כתיבת שם כוז"ו במזוזה

כידוע מצד השני של המזוזה יש שתי שמות, א' המפורסם יותר והוא שם שד-"י, והשני הוא השם "כוזו במוכסז כוזו".

השם שד-"י נחלקו הראשונים היכן לכותבו, דעת השו"ע (רפח י"ד) דיש לכותבו נגד תיבת "והיה" מפרשת 'והיה אם שמע', אך הרמ"א הביא דעת הרמב"ם והרא"ש ועוד דיש לכותבו נגד מקום הריק דהיינו הרויח ליד תיבת והיה הנ"ל, וכן נוהגין (אשכנזים עכ"פ).

א' מהטעמים לשיטה זו הוא דקדושת האותיות נתפסין בקלף עד לעבר השני, וא"כ מהיכ"ת דניתן ליכתוב נגד האותיות, ולכן כותבים במקום הריוח.

אמנם כשהביא הרמ"א השם השני דהיינו "כוזו במוכסז כוזו", כתב דיש לכותבו נגד "ה' אלקינו ה" שבשמע ישראל, ולא הביא ב' דעות בזה - האם יש לכותבו נגד ממש, או מעל לאותיות רק מכונים נגדם. ואכן מנהג העולם הוא לכתוב שם זו מכוון ממש מצד השני של הקלף נגד ה' אלקינו ה'.
השאלה הוא האם אין מקום להחמיר ולכותבו שלא כנגדו ממש, רק מכוון נגדו מעל להאותיות?

שֵם קונה מקומו בקלף

שאלה:  סופר כתב פרשת והיה אם שמע ונלחץ בשורה אחרונה ולא היה לו כלל מקום לכתוב "על הארץ" ועל כן מחק כמה מלים בשורה והיות שכתוב שָם שֵם ה' נתן לקולף מומחה שיקלפנו, ואח"כ כתב הסופר על מקום המחק והקילוף והשלים את הפרשה.

א.  האם היה מותר לקלף השם עבור הצלת הפרשה?

ב.  לאחר שכבר עשה זה וכתב תיבת חול על מקום שמקודם היה כתוב שָם שֵם ה', האם זה כשר?

תשובה:  לענין השאלה הראשונה נראה שלא היה רשות ביד הסופר לקלף שם שנכתב בקדושה במקומו ללא טעות. ואע"פ שהפרשה תלך לגניזה כולל כמה שמות, מ"מ אין רשות לקלף על מנת לגנוז שם בשביל הצלת יריעה או פרשה. דבר זה מבואר בפוסקים (ראה קסת הסופר סימן ח סעיף יא). אמנם בביאור הסופר (שם סעיף יא ד"ה אסור) כ' בשם קול יעקב דנהגו לקלף שם אף רק להכשיר ולהציל יריעה או פרשה. וממילא יש למקילים על מה לסמוך.

וכן לענין השאלה השניה כתבו האחרונים (קסת הסופר שם סעיף יא, וכן הסכמת רוב האחרונים ובכללם אדמו"ר הצ"צ בשו"ת יו"ד סי' רעו) דאסור לכתוב על מקום הקילוף תיבת חול, דשם קונה [כלומר מקדש] את מקומו [ואסור להורידו לקדושת תיבת חול].

וכתב במשנת הסופר שם (ס"ק מה) דכן המנהג, ואין להורות היתר בדבר זה. אמנם בביאור הסופר (שם ד"ה אסור לכתוב) דסברת הקול יעקב ומנהג בגדאד להקל גם בענין האחרון.

עכ"פ לכתחילה בודאי היה אסור לעשות שתי הדברים.

ולענין דיעבד, נראה לי דאם היה שוגג שלא ידע שיש בדבר איסור, נראה דהפרשה כשרה לאחר המעשה. אך אם הזיד לעשות הדבר, נראה לי דאין להשתמש בפרשה זו, על פי דברי החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רעט, מובא בפ"ת יו"ד סי' רצ סק"ד) דס"ת שנעשה בו עבירה [בתיקון הכשרו] אין לקרוא בו.