מזוזה בבית שער - למנהג חב"ד בהיכר ציר

התמונה היא מתוך פנים המשרד, והדלתות הכפולות נפתחות החוצה לתוך מסדרון כניסה מהרחוב.

היכן לקבוע את המזוזה על פתח דלתות אלו?

אם כניסה זו אינה משרתת כלום לעצמה והיא רק כניסה לפנים המשרד - דינה כבית שער, ובבית שער אין להתחשב כלל בהיכר ציר, אלא רק בדרך הכניסה מהרחוב לתוך הבית [המשרד].

אמנם אם יש איזה שימוש בחדר הכניסה, כגון שיש שם ארונות לאוצר, מקום אכילה או שתיה וכדומה, אז דינו כחדר בפני עצמו, ולא בית שער לחוד, ולפי מנהג חב"ד יש לקבוע את המזוזה ביציאה מהמשרד לחדר כניסה זו, על פי הכלל של היכר ציר.

בכל מקרה יש לקבוע מזוזה אחת בצד ימין של כל המסגרת [שתי הדלתות], כי נחשבת כמזוזת שער אחת לענין חיוב מזוזה. כלומר, אם זה בית שער יש לקבוע על ימין הדלת הפתוחה בתמונה - בכניסה לכיוון המשרד. ואם זו חדר יש לקבוע בימין [היציאה מהמשרד] במסגרת של הדלת הסגורה.

פתח גינה ובית שער

כתב בטור [סי' רפו] דבית שער מרפסת גינה פטורים ממזוזה, אלא אם כן הם פתוחים לבית. ויש אומרים [ר"י בעל התוספות] דבית שער אע"פ שאינו פתוח לבית, חייב מדרבנן.

והעתיק בשו"ע שתי דיעות הללו.

וכתב הב"ח דמשמע מלשון הטור דגם גינה אע"פ שאינה פתוחה לבית חייבת מדרבנן, לפי ר"י. אלא שתמה הב"ח על זה. וכן כתבו הפרישה ט"ז וש"ך דלי"א [בטור ושו"ע] אף פתח הגינה עצמה [שאינה פתוחה לבית] חייבת.

(וי"ל דסברת ר"י דגינה חייבת מדרבנן, נלמד כדברי תוס' [סוכה ח,ב] מהא דלא תירצו בגמרא [מנחות לג] סתירת הברייתות, דברייתא א' בית שער אכסדרה כו' פטורה, וברייתא אחרת חייבת, כאן בפתוחים לבית כאן בפתוחים לגינה. שמע מינה שאף פתוחים לגינה חייבים לברייתא האחרת).

והקשו האחרונים [מנחת פתים יו"ד סי' רפו, ישועות מלכו על הרמב"ם הל' מזוזה פ"ו, חזון איש יו"ד סי' קסח] על שיטה זו, מהגמרא [מנחות לג,ב] דנחלקו חכמים ורבי יוסי בדין בית שער הפתוח מגינה לקיטונית [חדר קטן] מה דינה, דלחכמים פטור כי הגינה עיקר, ולר' יוסי חייבת מטעם בית שער לבית, כי הקיטונית עיקר. שמע מינה שלכו"ע גינה עצמה פטורה ממזוזה.

ב.  ואמנם לכאורה הקושיא מגמרא זו היא קשה ביותר על סברת ר"י עצמו (ותוס' סוכה הנ"ל) שבית שער חייב אף שאינו פתוח לבית [כל בית שער סתם, וכן הפתוחה לגינה ומקום פטור], שהרי בגמרא הנ"ל לא נחלקו רבי יוסי וחכמים אלא אם גינה עיקר או קיטונית עיקר. אבל אילולא הקיטונית בודאי שהיתה בית שער עצמה פטורה, לכו"ע. [ובפרט שהגירסא בגמרא לדברי חכמים "נידון כבית שער", כלומר כבית שער עצמה שהיא פטורה. ופשט לשון הגמרא, הוכחה ניצחת לשיטת הרי"ף ורמב"ם, שאין בית שער חייבת אלא אם כן פתוחה לבית].

[ואפשר לתרץ [בדוחק קצת] ע"פ סברא פשוטה ואמיתית, דהיכא שיש פתח שמצד אחד חיוב תורה ומצד שני פטור מן התורה וחיובו רק מדרבנן, פשיטא דחיוב תורה עיקר, ויש לקבוע המזוזה לצד חיוב תורה.

ולכן יכולנו לומר דאיה"נ נחלקו חכמים ור"י האם גינה חייבת מדרבנן. ולר' יוסי קיטונית עיקר כי היא מן התורה, ולחכמים לא רק שגינה עיקר בפתח זו, אלא אף היא פטורה מטעם פתח גינה. (אמנם זה דוחק בפי' הגמרא, לומר דנחלקו בתרתי)].

ג.  ונראה דגינה הנזכרת שם [במח' חכמים ורבי יוסי] פטורה. וכוונת ר"י וסייעתו המחייבים בפתח גינה, לחלק בין גינה לגינה.

דגינה שכולה רק ירקות ועצים לבד, פשיטא דפטורה אף מדרבנן, דאין בה דיור כלל. אבל גינה שעושים בה גם מעט צרכי דיור, וכעין חצר ואוצרות ובית הבקר שמתקשטות שם, חייבת מדרבנן (וכ"כ בחובת הדר פרק ב הערה כה). דדין אחד לכולם, מן התורה היו פטורים כי אין עיקרם לדיור, אבל מדרבנן חייבות הואיל ויש בה גם קצת עניני דיור, אע"פ שעיקרם למטרה אחרת [בקר, אוצרות, נטיעות וכדומה].

ד.  ובזה אפשר ליישב קצת תמיהת הב"ח הנ"ל, למה לא פירש הטור [בדברי ר"י המחייב בית שער מדרבנן] דגינה ג"כ חייבת. כי תחילה כתב הטור [דעת הרי"ף ורמב"ם] דבית שער וגינה דין אחד להם ממש, אם פתוחים לבית כל גינה חייבת, אף זו שזרועה לבד ואין בה דיור כלל, ואם אין פתוחה לבית אע"פ שיש בה קצת עניני דיור פטורה.

אבל בסברת ר"י יש גינה שחייבת, אם דומה לבית קצת, שיש בה עניני דיור [ואז דומה לדין בית שער], ויש שפטורה אם אין בה דיור כלל [ואינה דומה לדין בית שער].

ה.  מעתה גם לחיוב בית שער עצמו אליבא דר"י, לא חייב בכל בית שער, אלא רק בית שער ששייך ומשרת מקום החייב, אע"פ שאינו פתוח לו ממש.

אבל בית שער המשרת מקום פטור, פשיטא שאף הוא פטור, כי כל בית שער טפל לאיזה דבר אחר. ואם הוא טפל למקום הפטור, פשיטא שפטור אף הבית שער. וזהו ביאור המח' בין רבי יוסי וחכמים האם בית שער זה נידון [כלומר טפל ולכן דינו כ]קיטונית או גינה.

וכעין הדברים כאן מבואר באגרות משה (יו"ד חלק א סי' קפא) לענין חיוב חצר, שאינו חייב משום שהוא חשוב כפתח של הבית, אלא משום שהוא תשמיש לבית, עיי"ש.

ו.  העולה להלכה:

א. גינה שאינה פתוחה לבית, ומוקפת מחיצות גמורות מד' רוחותיה, אם אין בה עניני דיור כלל, פטורה ממזוזה.

ב. גינה שעיקרה זרעים או אילנות, אבל נוהגים בה גם עניני דיור לאכול או לטייל שם, חייבת מדרבנן לפי סברת ר"י (יש אומרים בשו"ע). ויקבע בלי ברכה (חובת הדר שם).

ג. בית שער של מקום פטור, אף הוא פטור ממזוזה [לסברת ר"י].

בית שער

שער האבן לפני דלת הבית פטור ממזוזה, כי אין בו [כלומר לפנים הימנו עד הפתח] שיעור ד' אמות על ד' אמות [וגם אינו משמש כלום אלא לנוי] ואין בו דלת.

אם היה בו שיעור ד' אמות על ד' אמות, או דלת, היה חייב במזוזה - ומקום קביעתה, בסף הישר לפני עיגול הכיפה - כדין בית שער.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: בית שער

בית שער

מסגרת זו לפני הפתח יוצרת בית שער. האם היא חייבת במזוזה?

נראה לי שאם היה בה דלת אפילו היתה השטח שבפנים המסגרת פחות מד' אמות על ד' אמות, או אם יש בה שיעור ד' אמות על ד' אמות, יש לקבוע בפתחה מזוזה. אבל אם אין בה דלת ולא שיעור הנ"ל טפלה לפתח הראשי ופטורה.

אע"פ שבדרך כלל בית שער אינו צריך כלל שיעור דע"ד [דלא נאמר שיעור זה אלא לבית שצריך שיהא ראוי לדור, אבל בית שער ענינו מבוא בלבד לפתח הבית, ומה איכפת לי מהשיעור]. מ"מ מסגרת זו אינה סגירה גמורה, וכאשר אין בה [דלת ו]שיעור נראה לי שפטורה.

חיוב שערי חצרות ובית שער במזוזה

א)  ברייתא (יומא יא) בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות מדינות ועיירות וכו' יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל ביתך וכו' יצאו אלו.

וכתבו התוספות [ורש"י ור"ן בסוכה ח ע"ב] דזה שהברייתא פטרה בית שער ממזוזה - היינו מדאורייתא, אך מדרבנן בית שער חייב במזוזה.

דעתם דהלימוד "בשעריך לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות" הוא דין תורה ממש, ד"שעריך" מיותר ובא ללמד על ריבוי שערים החייבים במזוזה, בנוסף ל"מזוזות ביתך". וכן פשוט בפי' רש"י (דברים ו,ט) ובשעריך - לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות. משמע דסובר דזה פשוטו של המקרא, ודין תורה. נמצא דעתם דשערי חצירות ועיירות חייבות מן התורה.

אבל הריטב"א (יומא שם) כתב דכל חיוב שערי חצירות מדינות ועיירות הן מדרבנן לחוד (וכל שכן חיוב בית שער), וברייתא זו דלמד מהפסוק "ובשעריך" היא אסמכתא בעלמא. כלומר דבית שער שאינו פתוח לבתים פטור אף מדרבנן, וכל שער שנפתח לבתים דינו כבית שער בין שהוא שער מדינה ועיר בין שהוא שער חצר או בית שער וחייב מד"ס לבד.

וברור לי שדעת הרמב"ם [פ"ו ה"ז וה"ח] כריטב"א, שכן כתב: בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה. אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה: לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. אפילו עשרה בתים [ויש נוסח: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין. ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה:

הרמב"ם אינו מזכיר כלל את הריבוי מהפסוק "ובשעריך", וכתב שכל חיובי שערים הללו בין בית שער ובין שערי מדינות ועיירות וחצירות שוין, והן רק מפני שבתים פתוחין לתוכן. ומעולם לא נזכר בלשונו שיש חיוב מיוחד של שערים חיצונים שאינם שערי הבית ממש, אלא רק מהטעם שפתוחים לבתים.

וכ"כ במזוזות מלכים [דף סד ע"ב בשלום ואמת] דסברות הריטב"א והרמב"ם תואמים, דלשיטתם "בשעריך" לא בא לרבות שערי חצירות כו' אלא בא ללמד על מזוזות הבית שאינו חייב אלא בשערי הבית, כלומר דוקא פתח הנקרא שער עם דלת, כפי שביאר הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (המובאת בכסף משנה). אבל שערים חיצוניים הללו שאינן פתחי הבתים פטורים מד"ת, אף אם יש להן דלת, כי אינן מזוזות ביתך. (ודלא כערוך השלחן [סימן רפו סעיף לד] שכתב שהרמב"ם יפרש "בשעריך" הכוונה לשערים שדרך שם נכנסים לבית, כלומר וכל בית שער הפתוח לבית חיובו מד"ת. והולך ערוך השלחן לשיטתו בסעיף ד, עיי"ש. וכ"כ בקרית ספר דלדעת הרי"ף והרמב"ם חיוב בית שער הנפתח לבתים הוא ד"ת ונלמד מ"ובשעריך").

ונמצא לפי זה המחלוקת הוא מה לימדה התורה מן המלה "ובשעריך". לרמב"ם וריטב"א בא ללמד שפתח הבית צריך שיהא בו דלת שנקרא שער. וכל החולקים על הרמב"ם וס"ל דפתח ללא דלת נמי חייב במזוזה מד"ת, א"כ "ובשעריך" בא לרבות שערי מדינות עיירות וחצירות.

ב)  יש לברר לדעת הרמב"ם דשער בתורה הוא דוקא עם דלת, האם פתחי בית שער ושערי מדינות וחצירות החייבות [לא מצד עצמם, אלא רק מדרבנן ו]משום שנפתחין לבתים, האם גם בהם צריך להיות שער עם דלת, או נתחייבו מד"ס אפילו בפתח בלא דלת, כי הפתח מוביל לבית החייב.

ומצד הסברא נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכל פתח שאין בו דלת אינו שער כלל. והרי הברייתא קראה להם שערים, והרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל העתיק נוסח ברייתא זו "אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות" והוכיח ממנה דבעינן שער דוקא עם דלת, ולא פתח ללא דלת. משמע דגם חיוב בית שער שערי מדינה וחצר כו' הן רק אם הן שערים כלומר עם דלת, אבל פתחים בלא דלת פטורין, אע"פ שפתוחים לבתים, משום שאינן "שער" כלל.

[אמנם יש לדקדק את לשון הרמב"ם (שם הלכה ח) "אפילו עשרה בתים [נוסח אחר: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", משמע אפילו פתחים ללא דלת (ואפשר שזה נפקא מינה בין גריסא "בתים:" או "פתחים"). דו"ק חילוק ההגדרות "פתח" ו"שער" כפי שביארם בתשובתו לחכמי לוניל].

ג)  על פי הנ"ל דבית שער חיובו מד"ס ורק משום שנפתח לבתים, ואין בו חיוב מצד עצמו, נראה לי ליישב תמיהת הכסף משנה על מש"כ הרמב"ם [בהלכה י] "חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין". וכתב הכס"מ דזה הדין שכתב לעיל [הלכה ח] "אפילו עשרה פתחים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", ואיני יודע למה נשנה כאן.

ונראה לומר, דנשנה כאן כדי לבאר דחדרי הבית שהן שערים [כלומר עם דלתות] כל אחד הוא חיוב בפני עצמו מדין תורה, ולא רק שער הראשי של הבית. ונפקא מינה לקבוע המזוזה על ימין הנכנס בכל חדר מהן על פי היכר ציר הפרטי של אותו חדר דוקא. משא"כ בבית שער וכל הללו שנפתחים לבית, גם אם יש בהן שער ודלת לא אזלינן כלל בתר היכר ציר, כי אין להם חיוב כלל מצד עצמם, אלא רק מצד שהן שער ומבוא לבית החייב, וא"כ על כרחך מקום קביעתם לעולם בצד ימין לכיוון הכניסה לבית דוקא.

ד)  דעת הרא"ש דלא בעינן דלתות לשער להתחייב במזוזה, וא"כ סובר כסברת רש"י ותוס' ד"ובשעריך לרבות שערי חצירות" הוא דין תורה, ולא מצד שנפתחים לבתים (וכן משמע בתוספות מנחות לג ע"ב ד"ה דלית עיי"ש, שחיוב חצר הוא חיוב גמור מד"ת, ולכן נתקשו הרי אין בחצר תקרה).

אמנם חיוב בית שער עצמו לא נתברר בדעת הרא"ש האם הוא ד"ת או ד"ס. והגם שהביא מחלוקת רי"ף ור"י, דלרי"ף חיוב בית שער מצד שנפתח לבתים דוקא, ולר"י חיובו מצד עצמו מד"ס, אין זה מכריח שסברת הרי"ף דבית שער מדאורייתא.

דאפשר סובר הרא"ש כתוס' ישנים ביומא (שם ד"ה אחד שערי מדינות) לחלק בין שערי מדינות וחצירות דהן שערים חשובים וחיובן מדאורייתא [מריבוי "ובשעריך"], לבית שער דאינם שערים חשובים, ולכן פטורין מד"ת.

ונראה דר"י סובר כל בית שער חיובו מדרבנן אף בנפתח לבתים, דאחרת לא היה מחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא היה מחלק כסברת הרי"ף בין נפתח לבתים או לא, ש"מ דכל חיוב ה'בית שער' אינו אלא מדרבנן, אבל ד"ת פטורין כמבואר בברייתא יומא הנ"ל. ומה שנתחייבו מדרבנן לא ס"ל לר"י משום שדרכם באין לבתים, אלא מצד שהן עצמן דומין מעט לבית, ואין נפק"מ אם באין דרכן לבתים או לא. (וע"ד שנתבאר לענין חיוב בית אוצרות, דעיקר הסברא דחיובן רק מד"ס ומשום שדומין מעט לבתים, ולמקום דיור). וכן כתב מפורש הר"ן בסוכה שם.

נמצא דאע"פ שנחלקו הפוסקים בחיוב שערי מדינות עיירות וחצרות האם הן מדאורייתא או מדרבנן, נראה עיקר דעת הפוסקים הראשונים דחיוב בית שער בכל מקרה [גם בפתוח לבתים] הוא רק מדרבנן. (כן נראה לי עיקר להלכה ולמעשה, שהרי מפורש הדבר בר"ן ריטב"א ותוס' ישנים [ובסמ"ק, ורש"י סוכה ח ע"ב ד"ה וליהוי], וברור ברמב"ם וסברת ר"י בעל התוספות, ואין שום הכרח שהרי"ף ורא"ש סוברים אחרת. ודלא כסברת הרבה אחרונים דחיוב בית שער אליבא דהרי"ף הוא ד"ת. בדעת קדושים סי' רפו ס"ק יג נסתפק בכך, האם לפי תירוץ השני [ברא"ש, כלומר סברת הרי"ף] האם הוא ד"ת או ד"ס. ובמקדש מעט שם ס"ק כ"ח וגד"ה סק"ו החליט דלרי"ף ורמב"ם חיוב בית שער הוא ד"ת, וכן דעת הקרית ספר וערוך השלחן הובאו לעיל. ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא (ד"ה ומ"ש רו"מ) כתב דאף לר"י אם הן פתוחין לבתים חיובן מדאורייתא).

ה)  ונפקא מינה מכל הנ"ל, נראה לי דלכו"ע אין לילך אחר היכר ציר בבית שער שנפתח לבית, דלעולם הבית עיקר וחשוב, והבית שער טפל לו. ולא מיבעי לרי"ף ורמב"ם דזה עצם חיוב הבית שער משום שדרכו נכנסין לבית כנת"ל, דלא שייך כלל המושג היכר ציר בבית שער (וגם בשערי חצר לדעת הרמב"ם). אלא אף לסברת ר"י דיש חיוב על בית שער מצד עצמו, מ"מ כאשר הפתח הוא בין הבית לבית שער, פשיטא דחיוב דאורייתא של הבית עיקר, ולא שייך לומר דהיכר ציר של חיוב דרבנן יגבר על חיוב דאורייתא של כניסה לבית.

[וגם לדעת האחרונים הנ"ל דדעת הרי"ף ורמב"ם דחיוב בית שער הוא מד"ת, מ"מ זיל בתר טעמא משום שדרכו נכנסים לבתים דוקא, א"כ גם אם השער נפתח לתוך הבית שער עצמו לא שייך ליזיל בתר היכר ציר, נגד עיקר חיובו].

ופשוט דלא שייך לומר היות שהיכר ציר נפתח החוצה מהבית, א"כ פתח זה פטור מדאורייתא [וממילא ניזיל אחר היכר ציר כדי לחייב הבית שער מדרבנן], כמבואר במנחות לג ע"ב [בסופו] דלא אזלינן בתר היכר ציר בין קיטונית [בית] לגינה על מנת לפטור הפתח. כן פשוט בכל פתח שבין בית שער ובית, דתמיד הבית עיקר.

ו)  ולדידן דנקטינן כרא"ש ותוס' [וכן דעת הרמב"ן במלחמות (מתאים לפירוש התורה שלו דברים ו,ט דשערי חצירות ועיירות נתרבו מובשעריך כפירש"י), ר"ן סוכה ח] דחיוב החצר עצמה מדין תורה [כי כן פסק בטור ושו"ע ר"ס רפו], א"כ גם בית שער הנפתח לחצר לעולם חיוב קביעת המזוזה הוא בצד ימין של הכניסה לצד החצר.

ואף בפתח שבין הבית עצמה לחצר אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בתשובת מהרי"ל המובא בב"י ופוסקים בסי' רפט (אא"כ החצר פתוחה לרשות הרבים, דאז דרך הכניסה מבחוץ עיקר, לפי משמעות הפוסקים בטוש"ע שם).

חיוב מזוזה בבית שער

'בית שער' היא הגדרה כללית לפרוזדור וכניסה לחצר או לבית, והוא חדר או פרוזדור שאין בו שימוש של דיור לעצמו אלא כל מגמתו כניסה ומעבר לחדר החשוב – הבית.

דוגמאות: חדר השומר [המשמש מעבר] בכניסה לבית, פרוזדור כניסה לאולמות, חדר מדרגות בבית.

פתח בית שער חייב במזוזה (שו"ע יורה דעה סי' רפו) ואע"פ שאין בו דיור לעצמו, בגלל שהוא מעבר לבתים (רמב"ם הל' מזוזה פרק ו). ויש אומרים (רבי' יצחק בעל התוספות, מובא בשו"ע שם) שגם בית שער שאינו נפתח כלל לבתים ואינו משמש מעבר לבית חייב מדרבנן במזוזה, כי הוא דומה לבית.

לפי השיטה העיקרית שבית שער חיובו [משמע מן התורה] בגלל שהוא "שעריך" הנפתח לבית (ויש לומר שגם ר"י בעל התוספות מודה שבמקרה ונפתח הבית שער לבתים חייב משום שהוא כניסה לבית, וחיובו גדול ממה שהיה מתחייב מצד עצמו מדרבנן לבד רק משום שדומה לבית) – חיובו במזוזה משום שהוא נטפל לבית, והחיוב נובע מהבית ולא מהבית שער עצמו.

לכן מבאר רש"י (מנחות לד,ב) דפתח שבין בית שער לבית, אין לילך בו אחר היכר ציר הדלת, כי החיוב הוא משום הבית, ועל כן דלת הקבועה בין בית שער לבית אע"פ שנפתח לתוך הבית שער, חיוב המזוזה מצד ימין של הכניסה לבית הוא, ולא משום שהוא דלת ופתח [החוצה] לכיוון הבית שער. כי אין לבית שער חיוב מצד עצמו, ואין היכר ציר בא לפטור ממזוזה.

וכן פשוט בדעת הרמב"ם (הל' מזוזה פרק ו) שאפילו עשרה בתים פתוחים [פתחים של בית שער ופרוזדורים] הפתוחים זה לזה ולבסוף פתוחים לבית, כולם חייבים משום שהם כניסה לבית.

נמצא שכשם שבפתח חיצוני של הבית לא שייך כלל להתחשב בהיכר ציר, שהרי זה יציאה לבד לרחוב [כלומר, אין כאן שני צדדים השותפים ושייכים לחיוב, הבית והרחוב], כך בפתח שבין הבית שער לכיוון הבית, כל הפתחים הללו [של העשרה פתחים] כולם חייבים לעולם לצד ימין של כניסה לצד הבית, כי זה הוא צד חיובם, ואילו היציאה מהבית אליהם אינו צד חיובם.

במאמר יותר מאוחר ביארתי לענ"ד העיקר דבית שער חיובו מדרבנן בלבד, ראה פורום לנושאי סת"ם: חיוב שערי חצרות ובית שער במזוזה