מעבר בין שני חדרים עם שתי דלתות נפרדות

למעבר יש שני פתחים ולכל פתח דלת בפני עצמו, כל פתח חייב במזוזה בפני עצמו. [היות שהפתחים רחוקים זה מזה טפח. אבל אם היו סמוכים זה לזה בתוך טפח, צ"ע הדין - האם מחמת הדלתות הנפרדות ייחשבו כל אחד לפתח נפרד או לא].

לפי מנהג חב"ד יש לקבוע המזוזה בצד ימין של כל פתח ע"פ היכר ציר, כלומר לצד ימין כניסה לכל חדר [כי כל דלת נפתחת לתוך החדר].

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2017/04/blog-post.html

פרוזדור, ארון בנוי בקיר - לענין מזוזה

אע"פ שהדברים פשוטים, אך לחביבות הדבר [וכבר הרבה זמן לא הכנסתי משהו מקביעת מזוזה] אני מעלה שתי תמונות הללו:

 

מעבר פרוזדור בתוך בית - פשוט שפטור ממזוזה, כי אין לו צורת פתח כלל, לא מזוזת שער מימין ומשמאל, ולא משקוף. [הגם שיש חומרות בפתיחות כאלו בחדרים חשובים (כסברת הרא"ש וטור ביורה דעה סימן רפז), אך במעבר כפרוזדור אין טעם להחמיר].

ארון בנוי בתוך הקיר ואינו חדר בפני עצמו. אין לו מזוזת שער מימין ולא צורת פתח - ולכן פטור ממזוזה.

פתח בין מסדרון [פרוזדור] לסלון

יש לקבוע את המזוזה [כמסומן בחץ בתמונה ראשונה] בצד ימין של כניסה לסלון, כי הוא פתח לחדר, ולא לצד ימין של הכניסה לפרוזדור שאינו חדר אלא מעבר לחדרים בלבד.

דין פתחים של פרוזדור/חדר מדריגות שבתוך בית

פרוזדור הוא מבוא [מסדרון] באמצע הבית המוביל בין חדרים שונים, אבל הוא עצמו אינו חדר של דיור, כלומר אין בו שימוש לעצמו והוא מעבר בלבד. מה דינו לענין קביעת מזוזות בפתחיו? ואיזה צד הוא ימין כניסה שבו נקבע מזוזות בפתחיו?

א.  בשו"ע [יו"ד רפו סעיף יט] ארובה שבין בית לעליה ועולים לה בסולם ועושים סביב הסולם היקף מחיצות פעמים למטה ופעמים למעלה בראשו ויש בו צורת פתח במקום שעושין אותו חייב, ואם עשו למעלה וגם למטה חייב בשתים.

ומקור הדבר גמרא מנחות לד ופירש"י שם, לול פתוח מן הבית לעליה וכו'.

כוונת הלכה זו, דיש מעבר בין קומה לקומה עם מדרגות [חדר מדרגות] ויש בה פתח א' או ב' פתחים, ואע"פ שאין מעבר זה חדר דיור כלל, ובפשטות מדברי רש"י והמעתיקים דבריו אין בו רוחב ד"א, כי הוא רק מקום למדרגות או סולם, וא"כ לכאורה קס"ד דאין לחייב מקום זה במזוזה, קמ"ל דחייב.

ומזה נלמד לכל פרוזדור מסדרון או מעבר, בין שהם בין קומה לקומה או בקומה אחת, כל שבתוך הבית נידון כארובה זו לחייבו במזוזה.

ב.  אלא שצריך לבאר מה הגדרת חיוב פתחי הארובה?

במקדש מעט (סי' רפו ס"ק נב) כתב דטעם החיוב משום דהוי כבית שער, ועוד כתב ומשמע שצריך בתוך ההיקף של הארובה שיעור ד"א על ד"א. המקדש מעט כתב כן לשיטתו (שם ס"ק לט) דגם בית שער גופא צריך שיהא בו שיעור דע"ד.

ולענין בית שער נראה פשוט דלא כסברתו, שהרי אין חיוב על בית שער משום שהוא בית וראוי לדיור, אלא רק משום שהוא מעבר לבית החייב. וא"כ מה לי אם יש בתוך הבית שער שיעור ד"א או לא, העיקר שהוא ראוי למעבר לבית (וכמדומה לי שכבר העירו אחרונים כן).

אבל מה שהגדיר המקדש מעט את הארובה כבית שער, זה צריך תלמוד. ונפקא מינה בדבר, דאם הארובה היא בית שער בלבד וכל חיובו משום שהוא מוביל לחדרים, הרי פשוט שקובעים את המזוזה על ימין כניסה לצד החדרים דוקא, ולא שייך לילך אחר שאר סברות בקביעת ימין כניסה כחדרי הבית.

אבל אי נימא שארובה זו דינא כחדר מאיזה טעם, אפשר שהחיוב על פתחיה כחיוב פתחי חדרי הבית, ע"פ דרך כניסה, רוב כניסה, חשיבות החדר או היכר ציר הדלת.

ג.  והנה כתב הנמוקי יוסף על דין לול הנ"ל שצריך לקבוע על פתחיו על פי היכר ציר. שמע מינה שאינו מצד מבוא ובית שער [דבבית שער פשיטא דלא אזלינן בתר היכר ציר] אלא דין אחר, כחדרי הבית. אלא דצריך ביאור מאחר דאינו חדר הראוי לדור - מה גדרו?

ונראה לי דטעם חיוב הארובה הוא משום שפתחיו נחשבו כפתחי אותן החדרים שהארובה נפתחת להם. כלומר, הן אמת שהארובה מצ"ע אינו מקום חיוב [כי אינו חדר דיור כלל] אבל הפתחים שבו חייבים מצד פתחי החדרים שאליהם הארובה מוביל, ומה שיש בחדרים הללו עוד פתחים ודלתות אין זה מגרע כלום מחיוב פתח הארובה. ולכן לסוברים שכל הפתחים הפנימיים שבבית קביעות ימין כניסה הוא ע"פ היכר ציר, הוא הדין בארובה כמו שכתב הנמוק"י.

וזה טעם מהרי"ל וט"ז (יו"ד סי' רפט סק"ד. שיטתם נתבאר בארוכה פורום לנושאי סת"ם: תשובת מהרי"ל - פתחי חדר קטן באמצע בית, פתח לחצר) שבחדר קטן הלכו אחר היכר ציר, כי חדר הקטן אינו חיוב מצ"ע אלא מעבר בעלמא, אבל הפתחים שבו נידונים כפתחי חדרים האחרים. ואפילו אם היה היכר ציר כלפי החדר הקטן היה חייב על פי ימין של צד היכר ציר, אבל לא בגלל היכר ציר של פתח הקטן, אלא משום שהוא היכר ציר של שער חדר הגדול שאליו מוביל.

ונמצא דלסוברים שיש לילך אחר חשיבות [שיטת המרדכי] גם בארובה ילכו אחר חשיבות שהצד הפונה לחדר החשוב, הוא ימין לקבוע בו המזוזה בפתחי הארובה. ולא מצד שהארובה חשובה, אלא מצד שנחשבת לפתח [שני] לפני הפתח [ראשון] של חדר החשוב. וכן לשאר שיטות בקביעת ימין כניסה.

ד.  שוב מצאתי הדברים מפורשים בספר חומות ירושלים סימן קמו [שציין לו הפתחי תשובה סי' רפו ס"ק ט"ו] דארובה זו חייבת במזוזה אפילו אין בה תקרה ולא שיעור ד"א, וחיובא משום שהיא פתחא אריכתא. והיא היא סברת נמוק"י מהרי"ל וט"ז הנ"ל.

וכן מצאתי בשפת אמת (חידושים על יורה דעה סי' רפו) שכתב מפורש דארובה זו אינה צריכה שיעור ד"א.

ה.  פשוט שאם חדר המדרגות יש בו גם תשמישי דיור ודאי לכו"ע נידון כשאר חדרים בבית. אלא דאין זה החידוש שבגמרא ושו"ע - בדין לול וארובה.

קביעת מזוזה במסדרון/פרוזדור

 

 

מסדרון [עם מדרגות יורדות] בין מרכז הבית לחדר צדדי, ויש בפתח שלה שתי מזוזות ומשקוף כדין [דבר זה אינו משתקף בתמונה הראשונה - כי נראה שם שאין מזוזת סף שמאל בירידה למדרגות], היכן קובעים את המזוזה על פתח זה, איזה נחשב צד ימין? לכיוון הבית או לכיוון החדר הצדדי? שאלה זו היא בפרט לפי מנהג חב"ד שקובעים לחדר הצדדי על פי היכר ציר, וכאן ההיכר ציר נפתח החוצה. נמצא המזוזה על פתח החדר [שלמטה] בימין היציאה ממנו לכיוון הבית.

יש לקבוע את המזוזה על ימין פתח המסדרון לכיוון החדרים, כי זה דרך ביאתו של פתח זה, כלומר דרך הבא ממרכז הבית לתוך המסדרון לכיוון החדרים [שלמטה]. ואע"פ שהחדר עצמו [שלמטה] הוא דרך יציאה לכיוון הבית [כלומר המזוזה שבפתח החדר עומדת [בכיוון] הפוכה מזו, ששם מורה על צד ימין לבית, ואילו בפתח המסדרון מורה על צד ימין לכניסה לחדרים].

אין אנו עושים חשבון כזה, לומר, ממה נפשך או שהוא בא מצד הבית לגמרי עד תוך החדר, וכל המזוזות צריכות להיות לצד ימין זה, או שהוא בא מהחדר עד תוך הבית וכל המזוזות יעמדו לצד ימין של כניסה לצד הבית. אלא כל פתח נידון לעצמו [ולא איכפת לנו מה שנראה כאילו סתירה בכיווני ההליכה שבב' פתחים הללו].

סיכום הלכות קביעת מזוזה בימין כניסה

סיכום הלכות קביעת מזוזה בימין כניסה (מנהג חב"ד, על פי הבנת הרב משה ויינר)

א.  דלת הפתוחה לרחוב, הכניסה הוא לצד הבית.

ב.  דלת הבית הפתוחה מהחצר או מהמבוא [בית שער] לבית, אם הדלת הזה הוא כניסה עיקרית לבית, קובעים בימין הכניסה לבית, ואפילו אם הדלת נפתחת לחצר או למבוא (לא הולכים אחר היכר ציר במקרה זה).
ואם הדלת אינו כניסה עיקרית, הולכים אחר היכר ציר בפתח שבין הבית לחצר או למבוא.

ג.  במה דברים אמורים, כאשר יש איזה שימוש בחצר או במבוא, אבל אם אין בו שום שימוש וכל ענינו רק מעבר וכניסה לבית, אזי [בבית שער ומבוא עצמן לעולם] אין הולכים אחר היכר ציר, אלא הם בטלים לגבי הבית. והקביעה הוא בימין של הפונה לצד הבית.

ד.  כל החדרים הפנימיים שבתוך הבית, כולל מרפסות הבית, שיש בהם דלתות, לפי מנהג חב"ד קובעים מזוזה בימין של הצד שיש בו היכר ציר. כלומר, לצד שהדלת קבועה בו שם הוא כיוון הכניסה, ולימין הכניסה לאותו חדר שם הקביעה. [ואפילו החדר סתום לגמרי שאין בו שום כניסה אחרת אליו, ולא חלון לקפוץ אליו, הולכים אחר היכר ציר].

ה.  פתח שיש בו דלת הזזה, נידון בדין היכר ציר. והחדר ששם שייך וקבוע דלת ההזזה, הוא הצד של היכר ציר. ובצד ימין של כניסה לאותו חדר קובעים המזוזה.

ו.  פתח שאין בו דלת קובעים בו מזוזה בלא ברכה. וקובעים בימין הכניסה לחדר היותר חשוב ועיקרי, אע"פ שעיקר ההליכה והרגל ההליכה הוא מצד הפוך. וזה דוקא כאשר ניתן לבוא לחדר זה שאינו חשוב מצד אחר, לא דרך פתח זה.

ז.  אבל חדר שהוא סתום [שאין לו פתח אחר] ואי אפשר לבוא בדרך אחר אליו, והפתח הזה הוא היחיד ליכנס לחדר. קובעים בימין הכניסה לתוך החדר. [אפילו מחדר חשוב לחדר לא חשוב, ואע"פ שיש לחדר זה חלון הפונה החוצה, אין החלון כלום].

ח.  פרוזדור (שהוא מקום הליכה בלבד) או חדר מדרגות שבתוך הבית, אם הוא בא מכיוון החוץ, כל דלתותיו נידונים כבית שער ואין הולכים בהם אחר היכר ציר, אלא אחר כיוון הכניסה לבית.
אבל אם הפרוזדור עומד בין שני חדרים, או חדר מדרגות בין שתי קומות שיש בהן חדרים, אזי הולכים אחר היכר ציר בכל דלתותיו. ואפילו אם שתי הדלתות בקצותיו, הציר שלהם הוא כלפי החדרים, או שתיהם כלפי פנים הפרוזדור, הולכים רק אחר היכר ציר.
ואם אין לפרוזדור [זו העומד בין החדרים] דלת [או דלתות] הקביעה הוא לצד החדרים, שהם חשובים.

ט.  בתי כנסת ואולמות גדולים שיש לפני האולם המרכזי חדר גדול ומרווח המשמש כניסה בלבד, ואין בו שום שימוש מעין שימוש האולם [למשל בבתי כנסת, אין בחדר זה תפלה או לימוד. ובאולמות, אין בחדר זה שום חלק מהסעודה] דין חדר זה כבית שער לבד, ולכן דלתות האולם המרכזי הגם שנפתחות החוצה לתוך חדר זה, אין הולכים בהם אחר היכר ציר [כדין בית שער כנ"ל] אלא קביעת המזוזה הוא בימין הכניסה לאולם.