ן פשוטה [ולא שיעור ז'], מ"מ צריכה גם להקרא עם הפ"א כתיבה אחת "פן" ולא "פז". על כן צריך קריאת התינוק, אם יקראנה נכון (ואם אין התינוק יכול לקראה עם הפ"א - יש פוסלים). 

שים לב לפ"א הפשוטה ב"אף" !!

פ"א פשוטה משוכה

הפ"א משוכה, בדיעבד היא כשרה, כל זמן שתינוק מכירה.

ראוי לשאול תינוק.

משיכת פ"א פשוטה

האם מותר למשוך הפ"א פשוטה לכתחילה?

לא! מבואר באחרונים שאין למשכה.

לענין בדיעבד במקרה שלפנינו נראה שהוא כשר, אבל יתכן באריכות יתר, שאף יגיע למצב של פסול ואיבוד צורת האות.

הגהת מזוזה

אפשר לראות יותר טוב בהגדלה

יודי"ן ארוכין ביותר [בשם ה', ובשעריך] - הרגל ארוך וגם יורד ישר, נהפך ל[שיעור] וי"ו ופסול.

וי"ו [מצוה, ועוד תיבות] - הראש כפוף כלפי מטה - כשר [כל זמן שלא נהפך לפ"א פשוטה קטנה ממש].

פ"א פשוטה רחבה ואינה יורדת מהאל"ף שלידה [אף] - כשר.

ה"א ירך שמאל משוך מאוד [בשם, האדמה] - שורת הדין לפסול, וכ"כ במקדש מעט. וכן נראה שזה שינוי בצורת האות, משום שנשתנה מהיות ירך שמאל למושב, וק"ו הדבר ממה שפסל הברוך שאמר (מובא במג"א ושו"ע רבינו וכל האחרונים) עמידת ירך שמאל באמצע גגה משום שאינה מתדמה לחי"ת [כמבואר בברוך שאמר], כל שכן זה.

כ"ף פשוטה עם עקב [ובלכתך] - פסולה למנהג אשכנז.

ממי"ם מוזרין [ימיכם, וימי] - כשר בדיעבד.

ראשי אות הפוכים, נקודות הפ"א ורגל שמאל של תי"ו הפוכות

א.  בשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' רה) ושו"ת מהרש"ג (ח"א סי' א) מבואר, דלמ"ד שעשה ראש צוארו כוי"ו הפוכה כשרה. והוכיחו כן מפסק תשו' פנים מאירות (סי' סו) באל"ף שיו"ד עליונה פניה הפוכה לצד ימין כשרה, כי אין זה שינוי גמור בצורת האות, והוא הדין ללמ"ד שראש הוא"ו הפוכה.

ב.  כתב התקון תפלין: הף' [פשוטה] יכתוב עגול כמו רי"ש או כמו ד', רק שתהיה הנקודה שבפנים הפוכה לפנים לצד הרגל ולא לצד חוץ כמו ת'. והעתיקו דבריו באגור וב"י בשם מהר"י אסכנדרי. וז"ל הריא"ס יזהר בנקודה שבתוכה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ פן תדמה לת'.

לא מוכרח מדבריהם שהפיכת הנקודה הוא פסול בצורת הף', ויותר משמע דרק חשש ישנה שמא תתחלף בכך [למראית עיני התינוק] לתי"ו. וכן פשט לשון מהריא"ס "פן תדמה לתי"ו" - לא שבודאי תידמה לתי"ו ותפסל בכך, אלא רק שמא תשתנה.

וכ' הפמ"ג משמע שרק בפ"א פשוטה יש חשש, אך בפ' כפופה אין חשש בהפיכת נקודתה. והטעם כי אינה מתדמה כלל לת'. (וי"ל דאין כוונת הפמ"ג דבפשוטה הוא פסול ודאי, אלא יש חשש ולכן צריך הבחנת תינוק. משא"כ בכפופה הגם שזה שינוי מצורתה הנכונה לכתחילה, מ"מ בדיעבד אין חשש כלל ואין צורך לקריאת התינוק, כי אינה מתחלפת לאות אחרת).

ג.  אך מהמשנת סופרים [אות פ] נראה בעליל שסובר שפסול יש בדבר, אם יהפוך נקודת הפ"א בכפופה [ולכאורה הוא הדין בפשוטה], הרי זה שינוי צורה ופסולה.

(וצ"ע ממ"ש המ"ס באות תי"ו דאם עשה רגל שמאלי קצר כיו"ד קטנה הפוכה בתוך הת' דפסול, כי נשתנית לפ"א פשוטה. ומקורו הפמ"ג. ולמדו כן מדכתב הב"י שאם רגל הת' ארוך שמא תדמה לפ"א. שמע מינה דבתרתי לריעותא, כאשר גם הירך ארוכה מהנקודה (רגל שמאל), וגם הנקודה הפוכה, פסולה בודאות כי נעשית פ"א פשוטה. אבל שינוי אחת לבדה תידון בשאל"ת. וא"כ מאי שנא בפ"א שיש בה רק שינוי אחד שנקודתה הפוכה, שבזה לדעת המ"ס תיפסל?

ולכאורה נראה סברת המ"ס דבתי"ו הנ"ל [ירך ימין ארוך, ושמאל נקודתה הפוכה לפנים] פסולה ודאית דנעשית מין פ"א פשוטה. אבל בשינוי אחד בלבד, היינו, שנקודת התי"ו הפוכה פנימה, או נקודת הפ"א הפשוטה או הכפופה הפוכות לחוץ, פסולה מספק בדין לבד. כלומר, מה שהניח המ"ס באותיות פ,ף דין זה בצ"ע, היינו ספיקא דדינא).

ד.  ונראה סברת המ"ס, דבהפיכת נקודת הפ"א, שתי בעיות.

א) שמא תתחלף באות אחרת, כלומר הפ"א פשוטה תיראה כתי"ו, כמבואר בתקון תפלין וב"י.

ב) יש פסול בעצם ושינוי בצורתן בהפיכת הנקודות. ולדעתו נחשב זה לשינוי גמור בצורת האות [ופסק, שמספק יש לפסול בהפיכת נקודות הפאי"ן].

ומקור סברת הפוסלים משום שזה מבואר בגמרא "שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן" ומכאן למדו שהטי"ת צריכה להיות כפופה לתוכה מעט אבל לא הרבה. ש"מ שעצם הכפיפה בטי"ת מוכרחת, כמבואר במשנת סופרים על אות טי"ת.

וכמו כן מחוייב שנקודת הפ"א [כפופה] תהא כפופה לתוכה דוקא, דאחרת אינה מתחלפת בטי"ת כלל. וכל הנשמע מסברת בעל הברייתא הוא לעיכוב ולפסול - לשיטת המ"ס וביאור הלכה (כמבואר באות ט').

וכן מבואר במקדש מעט [באות ף] שלפי שיטת היראים הפיכת נקודת הפ"א פוסל. והוא סברת המחמירים שהביאור הלכה חושש לה.

(ולפי זה יש לומר דמה שהזהיר התקון תפלין רק בפ"א פשוטה שלא יהפוך הנקודה, ולא הזהיר כן גם בכפופה. כי בפ"א כפופה הוא שינוי גמור ופסול, ע"פ המבואר בגמרא שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן, כלומר פ"א הכפופה. אבל הפשוטה אינה מתחלפת כלל בטי"ת, ולא ס"ל לתקון תפלין שהשוואת הכפופות והפשוטות הוא לעיכובא בכל פרטיהן. אבל המ"ס חושש לדבר כמבואר לעיל במ"ס לאותיות מ,נ).

ה.  אמנם קשה כי התקון תפלין באות תי"ו כתב לענין צורת רגל שמאל "ועיקום הרגל לצד חוץ ולא לצד פנים שלא תדמה לף' [פשוטה]". משמע גם כאן שאין זה פסול ודאי, אלא חשש התדמות לאות אחרת.

וקשה מאוד לומר, שתי"ו שנקודתה הפוכה פנימה – יש לה בכלל צורת האות ת'. ולמה לא יפסול בודאות, כפי שהעיר במשנת הסופר (ביאור הסופר עמ' צא, ד"ה קבלה).

ו.  ולכן נלע"ד, שהתקו"ת והראשונים מדברים על צורת רגל שמאל של הת' כעין שעושין בכתב ספרדי, שהרגל יוצא ממקומו בגג אלא שיש בה עיקום פנימה וחוצה [וכן עושין רגלי האל"ף בכתב ועליש, וכן בנקודת הפ"א יש בה עיקום זה אלא שעיקר בליטתה כלפי פנים, ורק עוקץ סופו בולט כלפי חוץ מעט] – ובזה הזהירו הראשונים הנ"ל שבליטת העיקום של הפ"א תהא כלפי פנים, ובתי"ו כלפי חוץ, שמא תתחלפנה למראית עיני התינוק. אבל לא נפסל בהכרח מחמת שינוי בדבר, משום שעדיין עיקר צורת האות עליהן. ואין זה נגד הגמ' שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן, שהרי יציאת נקודת הפ"א מהגג במקומה הנכון, ושפיר קיים מאמר הברייתא שאם תהפך הפ"א על צידה תדמה לטי"ת (ואף ליראים אין בזה פסול – ודלא כמשמעות הבנת מקדש מעט הנ"ל, שהיראים פליג על התקון תפלין וסייעתו. אלא לכו"ע אם נשתנה מעט הוי שאלת תינוק לבד).

אבל המ"ס מדבר [בכתב אשכנז] בנקודה הפוכה ממש, דהיינו בפ"א שתלויה הנקודה בגג בפנים ובולטת כלפי חוץ [תחת הגג], ובתי"ו שתלויה במקומה לצד שמאל של הגג ועקומה כולה והפוכה לגמרי כלפי פנים – בזה הוא פסול גמור, משום שנשתנה צורתן לגמרי.

ז.  אמנם אין שום הכרח שהמ"ס חולק על פסק הפנים מאירות הנ"ל, דיו"ד עליונה באל"ף הפוכה כשרה.

דשאני הפיכת נקודות הפ"א ורגל שמאל של התי"ו [כשהן הפוכות לגמרי] דהוי שינוי גמור מצורתן, כי צורה זו של הנקודה בפ"א, ורגל שמאל בתי"ו הוא מעיקר צורתן [וכ"כ משנת הסופר הנ"ל - לענין תי"ו. ולענין פ"א מוכח מהגמ' כנ"ל שזה עיקר צורתה], משא"כ ביו"ד האל"ף וראש הלמ"ד הנ"ל וכיוצא בהן, הוי הפיכת ראשן דבר זוטר ולא עיקרי בצורתן [וכן לא נרמז פרט זה בגמרא].

וע"ד שכ' המקדש מעט [באות נ] דהפיכת ראש הנו"ן [כלו' בולטת רק לצד ימין מהצואר, ולא לצד שמאל כלל] הוי פסול גמור, ולא כהפיכת יו"ד האל"ף. ומה שכ' המקדש מעט הטעם, דהוי כאילו כל הנו"ן הפוכה, כוונתו, דהיות שראש הנו"ן הוא חלק עיקרי בצורתה, הפיכתה פוסלת, כשם שהפיכת כל האות היא בודאי פסולה. משא"כ בהפיכת יו"ד עליונה שבאל"ף, שאין עמידת פני יו"ד זה חלק עיקרי וגדול באות, ולכן כאשר הוא מהופך אינו נידון כאילו [רובו או] כולו הפוך.

וכן מפורש בשו"ת מהרש"ג (הנ"ל, ועוד שם סי' ג) [דמכשיר ל' שראש צוארו הפוך כנ"ל], פוסל ראש גימ"ל הפוך לצד ימין, והיינו שהקו יוצא מקצה שמאל של הראש ואין הראש עובר כלל על הירך לצד שמאל, דהוי שינוי גמור, דאין זה צורת אות. וכן הפיכת ראשי יודי"ן ווי"ן ונו"ן פשוטין, שמע מינה שלא כל ראשים הפוכים שוים.

כתב ספרדי ישן בהן נראה צורת רגלי הא' ות' ונקודות הפ"א באופן שהרגל\נקודה בולט ומתעקם הן לפנים והן לאחור. ובזה חששו הראשונים - שמא הבליטה בפ"א תהא עודפת כלפי חוץ, ובתי"ו שמא תהא עודפת כלפי פנים.

תי"ו שבליטת נקודתה עודפת הרבה כלפי פנים. ובזה הזהירו שמא תדמה לפ"א, ויש צורך בשאלת תינוק.

פאי"ן שהנקודות הפוכות לגמרי ופסולות משום שינוי צורה כמבואר לעיל ע"פ המ"ס. וכן תי"ו שנקודתה הפוכה לגמרי ופסולה משום שינוי גמור בצורתה.

פ"א פשוטה נוגעת בדקות לגג תחתיה

 

לדעתי לא ניתן לפסוק למעשה בשאלה דקה כזו ע"פ תמונה לבד, ורק ע"פ ראיה במציאות, מ"מ אני אדון בדבר לפי התמונה כאן.

היות והנגיעה דקה ביותר, אפשר לשאול תינוק. אם יקרא את האות פ"א פשוטה [מותר לגרור הנגיעה, ותהא כשרה] ואם יקראנה פ"א כפופה פסול. 

פ"א פשוטה, מ"ם סתומה

 

פ"א פשוטה רגלה 'שבורה' ועקומה - כשרה. השוה לכ"ף פשוטה פורום לנושאי סת"ם: כ"ף פשוטה שפסלתי.

החילוק ביניהם הוא - שגוף צורת הפ"א בגלל נקודתה עדיין ניכרת היטב, ולא מקלקל צורתה כל כך, כמו בכ"ף.

הממי"ם ["בם, וכתבתם"] - המושב בולט מדי שמאלה (כלומר, חיבור קו הסתימה פנימה מדי) - כשר, אך אינו לכתחילה.

המ"ם ["עיניכם"] קו הסתימה נוטה ימינה פנימה כלפי מטה, וצריכה להיות לכתחילה ישרה כלפי מטה או בנטיה מעט כלפי שמאל למטה, כמו חרטום המ"ם פתוחה.

הגדל

פ"א מופסקת

הפ"א ב'אף' - נראה לי שאי אפשר לתקנה משום שמופסקת מדי, ואבדה צורתה לגמרי. (יתכן מי שיאמר שאם תינוק יקראנה מותר לתקנה?)

פ"א פשוטה עם מילוי [בליטת עקב פנימי]

פ"א זו יש בה שינוי מצורתה הרגילה, שהרי בליטה זו היא של הכפופה [שנתחדשה ע"י בעל הכתיבה תמה] לעשות לה צורת בי"ת מבפנים. אבל מעולם לא נתחדשה בפשוטה.

אמנם מצינו בקצת כתבים ישנים שעשו את הבליטה הישנה כלפי חוץ [עקב] גם בפשוטה, אבל לא בצורה זו [החדשה].

נראה לי שזה נידון בשינוי צורה, וצריכה שאלת תינוק אם יקראנה פ"א פשוטה או לא. ואם יקראנה יש לתקנה [או במחיקת העובי הזה או במילויה לגמרי שתהא הרגל שוה מראשה ועד למטה ולא תהא בה בליטה זו]. התינוק קראה פ"א פשוטה.

דוגמא של פ"א פשוטה עם בליטת עקב הישנה, ראה: פורום לנושאי סת"ם: מגילה ישנה - הערות

פ"א פשוטה נוגעת לגג תחתיה

נראה לי שמותר לגרר הנגיעה ולא נפסלה הפ"א, כי לא אבדה צורתה כלל.

הכתב אינו מיושר לגמרי על השרטוט

כדאי להגדיל

הכתב אינו מיושר לגמרי על השרטוט. בדיעבד זה כשר. הסופר עשה כתב שהוא מדי גדול ביחס לשורות, ולכן לא נשאר לו מספיק רווח בין השיטות, וזה גורם לו קושי גדול בכתב ובצורת האותיות.

האות פ"א [ואספת] יש כאן בעיה חמורה, המושב צר ואינו מכסה מתחת לנקודה. לענ"ד אין זה כשר, אבל מותר לתקנה כי מסתמא התינוק יקראנה.

האות תי"ו בקושי יש בה כפיפת רגל שמאל - דינה שאלת תינוק [ותיקון].

האות פ"א פשוטה - גגה רחב ביחס לאורך רגלה - כשרה.

הקו"ף - בגלל צפיפות הכתב וגודל גוף הקו"ף, הרגל אינו יורד מספיק, יש להסתפק כאן אפילו בדיעבד אם מועיל שאלת תינוק להכשירה (כי לכאורה צריכה רגל שמאל לירד למטה מהגוף כשיעור מלוא אות קטנה לפחות - וכאן אינה ארוכה מספיק).

פ"א פשוטה משוכה

אסור למשוך גג הפ"א (פשוטה). הפ"א מתקלקל צורתו ע"י משיכה, וכאן נידון בשאלת תינוק.

דעת שו"ע רבינו בציור פ"א פשוטה

שאלה:  מה דעת רבינו בשו"ע שלו, האם נכון לעשות פ"א פשוטה מרובעת או עגולה?

תשובה:

כ' רבינו בשו"ע סימן לו אות פ"א פשוטה צ"ל עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה כמו שהכפופה היא למטה, אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה כמו שהכפופה היא למעלה.

אע"פ שרבינו מזכיר ב' הסברות, מדכתב רבינו "אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת" משמע דסברא זו עיקר [דלשון 'אבל' היא הכרעה, כמו שכ' הצ"צ בשו"ת או"ח סי' יח].

ויש להוסיף דמוכח מכת"י אחד של שו"ע רבינו, שסברא זו (של ר"י החסיד) היא הוספה מאוחרת ללשון רבינו, אחר שכתב תחילה רק את סברא הראשונה [סב' הגה"מ שהעתיק הב"י] דיש לעשותה עגולה, הוסיף שוב סברת ר"י החסיד דהיא מרובעת. (משמע קצת דסובר סברא זו עיקר, דאחרת למה הוסיפה. אבל אין בדקדוק זה לבד, כדאי להחליט הדבר).

וטעמו ברור, דדוחק לכלכל יישוב הדברים, דשתי הפאי"ן צ"ל שוין בכל היכולת לכתחילה כמו כל הכפולות, והכפופה היא מרובעת למעלה בפינה, ואילו הפשוטה עגולה שמה. ואע"פ שנדחק לבאר זה, ששתיהן שוות במה שהן עגולות, אלא שזו הכפופה עגולה למטה והפשוטה עגולה למעלה, הדוחק ברור. לכן כ' [הוסיף] דעת ר"י החסיד [שהעתיק הא"ב בב"י] ששתי הפאי"ן שוות דשניהם בעלות זויות בסוף גגן מצד ימין. כי סברא זו פשוטה ונוחה יותר בכלל דכל הכפולות שוות.

וא"כ הסברא נוטה דדעת שוע"ר, דהעיקר לעשות הפ"א פשוטה מרובעת כסברת ר"י החסיד.

(אבל כל זה ע"פ דבריו בשו"ע שלו, שנמשך אחר הב"י. אך בכתב המיוחס שתי הפאי"ן שוות שהן עגולות כסברת הגה"מ, ולא מרובעות כסברת ר"י החסיד והא"ב).

שאלות על רי"ש ופ"א פשוטה

הרי"ש רגלה מעוקמת. כשרה, כי נראית רי"ש בבירור. (אפשר לדעת התקון תפלין זה נקרא מעשי"ט [כמו כתב רש"י] ולא כתיבה תמה).

הפ"א ירכה קצרה, אבל יש בה כמלוא אות קטנה יורד מהנקודה, כפי שכתב במשנת סופרים, שזה שיעור יריכה.

רי"ש זו רגלה מעוקמת יותר - נראה לי שצריכה שאלת תינוק. אבל אם היה בה מעט מושב, היתה פסולה.

מגילה ישנה - הערות

קטעים מהמגילה הנ"ל:

המגילה היא כתב האריז"ל, למיטב הבנתי מגילה זו נכתבה לפני 80-100 שנה, בגאליציה [המזרחית] של פולין.

הרווחים הסתומות קטנות מאוד כדי ט' יודי"ן בלבד, ולא כדי ג"פ אשר. (בכלל הסופר קימץ בקלף, וניכר שהוא כתב בזריזות גדולה ולכן דחק הרבה את השורות במקומות שונים, ואין רוחב העמודים שוים, אבל הכתב הוא יפה).

כותב את ראשי [או סופי] תיבות הוי' באותיות גדולות (מנהג מפורסם, שנהגו רבים לעשות כן).

ה"א הראשונה של שם, עושה פסיעה לבר (גם כאשר הר"ת של שם הוי' אינו כסדר).

ראש שמאל של הטי"ת - זיי"ן, ולא וי"ו.

ראש שמאל הצד"י - פעמים כזיי"ן ממש, ופעמים יוצא קרוב לסופו כעין וי"ו, אך לא מהקצה ממש, אלא לפנים מעט. שבירת וכפיפת הצואר ברורה, כמו שכתב ידו של ר' אפרים סופר מבראד.

צד"י פשוטה - שתי יודי"ן הפוכים על גבי נו"ן פשוטה בעלת ראש!!

פ"א עם עקב והרבה פעמים "שבירה" ממש כפי שנהגו כל הסופרים בפולין, לפני מאה שנה ומעלה.

פ"א פשוטה גם כן עם שבירת העקב.

קו"ף - ראש הירך כראש נו"ן פשוטה מרובעת, כסברת המקדש מעט.

סתומה שלפני ותוסף אסתר, אינה בשורה אחת. אלא היא סתומה כדעת הרמב"ם, אם הניח ט' יודי"ן בשורה א' ומעט ריוח בשורה הב'. ויותר נראה שהניח סתומה כט"ז, כלומר בצירוף ריוח של שיטה הב', אבל בשיטה הא' אין שיעור ט' יודי"ן (בפרט אם נחשב השיעור כנגד התיבה שמעליו "מהמן", וכן נראה מזה שמשך את הה"א של "המן" - הרי שרצה לצמצם הריוח).

עמוד עשרת בני המן צר, והריוח בין הכתב אינו כפליים מהכתב. ובשיטת פרשנדתא לא נראה שיש אפילו ט' יודין ריוח (מאותו הכתב).

וי"ו של ויזתא גדולה, אך אינה עולה על השיטה אלא יורדת למטה מהשיטה. אינני יודע אם עשה כן בכוונה (דלא כפי הנהוג), או שטעה והניחו כך.

שו"ע אדמו"ר סימן לו, אותיות פ,ף

אות פ
כפופה קבלה מהחסיד לעשות לה זויות לכתחלה למעלה בצד ימין מבפנים ומבחוץ אבל למטה תהיה עגולה מבחוץ כמו כל הכפופות שצריך להיות עגולות למטה לכתחלה אבל מבפנים שם תהא לה זויות כדי שיהא בלבן שבפנים צורת בי"ת כי כן קבלה מהחסיד:

פשוטה צ"ל עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה כמו שהכפופה היא למטה אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה כמו שהכפופה היא למעלה וצריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהיה ראויה להעשות פ' כפופה אם תכפפנה:

פירוש:

כפופה קבלה מ(רבי יהודה) החסיד לעשות לה זויות לכתחלה למעלה בצד ימין מבפנים (בחללה) ומבחוץ, אבל למטה תהיה עגולה מבחוץ כמו כל הכפופות שצריך להיות עגולות למטה לכתחלה, אבל מבפנים שם (למטה) תהא לה זויות, כדי שיהא בלבן שבפנים צורת בי"ת, כי כן קבלה מהחסיד:

פשוטה צ"ל עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה, כמו שהכפופה היא (עגולה) למטה. אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה (מבחוץ), כמו שהכפופה היא (עם זוית) למעלה (מבחוץ). וצריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהיה ראויה להעשות פ' כפופה, אם תכפפנה:

חידושים:

א)  רבינו השמיט לגמרי קבלת הא"ב (ע"פ ספר התמונה) שגופה כ"ף והנקודה וי"ו הפוכה בתוכה [כי באמת אין גוף הפ"א דומה כלל לכ"ף], ולא ביאר כלל את צורת הגוף ולא את צורת הנקודה.

ב)  פשוטה צ"ל עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה, כמו שהכפופה היא (עגולה) למטה. זה דבר תמוה מה ענין עיגול שלמעלה אצל הפשוטה, לענין הכפופה שהיא עגולה למטה. שהרי תמונת הכפופה בעיגול למטה, היא משום שכל הכפופות צ"ל עגולות להורות שראויות להתפשט. וא"כ אין הפאי"ן שוין שזו מרובעת מלמעלה בזוית וזו עגולה, ונתבאר לעיל שכל הכפולות צ"ל שוות בכל היכולת לכתחלה, ומה נשתנה הפ"א בזה?

וצ"ל שנתכוין רבינו בהוספה זו "כמו שהכפופה היא למטה" לבאר בדוחק [לפי שיטה זו – שיטת הגהות מיימוניות] דעדיין יש שויון בין הפאי"ן, שהרי שתיהן עגולות בגופן, אלא שאינן דומות ממש, שהכפופה עגולה למטה מאיזה טעם, והפשוטה שא"א לעשותה עגולה למטה, עגולה למעלה. והדוחק ברור.

כתב המיוחס:

א)  בכתב המיוחס אין תמונת הפאי"ן שוין לגמרי, אלא שוות הן רק מצד ציור גגן והנקודה שבתוכן, אך לא מצד ציור גבן.
תמונת הכפופה – גגה וחלק העליון של הגב כעין רי"ש ופותחת בעוקץ על פניה ככל אותיות אמכ"ת סופ"ר, ויש בגב עקב [המבואר בב"י בא"ב השני] טוב הבולט היטב ימינה, ומשיכת העקב באלכסון כלפי מטה לקראת המושב [וגם בצד פנים - חלל האות, העקב בולט משהו לתוך החלל]. ואינה עגולה ממש למטה, אלא יותר בעלת זוית כהה.

תמונת הפשוטה - גופה ככ"ף פשוטה ממש אלא שהיא קצרה מאורך הכ"ף, ואינה ראויה לכופפה בכדי שתיעשה פ"א כפופה.

שתיהן עגולות מצד ימין בראשן, גם בפנים וגם בחוץ (כקבלת הגה"מ, ולא כקבלת ר"י החסיד).

ב)  תמונת הנקודה כיו"ד [ולא כוי"ו הפוכה המבואר בא"ב שבב"י], והיא תלויה מסוף הגג, אך לא מהקצה ממש, אלא מעט לפנים ממנה. [דיוק זה להורות שאינה המשך אחד עם פני הפ"א והעוקץ שעל ראשה, דלא כבתמונתה בכתב ב"י שכל אורך זה הוא אורך וי"ו ההפוך]. יו"ד זו רחבה קצת, ויש בה עוקץ חד בצד שמאל למטה הבולט טיפה החוצה מחלל הפ"א. הנקודה מצד ימין עגולה למעלה מעט מאוד ולמטה עם זוית, אך אין בה ירך [רגל של היו"ד] יורד, ועיקרה קו משוך לרוחב, מקביל לגג.

ג)  הנקודה בכפופה רחבה ומשוכה יותר מיו"ד [ושיעורה כקולמוס וחצי], ובפשוטה משוכה קצת פחות. הטעם למשיכתה יותר בכפופה, כדי להיטיב צורת הבי"ת שבלובן האות, לכן הנקודה סוגרת רוב החלל כדי שתשאר צורת בי"ת יפה בחלל הכפופה.

ד)  צורת בי"ת בחלל הכפופה נראית בבירור, ע"י כפיפת העקב שבגב נוצר מבפנים עקב טוב, להיות עקב הבי"ת. ואע"פ שבזוית של מעלה בי"ת זו היא עגולה, תמונת הבי"ת נראית בבירור.

שבירת העקב למעלה מתחתית הנקודה, כך שבלובן - עקב הבי"ת עבה יותר מהמושב.

שאלות בצורות האותיות

כ"ף המושב קצר - כשר בדיעבד, צריך לתקן.

הזיי"ן השני של מזזות - שאלת תינוק אם אינה דלי"ת.

הפ"א - הקו שבה מצד ימין [במקום עשיית עקב פנימי] אינו לענין כלל, וסתם מקלקל!! מי שאינו יודע לעשות פ"א אשכנזי עם בליטה פנימית, שיעשה פ"א ללא הצופציק הזה!!
פ"א פשוטה קצרה מדי - נראה לי שצריכה קריאת תינוק, ואם קוראה פ"א סופית יש להאריכה.
המ"ם פגומה - שאלת תינוק ותיקון.

יו"ד רגלה כפופה מאוד - יש עושים מזה בעיה של כ"ף קטנה. נראה לי שהיא כשרה.
וי"ו קצת עקום - כשר.
סמ"ך הגג עובר הרבה שמאלה - כשרה בדיעבד.

שאלת תינוק על ף

נראה שהפ"א הזו כשר. אלא שהמגיה שאל תינוק עליה, והתינוק התבלבל והתחיל לקרותו תי"ו, ואח"כ שאלו את התינוק שוב וקראו ף'.

מכיון שבאמת נראה שזה כשר, וגם מסקנת התינוק היתה ף, א"כ אין בעיה. מ"מ טוב לשאול עוד תינוק שיקראנו בבירור ף.

שאלות במזוזה

עיי"ן יש לה בקושי מושב אולי היא כשרה, כי ודאי שלא תיקרא טי"ת אצל התינוק. אך זה בדיעבד גדול וחייב לתקן.

גימ"ל הרגל ימין ארוכה, אך היא כשרה.

פ"א פשוטה קצרה, אך כשרה משום שיורדת שיעור קולמוס אחד מתחת לנקודה.

מ"ם סתומה אינה מרובעת דיה בצד ימין, ויש לשאול תינוק אם אינה סמ"ך, ואם יקראנה כדין, לתקנה.

פ"א פשוטה

פ"א פשוטה כשרה, אע"פ שנקודתה רחוקה מהגג יותר מהרגיל.