בי"ת - נפלה עליה טיפת דיו

הבי"ת נפסלה כי אבדה צורתה. אי אפשר להכיר האם היא בי"ת או כ"ף, ואין לה תקנה.

נפלה טיפת דיו בחלל הד'

 

נפלה טיפת דיו בחלל הד' ונעשית ה"א, ונפסלה. אי אפשר לגרור הטיפה משום חק תוכות, שיהא הדלי"ת נכשרת בגרירה. אלא צריך למחוק הד' כולה, וממילא במזוזה [ותפלין] שאסור שיהא הכתב שלא כסדרן, אין לה תקנה [לכתוב ד' חדשה] אלא תיגנז.

טיפת דיו נפלה על אותיות השם

הטיפה ביטלה את צורת הה"א [כי אין הנקודה השמאלית ניכרת כלל] ואת צורת הוי"ו [כי אי אפשר לדעת כלל אם זה ו' או יו"ד], והדין שטיפת דיו שנפלה על השם ואין השם ניכר [כולו, או מקצתו] מותר למוחקו (פירוש, למחוק האותיות שנתבטל צורתן).

אלא שצריך ליזהר כאן - למחוק מלמעלה כלפי מטה, שלא יהא מצב שאם ימחוק מלמטה או מהצדדים, אפשר שישאר ה"א או וי"ו הנראים כצורתם, אך הם פסולים כי נעשו על ידי חק תוכות, והיות שזה שם לא יהא מותר למוחקם משום קדושת השם.

למ"ד - דיו בחללה

נפל דיו בחלל הל'. לכאורה נראה שמהני קריאת התינוק לקרותה כדין ולמחוק הדיו הזה.

אמנם יש מקום להחמיר ולחשוש לביטול צורת האות, ולבטלה ולמחוק כל מה שכתוב אחריה [במזוזה].

נפל טיפת דיו לתוך הבי"ת

הבי"ת נפסלה - כי אבדה צורתה.

בי"ת - אבדה צורתה

כנראה הגיע לחות לפרשה, או שהיתה מחיקה והדיו התפשט -

הבי"ת אבדה צורתה, כי אי אפשר להכיר מה היתה תחילה !! האם היתה בי"ת או כ"ף.

ואע"פ שלכאורה מהגג ניכר שהיא בי"ת, מ"מ עיקר צורתה בפינה שלמטה, ופינה זו כבר אינה ניכרת כלל.

זו דעתי בדין "כתיבה תמה" במקרה שלפנינו (שמכריח שצריך להיות לאות צורה ברורה, ולא משנה כלל בנידון שלנו מה התינוק יקרא).

נפל טיפת דיו בחלל הה"א

נפל טיפת דיו על נקודת הה"א וכיסה אותה לגמרי - הה"א הזו נפסלה, כי אבדה צורתה, אי אפשר לידע ולהכיר איזה אות היתה מתחת לטיפת דיו, שמא היתה ה"א שמא היתה דלי"ת שנפל לחללה טיפה זו. ולכן אות זו פסולה, ואינה "כתב תם" מדוייק ומבורר איזה אות היא.

השוה למה שכתבתי ב: פורום לנושאי סת"ם: ניקב חלל האות - האם יכול לגרום לדין שינוי צורת האות?

נפל טיפת דיו

לעניות דעתי הנו"ן הזו פסולה, -

מחמת שנפל טיפת דיו וכיסה את המושב, כבר אי אפשר לדעת האם זו נו"ן או שמא היא גימ"ל.

לענ"ד אין זה נחשב לכתיבה תמה - כתב תם, האות אינה תמה בהיכר שלה כנ' בדקדוק ולא גימ"ל.

שאלות על תי"ו

הת' הראשון ב'תתן' - אני מסתפק אם יש בו צורת אות, משום תרתי לריעותא. א. רגל ימין קצר, ב. רגל שמאל אין בליטתה ברורה. ומ"מ הייתי מתיר לתקנה ע"י קריאת התינוק.

הת' השני ב'תתן' פסולה בודאי - אין בה שום צורה של ת'.

מבואר בשו"ע שאין לראש הל' ליכנס לחלל שום אות לכתחילה. וכאן בדיעבד שנראה ברור שלא נשתנה צורת הת', כשר [ומצוה לתקן בגרירה מה שאפשר].

טיפת דיו נפל לתחתית חלל הת' - נראה שאין כאן שינוי צורה [והמסתפק ישאל תינוק], ויגרור הטיפה.

הת' 'ואבדתם' רגל שמאל מחוברת לצד ימין שבגג - מבואר בפוסקים שרגל שמאל של הה"א וקו"ף צ"ל תלויים בצד שמאל של האותיות ואם תלויים באמצען או ימינה פסולים לכתחילה, ורק בדיעבד כאשר לא ניתן לתקנם יש להכשיר.

כמו"כ לענין אותיות דומות והת' בכללם, רגל שמאל צ"ל מחובר לצד ימין או קרוב לאמצע, אבל כאן שעיקרה בצד ימין פסול לכתחילה, ולענין בדיעבד נראה שאם תינוק יכול לקראה כשרה בדיעבד.

הן' פשוטה ראשה כעין ו' וצ"ל כז', גם זה אינו כשר לכתחילה.

ת' ראשונה 'ונתתי' הרגל ארוכה מדי. מבואר בפרי מגדים ומשנ"ס שאסור להאריך רגל ימין של הת' פן תדמה למין פ"א פשוטה. נראה כאן שכשר בדיעבד, כי בודאי תינוק יכירה כת'.

נפל דיו ליד סיום נו"ן פשוטה

כדאי לראות הגדלה
נפל קצת דיו ליד נו"ן ועושה לה מעט מושב. אני מסתפק האם זה פסול בודאי, כי נעשה נו"ן כפופה, או שמא מועיל בה שאלת תינוק. ואם יקראנה נו"ן פשוטה נוכל לגרר.

נפלה טיפת דיו וביטלה צורת האות

הכ"ף אבדה צורתה ונפסלה. אי אפשר באמת להכיר מה היא.

נטף טיפת דיו תחת הכ"ף

יש לשאול תינוק. אם מכירה ככ"ף מותר לגרר הטיפת דיו.

דלי"ת רבתי נפסלה

 

נטפה טיפת דיו על הדלי"ת, ופסלה. אין לה צורת אות.

דיו שנפל על האות והגביה הדיו בעודו לח

תמונה זו לקוחה מהפורום באנגלית

נפלה טיפת דיו על השם, והסופר ספגה בנייר בעודו לח וכולה נספגה ולא נשאר ממנה כלום על הקלף - מנהג ירושלים שנוהגים להכשיר כן, כל עוד שהדיו לא נספג בקלף, ואין מחשיבים זה לחק תוכות.

נטפה טיפת דיו על הבי"ת

הבי"ת נפסלה - אי אפשר להכיר האם זו בי"ת או כ"ף מחמת טיפת הדיו שנפל לידה.

נפלה טיפת דיו [או מריחה] באות של השם

 

נפלה דיו על המ"ם בשם. אע"פ שיש מקום לחשוב המריחה שדהוי מהדיו של הכתב ל"געפלאסין" שדברו האחרונים שאינו מבטל צורת האות [ראה תמונת הגדלה למטה]. נראה לי שכאן אינו כן, דבטל קריאת המ"ם והיא פסולה [דו"ק בלשון שו"ע רבינו לב סעיף כב "או שנראית הטיפה כאילו הוא גופה של אות אע"פ שהאות ניכרת היטב פסולה"].

ואין לדמות מקרה זה, לדין נגעה רגל שמאל של הה"א [בשם] לגגה בנגיעה דקה כחוט השערה, דפסולה וא"א לתקנה. דהתם לא בטל קריאתה, אלא צורתה ההלכתית שנפסלה מחמת הנגיעה, משא"כ כאן בטל קריאת המ"ם. וממילא מותר למחקה אפילו בשם. 

חק תוכות

לכבוד כ"ף – כ"ד טבת, ימי הילולא של הרמב"ם ואדמו"ר הזקן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף כב

כבר ביארתי חלק מסעיף זה בעבר, ראה http://hebrewstam.blogspot.co.il/2012/01/blog-post_19.html. אמנם לחיבת הקודש עברתי על סוגיא זו שוב, והוספתי בה.

הוספתי בפנים מעט ביאור בסוגרים בצהוב.

***

ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה), כגון שנפלה (טיפת דיו) לתוך ד' ונראית כה"א, או שנפלה לתוך ב' ונראית כפ"א, או שאין (נראית הב' לאות אחרת אלא שאין) שם ב' עליה, או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה, או ש(נפלה הדיו על האות ו)מחסרת קצת מן (צורת) האות אפילו אינה מחסרת ממנה אלא קוצה, והיא קוץ שהאות נפסלת בחסרונו (כגון קוצו של יו"ד), או שנראית הטיפה כאילו הוא (מ)גופה של אות (וגורם לשינוי בצורתה) אע"פ ש(דיו) האות ניכרת היטב (כגון שהטיפה דהויה מדיו האות), פסולה.

ואין לה(אות) תקנה לגרור הטיפת דיו, ועל ידי כך תהיה האות כתיקונה, מפני שהוא כחק תוכות דהיינו שחוקק התוך של אות וממילא נשאר צורת אות במה שאינו נגרר. והתורה אמרה וכתבתם ולא וחקקתם, ופי[רשו] חכמים שבחק תוכות הכתוב מדבר.

והוא הדין אם מוחק הדיו (במקרים הנ"ל) בעודו לח, ועל ידי כך נעשית האות כתקנה, הרי זה כחק תוכות, שאין חילוק בין חקיקה וגרירה (בדיו יבש) למחיקה (בדיו לח) כיון שאינו כתיבה, והתורה אמרה וכתבתם (ולא תיקון צורתה באמצעות גרירה או מחיקה):

***

חידוש וביאור:

א)  ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות כו'.

הלשון "ואם" בוי"ו החיבור, צ"ע מה הכוונה. דהרי זה ענין חדש, ואינו המשך סעיף הקודם?

רבינו [וכן הטור ושו"ע] מדבר שנפל טיפת דיו שלא בכוונה, וגרם לשינוי בצורת האות כפי שמבאר כאן. אך אם כתב בכוונה אות אחת [או אפילו טעה ונתכוון לכתוב אות אחרת, חשיב כתיבה בכוונה לענין זה] ובא למחוק חלק ממנה לעשותה אות אחרת, הוי חק תוכות גמור לכל דבר [ולא נחלקו בזה סמ"ק ורא"ש שהביא הטור כאן].

ב)  (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה). אבל לא דיבר מנפילת דיו חוץ לאות. ופשטות לשון רבינו בכל הסעיף משמע, דאין פיסול ח"ת אם נפל דיו מחוץ לקוי האות ואינו נוגע בה, ואע"פ שאפשר שיתדמה ע"י כך לאות אחרת או שתאבד צורתה מחמת כן, מ"מ היות שאין הדיו הזה כלל חלק מהאות או חלק הכתיבה, מותר לגררה, ואין זה כחק תוכות.

ועוד משמע מדבריו כאן, דאין פיסול מה שנפל דיו על קוי האות, או נפלה לידה ללא היקף גויל ביניהם [כאשר אינו משנה צורת האות], ואין בזה חיסור היקף גויל או פיסול דיו [כתב] על גבי דיו [כתב]. דלא כחשש כמה אחרונים בענינים אלו. [עיין ביאור הלכה סעיף יז (ד"ה ע"כ) סברת הנודע ביהודה דיש בזה חסר היקף גויל, ובפרי מגדים (מש"ז סקט"ו) לענין כתב ע"ג כתב].

ג)  כללות לשון רבינו כאן לקוח מהשו"ע ומג"א (ס"ק כג). וצ"ע למה השמיט רבינו ולא ביאר כלל שתי דינים נוספים שכתב המג"א, וזה לשונו:

"אפילו מחק הטיפה [שנפלה לחלל האות] לגמרי וגמר האות ע"י כתיבה פסול דבעינן שיהא כל האות ע"י כתיבה (רד"ך).

ובכנסת הגדולה כתב נפל טיפת דיו והיא עשויה כמין חצי אות לא משכחן מאן דשרי להשלים האות ע"י כתיבה. אבל הב"י ורמ"א באבן העזר סימן קכה [לענין גט] מכשירים".

והנה טעם השמטת רבינו את הדין [הראשון של] הרד"ך, יש לומר [בדוחק], משום דלא קיימא לן כוותיה, כפי שכבר העיר רעק"א בגליון השו"ע כאן, דסברת הרד"ך נסתרת מדין המפורש בשו"ע סעיף יח מ"ם שנדבקה החרטום ונסתמה, דמספיק לגרור את הנכתב בפיסול בלבד, והיינו החרטום כולו, אבל הנו"ן שנכתבה תחילה בכשרות אין צורך לבטלה [ודלא כסברת רד"ך בזה, דצריך לגרור כל המ"ם כולה, שלאחר שנדבקה חזרה המ"ם כולה להיות דיו ולא כתב כלל], שמע מינה שמה שנכתב בכשרות תחילה לא נפסל ואין צריך לגררה, וממילא כמו כן בנפלה טיפת דיו לחלל האות ומחקה, הרי מה שנכתב תחילה בכשרות לא נפסל.

[והדוחק הנזכר אינו משום ספק שמא סובר רבינו כרד"ך. אלא משום שאין דרכו של רבינו להשמיט לגמרי דין הנזכר במג"א, לבאר מה הדין למעשה].

ד)  אמנם צ"ע למה השמיט רבינו מדברי המגן אברהם את מח' הפוסקים בנפלה טיפת דיו והשלים ממנה אות.

ואפשר דרבינו אינו מסכים עם המג"א להכשיר [אבל עדיין תמוה למה רבינו התעלם מלבאר כלל הדין]. וי"ל כמה טעמים לכך.

א. מה שהעיר הפרי מגדים (א"א ס"ק כג) דאין ללמוד מגט מה שמכשירים השלמת האות בכשרות לסת"ם, דבסת"ם בעינן כתיבה לשם קדושה, ואפשר דאע"פ שזה צורת אות וכתב, אבל אינו נחשב לשם קדושה.

ב. כתב סת"ם אינו כגט, דבגט לא בעינן כתיבה תמה, אבל בסת"ם בעינן כתב תם. ומה שנעשה חצי אות מאליו אע"פ שגמרו בכתיבה, אע"פ שלגבי גט נחשב כתב, וכשר. אך לענין סת"ם בעינן כתב תם וכה"ג אינו נקרא כתב תם. [חילוק זה מבואר בתשובות צמח צדק אבה"ע סי' קסה, אות ד].

אמנם להלן מאות ז ואילך - אבאר סברא אחרת להשמטת רבינו.

ה)  ואין לה תקנה לגרור הטיפת דיו, ועל ידי כך תהיה האות כתיקונה, מפני שהוא כחק תוכות.

משמע קצת שאינו חק תוכות ממש [וכסברת הבית מאיר (אבן העזר סי' קכה), דכל שאינו עושה האות ממש באמצעות חקיקה בדיו, אלא שרק חוקק ומסלק הפיסול מהאות שהיא עצמה נכתבה, אינו ח"ת מדאורייתא אלא מדרבנן בלחוד].

אמנם אפשר לבאר דפסולי ח"ת הללו פסולים ממש כדין ח"ת (מדאורייתא). וכוונת רבינו לבאר שהיא פסולה כמו בחקיקה. כלומר [כ"ף] הדמיון אינו להחלשת האיסור, אלא לומר שכשם שחקיקה ממש פסולה, כמו כן עוד פעולות שהכשר האות נעשית מאליה, וכגון המטיף דיו על הקלף, שאינן דרך כתיבה פסולות כחקיקה. וכן גרירת דיו המפריע לצורת האות הוי כחק תוכות.

ו)  והתורה אמרה וכתבתם ולא וחקקתם, ופי[רשו] חכמים שבחק תוכות הכתוב מדבר.

לשון השו"ע כאן הוא "וכתב ולא חקק" ורבינו הוסיף "תם". ונראה שבא לבאר [מה שכתב תחילה דאפילו הטיפה מחסרת קוצה של יו"ד, שפסולה רק משום כתב תם] גם חלק מהכתיבה שאינו "כתב" אלא "תם" בלבד, גם הוא נפסל בח"ת.

ומה שכתב רבינו "ופירשו חכמים שבחק תוכות הכתוב מדבר". נראה לי שכוונתו לדברי ר"י בן הרא"ש שהזכיר הב"י, דחק יריכות בתפלין כשר, עיין שם.

ונראה דחק יריכות [פירושו כאן] היינו לגרור דבר המעכב את האות, אבל אינו נוגע לעצם צורת הכתב. כגון חסר היקף גויל, דאע"פ שמעכב הכשרה מ"מ אין בגרירתה ח"ת, משום שצורת האות היתה קיימת.

ועד"ז אפשר לומר דאם נפל ט"ד מחוץ לאות ואינו נוגע באות, אע"פ שהוא מעכב את כשרותה, מ"מ אין בגרירת טיפה זו ח"ת, כי אינו גורר בעצם התוך של האות לעשותה וגם אינו גורר מתוך חלל האות כלום.

ז)  שוב נראה לי לבאר את טעמו של רבינו שהשמיט את שתי הדינים הנ"ל שכתב המג"א. דיש לומר באופן אחר, ע"פ מה שהבנתי מתשובת הצמח צדק (אבה"ע שם).

בטור "כתב בסמ"ק שאם נפלה ט"ד קודם שנגמרה האות ולא היתה ניכרת ואח"כ נטל הדיו" פסולה משום חק תוכות. ומשמע פשט הלשון דנטל הדיו לפני שגמר האות, דהיינו שגם אם אח"כ חזר וגמר האות, כבר נפסל משום שחציו הראשון נעשה בח"ת ופסולה. אבל אם נפלה ט"ד אחר שנגמרה האות בכשרות, שוב אינה נפסלת בנטילת הדיו משום ח"ת.

וכתב אחר כך הטור "וא"א הרא"ש פסל גם בזה, וכ"כ בס' התרומה". משמע דודאי פוסלים מה שפסל הסמ"ק כנ"ל. וא"כ נראה דעת כל הראשונים הנ"ל שאם נפלה ט"ד לפני שנגמרה האות, לא שנא נטלה ואח"כ גמרה בכתיבה, לא שנא גמרה בכתיבה ואח"כ נטל הדיו, פסולה משום ח"ת. וא"כ דעת הראשונים הנ"ל כסברת הרד"ך.

אמנם הב"י באבן העזר מפרש הסמ"ק הנ"ל דוקא שלא נטל את הדיו עד שנגמר האות, דנמצא שסיים את האות בגרירה וזהו ח"ת. אבל אם נטל הדיו קודם, וסיים את האות בכתיבה הוא כשר.

ולפי זה צ"ע למה לא ביאר בעל השו"ע [באו"ח סי' לב לענין תפלין, וכן באבן העזר סי' קכה לענין גט] דין זה. אלא בשתי המקומות סתם, וכתב רק אם נפלה ט"ד לאות שנגמרה כבר ש[הרא"ש] פוסלה. אבל מה לענין נפלה ט"ד לפני גמר האות, מה דיניהם לא פירש כלל.

ונראה לענ"ד הטעם, דבאמת הרב"י מסופק בדין זה, ולא רצה לסמוך על פירושו בטור אבן העזר למעשה.

ח)  ומה שכ' רעק"א דדברי הרד"ך נסתרים משו"ע סעיף יח לענין גרירת חרטום המ"ם. לכאורה יש לחלק, דלענין אות שנכתבה בכשרות ושוב נפסלה מצד הלכה, מהני לבטל הכתיבה בפיסול לבד, אבל מה שנכתב תחילה בכשרות לא צריך לגררה (דלא כרד"ך).

אבל אם נפל ט"ד וביטל צורת האות, ואפילו חציה הראשון, שוב יש לקבל שיטת רד"ך כשיטת הסמ"ק, דאבדה לגמרה הכתב הראשון, וממילא גרירת הט"ד לבד הוי ח"ת גם לדעת השו"ע.

ט)  וי"ל דלכן לא העתיק רבינו דין זה של הרד"ך, כשם שלא העתיק המחבר דין זה [של הסמ"ק] דיש כאן ספיקא דדינא, האם רד"ך צודק כפשט הטור, או שמא הרב"י שהביא מג"א חולק על זה.

ואפשר לענ"ד לעשות פשרה בדין זה [ע"פ מה שהבנתי מהצ"צ הנ"ל, דבנפלה דיו על האות וביטלה לגמרי לכו"ע הוי ח"ת גמור. ולא נחלקו סמ"ק וסה"ת והרא"ש אלא בנפלה תוך האות ושינתה צורתה, והוי דיו המפריע אבל עדיין קוי האות שנכתבו תחילה בכשרות קיימין לעצמן].

אם נפלה הט"ד על האות וביטלה צורתה לגמרי, שאינה ניכרת, כבר בטלה צורת אות זה, ובין שנפלה באמצע הכתיבה או אחריה, אם יגרור הדיו מהאות [או מחציה] הוי ח"ת ממש (וכסברת סמ"ק).

אבל אם נפלה ט"ד לתוך האות ומבטל שמה, שאינה נראית כב' אלא כפ' או לתוך ד' ונראית כה', יש לומר דמחיקת טיפה זו הוי ח"ת דרבנן לבד, שהרי אינו חוקק התוך ממש של דיו האות, אלא רק חוקק תוך מהחלל שלה לבד. בזה יש לומר דאם סיים האות בכתיבה, בזה צודק הרב"י דהוי גמרה בכתיבה וכשרה. אבל אם נפלה אותה ט"ד לחללה ואינה נראית כב', ובא לתקנה רק ע"י גרירה הוי ח"ת [מדרבנן].

י)  ועפ"ז יש לומר גם בדין השני שהעתיק מג"א מהכנסת הגדולה, דאם נפלה ט"ד כעין ראש היו"ד או וי"ו והשלים עליה הירך לא מצינו מי שמכשיר. אבל הב"י באבן העזר מכשיר.

דאם לא תיקן הטיפה כלל, נעשית חצי ראשון של האות לא בדרך כתיבה הוי ח"ת ממש. דאע"פ שאינו חקיקה, מ"מ נתבאר לעיל דלאו דוקא חקיקה, אלא כל שהאות נעשית ממש מאליה ללא פעולת כתיבה, הוי דין ח"ת.

אבל אם מושך ומתקן הטיפה הנ"ל לעשות לה צורה, ואח"כ השלים עליה ירכה, אפשר דהוי חק יריכות וכשרה, כפי שכ' הט"ז באבן העזר [קכה ס"ק י].

יא)  וע"פ הנ"ל, נראה דרבינו בסעיף זה דן רק בח"ת דרבנן [שנחלקו סמ"ק וסה"ת ורא"ש] והיינו בנפלה דיו לתוך האות ואינה ניכרת כו' או נפלה על מקצת האות וביטל קוצה לבד, אבל עיקר צורת האות לא בטלה.

ושני פסולים הללו הם משום כתיבה תמה ולא חקיקת התמה. אבל חקיקת תוך האות ממש, הוי פסול משום כתב ולא חקק כלשון השו"ע.

אבל אם נפל דיו על האות עצמה וביטל צורתה שוב בטלה לגמרי צורת האות, וחקיקתה הוי חק תוכות ממש [ולא משום חקיקת התמה, אלא משום חקיקת הכתב].

ולפ"ז חקיקת תמות האות כגון קוצו של יו"ד אינו פסול תורה של ח"ת, אלא פסול ח"ת דרבנן. ראה גם פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות

שאלות בצורות אותיות

 

האל"ף נקודה העליונה גולם [פסול] ואינו ראש. לא מועיל קוץ בלבד להיחשב כראש.

לפי הצמח צדק והמקדש מעט מותר לתקנו, גם שלא כסדרה.

הלמ"ד - שאלת תינוק, ונשאל וקראה למ"ד - מותר לתקנה, כלומר לגרור את הקו הזה מתוך חללה.

 

טיפה קטנה של דיו נפלה לתוך הבי"ת. הטיפה היא דהויה ביחס לדיו האות. צריך לשאול תינוק אם קוראה פ"א פסולה, ואם קראה בי"ת כשרה, ומותר לגרור הטיפה.

יו"ד - מריחה בחוץ לרגל - כשרה.

בי"ת משונה - שאלת תינוק.

רי"ש מרובעת מעט - כשרה. ואין פוסלים עד שיהא לה ממש עוקץ בולט כדלי"ת.

טיפת דיו קטנה לתוך חלל הדלי"ת

בחלל הדלי"ת נפל טיפת דיו קטנה, מותר למחקה ואין כאן חק תוכות, כי לא נשתנה כלל לצורת ה"א. דבר זה נכון גם בסת"ם, ולא רק במגילה. וכן אם הסופר טעה והתחיל לעשות תחילת נקודת הה"א בצורה מועטת כזו, מותר למחקה והדלי"ת כשרה.

נפלה טיפת דיו ליד האות

לכבוד יום הילולא של רבינו כ"ד טבת

שו"ע רבינו סימן לב סעיף כב:

ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה) כגון שנפלה לתוך ד' ונראית כה' או שנפלה לתוך ב' ונראית כפ' או שאין שם ב' עליה או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה ... פסולה.

א.  נראה פשוט שאין כוונת רבינו בסוגריים "(אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה)" לומר דאם היתה הדיו נוגעת לקוי האות מבפנים היתה פסולה מטעם אחר, משום שאינה מוקפת גויל מבפנים, ורוצה לומר דשאלתינו בהלכה זו, היא רק כאשר נפלה טיפת דיו לתוך החלל ואינו נוגע לאות, אזי השאלה משום שינוי צורתה, אבל אם נגעה בה בלאו הכי היתה פסולה בכל מקרה (גם אם לא נשתנה צורתה) משום שאינה מוקפת גויל.

פשוט שזה אינו כוונתו.

א. דאם כן אין הבדל בין שהדיו נוגע בה מבחוץ או מבפנים, ולא היה צריך רבינו לכתוב "בתוכה" אלא לסתום הדבר.

ב. הלשון "ואע"פ" מבאר שזה חידוש ולא תנאי, ואם היה כאן פסול נוסף, היה צריך לומר רק "(ועדיין היא מוקפת גויל)" ותו לא – להורות דכל הפסול המבואר כאן מותנה רק בשינוי צורת האות לבד, ולא בפסול נוסף – שאינה מוקפת גויל.

והטעם דאין חסרון בהיקף גויל ממה שנטף ליד האות דיו [שנוגע בקוי האות], דמ"מ היא מוקפת גויל גם במקום הדיו עצמה, דאין דיו זה נחשב לכתב כלל. (ולא מיבעיא לשיטת הירושלמי שביאר רבינו בסי' לב סעיף יט דנחשבת מוקפת גויל מעבר לדיו הזה, אלא גם לשיטה העיקרית שביאר רבינו שם שנקב סמוך לקוי האות פוסל משום שאינו מוקף גויל במקום הנקב, היינו דוקא נקב בקלף שאין כלל היקף קלף באותו מקום. אבל מקום הדיו הוא קלף, והדיו נחשב כאינו. ראה גם בשו"ע רבינו לב סעיף ה, דהיתר באות שאינו צריך לה כאינו לענין היקף גויל, וכל שכן כאן – אפילו למחמירים שם). [עיין מחלוקת האחרונים בדבר זה, בספר משנת הסופר סימן ח סעיף ד סק"ח].

אלא רבינו בא לבאר חידוש, דדוקא נפלה ליד האות מבפנים ומחמת זה נשתנה צורתה, או לאות אחר [כגון דלי"ת שנשתנה לה"א, או בי"ת לפ"א] או שנשתנה צורתה אבל לא לאות אחרת, כגון שנפלה דיו לתוך המ"ם סתומה ונסתם רוב חללה ובטלה צורתה הנראית לעין אע"פ שלא נשתנה לאות אחרת, או לתוך ה"א וחי"ת ואינן נראות כה"א וחי"ת אע"פ שגם אינן דומות כלל לאות אחרת, וכל כיוצא בזה.

אבל נפלה טיפת דיו ליד האות מבחוץ ואינה נוגעת לאות, אין כאן פסול וביטול אמיתי של צורתה, ולכן אע"פ שיתכן שהטיפה גורמת לאות להראות כשינוי לצורתה, מותר למחוק הטיפה הזו, כי מעולם לא נכתבה הטיפה כלל, ואינה דבוקה בקוי האות, ואין במחיקת טיפה זו משום חק תוכות. כי האות היתה בכשרות, ובא דבר מחוץ לה, ומותר להסירו.

ב.  דרך אגב, מלשון רבינו "ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה)" פשוט דהוא הדין אם הטיפה נוגעת [וכ"כ מבואר במשנה ברורה ס"ק סב] בקוי האות, דאם נשתנה צורתה פסולה ואם לאו כשרה. ולא איכפת לי מה שנפל דיו על גבי קוי האות, ואין בו דין כתב על גבי כתב או איזה פיסול אחר כלל [דלא כסברת קצת מהאחרונים שדברו בזה, עיין בלשכת הסופר סימן ד סק"ה, ועיין משנת הסופר שם ס"ק יב דהעיקר כמקילין].

ג.  העולה ממה שביארתי בדעת רבינו, הנראה לענ"ד להלכה:

א. נפלה ט"ד לתוך חלל האות וגרמה לביטול צורתה הרי זו נפסלה, ומחיקת הטיפה לבדה הוי פסול משום חק תוכות. אבל נפלה סמוך לה מבחוץ, אע"פ שאפשר שתגרום לביטול צורתה של האות, מותר למחקה ואין בזה משום פיסול חק תוכות.

ב. אם נוגעת הדיו לקוי האות בין מבפנים בין מבחוץ, וביטלה צורתה, הרי זו פסולה, ומחיקת הטיפה הוי חק תוכות.

ג. אם נפלה דיו על גבי קוי האות ולא שינתה צורת האות, כשרה. [ויש אומרים שטוב להעביר קולמוס על העליון, עי' משנת הסופר שם].

ד.  ואני מסתפק בדיו שנפל ליד הלמ"ד כזה [ציור 1] או ליד פ"א פשוטה כזה [ציור 2] או ליד זיי"ן כזה [ציור 3] האם יקרא זה תוך האות ומחיקת הטיפה הוי חק תוכות.

ויותר נראה לענ"ד שאין זה נקרא תוך האות [דאין תוך, אלא אות שיש לה חלל המוקפת ג' מחיצות כמו שכ' המשנה ברורה (סי' לב ס"ק לה, בשם הפרי מגדים) ואז החלל הוא שייך לאות], אלא חוצה להאות, וע"פ הנתבאר לעיל מותר למחוק טיפות דיו הללו ואין במקרים הללו חק תוכות.

וכן יש להסתפק בנפלה טיפת דיו לתוך כ"ף פשוטה ונראית כפ"א פשוטה או כה"א [ציור 4] האם זו פסולה כדין נפלה דיו לחלל הדלי"ת ונראית כה"א, או כשאר האותיות שהזכרתי שאין במחיקת הדיו משום חק תוכות.

ביאור נוסף על סעיף זה, ראה: פורום לנושאי סת"ם: חק תוכות